חצי מדינה צועקת על משתמטי גיוס, והחצי השני משתמט. באופן טבעי, הערבים לא ששים לשרת בצבא הישראלי. לא מדובר דווקא בסלידה מצבא יהודי, אלא דווקא בסלידה של עם פרימיטיבי כנגד כל מסגרת ממסדית. ערבים פלסטינים מרדו כנגד אבראהים פאשה בתחילת המאה ה-19 על רקע קריאתו לגיוס המוני. אבל דווקא גיוס המוני של הערבים זו הדרך הטובה ביותר לחסל את התנגדותם למשטר בישראל. כבונוס ליהודים, יש להכריח את ערביי ישראל ללחום כנגד אחיהם הפלסטינים. השמאל טוען שהערבים נאמנים למדינת ישראל. אם כך - מצוין, שישרתו בצבא כאות לנאמנותם. בתור התחלה, שחיילים ערבים יחפרו שוחות בגבול ישראל מצריים, או שיצעדו מאילת לגליל וחזרה. הבלים…

יהודים חרדים, המכונים אורתודוכסים קיצוניים, אינם שונים בקטגוריה זו מהערבים. החרדים מנצלים את ההסכם המקורי עם בן גוריון אשר הפך מזמן ללא רלבנטי. בן גוריון פטר 400 תלמידי ישיבות חרדים משירות צבאי. היום כל החרדים הם סטודנטים. ההצדקה המטופשת שלהם להשתמטות המונית היא שלימוד תורה קודם לכל מחויבות חברתית. הרוב כלל אינם תלמידים במשרה מלאה, וגם אם כן, אין שום מניעה מלקחת הפסקה של שלוש שנים מהלימודים לטובת שירות צבאי. חוץ מזה שבחברה היהודית לא חסרים רבנים. יהודים רבים כמו הרב הילל הצליחו להחזיק בעבודה על אף שהיו רבנים, ואין ספק שהחרדים של היום יכולים גם. בנוסף על כך, ההשתמטות הינה מעשה בלתי מוסרית שכן החרדים נהנים מהגנתם של כוחות הביטחון, המנוהלים בידי אלה אותם הם מחשיבים כ”תת-יהודים”. המגזר החרדי זקוק בהחלט להגנת כוחות הביטחון. הפוגרומים הראשונים כנגד היהודים החלו במאה ה-19, הרבה לפני המצאת הציונות, וקורבנותיהם היו כולם חרדים. חרדי שלא מעוניין בהגנה צה”לית מוזמן לעקור את מקום מגוריו לחברון או שכם ולחיות תחת שלטון פלסטיני.

אך ההשתמטות מגיוס מעלה סוגיה עמוקה יותר. באופן תיאורטי, אני לא מאשים הורים שמונעים מבנם מלהתגייס לצבא כיום. מה הטעם בשירות צבאי בישראל של היום? במשך 20 השנים האחרונות, ישראל משתמשת בחייליה כמטבע חליפין זול אל מול התקשורת העולמית. חיילים ישראלים נשלחים אל מותם ללא כל הגיון או צורך צבאי בזירות קרב עירוניות, במקום הפצצות אוויריות מרוכזות. מהלכים מיותרים ומסוכנים ננקטים אך ורק על מנת להיראות טוב בעיני התקשורת העולמית. במלחמת העולם השנייה, קרב עירוני בקראקוב היה מקרה בודד ויוצא דופן. חיילים ישראלים לוקחים חלק בקרבות חסרי משמעות מבחינה אסטרטגית, כפי שראינו בימיה האחרונים של מלחמת לבנון השנייה. חיילינו מנוצלים באופן ציני למטרות יחסי ציבור כפי שמצטייר מחיסולים ממוקדים ומעצרים עמוק בשטח האויב. פשיטות אינסופיות וחסרות כל טעם מתבצעות אל תוך הרצועה פעם אחר פעם ועולות בחיים מיותרים. גרוע מכך, חיילים מנוצלים לצורך פעולות כנגד העם היהודי כפי שאנו רואים ברדיפה מגוחכת בשומרון אחרי בני נוער המקימים “מאחזים בלתי חוקיים”. החייל הישראלי הושפל לדרגת בשר תותחים, חסר כל השפעה ובוגד בעמו. אני מסוגל להבין הורים המסרבים לשלוח את ילדיהם לצבא שכזה. חשוב עם זאת לומר שרוב המשתמטים לא ילכו לשום צבא ישראלי, ללא קשר להנחיותיו המדיניות.

הפקרת חיי יהודים זו חוסר המוסריות הגדולה ביותר. המוסריות שלנו לא מסתיימת בדאגתנו לרווחת העמלק. יהודי אשר נהרג לשווא מהווה טרגדיה ובושה לאומה היהודית כולה. אפשר לומר בבטחה שמעט מאוד חיילים יהודים נהרגו לאחר 1973 למען מטרה נעלה. רובם נהרגו ללא כל סיבה מוצדקת. ניתן אף לטעון שגם הרוגי מלחמת יום כיפור היו חסרי הצדקה, אך ורק מכיוון שגולדה מאיר היססה להשתמש בנשק גרעיני.

