אוסאמה מנצל את השקריות הגדולה שבבסיס טענת מדינות רבות ללגיטימיות: הלאומיות. מיוגוסלביה ועד הודו, השיוך השבטי והדתי נתפס בעיני רבים כרם מעל הלאומיות, מה שמאפשר לאוסאמה לנופף בדגל דיכוי המוסלמים ובעובדה המובנת שהמערב הנוצרי לא מוטרד יתר על המידה בחיים מוסלמים. המערב החילוני ושונא הגזענות העניק עצמאות לטימור המזרחית מאינדונזיה המוסלמית, אך לא לקשמיר המוסלמית מהודו. הטיעון שלנוצרים האינדונזים אין לאן ללכת בזמן שהקשמירים יכולים להגר לפקיסטאן הקרובה הינו אקדמי מדי לאספסוף המוסלמי. חוץ מזה, שזהו טיעון שקרי: המערב אינו תומך בבדלנים המורואים בפיליפינים שאין בהישג ידם אדמה מוסלמית לאכלס בקרבת מקום. אפילו בקשמיר, התמיכה המערבית להודו נוגדת כליל את זכותם של תושבי קשמיר להגדרה עצמית. רובם המכריע של הקשמירים תומך בהתנתקות מהודו. העובדה שהמערב פשוט מתעלם כליל מזכותם להגדרה עצמית של הצ’צ’נים, הבאסקים או היהודים הישראלים הינו חסר משמעות לחלוטין בעיני המוסלמים הכעוסים. נעלות מוסרית איננה באמת ברת קיימא בעולם האמיתי, ולאוסאמה אין מחסור בעובדות החושפות את צביעותו של הממסד האמריקאי, כולל כמה עובדות מבישות מאוד כדוגמת תמיכת ארה”ב במשטר הסעודי והסכמתו השקטה לרצח העם שביצעו הסינים כנגד העם האויגורי, בתמורה לתמיכתם הריקה של סעודיה וסין למלחמה בטרור. עצם המלחמה בטרור היא השיג מסחרר ביחסי ציבור לאוסאמה. לא רק שהוא התגרה בשטן הגדול ושרד, אלא שהוא חשף את צביעותו של המערב הכביכול מוסרי שעתה חבר אל דיקטטורים כנגד מוסלמים ישרים. ישראל החילונית שמתיימרת לשאוב את צידוקה מבסיס דתי, מוסיפה לתסבוכת את המימד הדתי שהמערב מנסה כל כך לשכנע את המוסלמים ואת עצמו שלא בו מדובר. ישראל והמערב הנוצרי הצליחו לאחד מולן מוסלמים מאוד שונים ממרוקו ועד לפקיסטאן בשנאה משותפת. שנאה משותפת יוצרת את הקבוצות החזקות ביותר.

גישת המערב פיתחה בקרב הערבים את תסביך הילד. הם מצפים להתנשאות מצד ענקים נדיבים כדוגמת ארה”ב: חברות מפותחות הדוגלות בנעלות מוסרית מתאימות היטב לתבנית הקוגניטיבית של האבהות המתנשאת. הערבים אינם מצפים לענישה קשה. הם מצפים מהמערב שיסבול את התנהגותו של בן לאדן ואת הגרעין האיראני בשקט. מתקפת טילי השיוט שביצעה ארה”ב לאחר הפיגועים בשגרירויות בקניה וטנזניה פגעו מאוד ברגשות המוסלמים, ונתפסה כענישה אכזרית ובלתי פרופורציונאלית. ארה”ב שברה את התבנית האבהית בפחות מדי כוח, שהיה נחוץ בכדי ללחוץ על הערבים אל תוך תבנית כנועה של יחסי אדון-משרת.

