קווי המדיניות הכלכלית של אוקראינה וישראל הן דומות עד כאב, והן מנוחות על ידי ממונים חסרי יכול פוליטיים המתחלפים מעת לעת. שתי המדינות הן בעלות כלכלה פוסט-סוציאליסטית הנמצאת בידי הבירוקרטים. הן ישראל והן אוקראינה מדגישות רווחה סוציאליות המפורשת כתהליך נרחב של חלוקה מחדש. שתיהן נסמכות על תעשיות החקלאות, התיירות והתעשיות הצבאיות ואלו של החומרים המעובדים למחצה. שתהין בונות סחר מבטיח במטבע חוץ באמצעות ייצוא נרחב והשקעות מחו”ל. הקיטוב הכלכלי הקיצוני בחברות שלהן, בין אוליגרכים ובין אביונים חונק את השוק הפנימי ואת הייבוא, ואילכך המטבעות הישראלים והאוקראינים נשארים יציבים ואף מתחזקים על אף הכלכלה האומללה. גבולות תעריף גבוה ונהלים פנימיים מסובכים יוצרים כלכלות סגורות למחצה הן בישראל והן באוקראינה. כלכלות סגורות למחצה בעלות סחר מבטיח במטבעות יכולות לקיים אינפלציה גבוהה בעוד שערך המטבע שלהן עולה. מחיר הטובין ובמיוחד השירותים ממשיך לעלות בישראל ובאוקראינה, בדרך כלל עולה פי כמה וכמה במונחים דולרים מהמחירים בעשור שעבר.
האוקראינים דומים מאוד לישראל. שתי האומות היו משוללות מדינה לאורך ההיסטוריה עד לפני זמן קצר יחסית. שתיהן הקימו מדינות מודרניות בחסות הכוחות המערביים ובהסכמת רוסיה. שתהין ניסו להטמיע קבוצות השונות אתנית מאוד האחת מהשנייה, להכריח שימוש בשפה שלא נעשה בה שימוש בעבר, וניסו ליצור זהות לאומית חדשה. שתי המדינות נאבקות באופן קבוע בשכנותיהן החזקות: רוסיה והעולם המוסלמי. שתיהן זרות: אוקראינה אינה מערבית ואינה נחשבת למדינה מזרח אירופאי, וישראל היא ישות מוזרה במזרח התיכון המוסלמי. שתיהן נהנות מאוד מסיוע והגנה אמריקניים, אך סובלות מכך שהן משמשות כחייל שחמט בידי המדיניות העולמית האמריקנית. אמריקה מתייחסת באופן הגיוני וסביר לשתיהן כאל זרות ולא כאל ידידות: ישראל ואוקראינה הן יעילות לארה”ב רק ככלי נגד הארכי-אויבת שלה, רוסיה (ובמקרה של ישראל, איראן וסוריה). ארה”ב מעמידה את אוקראינה נגד רוסיה וממשכנת את ישראל עבור דלק. בשתי המדינות, סיוע אמריקני שהוא מינורי מבחינה סטטיסטית קונה השפעה ענקית חסרת השפעה. בשני המקרים, יועצי יחסי חוץ אמריקנים מנהלים את הבחירות והשגרירות האמריקנית היא ממנת השליטים.