אני אדם ליברלי. לא במובן הסוציאלי, אלא ליברל עם כבוד עמוק לחיי יהודים כל עוד אותם חיים מזכירים ולו במעורפל ערכים יהודיים. לעולם לא אקבל בשתיקה את מותם של יהודים למען אינטרסים פוליטיים, אך כן אקבל אותו בעבור ערכים. כן בעבור הישרדות ורווחה לאומית, אך לעולם לא למען צרכי המדינה. אני אפילו אסכים לישות יהודית אוטונומית אשר חיה תחת שלטון מוסלמי ביהודה, אם זה אומר הצלת חיי יהודים. ישראל אשר מוותרת לערבים על יהודה, שומרון, ירושלים ומשכן הר הבית, ומקבלת את העובדה ש40% מאוכלוסייתה אינה יהודית, אינה ראויה או זקוקה למדינה. ישראל שכזו יכולה לקבל על עצמה אוטונומיה, לוותר על ריבונותה ולאפשר ליהודים לגור היכן שיחפצו, אפילו “בשטחים הכבושים”. ישראל האתאסטית של היום גרועה בהרבה ליהודים מאוטונומיה הוגנת. יכולנו לעשות זאת לפני מאה שנים והמוסלמים היו מקבלים אותנו בזרועות פתוחות. לצערנו, פעולה שכזו אינה ישימה בעתיד הנראה לעין עקב האיבה העמוקה בין העמים. יותר חיילים נהרגים בעת נסיגה מאשר בעת התקפה, והמוסלמים ישחטו את כולנו כעת במידה וננטוש את עמדותינו הצבאיות. יותר מדי שנאה הצטברה כאן בכדי לאפשר לערבים להשיג את היד העליונה.

האם ראוי שנוותר על ישראל ונהגר כולנו חזרה אל הגלות על מנת להציל חיי יהודים? פעולה כזאת אומנם תציל חיי יהודים, אך תהווה את סוף הדת היהודית בשל התבוללות המונית. מוות כיהודי עדיף בעיני על נישואין עם גוי.

במסגרת הערכים היהודים, אין מנוס או אלטרנטיבה מצבא חזק מאוד. בכל מסגרת אחרת, לא יהיה לי אכפת מיהודים.

כמה ערבים יש היום בישראל? הפרסומים האחרונים מבית הלשכה הארצית לסטטיסטיקה מעודכנים נכון לשנת 2003. הפרסומים מראים כי 15.6% מהאוכלוסייה הערבית נמנית בין הגילאים 0-4 בעוד שבאוכלוסיה היהודית אותו הנתון עומד על 9.1%.

בשנת 2007, אוכלוסיית ישראל היהודית מנתה 5,470,000 איש והערבית – 1,449,000. בהסתמך על מספר היהודים שגילם צעיר מחמש שנים, ניתן לחשב ש – 5,470,000*9.1%=498,000. אותה משוואה עם הערבים – 1,449,000*15.6%=226,000. על כן, תוך 18 שנה, מספר הערבים בעלי זכות הצבעה יעמוד על 226,000/498,000 = 45% ממספר היהודים.

בישראל קיימת גם אוכלוסיית מיעוטים שונים אשר מונה כ- 4.4%, או בערך 7,241,000*4.4%*9.1%=29,000 אשר צעירים מגיל חמש. נתון זה מעיד כי היהודים מונים 498,000/(498,000+226,000+29,000)=66% מכלל האוכלוסייה הצעירה בישראל. לפי חישוב זה, היהודים כבר איבדו את הרוב המוחץ הדרוש להעברת חוקים מהותיים.

האמת היא שאחוז היהודים למעשה נמוך בהרבה ממה שמוצג בנתונים היבשים. יותר מ-300,000 ישראלים הרשומים כיהודים אינם למעשה יהודים על פי דרישות הדת. בנוסף לכך, מספר לא ידוע של ישראלים שלפי הערכות נע בין 120 ל-200 אלף איש, מתייחס “ליהודים” חילונים שקרבתם לדת מסתכמת בסבתא ששמרה מצוות. קרוב ל 900 אלף ישראלים חיים בחו”ל, אך מרביתם עדיין רשום במפקד האוכלוסין הלאומי שכן הם עוד מבקרים בארץ לעיתים. על כן ניתן להסיק שמספר היהודים האמיתי בישראל מונה 5,470,000-300,000-120,000-900,000= 4,150,000. נתון זה מוריד את מספר היהודים מתחת לגיל חמש ל-4,150,000*9.1%=378,000. אחוז הערבים באותם הגילאים עומד על 226,000/378,000=60% ממספר היהודים. על כן, היהודים מהווים באופן מציאותי 378,000/(378,000+226,000+29,000)= 60% מהדור הצעיר בישראל.

המגמה החדשה של ירידה מהארץ בקרב היהודים רק מגבירה את הבעיה הדמוגרפית. מספר היהודים כולל בתוכו הרבה אנשים שיהדותם מוטלת בספק כגון יהודים חילונים שאבותיהם היו דתיים, 120,000 כושים נוצריים, ואלו שגוירו שלא כדין.

אחוז הערבים בארץ עומד על 226,000/(378,000+226,000+29,000)=36% מהישראלים. הערבים יכולים לסמוך על שאר ה”לא יהודים”, שכאמור מהווים 4.4% מהאוכלוסייה לתמוך בהם בסוגיות חקיקתיות שונות. הערבים נתמכים גם ע”י השמאל הקיצוני אשר מהווה 5-8% מהמנדטים בכנסת. במקרים מסוימים, מסוגלים אף החרדים הקיצוניים האנטי-ציוניים להצטרף לערבים. מדובר בכ- 200,000 מצביעים, או 3%. לכל הפחות, אותם היהודים לרוב נמנעים מהצבעה, כך שראוי להוריד את אותם שלושה האחוזים מהמאגר האלקטוראלי היהודי. הנתונים הללו מבטיחים לערבים רוב בכנסת תוך 18 שנה.

יתרה על כך, הספקטרום הפוליטי הערבי הינו מאוחד בסוגיה אחת מרכזית – התנגדות להגדרתה היהודית של ישראל. סוגיה זו לא תשתנה. הערבים באופן טבעי יעדיפו מדינה מוסלמית או לכל הפחות מדינת כל אזרחיה על פני מדינה יהודית. על רקע הפילוג הכה רחב בקרב המפלגות היהודיות, נראה וודאי כי הערבים יזכו לכוח משמעותי בכנסת הרבה לפני שהם ובעלי בריתם יהוו רוב אמיתי בעם.

