לארה”ב אין סיבה לסייע לישראל. הניסיונות לקרב את היחסים בין שתי המדינות לא מועילות כלל לעם היהודי. ארה”ב לעולם לא תצא מגדרה על מנת לסייע לאינטרסים יהודים שכן אין לאלו שום נגיעה למצביע האמריקאי ובטח שלא לממסד. ארה”ב הטילה אמברגו על משלוח נשק לישראל בזמן מלחמת השחרור. היא איימה להתערב לטובת מצריים במבצע קדש. ארה”ב התכוונה להנחית כוחות בסיני בשנת 1967 על מנת להגן על המצרים. היא מנעה מישראל לצאת למתקפת מנע בשנת 73, ושלחה סיוע צבאי רק לאחר ניצחון המלחמה. ארה”ב אילצה את ישראל לוותר על סיני, וכעת היא עומדת מאחורי הדחיפה אל עבר הסכמי שלום התאבדותיים. ארה”ב מספקת יותר סיוע למצריים ולפלסטינים מאשר לישראל. ארה”ב לחמה למען כווית אך אף פעם לא למען ישראל. יתרה על כף, ארה”ב הוציאה יותר כסף על שיקומה של עיראק משהיא אי פעם נתנה לישראל מאז התחלת הסכמי הסיוע.
עם זאת, באמת שלא ניתן לצפות מארה”ב שתגלה אכפתיות יתרה כלפי מדינת ישראל. מדוע שלגויים יהיה אכפת אם ליהודים לא אכפת? סקרים מצביעים על כך שיהדות אמריקה מתנגדת באופן נחרץ למלחמה עם איראן ותומכת בהתלהבות בתהליך השלום. איש לא שונא את ישראל כמו הרבה יהודים אמריקאים, אשר רוצים להוכיח לגויים שהם לא יותר מדי יהודים, ולכן הם מצדדים בערבים. יש מגמה חזקה להוכיח שהיהודים הם בדיוק כמו כולם. אך הבעיה היא שהמדינה היהודית היא לא בדיוק כמו שאר המדינות. רוב היהודים האמריקאים תומכים בישראל “הדמוקרטית” בה הערבים נהנים מזכויות שוות, כלומר: הזכות להתרבות ולהשמיד בדרך הצבעה דמוקרטית את הלאום היהודי.
התמיכה לה זוכה ישראל מארה”ב היא לא יותר מאשר אשליה עצמית. ארה”ב אכן הטילה וטו על הרבה החלטות של האו”ם שגינו את ישראל. אך עצם הוטו אפשר לחברות האחרות במועצת הביטחון של האו”ם לנהוג בקיצוניות יתרה כנגד ישראל: הם מצביעים בעד השמאל, ובעד הערבים כי הם יודעים שההחלטות לא יעברו את הוטו. הטלת וטו מתמשכת של ארה”ב שמרה על ישראל באו”ם, בעוד ששורה של החלטות ריקות מתוכן כנגד ישראל היו מגרשות אותה מהמוסד הארור הזה. דבר זה היה משחרר את ישראל סופית מהחלטותיו המגוחכות כמו גבולות 1956. האו”ם נכשל באכיפת סנקציות כנגד איראן, מדינה מנודה בקהילה הבין לאומית. הסיכוי לסנקציות אפקטיביות כנגד ישראל הוא אפסי. אם ישראל לא תלך בעקבותיו של המשטר המנוח בדרום אפריקה, אשר דגל בדיכוי מתמשך, אלא תפעל במהירות ובנחישות על מנת לפתור את בעיית הדמוגרפיה הערבית, תוך כמה שנים ייעלמו כל איומי הסנקציות.
