במדינות רבות נמצא מיעוט עוין שחי בלב האוכלוסייה למשך מאות שנים, עד שלבסוף הוא מתבולל. האם זה יכול לקרות בישראל?

ניתן לטעון שדו קיום מעין זה הוא מיתוס. המיעוט העוין נרמס צבאית (כמו הצ’צ’נים), נמשך על ידי הקרבה התרבותית (נוצרים אורתודוכסים וארמנים היו מסופקים בשלטון הרוסי), מושמד (כמו האינדיאנים), או מדוכא מעבר לכל תקווה (כמו הברטונים). אולם הליברליזם נותן להם תקווה, ודווקא הוא שהניע מלחמות טרור כנגד הכובש (כמו בקרה של הצ’צ’נים, הבאסקים, האירים והשחורים בדרום אפריקה). מעטים, כמו הברטונים, נותרו שקטים, בין אם מכיוון שזהותם הלאומית נרמסה לחלוטין או מכיוון שהמרד עוד לפניהם.

בעולם יש 6000 קבוצות לשוניות לעומת כ250 מדינות. האין זה מוכיח שקבוצות שונות יכולות להתקיים במדינה אחת? הממוצע אינו חשוב, שכן מרבית הגיוון התרבותי מתקיים בקומץ מדינות בלבד, בעיקר הודו ורוסיה. המיעוטים במדינות אלה טרם הושחתו בידי הליבראליזם ואינן מיליטנטיות דיו בשביל למרוד. כמו כן, הם ניצבים מול ממשלות שאינן ניחנות בתקינות פוליטית שלא יהססו להרוג בהם ללא רחם. דווקא הגיוון האתני במדינות ליבראליות נוטה להיות נמוך.

המגוון האתני בקרב מהגרים אינו מסוכן מכיוון שאלה באים מראש כדי להטמע בחברה אותה הם רואים כמושכת. עם זאת, שטף מהגרים פתאומי מתרבות אחת בלבד, יוצר שכונות אתניות, התנגדות לתרבות המארחת, ולבסוף דרישה לרב תרבויות, כפי שרואים בקרב המוסלמים באירופה.

מקרה מסוכן יותר של גיוון אתני הינו כאשר מדינה כובשת טריטוריה יחד עם האוכלוסייה הקיימת. אלא אם האוכלוסייה מגורשת או מושמדת, אין זה סביר שהיא תשכח ותסלח. שום מידה של תמיכה כלכלית יכול להחליף את גאוותה הלאומית הנגזלת. בקהילותיהם הסגורות, משמרים הנכבשים את תרבותם, ושנאתם מרקיעה השמיימה.

צרפת, לכאורה המדינה הליבראלית בעולם, היא דווקא המדכאת ביותר בכך שהיא מסרבת להכיר במיעוטים שבקרבה. אלה מוכרזים כ”אזרחים צרפתים” ללא זהות שונה. היה זה רק לפני מספר עשורים שצרפת אפשרה לברטונים להעניק שמות מסורתיים לילדיהם. נראה שאפילו התבוללות כפויה מצליחה לעיתים רחוקות בלבד. כור ההיתוך האמריקאי הצליח מכיוון שאנשים נאלצו לעבוד קשה ולשכוח את הבדליהם האתניים כדי לעשות רווח. במדינת הרווחה, עושר מגיע ביתר קלות, ואפילו ההיספאנים העניים ביותר שחיים על רווחה אמריקאית יכולים להרשות לעצמם להחזיק בלאומיות מקסיקנית. במילים פשוטות, הם לא עובדים קשה מספיק כדי לשכוח מי הם.

המקרה המסוכן ביותר הוא זה שקיים בישראל. כאשר מהגרים משתלטים על אדמה של עם אחר, המקומיים לא ישכחו זאת. רוב רובם של ערביי ישראל אוהב את ההזדמנות הכלכלית שהציעה להם ישראל, ומזדהים עם המדינה היהודית. אולם שיעור ההזדהות יורד ככל שהדור הצעיר מתרגל לעושר הכלכלי, מקבל אותו כמובן מאיליו, אינו רואה סיבה להשלים עם הכיבוש היהודי של מה שבבית הספר אומרים להם שהיה פעם פלסטין.

הסיכוי שהמיעוט ימרוד תלוי בסיכוי שהוא מייחס להצלחת המרד. מדינות אחרות מכילות מיעוטים כאחוז קטן באוכלוסיה. לקבוצות כה קטנות אין סיכוי להצליח. כמו שמראה הדוגמא האירית והבאסקית, כל מיעוט הגדול מ5 אחוזים מהאוכלוסייה יצליח לגייס תומכים בדרישה לעצמאות. ערבי ישראל מהווים 34 אחוזים מהדור הצעיר. לכנות את הקבוצה “מיעוט” הינה מגוחכת. הערבים מהווים את הגוש הפוליטי המאוחד הגדול במדינה. נכון שברובו הוא אינו פעיל בעשורים האחרונים, אולם הסיבה לכך, לטענת השמאל, היא שהערבים היו מעטים מדי כדי להגשים את מטרותיהם הלאומיות- אז לא ניסו מלכתחילה. זה השתנה כאשר ממשלת רבין נבחרה על הקול הערבי. מיעוט של 34 אחוז בהחלט יפעל לשינוי פני המדינה, בעיקר בבתי המשפט- אשר יעצבו מחדש את חוקי הלאום לכדי מדינה ערבית.

אולי ניתן לקבוע מול הערבים את כללי המשחק באופן ברור וכוחני? אומץ פוליטי שכזה אינו נמצא בישראל, בה הפוליטיקאים חוזרים פעם אחר פעם לאותם טריקים בכדי להשתיק את הערבים ולהדיר אותם מההליך הפוליטי. לנוכח השתלטות ערבית, היהודים קוראים לשינוי שיטת הבחירות. שיטה אזורית תבטל את כוח ההצבעה של הערבים בערים יהודיות. כמו כן מקווים היהודים שהטיית מחוזות הבחירה בגליל והנגב יפחיתו את מספר המחוזות הערבים. שום מדינה שמכבדת את עצמה לא תפנה לטקטיקות נלוזות אלה בכדי לפתור סוגיה פוליטית בוערת. בכל מקרה, בית המשפט העליון יכשיל כל מהלך שכזה, כפי שכבר הבטיח.

מלבד זאת, בואו נניח שהערבים יסכימו לתנאים הבאים: מיסוי, שירות לאומי, וזכויות אזרחיות בלבד (שלילת כוח ההצבעה מהערבים וקביעת ישראל כמדינה יהודית). האם אתם מסוגלים לדמיין את הזעקה שתקום? כיצד יגיב בית המשפט, שכיום שואף לשלב את הערבים בממשל שם יוכלו למשול ביהודים, אם יאמר לו שאנו מדירים את הערבים ממבני השלטון? כמה יצווח השמאל הבינלאומי אם יאמר לו שהערבים נשללו מזכותם להצביע? עזבו את העובדה שירדן אוסרת על הפלסטינים בשטחה – אשר מהווים רוב – להחזיק במשרות ציבור, ואיחוד האמיריות מסרבת אזרחות לכל מי שאינו צאצא של שבטי הבדואים, מיעוט זניח במדינה. שום הסדר מפלה שכזה לא ישרוד. וגם ערביי ישראל יילחמו כאשר יהיה להם כוח מספרי.

אין פתרון מלבד טרנספר.