המוסלמים

כמה אבסורדי להשוות את איראן לגרמניה הנאצית. הדבר החשוב ביותר שיש לדעת על הנאצים, הוא שהם בסך הכל היו ממשיכי דרכה של אידיאולוגיה קיימת: הנאצים פיתחו רעיונות שרווחו בתרבותם מזה כאלף שנים, ויישמו אותם באופן לוגי. מזה מאות שנים שהחברה הגרמנית הייתה אנטישמית, מיליטריסטית, ממושמעת, בעלת רגשי עליונות, קולוניאליסטית, ושונאת זרים. גרמניה לחמה מלחמות רבות עם עצמה, ועם שאר מדינות אירופה. עצם רעיון הלאומיות נופח בתחילה מתוך כוונה לאחד את העם הגרמני, שכן הוא גם התאים בדיוק לרגשי העליונות ושנאת הזרים של העם הגרמני. מאז ומעולם היו הגרמנים חיילים ממושמעים ואכזריים. גם השוויצרים והדנים היו בעבר מיליטריסטים, אך התפתחו מעבר לשלב זה מזמן. צרפת, אוקראינה, סרביה ועוד מספר מדינות אירופאית, מסוגלות לבצע שואה בדיוק כמו הגרמנים. אוקראינה אף עשתה זאת בתחילת המאה העשרים, וצרפת שיתפה פעולה עם גרמניה כדי לממש את השואה. מעט מאוד גרמנים לקחו למעשה חלק ברצח העם, אך אחרים הביעו את הסכמתם בשתיקה. אותו הדפוס ניכר בימינו גם בצרפת, איטליה, ומדינות אחרות. ה-אנטישמיות טבועה עמוק בתרבות הנוצרית, והינה ברת יישום באירופה. בארה”ב מעולם לא זכתה ה-אנטישמיות לעידוד או לפחות העלמת עין מצד הממשל, ועל כן פחות סביר שהאמריקאים, על אף שהם אולי לא אוהבים יהודים, יארגנו שואה משל עצמם.

המוסלמים

מילה מכך אינה תקפה לגבי איראן. באיראן אין היסטוריה של אנטישמיות או רדיפה בדומה לאירופה. רוב יהודי איראן עזבו אותה מרצון, לישראל וארה”ב, והקהילה שנשארה מאחור אינה נרדפת ע”י השלטון. יהיה זה טיפשי להשוות את מצבה של קהילת יהודי איראן לקהילה בסוריה, שחבריה נרדפו ע”י השלטון שראה בהם גיס חמישי, ובצדק. עוד במאה ה-19 טרם הוכרו היהודים כאזרחים בגרמניה, וכל המפלגות הפופולאריות התנגדו למתן זכויות ליהודים. עיתונים גרמניים פרסמו מדי יום ביומו מאמרים אנטישמיים וקריקטורות, דבר שאינו קיים באיראן – בה נמתח קו מאוד ברור בין ציונות ליהדות. אפילו התעמולה האיראנית האנטי ציונית לא מזכירה כלל בחריפותה את ה-אנטישמיות בגרמניה. שלא כמו איראן, נגועה התרבות הגרמנית באנטישמית מושרשת, כאשר רק רפובליקת וואימר קצרת הימים מהווה יוצא מין הכלל. גרמניה הייתה אנטישמית במאה ה-14, ה-20, וה-21.

אין זה סביר שאיראן, על אף סבלנותה ליהודים, תוכל לחסל את המדינה הציונית. בהתחשב ברקורד של איראן, זה מאוד לא סביר. איראן מעולם לא הפגינה רצונות בדבר התרחבות בעידן המודרני. איראן לא פתחה בשום תוקפנות מעצמה. אפילו בסיפור של איי טונבס, בחרה איראן במאמץ הדיפלומטי עד ששרג’ה ביקש ממנה שתפלוש לטונבס, כך שהאמיר יוכל לנטוש את האי נוכח כוח צבאי ניצח, ובכך להציל את כבודו. פועלה של איראן בלבנון לא מתקרב בהיקפו להתערבות הסורית בניהול המדינה. נכון, איראן מסייעת לארגוני ההתנגדות בלבנון ופלסטין, אך גם ישראל מסייעת לכורדים. כמעט כל מדינה שיש לה אינטרסים, תומכת בארגון גרילה כזה או אחר שמשרת את מטרתה.

