קשה שלא להתייאש נוכח התפוררות כבודה העצמי של ישראל. עוד בימיה הראשונים של המדינה, נאלצה ישראל להתמודד עם חטיפות וחילופי שבויים. כתגובה, חטף אריק שרון מספר קצינים ירדניים, והחליף אותם בתמורה לחיילי צה”ל חטופים. סיפורו של שלטי מתמשך כבר שנים, בזמן שבני משפחת דורמוש, שרי החמאס, והג’יהאד האסלאמי מתהלכים ברחובות ללא חשש, ורק מחכים שצה”ל יחטוף אותם בתמורה לשליט. העם העזתי מריע לחמאס במקום לצרוח, מה שהיה קורה לו ישראל הייתה הורסת עשרות בתים בשעה בכדי לשחררו.

כשמחבלים חטפו מטוס מלא ביהודים והנחיתו אותו באנטבה, הם ביקשו חילופי אסירים שכיום היו נראים מגוחכים – רק מספר מאות אנשים. ישראל בחרה לתקוף באוגנדה הריבונית , לאבד מספר בני ערובה וחייל קומנדו, אך סירבה בכל תוקף לנהל משא ומתן עם החוטפים. רבין ומנהיג האופוזיציה דאז, מנחם בגין, הסכימו: כל עוד קיים סיכוי לשחרר חטופים בכוח, אין לנהל משא ומתן.

אך בשנים האחרונות בוחרת ישראל בנתיב אותו אפילו קפקא לא היה מסוגל להסביר. היא החליפה 1000 מחבלים בתמורה לסוחר סמים יהודי, ואת רב המרצחים קונטאר בתמורה לשתי גופות נרקבות שפעם היו יהודים. כעת הממשלה תשחרר מחבלים “ללא דם על הידיים” – כלומר סייענים ברצח המוני של יהודים. בתי הכלא בישראל מאוכלסים בכ-11 אלף “מחבלים” מיידי אבנים, אותם היה חכם בהרבה להלקות להשליך לעזה.

ישראל צדה בהצלחה את המחבלים שביצעו את הטבח באולימפיאדת מינכן. אך מאז שנות ה80′, היחידים שישראל צדה הם יהודים קונסרבטיבים – כהנא ודומיו. בהשוואה חיוורת למבצעיה הנועזים של המדינה הצעירה, המוסד והשב”כ כיום מבצעים חיסולים ממוקדים של מנהיגי הטרור, אך האפקט הנותר הינו ההפך הגמור. בעוד שמדיניות החיסולים דאז הלחיצה את המחבלים והובילה אותם לבצע טעויות, חיסול המנהיגים של היום אינו משפיע על פעילי השטח, אשר נוקמים כנגד מטרות יהודיות בחו”ל.

כאשר ארגון חז”ע-מפכ”ל חטף מטוס אל-על, צה”ל פוצץ 13 מטוסים אזרחיים בשדה התעופה של בירות. כאשר אש”ף הפגיז את יישובי הצפון מדרום לבנון, ישראל הגיבה בפשיטות אדירות היקף, והניסה רבבות שיעים מדרום לבנון, מה שבסוף הוביל למלחמת האזרחים בבירות. מי היה מאמין לפני ארבעים שנה שישראל תנקוט בפשיטה תיאטרלית על עזה בתגובה למטח הרקטות על עיירות הדרום?

הבעיה עם מנהיגיה של ישראל היא שהם באמת מאמינים לרטוריקה שבוקעת מפיהם. “שמאלנים” כמו בן גוריון דיברו על דו קיום וסובלנות אך בפועל רדו בערבים עם אגרוף של ברזל. אך הדור הבא באמת האמין לשקרים של אבותיו. דור המנהיגים הנוכחי לא חווה את המלחמה הקיומית מול הערבים. הוא מצפה מצה”ל לנצח ומארה”ב להתערב. הוא מוטרד יותר מדעת הקהל העולמית מאשר מרווחת הציבור בישראל, ומוביל את המדינה אל מותה. כך יהיה אם לא נטפל בהם בהקדם.