רבניות הן מוזרות, אך קיומן אינו אסור על פי התורה. הכוהנים היו גברים בלבד, אך תפקידים רבניים הם שונים בתכלית, וההגבלות החלות עליהם אינן חלות אוטומאטית על המגזר הרבני. התורה אוסרת את שימושן של נשים בשירות הכהונה, אך באותה המידה, התורה אוסרת על קיום בתי כנסת כמקומות פולחן מלבד בית המקדש. סיבה שכיחה אחת לחיוב שהרבנים והכוהנים יהיו גברים בלבד נעוצה, כמתבקש, בכך שמראה של נשים מסיח את דעתם של גברים. תיאורטית, אפשר שנשים מבוגרות והלבושות בצניות יגרמו פחות הסח דעת.
קריאות השמאלנים לשוויון בין המינים אינן רלוונטיות. גברים ונשים הם שונים זה מזו, אך אין ביניהם יחסי נחיתות. בזמן שבו אומות אחרות מכרו והשכירו את נשיהן, הנשים היהודיות נהנו מחוזה נישואין. בזמן בו גברים שיכורים הכו את נשותיהן, השולחן הערוך אסר על גבר להניף אצבע כנגד אשתו, וחייב אותו להשקיע בה ובילדים יותר מאשר בעצמו. אפשר לכבד נשים ובו בזמן הן יכולות להתפלל בנפרד – זו אינה אפליה יותר מהאפליה במועדוני נשים. האיסור על תפילה משותפת לנשים וגברים נעוץ בנימוק מעשי ולאו דווקא תיאולוגי. היהודים יכולים להתנגד לתפילות המעורבות של הרפורמים על פי טיעונים מעשיים, אך הדבר אינו נוגד את היהדות או את התורה.
נשים יהודיות מלומדות מרוויחות מהתקדים ששמו ברוריה. נשים יכולות להצליח בכל הנוגע לויכוח הרבני, הנשען ברובו על אנלוגיות ואלגוריות. נשים מלמדות בדרך כלל באוניברסיטאות חילוניות. הן לא מלומדות גדולות, אך גם רוב הרבנים הגברים אינם מלומדים גדולים. נשים הן טובות מאוד בעריכה שיטתית של מידע – אבן הפינה של הלימוד התלמודי.
נשים הן בדרך כלל רחומות יותר מגברים, וזו היא תכונה חשובה לראשי קהילות. אם נשים תתלבשנה בצניעות רבה, תעברנה בחינות מחמירות ותמנענה מלהיכנס לבתי הכנסת בתקופת הנידה, הן יכולות לשמש בתפקיד רבני. חוקים גמישים יותר לגבי כניסת נשים לבתי הכנסת תערער את הטענה הרפורמית למונופול על היהדות המודרנית, ותמשוך אימהות רבות לחיק היהדות האמיתית.

אנשים שגודלו על פי המסורת הרציונאלית של תנועת ההשכלה מבקשים לחקור את הסיבות לכל. אין להם בעייה עם זאת שהם לא מצליחים לתפוס את מהות הדואליות החלקיקית-גלית של האור, אך הם בטוחים שאפשר להבין מערכות סוציאליות. הם שואלים את השאלה ההרסנית: מדוע? מדוע שהיהודים לא יוכלו להתחתן עם בני עמים אחרים? מדוע שלא יוכל רסקולניקוב להרוג באופן רציונאל את המלווה בריבית הזקן? מדוע על מוסלמים להלחם בישראל?
השאלה “מדוע” מעניקה את הרושם הדמיוני שאפשר להבין את ההבדלים וליישבם במקום להתעלם מהם ולהלחם בהם. אקדמאים מעלים תיאוריות מטופשות אודות העולם האמיתי, מנציחים את הונאת ה”מדוע”. תיאוריות פשוטות וישירות לא מצליחות להסביר מערכות יחסים בלתי סבירות ומורכבות. איננו יכולים להסביר מדוע מחיר הנפט היום הוא כזה ולא אחר, אך נראה שכולם נעשו מומחים בנוגע להיסטוריה של העימותים. ההתנגדות המוסלמית לישראל נובעת מפעולות ותגובות הדדיות של גורמים רבים: הצהרות הקוראן אודות היהודים, מלחמותיו של מוחמד ביהודים, שיתוף הפעולה בין יהודים לבין מוסלמים ונוצרים, תהפוכות חברתיות בחברות המוסלמיות, לחץ דמוגרפי, לאומיות, פחד, יהירות, קסנופוביה, קנאה, עלבון – כל שתרצו.