מאז מלחמת השחרור ועד 1972, ישראל שרדה ללא ספונסר רשמי. שיחקנו עם צרפת, גרמניה, ארה”ב, ואפילו עם רומניה הקומוניסטית, ושרדנו. קניית נאמנותם של הערבים זו מטלה בלתי אפשרית, אם לא יקרה מאוד. מדינות רבות יעדיפו לקנות השפעה אזורית במתן סיוע לישראלים, ולא לערבים. ארה”ב מסייעת לישראל על מנת לשלוט בה, ועל מנת להלום בערבים כדי להוציא מהם ויתורים. השליטה בישראל מעניקה לארה”ב הרבה כוח במשא ומתן אל מול הערבים. הסיוע לישראל הוא השקעה מעולה. ארה”ב אינה המדינה היחידה שמבינה זאת, ואין ספק שרבים יעמדו בתור כדי לקנות את נאמנותה של ישראל. ישראל דובקת בארה”ב מתוך ראיית נאמנות אבסורדית, אך זאתי מוכרת אותה פעם אחר פעם – תמורת נפט.
רוסיה אינה יכולה לספק סיוע כלכלי לישראל, אך היא יכולה לצייד את ישראל בטכנולוגיות מלחמה מתקדמות במחיר זול בהרבה משל ארה”ב. כמו כן, לרוסיה יש השפעה באו”ם לא פחותה משל ארה”ב. האמינות הצבאית של הרוסים בקרב הערבים גדולה מזו של האמריקאים. הערבים לא נרתעים מתקיפת ארה”ב, אך מצטמקים מלתקוף בעלות ברית של רוסיה.
יש גם את צרפת, הבוערת בשאיפותיה האימפריאליסטיות, ושאינה מסוגלת להטות את הערבים לצידה שכן גם הם שבויים של ארה”ב. בדרך ברית עם צרפת, ישראל תוכל להוציא סיוע רב מהאיחוד האירופי.
וכמובן שיש גם את סין והודו.
ישראל משלמת בויתורים אמיתיים בתמורה לתמיכה אמריקאית מדומה. ארה”ב צריכה את ישראל על מנת להפגין לערבים את היקף כוחה, ועל כן מתעללת בה לשם השעשוע. ראו את ההמולה הבין- לאומית על מה שמכונים “המאחזים הבלתי חוקיים”. כאילו שיש להתקפות הערביות על יהודים ב1929 כל קשר לאותם המאחזים שהוקמו כמחאה נגד הסכמי אוסלו. האמריקאים ימכרו את ישראל ללא היסוס כדי לרצות את הערבים לאחר כשלון המלחמה בעיראק. התאגדות קרטר-רייס מנצלת את ישראל על מנת להוכיח את התיאוריות המטופשות שלה, וקלינטון דחף את ישראל על מנת להסית תשומת לב ציבורית מסטיותיו המיניות. ללא הלחץ האמריקאי, ישראל כלל לא הייתה חושבת על החזרת שטחים.
באופן מקרי, המטרות הטקטיות שלנו רואות עין בעין עם מטרותיהם של אנטישמים אמריקאים, המבקשים בעצמם להתנתק מישראל. מסיבות שונות בתכלית, גם אנו מאמינים שעל ישראל לנטוש את הסיוע האמריקאי ולחיות בכוחות עצמה. אחריות כלכלית תסלול את הדרך לקראת חזרתה של ישראל לדוקטרינה פוליטית מהותית: רק צבא ההגנה לישראל אחראי לביטחונה של ישראל. ישראל לא זקוקה לנשקי חלל על מנת להילחם בטרור הפלסטיני. כמה פצצות דלק יפתרו את הבעיה. ישראל איננה זקוקה לנשקים משוכללים כנגד צבאות ערב. כמה פצצות אטום יעשו יופי את העבודה.
לישראל יהירה, הנשענת רק על עצמה, יש סיכוי טוב בהרבה לשרוד שביתת נשק מול אויביה הערבים. מצד שני, לישראל, הכלבלב של אמריקה, אין שום סיכוי להגיע לשלום בר קיימא.
כבר ניסינו בעבר להסתמך על אשור.