רובו הגדול של הדור הצעיר בישראל מרוכז בקרב הזרם החרדי והחרדי קיצוני. אחוז הילודה בקרב החילונים בקושי מסוגל להשתוות לחרדים. קצב הילודה בקרב דתיים שומרי מסורת, אשר לרוב מוגדרים בתור “דתיים לאומיים”, הולך ופוחת עם השנים בעוד שיותר ויותר מהמגזר נטמעים בתוך התרבות החילונית. החרדים הקיצוניים שומרים על אחוז ילודה גבוה בשל התבדלותם העיקשת מהחברה החילונית, אך בדיוק מאותה הסיבה הם בוחרים להיות מגזר לא יצרני. המגזר ברובו אינו לוקח חלק בשוק העבודה, אינו משרת בצבא, ובז לעצם קיומה של המדינה היהודית. על כן יוצא שבנושאים הקריטיים, יהודים רבים הינם עוינים לא פחות כלפי ישראל מאחיהם הערבים.

ריכוז הילודה הגבוהה בקרב חרדים קיצוניים מערער את מדיניות הרווחה של מדינת ישראל. לאחר קיצוץ הקצבאות למשפחות מרובות ילדים בשנת 2001, נקלעו משפחות חרדיות רבות לקשיים כלכליים קשים וירדו מתחת לקו העוני. הממשלה פעלה לקיצוץ הקצבאות באופן רטרואקטיבי, על אף שהקיצוץ השפיע על ילדים שנולדו בתכנון ילודה אל תוך מסגרת הקצבאות הישנה, וכעת הוריהם מצאו עצמם ללא יכולת לכלכלם. הציבור החרדי הבלתי ממושמע מהווה איום על הממשל בישראל בשל הלהט הדתי שלו, ועל כן הממשל פועל על מנת לרסן ולכתוש אותו. כתגובה לקיצוץ הקצבאות, אחוז הילודה בקרב החרדים צנח משמעותית. על אף שהנתונים האמיתיים נותרו עדיין בגדר סוד – מה שלעצמו משמש הוכחה לכוונותיה הזדוניות של הממשלה – מסמכי עדויות שפורסמו לאחרונה, כמו המסמך המסכם את הירידה החדה באחוזי הילודה בישוב ביתר עילית, מצביע על צניחה מ8.9 אחוז ל-7.7. שכלול הנתונים מצביע על ירידה של 10-13% בפוריות המגזר החרדי בשנים האחרונות. חושב לציין שהקצבאות לפני הקיצוץ כלל לא היו גבוהות, כ160$ לילד חודש בחודשו עד לגיל 17 עבור משפחה עם למעלה מעשרה ילדים. מדובר בהוצאה ממשלתית של 31,000$ לילד, מחיר מציאה בהשוואה להוצאות המדינה פר ילד במערכת החינוך החילונית. קיצוץ הקצבאות פגע באופן בלתי פרופורציונאלי במגזר החרדי, והוריד משמעותית את אחוז הילודה בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל.

בשנת 1948 עמד מספר הערבים בישראל על 150,000. בשישים השנים שחלפו הם התרבו פי מאה.

הפעם הקודמת שאחוז היהודים בישראל עמד על 60% בלבד היה בשנת 1947, אז ידעו שהפיתרון היחידי הוא מלחמה וגירוש כל הערבים.

לארה”ב אין סיבה לסייע לישראל. הניסיונות לקרב את היחסים בין שתי המדינות לא מועילות כלל לעם היהודי. ארה”ב לעולם לא תצא מגדרה על מנת לסייע לאינטרסים יהודים שכן אין לאלו שום נגיעה למצביע האמריקאי ובטח שלא לממסד. ארה”ב הטילה אמברגו על משלוח נשק לישראל בזמן מלחמת השחרור. היא איימה להתערב לטובת מצריים במבצע קדש. ארה”ב התכוונה להנחית כוחות בסיני בשנת 1967 על מנת להגן על המצרים. היא מנעה מישראל לצאת למתקפת מנע בשנת 73, ושלחה סיוע צבאי רק לאחר ניצחון המלחמה. ארה”ב אילצה את ישראל לוותר על סיני, וכעת היא עומדת מאחורי הדחיפה אל עבר הסכמי שלום התאבדותיים. ארה”ב מספקת יותר סיוע למצריים ולפלסטינים מאשר לישראל. ארה”ב לחמה למען כווית אך אף פעם לא למען ישראל. יתרה על כף, ארה”ב הוציאה יותר כסף על שיקומה של עיראק משהיא אי פעם נתנה לישראל מאז התחלת הסכמי הסיוע.

עם זאת, באמת שלא ניתן לצפות מארה”ב שתגלה אכפתיות יתרה כלפי מדינת ישראל. מדוע שלגויים יהיה אכפת אם ליהודים לא אכפת? סקרים מצביעים על כך שיהדות אמריקה מתנגדת באופן נחרץ למלחמה עם איראן ותומכת בהתלהבות בתהליך השלום. איש לא שונא את ישראל כמו הרבה יהודים אמריקאים, אשר רוצים להוכיח לגויים שהם לא יותר מדי יהודים, ולכן הם מצדדים בערבים. יש מגמה חזקה להוכיח שהיהודים הם בדיוק כמו כולם. אך הבעיה היא שהמדינה היהודית היא לא בדיוק כמו שאר המדינות. רוב היהודים האמריקאים תומכים בישראל “הדמוקרטית” בה הערבים נהנים מזכויות שוות, כלומר: הזכות להתרבות ולהשמיד בדרך הצבעה דמוקרטית את הלאום היהודי.