הדחף שיש לאדם להבין את אויביו הוא תופעה מודרנית. הדורות הקודמים לא התייחסו לשאיפות לאומיות, לזכויות אדם או לרצונותיו של האחר. הבנה מובילה לחמלה שמובילה לתבוסה. בנות הברית לא התייסרו אודות השאיפות הלאומיות של העם הגרמני ולא למדו את תורות הגזע בכדי למצוא בהן חסרונות שיוכלו לעזור לשכנע את היריב.
אין דבר שהוא יותר רחוק מצורת המחשבה היהודית מאשר המושג “מדוע”. דרך החיים היהודית תמיד עסקה במעשים, והרבנים דוחים את הניסיונות להסביר את החוקים. אפשר להסביר את החוקים, אבל ניסיון שכזה עשוי לערער את סמכותם. כך גם בפוליטיקה. ברגע שהיהודים יתחילו להתווכח אודות שורשיהם של הערבים או זכויותיהם ביהודה, הקרב יופסד.
השאלה “מדוע” אינה רלוונטית. ככה.

שוויון בין בני אדם אינו דבר מוכח, יותר מאשר שאי-שוויון הוא דבר מוכח. הכללות נלעגות על החמות מקובלים בחברה, כפי שמקובל גם לא לאהוב את שכניך. לדבר על החוכמה של מיני כלבים שונים, או להעריך שאדם מסוים הוא חכם יותר מבן אדם אחר זה בסדר. השמאלנים ממעיטים בערך ההוצאה לפועל של דרך החשיבה הזו בנוגע לאומות מסיבה אחת ויחידה: קבוצות המחמד של השמאלנים הן תמיד לוקות בחסר. קשה לשמאלנים לטעון שהם מייצגים את האמריקנים, אך הם ממקמים עצמם כחלוצים לפני מחנות העמים הפרימיטיביים, כמו האפריקנים או הערבים.
חתולים הם פחות מתקדמים אינטלקטואלית מבני אדם, אך בני אדם לא הורגים חתולים מסיבה זו. בני אדם התפתחו – בני האדם המודרניים הם ללא ספק יותר חכמים מהניאנדרטלים. המערב והמזרח התיכון התפתחו באופן שונה: יושבי המערבים השיגו יותר - סטטיסטית – מהערבים במהלך ההיסטוריה. האם יכול להיות שכל הדורות הקודמים טעו? האם אפשר לדמיין שאף כהה עור או ערבי במהלך ההיסטוריה היה משכיל מספיק בכדי להמציא המצאה אחת חשובה?
הכרה רציונאלית בהישגים השונים סטטיסטית בין אומה לאומה אינה דומה לגזענות. חוסר אהדה פסיבי אינו שווה ערך לשנאה, בוודאי לא לשנאה שפועלים לפיה. מחשבות אינן מעשים – ישו טעה כשהשווה תשוקה לניאוף. השמאלנים מרחיבים באופן מתוחכם את הגדרת הגזענות בכדי להאשים את נושי אומות המחמד שלהם בחוסר מוסריות. על פי הסטנדרט העכשווי של הגזענות, ספרים שנכתבו לפני שנות השישים הם בדרך כלל גזעניים, והשמאלנים כבר צנזרו את הרפתקאות תום סוייר. הערבים מנצלים את חוסר הרצון הפופולארי בכדי לקבוע את נחיתותם האינטלקטואלית.
הכללות לגבי האינטלקט הערבי נחשבות לבלתי מוסריות, אך השמאלנים מכלילים בכיוון ההפוך – בכך שהם מניחים שהערבים אם טובים וחכמים. הכללה וויכוח מתוך נקודה של העדר ראיות הן שיטות מדעיות מקובלות. לא אכפת לנו עם הערבים יציגו תוצאות אינטלקטואליות ראויות אם הוכנסו לאוניברסיטאות החל מהמאה השביעית ואילך, המחסור בראיות חיוביות אודות הישגיהם מאשר באופן לוגי כי הם טיפשים.
קבוצות, ובכלל זה אומות, הן שונות אחת מהשנייה. התחרות טומנת בחובה אבולוציה חברתית וקדמה. במסגרת התהליך, קבוצות מסוימות נכחדות. רכש הנפט מחזיק באופן מלאכותי את ההמונים הערביים בחיים.

מחר, יהודים דתיים רבים יחלו בסדרה של טקסים פגאניים מתועבים. בדעתם לחגוג את ראש השנה היהודי שבינו ובין הסתיו אין ולא היה כל קשר מלכתחילה. הציווי המקורי הוא שראש השנה היהודי ייחגג באביב, בחודש ניסן, בכדי לציין יציאת מצרים. הרבנים העבירו את ראש השנה לסתיו – לא מתוך כל סיבה אידיאולוגית. היהודים לא צוו לחוג את השנה החדשה – זהו חג אלילי טיפוסי.