אם איראן כזו מדינה טובה, מדוע הערבים כה היסטריים מתוכנית הגרעין שלה? מכיוון שאיראן בונה אימפריה שיעית. שלא כמו הסונים, השיעים נאמנים לאייטולה, ולא למדינתם. השפעה שיעית במדינות סוניות מבטיחה אי שקט ציבורי, ומערערת את השלטון המקומי. הערבים נוטים לצדד בחזק, ואיראן גרעינית תעלה את קרנו של האסלאם השיעי. מצריים לא תהנה עוד ממעמד הכוח לו היא זוכה בעולם הערבי, וכל מאזן הכוחות ישתנה. עם זאת, הערבים הינם סתגלנים, ולכן מצריים וערב הסעודית פועלות בזמן האחרון לחיזוק קשריהן עם איראן.

איראן תשתמש בנשק הגרעיני שלה על מנת לספק מחסה לסוריה ולבנון מפני ישראל, אבל היא לא תתקוף את ישראל ישירות. שלא כמו גרמניה, צבאה של איראן אינו מותאם למלחמה ניידת. טילים איראניים פגיעים להגנות האוויר של ישראל, ולא יזכו להנחית מכה ניצחת. ההנהגה האיראנית הינה מאוד שמרנית, ועל כן שומרת את אחמדינג’אד תחת רסן הדוק. מצב זה הינו ההיפך הגמור מהמצב בגרמניה, בה לאף אחד לא הייתה שליטה על הנאצים.

המוסלמים

למרות כל הנאמר, שום דבר אינו וודאי. איראן השתמשה בנשק כימי נגד עיראק, וספגה מכה דומה. היא הצעידה אלפי צעירים מתאבדים אל תוך שדות מוקשים על מנת שיפלסו דרך לכלי המלחמה. היא איבדה מספר עצום של חיילים במלחמה חסרת תכלית עם עיראק. איראן יכולה להגיב להתקפה על מתקני הגרעין במתקפה כימית או רדיולוגית, ללא רגישות יתר להיקף הנקמה הישראלית. למעשה, אין זה סביר שתהיה תגובה ישראלית, כי ישראל אינה מסוגלת לנהל מלחמה עם איראן. איראן גדולה מדי ורחוקה מדי. ירי הדדי של טילים הינו תרחיש הרבה יותר הגיוני. ההתעסקות הישראלית בתוכנית הגרעין האיראנית אינה אלא כיסוי לעובדה שישראל לא מסוגלת להתמודד עם איום הגרעין האמיתי – מפקיסטן וצפון קוריאה, שאין ספק שלא יהססו למסור נשק גרעיני למדינות ערב וארגוני הטרור.

עצם קיומה של תוכנית הגרעין האיראנית מוטלת בסימן שאלה. אם לארה”ב הייתה הוכחה חותכת לקיומה של תוכנית גרעינית צבאית, בוש היה מציג אותה לאחר שסוכנויות הביטחון של ארה”ב התבטאו כנגד המדיניות האנטי איראנית שלו. לפחות בשתי פגישות של סבא”א, שמטרתן הייתה להגביר את הסנקציות כנגד איראן, לא הצליחה ארה”ב לספק הוכחה חותכת לכך שאיראן באמת מפתחת תוכנית צבאית. ישראל סיפקה לארה”ב את כל המידע הרלוונטי שהיא אספה, אך כאמור זה לא שכנע את הסי.אי.איי, את סבא”א, ואת שאר הדיפלומטים. במאבקה כנגד איראן, ישראל שואפת לספר את כל המידע שיש לה על מנת לדרבן פעולה בינלאומית. אם אתה מספר שכך וכך מתרחש במקום מסוים, אתה לא בהכרח מסכן את המרגלים שלך. אך רוב הסיכויים הם שאיראן באמת מנהלת תוכנית גרעינית צבאית, ואנו לא יכולים להרשות לעצמנו להמר על כך.

אם כך איראן היא איום שיש להתמודד עימו, אך היא איננה דומה כלל לגרמניה הנאצית.