התמיכה לה זוכה ישראל מארה”ב היא לא יותר מאשר אשליה עצמית. ארה”ב אכן הטילה וטו על הרבה החלטות של האו”ם שגינו את ישראל. אך עצם הוטו אפשר לחברות האחרות במועצת הביטחון של האו”ם לנהוג בקיצוניות יתרה כנגד ישראל: הם מצביעים בעד השמאל, ובעד הערבים כי הם יודעים שההחלטות לא יעברו את הוטו. הטלת וטו מתמשכת של ארה”ב שמרה על ישראל באו”ם, בעוד ששורה של החלטות ריקות מתוכן כנגד ישראל היו מגרשות אותה מהמוסד הארור הזה. דבר זה היה משחרר את ישראל סופית מהחלטותיו המגוחכות כמו גבולות 1956. האו”ם נכשל באכיפת סנקציות כנגד איראן, מדינה מנודה בקהילה הבין לאומית. הסיכוי לסנקציות אפקטיביות כנגד ישראל הוא אפסי. אם ישראל לא תלך בעקבותיו של המשטר המנוח בדרום אפריקה, אשר דגל בדיכוי מתמשך, אלא תפעל במהירות ובנחישות על מנת לפתור את בעיית הדמוגרפיה הערבית, תוך כמה שנים ייעלמו כל איומי הסנקציות.

מאז מלחמת השחרור ועד 1972, ישראל שרדה ללא ספונסר רשמי. שיחקנו עם צרפת, גרמניה, ארה”ב, ואפילו עם רומניה הקומוניסטית, ושרדנו. קניית נאמנותם של הערבים זו מטלה בלתי אפשרית, אם לא יקרה מאוד. מדינות רבות יעדיפו לקנות השפעה אזורית במתן סיוע לישראלים, ולא לערבים. ארה”ב מסייעת לישראל על מנת לשלוט בה, ועל מנת להלום בערבים כדי להוציא מהם ויתורים. השליטה בישראל מעניקה לארה”ב הרבה כוח במשא ומתן אל מול הערבים. הסיוע לישראל הוא השקעה מעולה. ארה”ב אינה המדינה היחידה שמבינה זאת, ואין ספק שרבים יעמדו בתור כדי לקנות את נאמנותה של ישראל. ישראל דובקת בארה”ב מתוך ראיית נאמנות אבסורדית, אך זאתי מוכרת אותה פעם אחר פעם – תמורת נפט.
רוסיה אינה יכולה לספק סיוע כלכלי לישראל, אך היא יכולה לצייד את ישראל בטכנולוגיות מלחמה מתקדמות במחיר זול בהרבה משל ארה”ב. כמו כן, לרוסיה יש השפעה באו”ם לא פחותה משל ארה”ב. האמינות הצבאית של הרוסים בקרב הערבים גדולה מזו של האמריקאים. הערבים לא נרתעים מתקיפת ארה”ב, אך מצטמקים מלתקוף בעלות ברית של רוסיה.

יש גם את צרפת, הבוערת בשאיפותיה האימפריאליסטיות, ושאינה מסוגלת להטות את הערבים לצידה שכן גם הם שבויים של ארה”ב. בדרך ברית עם צרפת, ישראל תוכל להוציא סיוע רב מהאיחוד האירופי.

וכמובן שיש גם את סין והודו.

ישראל משלמת בויתורים אמיתיים בתמורה לתמיכה אמריקאית מדומה. ארה”ב צריכה את ישראל על מנת להפגין לערבים את היקף כוחה, ועל כן מתעללת בה לשם השעשוע. ראו את ההמולה הבין- לאומית על מה שמכונים “המאחזים הבלתי חוקיים”. כאילו שיש להתקפות הערביות על יהודים ב1929 כל קשר לאותם המאחזים שהוקמו כמחאה נגד הסכמי אוסלו. האמריקאים ימכרו את ישראל ללא היסוס כדי לרצות את הערבים לאחר כשלון המלחמה בעיראק. התאגדות קרטר-רייס מנצלת את ישראל על מנת להוכיח את התיאוריות המטופשות שלה, וקלינטון דחף את ישראל על מנת להסית תשומת לב ציבורית מסטיותיו המיניות. ללא הלחץ האמריקאי, ישראל כלל לא הייתה חושבת על החזרת שטחים.

באופן מקרי, המטרות הטקטיות שלנו רואות עין בעין עם מטרותיהם של אנטישמים אמריקאים, המבקשים בעצמם להתנתק מישראל. מסיבות שונות בתכלית, גם אנו מאמינים שעל ישראל לנטוש את הסיוע האמריקאי ולחיות בכוחות עצמה. אחריות כלכלית תסלול את הדרך לקראת חזרתה של ישראל לדוקטרינה פוליטית מהותית: רק צבא ההגנה לישראל אחראי לביטחונה של ישראל. ישראל לא זקוקה לנשקי חלל על מנת להילחם בטרור הפלסטיני. כמה פצצות דלק יפתרו את הבעיה. ישראל איננה זקוקה לנשקים משוכללים כנגד צבאות ערב. כמה פצצות אטום יעשו יופי את העבודה.

לישראל יהירה, הנשענת רק על עצמה, יש סיכוי טוב בהרבה לשרוד שביתת נשק מול אויביה הערבים. מצד שני, לישראל, הכלבלב של אמריקה, אין שום סיכוי להגיע לשלום בר קיימא.

כבר ניסינו בעבר להסתמך על אשור.