החסידים נוסעים למז’יבוז’ בכדי לכבד את זכרו של הבעל שם טוב, מייסד דתם ששונה ביותר משאר הזרמים ביהדות. הבעש”ט הציג חידושים רבים לתפיסות הדתיות, וחלק מהן, כמו זו שהאל קיים בכל אחד מבני האדם, הן גנוסטיות. לגאון מווילנה נקט בשיקול הנכון כשרצה למנוע עוד פילוג בחברה היהודית, והוא קיבל את החסידים כיהודים לכל דבר.
מז’יבוז’ היא עיר קטנה במחוז באוקרינה שנקרא בטעות בשמו של טובח היהודים חמלינסקי. החסידים המבקרים לא חושבים על אלפי היהודים שנרצחו שם בידי חייליו של חמלינסקי, פטליורה והנאצים, אלא פשוט הולכים להתפלל על קברו של הבעל שם-טוב. תפילה על קיברו של אדם היא הטקס האלילי האולטימטיבי. העברים הפרה-יהודיים גם הם סגדו לרוחות הקדמוניות, והתורה השמידה ואסרה על סגידה שכזו. התנ”ך מתייחס בשלילה למעשהו של שאול כשפרק על מכשפה לתקשר עם הנביא המת שמואל. בספר ויקרא, קשר עם המתים הוא מקור חמור לטומאה. בתי קברות הם מקומות טמאים על פי הדת, ואין זה נכון להתפלל שם.
תיאורטית, החסידים מתפללים בקבר. למעשה, רבים מתפללים אל הבעש”ט (רבים נוספים מתפללים בניו-יורק אל הרבי מלובביץ’).
בכנוס השנה החדשה, החסידים יקיימו עוד טקס, אלילי באופן שווי, שבו ינערו את שולי בגדיהם על חוף הים. הם מנערים בסמליות את חטאיהם מעליהם. היוונים הקדומים, בסימליות דומה, שחו עם חזירים במסגרת פולחני המסתורין האלבסיים, כשחטאיהם מועברים באופן סמלי אל החזירים. על החסידים המתעבים את הסיפור הנוצרי אודות ישו שהוציא את השדים מאדם מטורף והעביר אותם לחזירים לשקול היטב את טקסיהם שלהם.
או לדוגמא, הכפרות, טקס אלילי מובהק בו הורגים תרנגול כתחליף למות האדם מתוקף חטאיהם. אפילו קורבן החטאת מוגבל להקרבה במקדש בלבד ונאסר על הקרבתו במקדשים בגבעות. היהודם המודרניים, המחשיבים עצמם לדתיים, מקריבים תרנגולים בכל מקום. דתם התדרדרה לאלילות פשוטה, כשהם מנשקים את ספרי התורה ושולחים נשיקות כלפי המזוזות, בדיוק כמו עמיתיהם הנוצרים הקתולים והאורתודוקסים המנשקים פסלים והמשתחווים לאיקונין.
הם לא דתיים. הם לא יודעים מהו מורא האל. האל שלהם הוא פקיד שהעסוק בכתיבת אמונות טפלות אבסורדיות.
אני לא רואה את היהדות בדת שלהם.

היעדר מלחמה בין ישראל למצרים במשך שלושים השונות האחרונות אינו קשור להסכם השלום בין שתי המדינות. החברה המצרית השתנתה, והחלה להשתנות לפני מלחמת יום הכיפורים. נאצר התכונן למלחמה באופן גלוי למלחמה ולא נתן דעתו לעניין ההרוגים. סאדאת התכונן באופן חשאי והיה כל כך מודאג לגבי ההרוגים המצרים עד כדי כך שסירב להפציץ את הכוחות הישראלים שהתקדמו לכיוון קהיר, מכותרים בכוחות המצרים. שלא כמו נאצר, סאדאת פקפק בעובדה שהמצרים יתמכו במלחמה כוללת נגד ישראל.
נאצר שלט על מדינתו המסכנה תחת מרמור מעורפל שנותר מהתקופות הקולוניאלית והמונרכית. עמו ראה לעצמו עתיד כלכלי מוגבל וניתב את כוחותיו ביתר עוז לכיוון השנאה. נאצר רתם אותם למטרתו על ידי כך שהכריז על האויב הציוני, המסוכן והדוחה, שמעבר לפינה. הפחד הפיק מעט גבורה, וגרם להמונים לדבוק יחד. ועם זאת, הצבא המצרי לא היה מורגל למלחמה: האיכרים שהיו רגילים לסצנה העשירה בקרבת הנילוס הרגישו קרבה מוגבלת בלבד למדבר סיני.
