מאמציו של שר המשפטים פרידמן לערוך רפורמה בבית המשפט העליון אינם מנה נוספת מהבירוקרטיה היומיומית שכולנו עייפנו בה, אלא מהלך השינוי הפוליטי החשוב ביותר שידעה ישראל מאז ניצחון הימין ב-1977. לאחר שאיבד השמאל את המונופול הבלתי מעורער ממנו נהנה כשליט ישראל, הבטיחו מנהיגיו את שליטתם בארץ בדרכים אחרות: בתי המשפט והמשטרה. בשנות שליטתה של מפא”י, רק נאמני השמאל הורשו להתברג בדרגי הראש והביניים של מערך החוק והממשל. על אף ההפסדים החוזרים בבחירות לכנסת, המשיך השמאל לשלוט בארץ דרך רשויות האכיפה והתקשורת.

דמיינו סיטואציה בה ראש ממשלה ימני רוצה לערוך מינויים מחדש בצמרת המשטרה. הוא אינו יכול למנות מישהו מהדרגים הנמוכים, ועליו לבחור מבין דרגי הביניים – המאוכלסים באנשי שמאל בלבד. במידה והוא כן מצליח למצוא מישהו עם דעות ימניות מתונות, הבירוקרטיה השמאלנית מכשילה את המהלך. במידה והשינויים כן עוברים, שר לביטחון פנים מהשמאל תמיד יוכל לבטלם בהינף יד. בכך מונצח שלטונו של השמאל בכל מקרה.

בבתי המשפט המצב אף קשה יותר. באופן מדהים, בתי המשפט בישראל ממנים בעצמם את ממשיכי דרכם. השיטה הרומאית של ניהול חשבונות, המנחה כל מדינה מתוקנת כיום, קובעת כי על כל ענף בגופי הממשל לבקר את עמיתיו על מנת למנוע שחיטות. בית המשפט בישראל ממוקם מעל הכנסת והממשלה, ובכוחו לבטל כל הצעת חוק, ואף לבצע תיקונים משלו המונחים על פי דעותיהם הפוליטיות של השופטים. הרשות המחוקקת והממשלה יודעות שממילא יבטל בית המשפט כל הצעת חוק שאינה יושבת עם דעות השופטים, ועל כן נמנעים מחקיקת חוקים מעוררי מחלוקת. הדרך היחידה בה יכולה הממשלה – ולמעשה העם – לשלוט בבתי המשפט, היא בדרך מינויים. על כן כה חשוב שבדמוקרטיה מתפקדת ייבחרו השופטים ע”י הרשות המחוקקת.

האידיאל הוא שבתי המשפט ייאסרו ממתן פרשנות לחוקים, בעיקר אם הפרשנות מסתמכת על ערכי מוסר מעורפלים. הצידוק היחיד של בית משפט לפסול חוק, הוא במידה והחוק המוצע סותר חוק קיים באופן מובהק. הכוח הבלתי מוגבל ממנו נהנה בית המשפט בפרשנות חוקים מוביל בהכרח לניצול לרעה של סמכותו. אין ספק שבכל מקרה יוותר בית המשפט עם כוח רב בכל הקשור לחקיקת חוקי הכנסת, אך המצב כיום הוא בלתי נסבל.

אין זה מופרך לדרוש את העמדתם לדין של שופטים בידי הכנסת. וועדת חקירה תוכל להדיח, אם לא להטיל עונשי מאסר על שופטים שיימצאו אשמים באקטיביזם. בית המשפט העליון מנהל כיום את תוואי גדר ההפרדה ללא כל ביסוס משפטי. החקיקה בנושא מתבצעת לחלוטין על סמך דעותיהם הפוליטיות של השופטים, ותפיסותיהם האינדיווידואליות בסוגיות מוסר. בדיוק כמו כל פקיד ממשלתי אחר אשר חורג מסמכותו, עלינו לדאוג כי פועלם הפלילי של שופטי בית המשפט העליון לא יעבור ללא ענישה.