יאפילו יצחק שמיר, מנהיג הלח”י לשעבר, נכנע לבסוף ללחצי המערב והשמאל הישראלי והכיר באוטונומיה פלסטינית, הצעד הראשון לקראת עצמאותם. מנחם בגין, מנהיג האצ”ל לשעבר, נכנע גם הוא לבסוף ללחציו של קרטר, והחזיר את סיני. אין פלא שרבין, החלול מוסרית, שוכנע במרמה לחתום על הסכמי אוסלו. נתניהו העסקן נטש חברון, עיר האבות, והפקיר אותה לידי המוסלמים. שרון, שהתברך במוח של בולדוזר, מסר את רצועת עזה תמורת הסרת החשדות הפליליות מעל משפחתו. שלא לדבר על ברק, “מר ביטחון” המזויף, שדאג יותר לביטחון חיזבאללה מביטחון חיפה.
לעומתם, אולמרט לא נראה גרוע כל כך. אולמרט התנגד בזמנו לבגין ושרון כאשר הם מסרו את סיני, וכיום הוא שקוע במשחקי חתול-עכבר עם אבו-מאזן. אולמרט לא נותן דבר לאויב. נראה כי כל הנקודות סוכמו כבר עם הפת”ח, אך משום מה, מדינה פלסטינית עדיין אל נראית באופק. אלה שמטילים את האשמה במלחמת לבנון השנייה על אולמרט, צריכים לספק אלטרנטיבה אחרת. האם באמת הוגן לצפות מאולמרט לאחר חודשיים בתפקיד לבצע רפורמות בצבא? האם היה עליו להורות על כיבוש מחדש של לבנון לאחר 18 שנות כיבוש שהוכיחו עצמן ככישלון אסטרטגי? האם היה עליו להפציץ את כל לבנון עד עפר מנת להרוג כל ערבי מזוקן? לאולמרט היה את האומץ לתקוף את לבנון באותו הרגע שהתגרתה בישראל.
אולמרט חכם מאוד. כולם רוצים לפלוש לרצועה, אך מה הצעד הבא? אם צה”ל יהרוג אפילו 2000 מחבלים וייסוג, זה רק יעורר עוד מוטיבציה התנדבותית בקרב העם הפלסטיני. עוד נסיגה צה”לית תתפרש כניצחון של החמאס. במידה וצה”ל יכבוש את הרצועה לצמיתות, ייכנס שוב החוק הבין-לאומי לתוקף, ויהיה על ישראל לדאוג בשנית לתושביה הכבושים של הרצועה. מספר ההרוגים בשדרות קטן, אך מאות חיילים עלולים להיהרג בפעולה קרקעית בעזה. בעוד מחבלים פלסטינים מצליחים להשיג טילים משוכללים יותר כמו הג’ראד המסוגלים להגיע לאשקלון, ייתכן ואולמרט יישאר ללא ברירה ויאלץ להיכנס לעזה על מנת להרגיעה לשנה או שתיים כפי שנעשה בלבנון. הבעיה היא שאין פיתרון מוחץ כנגד לוחמת גרילה, חוץ כמובן מהפתרונות שלא מצטלמים טוב בסי.אנ.אן.
השמאל מאוד לא מרוצים מאולמרט ומבקש להפיל אותו. עד כה, אולמרט לא נרתע מהניסיונות להפליל אותו בהאשמות מזויפות. ניהול מדיניות גלויה וכנה דורשת כוחות מוסריים שלא מהעולם הזה. פוליטיקה אמיתית הינה אומנות התמרון. אולמרט איננו בולדוזר פוליטי, אלא פוליטיקאי בחסד. דרכיו של אולמרט אולי אינן ישרות, אך לפחות הוא לא נכנע ללחצים זרים. בישראל של היום, כנראה שלא ניתן לדרוש או לצפות ליותר מכך ממנהיג פוליטי.

הגודל פעל כנגד ישראל. ארה”ב בימי צעירותה סיפקה לחלוציה מרחבי שטח עצומים ליישב ולחיות בחופשי. עד שהבירוקרטיה האמריקאית הצליחה בעצמה לבסס שליטה באותם המרחבים, נתיניה כבר התרגלו לחיי חופש. בישראל לא קיים יתרון המרחב. החלוצים היהודים הראשונים לא נפלו מעמיתיהם האמריקאים. הישראלים היו קשוחים ואמיצים בסוגיות שלום ומלחמה.

אך הבירוקרטיה הישראלית ביססה את עצמה במהירות וכבלה את ידי החלוצים בלשון החוק ובמונחים משפטיים. הממסד קבע עצמו כאחראי, אך לא מילא את חובותיו. המערך הפוליטי והצבאי הוכפפו למערך בירוקרטי שמשחק בהתאם לחוקים נוקשים, ומאז אנו יודעים רק הפסדים. כיום אפילו החיילים מפחדים לירות בערבים, ובטח שכבר אין מפקדים היוצאים לפעולות עצמאיות. לו מלחמת יום כיפור היתה מתרחשת כיום, שרון היה עוצר בקו הגבול המצרי, ולא מפר את פקודותיו.

חינוך תלמודי הקנה ליהודים חשיבה חקיקתית. אין כבר דרך לבלום את ההתפשטות הבירוקרטית במדינה היהודית. היא חייבת להיות יהודית, אך לא מדינה. התורה מלמדת אותנו שבהיעדר שליט מלוכתי טוב לב, שיטת הממשל הטובה ביותר ע”פ ספר שופטים היא: ערי מדינה עצמאיות נטולות כוח חקיקתי. בראש כל עיר עומד שופט. במונחי הפוליטיקה המודרנית, מדובר באנרכיה בעלת שוק חופשי. היא מציעה חקיקה מינימליסטית בלבד, ומחלקת אותה בין איזורי שיפוט שונים. אפשר לומר שבכל עיר לדוגמא יש מהירות מותרת שונה, למרות שחוקים בסיסיים תקפים על כל הערים. על יהודה ושומרון לאמץ את שיטת הממשל המוצגת בספר שופטים.

אם היהודים לא ישברו כעת את המדינה, המדינה תשבור אותם.

מדוע להתגורר בישראל ולא באוסטרליה? מעבר לעובדה שקשה להגר לשם. ישראל היא מדינה יהודית, בעוד אוסטרליה איננה. יופי, אך מה הופך את ישראל ליהודית? המדינה מפרה אפילו את הדרישות הבסיסיות ביותרשל הדת כמו השבת, איסור העבודה הזרה, מכירת חזיר ובניית המקדש.