הצרכנות שינתה את מצרים. כיום, אנשי העיר – אלו שבאמת משפעים על הפוליטיקה – מביעים את חוסר חיבתם כלפי היהודים באופן פסיבי בלבד. כול אחד חושב על החזרת הלוואה שלקח, קניה של דבר מה, ושימור סגנון החיים. המצרים לא יוצאים להפגין מתוך פחד שיאבדו את משכורתם השבועית אם ישהו בכלא (אותו דבר בנוגע לישראלים). בעוד שהכלכלה המצרית מתפתחת והבנקים דוחפים את לקוחותיהם לקחת הלוואות, הם לא מעוניינים לתקוף את ישראל. אם תתרחש הרעה חמורה במצב הכלכלי, אנשים שלא יוכלו להחזיר את הלוואותיהם יתמרדו. מהומות התפרצו ב-1977 כשסאדאת העלה את מחיר הסוכר, אך הממשלה מעלה את המחירים והמצרים שותקים. כשלאנשים יש סיכוי להתפתחות כלכלית, הם בדרך מוותרים על המיליטנטיות שבהם.
מצד שני, כלכלה משגשגת מפיקה נותני חסות פרטיים. הם לא רק תומכים במספר קיצונים כלכלית, הם גם מעניקים להם לגיטימיות פוליטית האחים המוסלמים התפתחו אם כן, מקבוצת שוליים של מטורפים דתיים, לארגון אסלאמי מתון, ומכובד ביותר. האחים המוסלמים הפכו לכוח אופוזיציוני עיקרי במצרים, ומשכו לכיוונם הרבה אזרחים מהמעמד הבינוני ונוער. עבור אנשים אלו, האחים המוסלמים הציעו למצרים אסלאם-לייט המתקבל על הדעת: חיג’אב והגעה למסגד לעיתים אך לא ג’יהאד או ח’ליפות. האחים המוסלמים מקמו עצמם כארגון בעל מטרות שלום, אך הוא מחדיר בחבריו את האסלאמיזם הוביל אותם לג’יהאד האסלאמי במצרים ולחמאס בעזה. כמו שהטליבאן לא היה יכול לסרב לארח את בן לאדן, כך האחים המוסלמים אינם יכולים לנטוש את הקבוצות החמושות. המחווה היחידה שיכולים האחים המוסלמים לעשות בכדי להוכיח את מתינותם היא שלילת הקשר בינם לבין הקבוצות החמושות בעוד שהם שומרים על קשר עימם.החמאס הוא דוגמא אחת. אם דמגוגים בעלי לשון חלקלקה יעלו מתוך ארגון האחים המוסלמים, חלק מהמצרים יעזבו את הארגון. רבים, אולי הרוב יהפכו לקיצוניים בתגובה לקריאותיו. אך עם זאת, הם לא יתחילו במלחמה כוללת נגד ישראל, אלא יתמכו במקום זאת בפלסטינים, כמו שעושים האייתולות באיראן. כלי נשק להשמדה המונית עשו את ההבדל – כשיעלו לשלטון, האחים המוסלמים ייקחו את הסיכון בעבור האפשרות למחוק את המדינה הציונית.
הממשלה המצרית שולטת שליטה מלאה באחים המוסלמים ולאחרונה כלאה יותר ממאה מנהיגים והחרימה את חשבונות הבנק שלהם. אך האחים המוסלמים הינם מועילים מכדי שהממשלה תשמיד אותם. סאדאת החזיר את האחים המוסלמים מהגלות אליה שלח אותם נאצר בכדי להתנגד לקומוניסטים. הארגון מושך מצביעים מפלגות האופוזיציה הפוליטית ומשמש כדחליל בכדי למנוע מארצות הברית לדחוף יותר מדי לבחירות דמוקרטיות במצרים. מובארק פוגע באחים המוסלמים מעת לעת ודואג שיזכרו מי הוא הבוס. נראה שמובארק שיתף פעולה עם בן לאדן בכדי למנוע מהג’יהאד האסלאמי להתקיף את מצרים שתאלץ לנקוט בגישת ארה”ב תחילה. לא קל לשחק את תפקיד השטן – לחוסני מובארק יש את הקישורים הנדרשים, אך הוא זקן. בנו, גמאל מובארק יהיה שליט חזק, אך טעות אחת שלו יכולה להפוך את מצרים למדינה מיליטנטית מוסלמית. מצרים רבים מעריצים את נסראללה, השיעי. סקרנות החברה והסכמתה לאיסלמיזם האלים יכולים, לזמן מה, לעלות על התמיכה הגלויה. מצרים שומרת על שדרתה המיליטריסטית: היא משדרגת באופן מתמשך את צבאה באמצעות הנשקים האמריקנים החדישים ביותר, מפלרטטת עם רוסיה, ומבצעת הונאות הגנתיות עבור בחריין, כווית וערב הסעודית.
מצרים אינה בעיה דחופה עבור ישראל. היא פשוט בעיה גדולה מאוד.