הממשל האמריקני ערך את ה”מהפכה הכתומה” המפורסמת במבוימותה ב-2004, כשהעבירה קרוב ל-2$ מליון דולר לתוך אוקראינה בכדי להסיר את המועמד הפרו-רוסי ינוקוביץ’ (פושע מורשע – אנס ושודד) בכדי למנות במקומו את יושצ’נקו חסר הערך (רואה חשבון לשעבר מחוות מדינה). המפגנים שלמו 16$ ליום והפכו לגרעין המפגינים נגד ינוקוביץ’ בהפגנה בקייב, ויושצ’נקו בסופו של דבר הצליח לזכות בבחירות החוזרות שתוצאתן נקבעה מראש. מאז, מפלגתו של ינוקוביץ’ זכתה באופן מוחץ בבחירות לפרלמנט וביד אחת הקימה ממשלה ששללה מיושצ’נקו את כוחו – את הרווחים המגיעים דרך הכלכלה האוקראינית המושחתת עד היסוד. על פי עצת האנליסטים האמריקנים, יושצ’נקו בצע את המעשה המצוין הבא: פיזר את הפרלמנט וקרא לבחירות חוזרות. צעד זה היה מוזר על פני השטח, כיוון שמפלגתו של יושצ’נקו הייתה יכלה לאבד מושבים רבים בגלל חוסר הפופולאריות שלו כנשיא. אך התעלול עבד מצויין: יושצ’נקו ושותפו הפוליטי הטנטטיבי טימושנקו (שהאימפריה העסקית שלו התמוטטה תחת חובות המליונים לספקי הדלק של רוסיה) זייף את הבחירות בכדי לדחוק את המפלגה הסוציאליסטית הקטנה מתחת לאחוז החסימה הפרלמנטארי של ה-3% (אחוז החסימה מנוגד לחוקה באופן מחריד, אבל למי אכפת). הבחירות ייצרו ממשלת קואליציה בלי מפלגתו הקטנה של יושצ’נקו. כעת יושצ’נקו מציע להקים קואליציה עם ינוקוביץ’ ועם טימושנקו (שהוא די חסר עקרונות אך מקובל באוקראינה), וכעת הוא מנסה לסחור עבור מספר חסר פרופורציה של משרות שר עבור אנשיו. באוקראינה, שותפות בממשלה משמעותה גניבת כסף רב. לכל מפלגה יש רשימה של אנשי עסקים רבים להם משלמים 4-6 מליון דולר עבור כניסה לפרלמנט וכעת יש להחזיר את ההשקעה. מפלגה המורחקת מממשלת הקואליציה נכשלת בהבטחותיה לנותני החסות שלה ויהיו לה הרבה בעיות בגיוס כספים עבור הבחירות הבאות. הן ינוקוביץ’ והן טימושנקו חותרים אם כן לבסס ממשלת קואליציה והם מציעים את התנאים הטובים ביותר עבור יושצ’נקו, שארגן את הדברים כך ששותפיו ימצאו במקומות טובים בממשלה האוקראינית וכך יקבלו את אותם רווחים משחיתים.

המנטאליות הגלותית היהודית היא בדיה. יהודי הגלות היו חזקים ויהירים. הם ירקו בעוברם לפני כנסיות, סחרו בנתיבים מסוכנים, הלוו הלוואות ודרשו את החובות דרך בתי המשפט, קיימו בתי כנסת רבים, בתי ספר דתיים וספריות, ולעיתים קרובות נלחמו בגבורה בהמונים שביקשו לבצע בהם פוגרומים. היהודים הרוסים העניים מאוד נהנו מחייהם. בספרות המודרנית, כמו בזו של שלום עליכם, יש תיאור של קהילות בריאות ומאושרות.
המנטאליות הגלותית היא תוצר של הטמעה. הקהילות היהודיות נטשו את הבידוד המסורתי שלהן ונפתחו אל העולם החיצון. היהודים בלבלו שוויון עם דמיון, וניסו להפוך דומים לגויים וכשהבינו שזה בלתי אפשרי, נטשו את הזהות היהודית שלהם בתהליך – וכך הפכו לנואשים. המנהיגים היהודים חסרי האמונה המציאו את המטאליות היהודית כדי לטשטש את הסיבה האמיתית לכישלון המוסרי היהודי – ייאוש. המנהיגים המוטמעים רוצים להטמיע את היהודים כך שפשיטת הרגל המוסרית של המנהיגים לא תהיה נכרת. גינוי הייאוש משמעותו גינוי המנהיגות ומטרותיה.
היו יהודים נואשים, עייפים מוסרית שהלכו כצאן לטבח באוקראינה של המאה העשרים ובשואה, בעוד שאחרים תומכים במדיניות האובדנית של ישראל. בני אדם הם לא רק גופים, הם גם נשמות. הרעיון היהודי הוא נשמת האומה. כאשר הנשמה מושמדת. היהודים מאבדים את מקור כבודם העצמי, את סיבתם ורצונם לחיים. וכך נוצרת המטאליות הגלותית.

