ישנה נטייה אנושית לפשט דברים: יהודים עברו משמרנות הקנאים והצדוקים לשיטת הרבנים הפרושים. אתיאיזם – הוא הפשוט מכל. אפשר היה להניח שדווקא ההלכה ע”פ התורה כפשוטה תחזיק מעמד לאורך זמן, אך הניסיון של הקראים מעיד אחרת. אתיאיזם מציג את עצמו כהשקפת עולם מודרנית; אנשים בקבלתם את הגישה הליבראלית לדת מפסיקים לשמור מצוות יומיות כלשהן ואט-אט מאבדים את הזהות הדתית שלהם. לכן יצא פונדמנטליזם נשכר מהמצב: אנשים נזקקים לזהות דתית-לאומית ברורה ונאבקים בהתבוללות חילונית.

פונדמנטליסטים מציבים חומת ההפרדה בפני העולם החומרני. אולם יהדות היא לא ככל הדתות, והיא נועדה לניהול חיי אושר בעולם מציאותי. התורה אינה מציירת את דמותו של אלוהים, לא מתעמקת בעולמות רוחניים וכמעט לא מתעסקת עם עולם הבא. רוב מצוותיה הדתיות של התורה נועדו לכוהנים ולויים. תורה במהותה מגדירה את כללי החברה המוסרית ויהודים לא צריכים להיות פונדמנטליסטים כדי לשמור על המוסר התורני בעולם הליבראלי. אם התורה אינה עצם המוסר – מדוע בכלל לשמור את מצוותיה? אנשים בני-חורין, בעלי זכות הבחירה החופשית אינם צריכים להיות עבדים לאף אחד, אף לא לאלוהים. שמירת המצוות לא נועדה לשרת את אלוהים אלא לתועלת החברתית. שמירת מצוות היום-יומיות גורמת גרמה ליהודים להתייחס בביקורתיות למנהגי הנכרים והייתה מונעת את התבוללות. אמונה דתית גבוהה היא מנת חלקם של יחידי סגולה כפי שאומנות הקלאסית היא נחלת אליטות.
יהודים היו יכולים להגדיר את העמדות שלהם מול הגויים לפי העיקרון המקובל בעסקי הדוגמנות: הבדל איכותי ללא שוני חזותי משמעותי. רוב בני-האדם מעדיפים להימנע מלהסתכסך עם סביבתם, אך שואפים להיות טובים מסובבים אותם באותה מסגרת תרבותית. בן-אדם לא ילבש בגד מצחיק אולם ילבש בגד משונה אך עשוי טוב. כך גם יהודים המעוניינים לקבל את מערכת הערכים של התרבות הנוצרית במקום ללכת לפי המנהגים המוזרים של הרבנים היו יכולים להמשיך לשמור אמונים ליהדות שלהם המשונה בעיני הסביבה, אם זאת רק הייתה מתקבלת כחלק אינטגראלי של התרבות הנוצרית ויהודים היו משמשים בה מעין אח הבכור, או כחלק מחילוניות בה יהודים היו הליברלים המובהקים.

כדאי שרבנים רבים יפשפשו בעבודתם – ישנם כאלה הנאמנים יותר לעמיתיהם הנוצריים מאשר ליהדות. העולם העריך את אמונתם האיתנה של היהודים, ברם שיתוף הפעולה עם רודפיהם לשעבר וההתרפסות בפניהם השמיטו את התשתית מתחת רגליהם כעת. רבנות אף קבעה שהאיקונין הנוצריים אינם נחשבים עוד עבודה זרה; ברם התורה מכנה כל פסל וכל תמונה להם סוגדים – אלילים. הכנסייה הנוצרית היא אויבה המושבע של היהדות כי היא מתיימרת להיות חלופה אמיתית לעם הקודש. ההסתה הנוצרית גרמה לשואה, ותליינים רבים היו נוצרים אדוקים.
קיום השלום – זה מובן: אל לנו ליהודים ליזום מלחמות קודש; דחייה מנומסת של הדת הנוצרית – היא דבר שונה. אין לערבב מין בשאינו מינו.