השמאלנים הישראלים כבר ביימו פרובוקציות רבות בכדי לגרום לחוואים היהודיים להכות בערבים מסיגי הגבול – וכך יכלו לתבוע ת היהודים. תחת איום הפינוי מיהודה ושומרון, השמאלנים יצעידו את הערבים בלילות סמוך להתנחלויות בכדי להתגרות בשומרים בכדי שאלה יירו עליהם. הממשלה תשמח מאוד אם המצב הביטחוני יתערער עד כדי כך שהישראלים יסכימו לנטוש את יהודה ושומרון לידי הערבים.
ההתנחלויות מתקיימות בין ים של ערבים עוינים ועליהן להישאר בכוננות. פטרולים, המאוישים על ידי המתנחלים, דואגים יותר מרדיפה מצד השמאלנים מאשר מהאיום הערבי. ירי בערבי מבטיח חקירה ממשוכת וקרוב לוודאי הרשעה בעוון הריגה. אלא אם כן הערבי ההרוג הציג כלי נשק או התקרב כשבידו סכין, בתי המשפט בדרך מחשיבים את הריגתו כרצח. יש להעניק לשומרי ההתנחלויות את טובת חמת הספק כמו זו הניתנת למשטרה. ישנם מעצרים ואף מקרי הרג בידי המשטרה שבסופו של דבר מוכרים כטעות, אך לא נחשבים לפשע כיוון שהמשטרה פועלת בכנות ובמומחיות. טעויות נעשות מתוך כוונה טובה ואין בהן רשעות או רשלנות. יש להניח ששומרי ההתנחלויות פועלים נכונה כנגד הערבים.

אמריקה טעתה בעיראק כאשר בקשה לבסס דמוקרטיה ולא קונצנזוס מסורתי. מדינות בעלות דתות מרובות כמו לבנון או עיראק, לא יכולות להרשות לעצמן דמוקרטיה: כאשר הרוב שולט, המיעוט נלחם. מדינות אלו שמרו על איזון רופף על ידי כך ששלטו באמצעות הקונצנזוס: זה הליבראלי בלבנון, וזה האוטוריטארי בעיראק. המערב אוהב את המעשיות אודות שלטונו הטוטליטארי של סדאם, אך סדאם למעשה אכף את קיום הקונצנזוס: הוא דחה את זכויות השיעים לשלטון הרוב, והתעקש שהסונים יהיו שווי זכויות. מעשיו נראו כבלתי דמוקרטיים באמריקה, אך הם היו המרשם היחיד כנגד האלימות בין השיעים והסונים.
אמריקה, מצד שני, לא קראה לסונים לשולחן הדיונים מיד לאחר הפלישה – ואלו התמרדו. .הסונים הם לא מעוט זניח, אלא מהווים את האוכלוסייה המקומית של הארץ. איראן הציפה את עיראק בשיעים בכדי להביא לחוסר יציבות. יתר על כן, הערבים הסונים, יכולים להסתדר עם הכורדים הסונים למשך זמן. הסונים קיבלו בברכה את הכוחות האמריקנים בפלוג’ה, בבגדד ובמקומות אחרים, אך הורחקו באופן דמוקראטי מהתהליך הפוליטי.
הבריון השולי, מוקתדא א-סאדר מגיע לכותרות, אך התמיכה האיראנית האמיתית הולכת לצבא סיסטאני ומהאדי, הקרוי על שמו של הנביא השניים עשר שהוביל את השיעים לניצחון הסופי כנגד הכופרים והסונים. האייתולות לא ילחצו את ידיהם עם סאדר ודומיו, הם מכוונים הרבה יותר גבוה – הם מבקשים מהפכה שיעית בעיראק, לא מרד טרוריסטי. סאדר רק מכין את הדרך לפעולה האמיתית שתתרחש לאחר שארה”ב תיסוג ותשאיר לאיראן את עיראק, המדינה הכושלת, בכדי שתספח אותה לתוך ספרת ההשפעה שלה. המפלצות החכמות והציניות בערב הסעודית מבינות את המצב, ומביעות תמיכה מלאה בתוכנית הגרעין של איראן, זו “למטרות שלום”. הן לא יכולות להביס את איראן, ולכן מקבלות אותה ומנסות להתיידד איתה. סביר להניח שערב הסעודית תתמוך באיראן כספית ולוגיסטית כנגד כל סנקציות. המדיניות הסטנדרטית שלהם היא לשחד את האויב: היזכרו בחוזה הבנייה למסגד במדינה שהסעודים הציעו לבן-לאדן בכדי להרחיקו מתימן. באותו הזמן, ערב הסעודית מאיטה את תוכנית הגרעין שלה ועל פי המדווח מחביאה מספר ראשי נפץ גרעיניים פקיסטאנים.