הביטוי “כי טוב” מסיים כל שלב בתהליך הבריאה. הכול טוב – בכלל זאת הרשע, גם הוא דבר שנוצר. הכול נובע מהטוב האלוהי. אז מדוע אנו נלחמים? מדוע לא לקבל את כוונותיהם הטובות של הערבים המתרבים בכדי לשלוט בארץ ישראל? התשובה היא שעבור היהודים, הטוב המושלם מצוי בתורה, ויש למחוץ כל התנגדות לה בשם הטוב. במישור המעשי, הטוב אינו משנה. פעולותינו כנגד הערבים הן רשע. אנשים רודפים אחרי האינטרסים של עצמם, שבנוגע לזכותה של ישראל, רק במקרה מתקשרים לטוב האלוהי של התורה. תיקנים אינם שמחים כאשר אנו מחוצים אותם. הם אינם מאיימים, אבל הן דוחים מבחינה אסטטית. כך, גם הערבים, סובלים שלא באשמתם. הם טובים, אך עדיין יש לפנותם מישראל לטובת היהודים.
היהדות אינה תומכת במעשה ציד כיוון שיש להרוג חיות רק לטובת אכילתן, תוך מתן כבוד לחייהן. בני האדם בתקופת האבן נהנו מהצייד כיוון שהוא סיפק להם מזון – אך הצייד המודרני הוא חסר היגיון. הנאה מרצח, אפילו רצח של חיה הוא לא אתי. אין כל שום דבר פסול בערבים. הם חיו את חייהם בגבעות אותן חרשו במשך דורות עד שהגיעו היהודים לארצם. באופן טבעי, הערבים נלחמו ביהודים – לא מתוך רגשות יהודופוביה אלא כמו אנשים נורמאליים שהתנגדו לכך שזרים יכבשו את מדינתם. חבל שהיהודים הם פחות נורמאליים מהערבים ושהם מקבלים את העובדה שהערבים מתרבים והופכים להיות רוב בישראל. על היהודים לגרש את הערבים ולהמיט עליהם סבל. זה מצער, אבל אין ברירה: אנחנו זקוקים לאוכל בכדי לקיים את גופנו, אנחנו גם זקוקים לריבונות בכדי לקיים את הגוף המשותף שלנו. אנו “צדים” את הערבים מבלי שהדבר יסב לנו הנאה אלא רק מכיוון שעלינו לחיות במדינה משלנו.

שמאלנים הם לא תמיד פילנתרופים חסרי עצמיות. בדיוק כמו אנשים אחרים, הם תובעים בבית משפט את אלו הפוגעים ברכושם והם מסרבים לפתוח את בתיהם לשימוש בפני נזקקים. אך השמאלנים דורשים שישראל תיתן במתנה שטחים לערבים ושתרשה למהגרים ערביים לעבוד בישראל. השמאלנים מגנים באופן שגרתי על קניין, אך הם לא חושבים שישראל היא קניין יהודי. שטח הוא ללא ספק נכס, אז למעשה לשמאלנים אין כל תחושה של יהדות. השמאלנים הרציונאלים לא מבינים את העיקרון העדין, האי-רציונאלי של היהדות. הארץ שווה בעיניהם בין אם היא בידיים יהודיות או ערביות. דיבור אל שמאלנים יהודים הוא חסר תועלת כניסיון לשכנע את הפולינזים: לשניהם אין כל מושג מה היא היהדות. עבור שניהם, האומה היהודית לא זכאית לזכויות על רכושה.
ישנם שמאלנים המזהים עצמם עם היהודים. אך חסר להם רגש הרכוש היהודי, הם מבינים רק את המושג “הרכוש שלי”. הם מגנים על הארץ כרכוש שלהם עצמם. זה מספיק טוב. אחרים לא אוהבים את זה שהמערב דוחק אותם להבנות עם הערבים. גם זה מוטיב מקובל. באופן כללי, עם זאת, השמאלנים מכפילים את פחדנותם בכך שהם חסרים מטרה שעבורה הם נאבקים ותביעתם את השלום – בעבור כל מחיר שיהיה על היהודים לשלם.