המערב מתדיין בשאלות חסרות רלוונטיות המזכירות את התדיינויות הכנסייה בעבר בדבר מספר המלאכים המרקדים על ראשה של סיכה: האם המוסלמים שונאים את המערב בשל מעשיו או בשל היותו לא מוסלמי? היותו של אדם מה שהוא קובע מראש את מעשיו. ארה”ב אינה יכולה להפסיק לקנות נפט מהמוסלמים (שתמיד מוצג כביכול במחיר נמוך), אינה יכולה להפסיק להתנגד לדיכוי הנשים באסלאם, אינה יכולה להפסיק לבייש מדינות אלסלאמיות נחשלות בעצם נוכחותה, אינה יכולה להפסיק לשדר את תרבותה לעולם המוסלמי, אינה יכולה לחדול מסחר, ובגדול – מלהתקיים. לו ארה”ב הייתה נסוגה מהמזרח התיכון, היא עדיין הייתה ממשיכה להשפיע עליו כפי שמגדלור משפיע על ספינה. מוסלמים המבקרים בארה”ב ימשכו להביא עימם הביתה סיפורים מופלאים על הוליווד, עושר חומרי, חופש עיתונאי, בחירות, מתירנות מינית, ואתאיזם. ארה”ב אינה יכולה לפרוש מהעולם כי העולם הוא שמכור לארה”ב ולא ההיפך. יחס העולם המוסלמי לארה”ב הוא כזה של אהבה-שנאה, או יותר נכון אהבה וקנאה. האסלאמיסטים מתמקדים בקנאה. ארה”ב היא מאוד בולטת, אך אם היא תיעלם, האסלאמיסטים פשוט ישנאו את ספרד, רוסיה, וכל מי שלא הם. אידיאולוגיות עוינות מתנגשות אחת בשניה בכפר הגלובאלי בדיוק כפי ששכנים עוינים מתנגשים בכפר אמיתי. ארה”ב מסמלת את קריסתם של הערכים הפטרנליסטים בחברות מסורתיות, עצם בסיס האסלאם.

אוסאמה שונא את ארה”ב ששללה ממנו את הניצחון המוסלמי הראשון ב1200 השנים האחרונות. אוסאמה מודע היטב לכך שטילי סטינגר, ולא רובי קלצ’ניקוב הביאו את הניצחון לאפגנים מול הסובייטים. אוסאמה גם מודע לכך שהוא הפסיד בכל המערכות מול המערב: רוסיה נסגה אך ארה”ב שולטת באפגניסטאן, העסקים חזרו להרגלם בנציגויות האמריקאיות ברחבי העולם, המשחתת האמריקאית Cole תוקנה וחזרה לפעילות, הזעזוע של מגדלי התאומים מזמן עבר מבלי להותיר ולו צלקת על כלכלתה של ארה”ב. גם בעלי בריתו של אוסאמה אכזבו אותו: החמאס דוחה את הג’האד לטובת מאבק לאומני, ואפילו מסכים לשביתות נשק מול ישראל, התקוממות המורואים נעלמה עד לחוסר חשיבות, הלוחמים בקשמיר מוכיחים עצמם בלתי מסוגלים לחדור את קווי הביצורים ההודים, הצ’צ’נים הגיעו להסדר עם מוסקבה, הג’האד האסלאמי זנח את מאבקו נגד משטרו של מובארק, ארגוני הטרור ברחבי העולם לא חברו למלחמת הג’האד, ומוסלמים פשוטים אולי תומכים בו, אך לא באמת מוכנים לנקוף אצבע בכדי לעזור לו. לו בן לאדן היה מתמודד לנשיאות מצריים מול מובארק, סביר כי לא היה נבחר. המצרים מעריכים יציבות, לא ג’האד. ובטח שהם לא היו בוחרים בו לכהונה שנייה. המוסלמים תומכים בבן לאדן כפי שהם תומכים בקבוצת הכדורל האהובה עליהם. הם הריעו לסדאם בדומה נוכח ההסלמה שהובילה למלחמת המפרץ. על פי המנטאליות הפרימיטיבית, כל מי שמתגרה בענק זוכה לתשואות, בדיוק כפי שהריעו היהודים לדוד אל מול גוליית. תגובה צבאית קשה כנגד אזרחים מוסלמים במדינות ערב לאחר כל פיגוע של אלקאעידה תסיט קהלים אלה בקלות כנגד הארגון, בדיוק כפי שהצליחו התקיפות הישרלאיות בלבנון להסיט זמנית את הציבור הלבנוני כנגד חזבאללה.