אמריקה הגנה על כווית אך לא קיבלה כל כמות של נפט בחינם או אפילו בזול ממנה. היא הגנה על עיראק באופן דומה. הפלישה לעיראק הייתה רווחית עבור הסעודים: כך נפטרו משכנתם המיליטנטית והמסוכנת, בין אם תחת המשטר הסוני הטוטליטארי ובין אם תחת ההשפעה השיעית האיראנית. הסעודים הרוויחו מאוד גם מהעלייה הצפויה ברווחי הנפט לאחר המפלה בעיראק. המלחמה בעיראק והעימות המתארך עם איראן בכל הנוגע לתוכנית הגרעין שלה יוצרים מצב רווחי ביותר לתאגידי הנפט הנהנים מעליות המחירים. החיילים האמריקנים נהרגים בהגנה על ערב הסעודית, משלמי המיסים האמריקנים מממנים את העימות שגורם לצרכנים האמריקנים לשלם מחירים גבוהים באופן בלתי סביר על הדלק. הסעודים חכמים, לא?
אחמדינג’ד, באופן הייחודי בעולם המוסלמי בפרט ובעולם בכלל, מתהלך ללא שומר ראש, יושב בתוך עמו בתפילות יום השישי. המוסלמים רגילים שמובארק מוגן מפני המצרים הפשוטים באירועים כמו משחקי כדורגל, כשהצבא מפטרל ברחובות ומסוקם מרחפים באוויר. הם מעריצים את אחמדינג’ד כסמל החופש ואי-השחיתות. חתמי, שאותו מציגה ארה”ב כמתון, צולח בתזזיתיות את אפריקה ומדינות מוסלמיות אחרות בכדי לבסס דריסת רגל שיעית. הווהאבים מממנים מדרסות (בתי מדרש מוסלמיים) בעוד שחתמי מממן בתי ספר ובתי חולים בכדי למשוך את האוכלוסיה למדרסות, אך בכל שאר המובנים, איראן מפיצה את השיעה בדיוק כמו שהסעודים מפיצים את הווהאביזם.
למדינות ערביות סוניות לא אכפת מפצצת הגרעין האיראנית. לא סביר שעיראק תטיל פצצת אטום על מצרים או על ערב הסעודית, על אף שיכולה להיווצר סיבה לכך בכל רגע נתון: היזכרו במלחמה האכזרית וחסרת הסיבה בין איראן לעיראק. לשליטים הסונים אכפת הרבה יותר מהמובלעות השיעיות הנוצרות במדינותיהן תודות למאמציו של חתמי, כיוון שהשיעים נאמנים לאימאם הראשי באיראן, האייתולה, ולא למדינת האזרחות שלהם. לסונים חסרה כזו אוטוריטה דתית מרכזית. איראן דומה לוותיקן של המאה ה-11 בתוספת פצצת אטום: שניהם הפעילו שליטה דתית נרחבת על נתינים של מדינות אחרות.
איראן חיכתה זמן רב בכדי שאמריקה תפלוש לעיראק, ורק אחר כך הכריזה על תוכנית הגרעין הרדומה שלה, כיוון שהבינה שאמריקה אינה יכולה להלחם באיראן ובעיראק סימולטאנית, ותהסס להתקיף את איראן המגדירה את המלחמה בעיראק. כשאיראן הזהירה את האמריקנים שהיא יכולה לגרום לעיראק לבעור מתחת לרגליהם, הייתה זו האמת. השיעים יצייתו להוראות האייתולה. השיעים הם הרבה יותר מיליטנטים ואובדניים מהסונים, קרוב לוודאי כתוצאה מכך שחיו תחת מצור סוני במשך מאות שנים, אך גם כתוצאה מהדוקטרינה האפוקליפטית שלהם. איראן הצעידה את חייליה הצעירים דרך שדות המוקשים בכדי לנקות אותם במחיר זול, ויכולה לתקוף בתקיפה המונית כל מדינה באמצעות מחבלים מתאבדים. הסעודים יודעים זאת היטב. איראן שולטת בסוריה ולכן גובלת בישראל. איראן בונה בשקט את האימפריה השיעית ארוכת הזרוע, המשתרעת על גבי יבשות שלמות – וחתמי המתון בו תומכת ארה”ב בכדי שיחליף את אחמדינג’ד הוא ראש החץ במסגרת מאמציה של איראן. המערב מממן את התפשטות השיעה, המסוכן הרבה יותר מהוואהביזם, באמצעות רכש נפט. המערב “סותר” בפני איראן באמצעות סנקציות מצומצמות, אך מעניק לה את רווחי הנפט. האיראנים מצליחים לעקוף בקלות את הסנקציות על ידי כך שהם מנתבים את משלוחיהם ואת כספיהם דרך דובאי ולא דרך מדינות אחרות. איראן זקוקה לפצצת האטום בכדי להפוך לאימפריה באופן סופי וחד משמעי. איראן משתפת פעולה עם המדינות הסוניות המנודות, במיוחד פקיסטן בעלת היכולת הגרעינית. השיעים הם אפוקליפטיים – חשבו על שמו של צבא ה”מהאדי” – והם סומכים בעיוורון על האייתולות. החילוניות האיראנית שוחקת את הדתיות הקנאית שחתמי מנסה להרחיב, אך האימאמים הגרעיניים לא יוותרו על כוחם בקלות. תחת איום של מתיחות מבית, הם יתחילו מלחמה עם מדינה אחרת, יפלשו לעיראק לבקשת השיעים או ערב הסעודית בכדי לכבוש את המסגדים הקדושים. בכך שאמריקה מעודדת מרד במקומות כמו בלוצ’יסטן, היא דוחפת את איראן למלחמה כוללת שחזיתותיה אינן ניתנות לחיזוי.