אולי ישראל היא מדינה בה היהודים יכולים לחיות בביטחון? גם טענה זו לא בדיוק תואמת את ההיסטוריה המודרנית בה ישראל הספיקה ללחום כבר כשש או שבע מלחמות. אין ספק שאוסטרליה בטוחה בהרבה ליהודים מישראל.

אולי ישראל היא מדינת היהודים? אך כמה מתושביה באמת יהודים? הערבים כבר היום מהווים כ34 אחוז מהנוער בישראל. אם סופרים גם את הסלאבים, ואלה שסבם היה יהודי ונכללו בחוק השבות, יוצא שתוך כעשרים שנה היהודים יהיו מיעוט בישראל. אם לחיות במדינה בעלת רוב יהודי זה דבר כה חשוב, אז ברור שעדיף כבר לדגול במדינה ליהודים בלבד המצריכה את גירוש כל הערבים.

מי שדוחה את הטענה הזו, יוכל לפחות לומר שהיהודים שואפים לחיות בקהילות יהודיות. אך גם את זה דחה בית המשפט העליון כאשר הכריז שאין לקהילות יהודיות את הזכות לסרב לערבים המבקשים להתגורר בתוכן. לכל מקום אליו יפנו היהודים בישראל, הם לא יוכלו להימלט מהערבים.

מה הטעם במדינת ישראל? נטורי קרתא צודקים: ליהודים תהיה חזקה רבה יותר על הארץ תחת שלטון מוסלמי. כאשר המדינה היתה שייכת לערבים, היהודים יכלו להתגורר בחברון ובכל מקום אחר בחופשיות. החינוך היהודי היה דתי או פטריותי, לפי בחירתם של היהודים. כל קבוצה יהודית נהנתה מאוטונומיה, מיסוי נמוך, ועד בואה של הציונות – גם מביטחון. היהודים היו חופשיים לדבר עברית, לחיות בקהילות מבודדות ללא ערבים, ניהלו יחסי ידידות עם המוסלמים ולא סבלו ממגבלות מיוחדות.

כשליש מהיהודים חוסלו במלחמת העולם השניה. עוד שליש גוסס לו בשקט בכור ההיתוך האמריקאי. השליש הנותר קובץ בישראל מכל קצוות תבל. ישראל רוקנה את כל הקהילות היהודיות בגולה. תנאי התפאורה נראים כמעט משיחיים: שני שליש הושמדו, מצבו של השליש הנותר בכי רע. מטרתה היחידה של ישראל הוא להגן על הנותרים מפני מחיקה מעל דפי ההיסטוריה. כאשר היהודים אינם עוד דתיים, ישראל יכולה לפחות לספק להם תודעה וזהות לאומית. אפילו אם הניסוי הישראלי ייכשל, היהודים אשר יזרמו החוצה מהמדינה המובסת עדיין ישמרו את זהותם הלאומית למספיק זמן כדי לדחות מעליהם התבוללות תרבותית, לפחות עד להתעוררותה המחודשת של הדת.

המילה “רשע” מוזכרת רבות בתורה בהקשר לתכונות כמו טומאה וחילול ה’. המילה “חמאס” מתיחחסת לאלימות והרס.

תהליך השלום חייב להטיל פקפוק בליבו של אפילו האתאיסט הנחוש ביותר. בכל פעם שישראל מתכוונת לוותר סוף סוף על יהודה, שומרון וירושלים , מתרחש לא פחות מאשר נס, והפלסטינים מונעים זאת ממנה. ערפאת סרב להצעתו של ברק אשר כללה בתוכה מענה לכל דרישותיהם של הפלסטינים “המתונים”. כעת חמאס חותר תחת מאמציו של הפת”ח להגיע להסדר שיכונן מדינה פלסטינית. אלא אם כן תיאוריות הקונספירציה הפרועות ביותר אכן נכונות, וכוחות הביטחון הישראלים באמת מצליחים בדרכי מניפולציה להכשיל את כינונה של המדינה הפלסטינית פעם אחר פעם, אז אין שום הסבר אחר: ה’ לא רוצה שהיהודים יוותרו על הארץ המובטחת.

מדובר בהזדמנותנו האחרונה. ה’ יצר בעבורנו מצב בו האופציות ברורות כשמש ואין צורך בכדור בדולח על מנת לראותן. היהדות כולה מחוץ לגבולותיה של ישראל מחוסלת: יהודי אירופה הושמדו בשואה, יהודי ארה”ב אבדו בהתבוללות, ויהודי מדינות ערב נעקרו ויושבו בישראל. ה’ אומר לנו באופן הכי ישיר שיש, שהגיע הזמן לבחור: האם העם היהודי בוחר לחיות, או להיעלם מההיסטוריה. נבואותו של זכריה התגשמה: שני שליש אבדו, וכעת על השליש הנותר לבחור האם להיות מחושל ככסף, או להישרף עד כליון.

כמובן שליהודים יש רצון חופשי למרוד כנגד הרצון האלוהי. ישראל קיבלה את כל האותות האפשריים בזמנו לכך שהיא יכולה להמשיך ולהחזיק בסיני: ארבעה נצחונות מול מצריים, ומלחמת יום כיפור שאפילו הגדילה את שטח שליטתה. למרות זאת, היהודים נטשו את סיני. היום אנחנו תיירים שם, והמצרים – השליטים. באופן דומה, היהודים יכולה להעביר את יהודה לערבים במקום להוציא את הערבים מיהודה. פעולה כזו תהיה שווה מבחינה תיאולוגית להמרת דת. אין הבדל בין יהודי המתנצר ליהודי אשר באופן מודע בוחר לדחות את עול קיום המצוות. ברגע שלא מקיימים את המצוות, היהודי יכול להפוך לכל דבר אחר.

