התורה מלאה בבירור בסימנים להתפתחות החוק. בן שמות לויקרא “עין תחת עין” הורחב מנשים הרות בלבד ל-כולם, והוחלף בסופו של דבר בפיצוי כספי.
אומרים “אם התורה אינה דבר האל מילה במילה איך נדע מה לעשות?”. איך ידעו העבריים מה לעשות לפני משה? כיצד חיו הצדוקים אם הם דחו את ספר דברים? בני האדם ממציאים מערכות חוק על ידי ניסוי וטעייה, חיים חיי נורמה, מכבדים מסורות ובוחנים טקסטים בעין ביקורתית.

משה שפט את העם בחוכמה גם לפני מתן לורה. בעצתו של יתרו, משה כתב את החוק והעביר אותו לזקנים. התורה אומרת די בבירור שחלק גדול מחוקי התורה אינם אלוהיים.

אנשים אוכפים חוקים חילוניים בגלל שהם ברי אכיפה וסמכותיים בעיקרם. חוקים חילוניים זוכים לתפוצה אם מספיק אנשים מאמינים שהם מניבים תועלת לכלל. בדומה, גם חוקי התורה הם ראויים אם עם ישראל ירצה בהם.
סוגיות תיאולוגיות לא צריכות לקבוע את חיי היום יום. התורה למשל אינה אוסרת נישואי תערובת. אנו מתנגדים להתבוללת כי החברה דורשת זאת. בגלל שהעולם ניסה להמיר את דתנו, להרוג אותנו, להשמיד אותנו. בגלל הפוגרומים, תאי הגזים ואינספור היהודים שנקרעו לגזרים בגלל אמונתם. בגלל אלפי שנים שהתפללנו “בשנה הבאה בירושלים הבנויה.”