ובוש הכריז שהמצב הביטחוני בעיראק ממשיך להשתפר – עם 1,800 הרוגים באוגוסט.

ירי רקטות הקסאם על שדרות מלמד אותנו שיעור כפול אודות גוש קטיף. אם לא ניתן להגן על שדרות נגד טילי הקסאם, על אחת כמה וכמה שלא היה ניתן להגן על גוש קטיף. הג’יהאד האסלאמי משגר רקטות על שדרות מעל ראשי חיילי צה”ל השומרים על הגבול הישראלי עם עזה. הג’יהאד האסלאמי וארגוני גרילה אחרים יכלו להפציץ את גוש קטיף במרגמות, שמוקם בינות הערבים, בקלות גדולה הרבה יותר. שרון סבר נכונה שישראל לא תוכל לשמור על העזתים לנצח ולכן החליט לפנות את גוש קטיף. בעיית ההגנה על גוש קטיף נפתרה, אך העימות רדף את היהודים המתפנים והגיע לשדרות.
גוש קטיף פונה כיוון שהוא היה מוקף. אך במלחמות, היציאה ממצור שכזה הוא מהלך טקטי שאחריו מגיעה מתקפה אסטרטגית. נהרגים יותר חיילים במהלך נסיגה מאשר במהלך מתקפה סבירה והגיונית. החמאס המשך לירות רקטות על החיילים הישראלים הנסוגים.
גוש קטיף אכן היה בלתי ניתן להגנה, אך כך גם שדרות. תל-אביב גם היא חסרת הגנה כנגד הטילים הסורים לטווח בינוני, והיא נמצאת בטווח רקטות הקסאם אם תקום מדינה פלסטינית על פי גבולות מפת הדרכים. הגנה פסיבית לעולם לא הוכיחה עצמה. הרומאים הסתערו על ירושלים מוקפת החומה, והערבים מתקיפים את ישראל, כשהיא מוקפת בגדר ההפרדה. העולם המערבי חושב שאי אפשר לחלל או להפר גבולות, אך לארגוני הגרילה הפלסטיניים אין כבוד לגבולות הישראלים והם מפציצי את האומה היהודית שנסוגה מגוש קטיף.
אשקלון, שדרות וגוש קטיף – ניתן להגן על כל הישובים הללו. כל קרקע שישראל בוחרת לקחת מהערבים הינה אפשרית להגנה – באמצעים רגילים, והשכיחים בפרקטיקה הצבאית. האם אנחנו במלחמה נגד הערבים? אפילו בית המשפט בתל-אביב הכר בכך כאשר דן את הטרוריסט הערבי הישראלי אסרף קייסי על כך “שסייע לאוייב בעת מלחמה”. בעיית הקסאם אפשרית לפתרון על ידי יצירת שטח מפורז, מספיק רחב כך שרקטות הקסאם לא יוכלו לחצות אותו. אם טווח הרקטות יגדל, כך יתרחב השטח המפורז עד שהפלסטינים ימצאו עצמם במצרים. ישראל מכירה מאות בניינים הנמצאים בשימוש החמאס, הג’יהאד האסלאמי, גדודי חללי אל-אקצא וארגוני גרילה רבים אחרים. ישנן מטרות רבות וטובות להגנה על שדרות.
היהודים אינם מוקפים, אלא נמצאים במקום אסטרטגי המתאים לתקיפה. כמו האמרה האמריקנית הידועה – אין כזה דבר להיות מוקף – יש מצב בו תוכל לירות לכל כיוון.

אנשי מקצוע דתיים שחקו תפקיד מכריע באיחוד ובהישרדות העם היהודי. תלמידי ישיבה נוטלים חלק מהותי בשימור היהדות. הצב הנוכחי הוא שונה.
