טוב יעשה אביגדור ליברמן אם ילמד את ההיסטוריה בטרם יסתמך עליה בתוכניות הפוליטיות שלו. “דגם חילופי האוכלוסין הקפריסאי” לא באמת קיים.
ב-1974 המשטר הפשיסטי היווני ביצע הפיכה צבאית בקפריסין כדי לספח אותה ליוון. ההפיכה הזו דוכאה במהרה והכוחות טורקיים פלשו לחלקו הצפוני של האי כדי למנוע את הצעדים היוונים ההמשכיים. אך לא התקיימו כל חילופי אוכלוסין: גם היוונים וגם האו”ם לא מכירים בריבונות הטורקית בקפריסין. הטורקים גירשו כ-160,000 יוונים מצפונו של האי. היוונים בתגובה ביצעו טבח במספר כפרים טורקיים בדרום. חילופי האוכלוסין התקיימו באי כחמישים שנה לפני כן, אך ללא חילופי השטחים – בניגוד לטענת ליברמן. החילופים אמנם הביאו להומוגניות של אוכלוסיה בכל אחד מחלקי האי, והרגיעו את רוחות המלחמה, אך הם עדיין נתפשים כקטסטרופה על ידי יוונים, השואפים לשחרר את אדמת האבות משליטה טורקית. בדרך דומה החילופים בין יהודים והערבים (והיהודים מילאו את חלקם כשיצאו ממדינות ערב) יכולים להרגיע מעט את היחסים אך לא לבטל את העוינות העצומה. אך אפילו כדי להשיג את הרגיעה יש לגרש את רוב המוסלמים משטחה של ישראל – על פי הדגם הקפריסאי. גם הערבים וגם הליבראלים המערביים יתנגדו למהלך כזה והוא יכול להתבצע רק בכוח. ואם צריך לגרש את המוסלמים מישראל בכוח – למה לוותר על השטחים? כבר יש להם 56 מדינות ו87% מן האדמות שהובטחו ליהודים בהצהרת בלפור.
גם הקמפיין של ליברמן בעד הצטרפותה של ישראל לנאט”ו הינו חסר בסיס. נאט”ו לא תקבל את ישראל עד שהיא תחתום הסכמי שלום עם רוב מדינות ערב. המלחמות שמנהלת ישראל – הן למעשה תוקפנות וכיבוש. כי ישראל הקטנה נאלצת לפעול באופן מניעתי. מלחמות כאלו אינן חוקיות בעיני נאט”ו. בכל מקרה – כוחות נאט”ו נמצאים רחוק ולא יספיקו להגיע כדי להעניק לישראל את הסיוע שיידרש לה במלחמה גדולה.
ליברמן אינו לבד בשאיפתו להביא לצירופה של ישראל לאיחוד האירופי, אך כעת הדבר אינו מעשי. הוצאות הביטחון העצומות מחייבות רמת מיסוי גבוהה. ישראל לא תוכל לפתוח את גבולותיה לתוצרת אירופאית. הרקורד הישראלי בהפרת זכויות האדם (קרי – הטרוריסטים הערבים) מרשים למדי וגם הוא מונעה את צירופה של ישראל לאיחוד.
אין כל צורך בדגם הקפריסאי. יש לנו את הדוגמה של יהושע בן-נון.