היהודים לא חיים בארץ ישראל בגלל איזו זכות היסטורית מטופשת. אם היהודים יכולים לשוב לאחר 1900 שנה, אז בטח שהערבים יכולים לשוב אחרי 60. היהודים היו שליטי הארץ למשך כארבע מאות שנה, אך מאז חלפו שנים רבות תחת שליטה זרה. ארץ ישראל היתה נתונה לשליטה מוסלמית למשך הרבה יותר זמן מארבע מאות שנה. ליהודים יש זכות לאומית ללאום?! אילו הבלים! הפנו את אותה השאלה לצ’צ’נים, באסקים וברטונים, ושמעו כיצד הם משיבים: אין זכות כזאת.

יש רק ביסוס אחד לטענת היהודים לחזקה וכיבוש הארץ: ה’ אמר לנו לעשות את זה.

טיהור הארץ שניתנה לנו בידי ה’ זו מצווה גדולה. ניתן לטעון שזו המצווה הפוליטית העיקרית שניתנה לעם ישראל. על היהודים לגרש את ישובי הארץ הנוכרים. לא ייתכן דו קיום. העמלקים, הכנענים, והפלסטינים לעולם לא יהיו אזרחים נאמנים של המדינה היהודית. טיהור קודם, בנייה אחר כך. להקים מדינה יהודית בארץ מאוכלסת בערבים זו מטלה בלתי אפשרית.

לפני כארבעה עשורים, היה זה מחזה נפוץ בגרמניה להיתקל בשלט “אין כניסה לכלבים וערבים”. שנאת הזרים של הגרמנים פשוט כוונה מיהודים לערבים. לכל מדינה יש את הזכות לחיות על פי רצונה, כולל את הזכות לחיות חופשייה מזרים. לו רק היו הגרמנים מגרשים את היהודים ב-1939 לשוויץ או אפילו לפלסטינה, היה זה פשע מזערי בהשוואה לשואה. אפילו חוקי האו”ם אשר ניחנו בחוסר יעילות משוועת, יודעים להבחין בין רצח עם לטיהור אתני. כאמור, ההגדרה של טיהור אתני היא יישובה מחדש של אוכלוסיה בכפייה - פשע הרבה פחות חמור מרצח עם. שנאת זרים הינה כלי חזק באבולוציה האנושית, אשר היה אחראי במהלך ההיסטוריה לעיצוב זהות הלאומית. לפעמים גזענות מבוססת על סיבות טובות מאוד שאינן קשורות לצבע עור או מין: ליהודים יש סיבה טובה להתנגד לערבים בישראל, עם אשר מעולם לא פספס הזדמנות להוכיח פעם נוספת את כוונותיו העוינות כלפינו.

גזענות היא דבר מעליב. אף אחד לא אוהב ששונאים אותו. אף אחד לא אוהב לחשוב שפלג אחר באוכלוסיה נהנה מיותר זכויות ממנו. אך מי מאיתנו אינו חווה במהלך חייו אי צדק ועלבונות? חלק נולדים עשירים – וחלק עניים. חלק חכמים – וחלק טיפשים. חלק יפים - וחלק מכוערים. בעולם לא קיים צדק אבסולוטי, אלא סטיסטי במקרה הטוב ביותר: רבים מאיתנו לא בורכו בתכונה מסוימת אך מצטיינים בתחום אחר. כל אחד מאיתנו התברך במעין “משוואת סטריאוטיפ הבלונדינית”, שבורכה ביופי אך לא בשכל. אותה גישה תקפה גם לגבי גזענות. לו היה העולם כולו פונה כנגד הערבים כפי שהוא פונה נגד היהודים, היה זה באמת עניין בלתי צודק. מטרה שראוי להילחם בעבורה. אך מדובר רק במדינה אחת ויחידה, אשר ממוקמת על 0.01% משטח העולם המוסלמי, בה הציבור אינו מחבב ערבים. נניח ומועדון אחד בגרמניה מתוך עשרת-אלפים יסגור את שעריו בפני ערבים? האם זה באמת יהווה עלבון משמעותי לערבים באשר הם? יש לא מעט מועדונים אשר מכניסים נשים בלבד, או אנשים מעל גיל שלושים בלבד. ניתן להאשים את המקומות הללו באפליה על רקע מין וגיל. אף אחד לא עושה זאת מכיוון שלא מדובר בפשע משמעותי אשר פוגע בכלל האוכלוסייה. מועדוני נשים לא באים על חשבונם של הגברים, שכן תמיד יהיה להם מקום משל עצמם ללכת אליו. את אותו ההיגיון ניתן ליישם לערביי ישראל. כניסת יהודים לערב הסעודית נאסרת בחוק האסלאמי אשר נהוג במדינה. יהודים גורשו הלכה למעשה מרוב מדינות ערב עם ההכרזה על קום מדינת ישראל. כמעט כל המזרח התיכון הפך מזמן למועדון סגור למוסלמים בלבד.

גם ליהודים מגיע מועדון סגור.

המטרה מאחורי תקיפת איראן איננה רק עצירת תוכניתה הגרעינית, אלא מניעת תהליך התגרענותו של המזרח התיכון. שאר מדינות ערב מנצלות ימים אלה בכדי להתבונן במתרחש, על מנת לקבוע אם שווה גם להן לפתוח בתוכנית גרעינית.

הפציצו מזקקות נפט איראניות, השמידו צינורות להובלת גז, דחפו את הכלכלה האיראנית לקצה יכולתה. איראן גם ככה לחוצה בתקציבה הביטחוני. מאמציה לאבטח את חבלי סיסטאן, באלוקיסטאן וכורדיסטאן עלו לאיראן הרבה כסף במהלך השנים .

למה לא להפיל את מטוסו של אחמאדינג’אד בעודו באוויר? הגנרל דוליטל התנגד באופן דומה להפצצת מגוריו של קיסר יפן במלחמת העולם השנייה.