על אף שכל הזכרים היהודים למדו את התנ”ך לאורך ההיסטוריה, אחדים מהם התייחסו לדת כאל מקצוע במשרה מלאה. היהדות, שהנה דת של מעשים ארציים, הדגישה את הצורך בעבודה יצרנית. ללא קשר להשערותיו של רבי יוסף קארו, הלל הזקן עבד בעבודה מפרכת, וכך גם הרמב”ם. עבודתם לא מנעה מהם מלהפוך למלומדים היהודים הבולטים ביותר בכל הזמני. רבי עקיבא הצטרף לצבאו של בר-כוכבא. בזמנים מוקדמים יותר, יהושע בן-נון – נביא – הוביל את הצבא היהודי. אין ספק שיהושע השקיע זמן רב באימונים צבאיים. אפילו לפני מאה שנה, רבנים שהחזיקו בתפקידם כמקצוע היו מעטים. הקהילה היהודית שלמה ברצון שכר למספר המנהיגים הרבניים, והיא סיפקה נדבה זעומה לאחרים, אך בסופו של דבר, מספר הרבנים שהחזיקו בתפקידם כמקצוע היה זניח. הם תמיד היו בקשר עם היהודי הקטן, וחלקו עם תלמידיהם הן ידע דתי והן מוסריות. התרחיש שבו קיימות קהילות של תלמידי ישיבה ורבנים, המופרדות מהחברה היהודית ומעבודה, המתלבשות במלבושים בני 300 שנה – שהיו נחמדים ומודרניים בזמן בו הופיעו בשוק – הוא תרחיש מחריד.
אז כמו עכשיו – הישיבות מומנו באופן פרטי. מדינת ישראל נותנת מעט מאוד כסף לישיבות. אז מה היא הבעיה שלנו עם היהדות המקצועית? הבעיה היא השמצת היהדות. הם מפרשים את היהדות באופן שגוי. עניינה של דתנו היא חיים פרודוקטיביים, לא בידוד נזירי וכלכלת שוק שחור. האמורא רבי זירא עמד בקשר עם שודדים, שבסופו של דבר חזרו בתשובה. הרבנים קיימים לטובת הקהילה היהודית. בין אם הקהילה היא טובה או רעה, שומרת דת או לא – הרבים חייבים לחיות בקרבה ולקיים מצב של תקשורת אקטיבית עם היהודי הפשוט – תוך ניסיון לשנות אותנו לטובה. במקום זה, הרבנים החרדים של היום רואים את היהודים הפשוטים כעדר של משלמי מיסים ומשרתי צבא שאינם ראויים ליהדות.
רבנים המבודדים עצמם מהחברה היהודית בעולם ובזמן של משבר רוחני אינם ראויים לתוארם.

ליוון יש אזרחים יהודים ומוסלמים, אך עדיין, זוהי מדינה נוצרית במהותה, ובה נחוגים החגים הנוצריים, הצלב הוא הסמל הלאומית, וההעדפה המוסדית ניתנת לנצרות. אמריקה מצהירה בגאון: “באל נשים מבטחנו”, והיא אינה פוחדת מלפגוע בפוליתיאיסטים. צרפת סירבה להעניק מעמד רשמי לשפת המיעוט הבריטוני הגדול, החיי בשטח מצומצם במדינה.
יש להבחין בין העדפה לאבחנה. קידום דתי ברמה הלאומית הוא עניין הנוגע להעדפה. ישנן הרבה העדפות בסביבה. מכרזי הממשלה מעדיפים את המחיר הנמוך ביותר ולא את האיכות הגבוהה ביותר – קריטריון זה מועיל באופן שרירותי ליצרנים מסוימים על חשבון אחרים. הקתדראלות אירופאיות בבעלות המדינה מארחות את הטקסים הנוצריים – אך לעולם לא טקסים יהודיים. ממשלות בונות כבישים באמצעות אותם תקציבים שהיו יכולים להועיל לעניים ולחולים. ישויות ציבוריות, כמו כל ישות, צריכות לבצע בחירות, ובחירה משמעותה העדפה שרירותית של דבר אחד על דבר אחר. יהדות בישראל, נצרות ביוון, הן הדתות המועדפות.
אפליה אינה רק חיסרון של העדפה, משמעותה היא גם נזק שנגרם לקבוצה קטנה ומוגדרת. חרם על האסלאם בישראל יהווה אפליה (אך לא אפלה בלתי סבירה, אם יישמרו חוקי התורה). באופן דומה, חרם על הסמלים והשירים הפלסטינים יהווה אפליה כנגד הערבים, אך העדרם של הסמלים הפלסטינים בדגל הישראלי, אי האזכור של הישראלים בהמנון הלאומי – כל אלה הם השלכות של העדפה ביהודים.
הערבים לא אוהבים את זה, הם חופשיים לעזוב וליהנות מכל פרט בסמליות המוסלמית, בכלל זאת החרם על יהודים הקיים בערב הסעודית ובירדן.