איראן איננה האיום הגרעיני הגדול ביותר, אלא פקיסטאן. פקיסטאן מסייעת לתוכניות גרעין במדינות מוסלמיות רבות. מדיניותה של פקיסטאן מושפעת מגחמותיהם של מוסלמים קיצוניים, אשר מהווים גם חלק ניכר מצבאה. בכלל, התנהלותו של צבא פקיסטאן מושפעת מהחלטות דתיות אשר הניעו אותו לקחת חלק פעיל במלחמת קשמיר. פקיסטאן נהנית מתמיכה פוליטית וכלכלית רחבה מצד ערב הסעודית. פקיסטאן היא למעשה הזרוע המבצעת לשאיפותיה הגרעיניות של ערב הסעודית, אשר חתומה על האמנה נגד הפצת נשק גרעיני.

קיימות עוד מספר מדינות מוסלמיות אשר מהוות איום לישראל. בעבר רכשו גורמים אסלאמיים פסולת גרעינית מקזחסטאן ואלבניה. חלקם נתפסו, אך סביר להניח שחלק הצליחו להבריח את החומר למדינותיהם המממנות. עדיין לא ידוע אם לוב באמת הפסיקה עם תוכניתה הגרעינית או שמא רק העבירה אותה למיקום בטוח. לאלג’יר ומרוקו יש תוכניות גרעין בשלבי פיתוח שונים. גם ירדן שואפת להקים כור גרעיני תחת אפה של ישראל. עם נפילתה הלא כה רחוקה של הממלכה הירדנית, יזכו פליטים פלסטינים בהרבה חומר רדיואקטיבי לייצור פצצות מלוכלכות. מצריים מסוגלת לפתח נשק גרעיני תוך מספר שנים בלבד, ואין זה מופרך לחשוב שלסעודיה כבר יש כמה פצצות פקיסטאניות במחסן משלה. צבא סעודיה גם קיבל לאחרונה מטוסי קרב מתקדמים מארה”ב אשר מסוגלים לשאת חימוש גרעיני עד לישראל.

היו אנשים תמימים אשר באמת האמינו שצפון קוריאה תנטוש את תוכניותיה הגרעיניות בתמורה ל300 מליון דולר בכספי סיוע. חשיפת שיתוף הפעולה בין צפון קוריאה לסוריה הפריך אמונות אלה. נשק גרעיני הינו דבר רווחי מדי על מנת לוותר עליו בכזו קלות. הספינה הצפון קוריאנית אשר הביאה אל סוריה את החומרים הדרושים לייצור כור גרעיני, עגנה גם במצריים ובלבנון. צפון קוריאה משתפת פעולה גם עם שתי המדינות הללו. תקיפת הכור הצפון קוריאני בטילים בליסטים הינה התגובה הראויה היחידה להפרתה של צפון קוריאה את אמנת אי ההפצה של נשק גרעיני. ישראל מסוגלת בבטחה לשגר טילים שכאלה כאשר אין לוויינים עוינים בקרבת מקום.

כמעט כל מדינה מוסלמית, בין אם מדובר באחת גדולה ומאיימת, או קטנה וחסר חשיבות, שואפת לפתח תוכנית גרעינית במסווה של תוכנית אזרחית. אין דבר כזה תכנית גרעינית אזרחית. כל כור אזרחי ניתן להסבה מהירה על מנת להפיק אורניום באיכות צבאית. הסיבה שמתקנים אזרחיים נחשבים מקובלים, היא שעל מנת לאגור כמות מספקת של חומר גרעיני, יש להפסיק את פעילות הכור למשך שבועות ואף חודשים, ובכך לפגוע באספקת החשמל השוטפת של מדינה. עם זאת, משטרים מוסלמים כבר הפגינו פעמים רבות בעבר שהם מסוגלים להתקיים ללא חשמל גם לתקופות ארוכות. ברית המועצות בנתה בזמנו את כל מתקניה ה”אזרחיים” מתוך חשיבה אסטרטגית שהיא תוכל תמיד להסב אותם לטובת ייצור נשק גרעיני. הפצתה של טכנולוגיה גרעינית במסווה של שימוש אזרחי, יאפשר להרבה משטרים מוסלמים גישה לנשק רדיולוגי.

אין דבר שישראל יכולה לעשות נגד הפצתו של הנשק הגרעיני, אשר באמת תמנע את הפצתו. משטרים אסלאמיים לעולם לא יתנגדו נחרצות להפצצת ישראל בנשק להשמדה המונית. המדיניות היחידה אשר יכולה למנוע תרחיש שכזה היא הכרזתה בפומבי של ישראל שכל הפצצה גרעינית מצד איזשהו גורם באשר הוא, תגרור את הפגזתו של העולם המוסלמי כולו: מכה, מדינה, קהיר, דמשק, טהרן, אסלאמבאד וכו… קיימות גם מספר מדינות נוצריות, כמו רוסיה, אשר אין זה בנמנע שישאפו לראות את ישראל מתאדה תחת ענן פטרייה. עליהם להיענות בתגובה דומה. באם תימחק תל אביב, תהיה זו טעות מצידה של ישראל לנסות ולהציל את חיפה. הדבר החכם יהיה לנקום את אובדן תל אביב.

במקרה של מתקפה גרעינית, תהיה זו חובתה של ישראל להנחית מכה ניצחת על האסלאם כולו. בדיוק כפי שחורבן ירושלים בשנת 135 לספירה סימל את הפיכתה של היהדות מדת הקשורה לטריטוריה לרעיון רוחני בלבד, כך גם השמדתן של מכה ומדינה, תוך זיהום הקרקע הקדושה ברעל רדיולוגי, יגרום לרעיון הג’יהאד (שחרור אדמה מוסלמית קדושה מדי כופרים) להישמע מעט מגוחך. רעיון כריתת ליבו של האסלאם מקרבו הוא אומנם שאפתני, אך עם זאת ישים בהחלט.