יש לארה”ב נטייה ליזום מלחמות שהיא אין סיכוי להשיג בהם ניצחון. הערבוב של רציונאליזם, התנשאות והטפה למוסריות מבטיחים כישלון. מדינה שואפת לקבוע את עליונותה - מעצמות לא יכולות להישאר מבודדות. לאורך ההיסטוריה, מדינות פעלו להרחיב את שטחן ואת השפעתן. מדינות מבודדות מתקיימות בחסדי אחרים: בזמן מלחה”ע השנייה הניחו לשוויץ להישאר ניטראלית, אך פלשו אל בלגיה השכנה. מדינות שלא מסוגלות להשפיע על אחרים הופכות למושפעות. השאפתנות האמריקנית היא מאוד טבעית.
מעצמות משגשגות הגשימו את שאיפותיהן במשך מאות שנים בטרם שקטו מדושנות עונג. אלה מהן שלא ידעו להבטיח לעצמן את העצמאות פוליטית (הולנד, פורטוגל), או שלמות טריטוריאלית (אימפריה בריטית) הושמדו כרומי העתיקה על ידי יריביהם גסי הרוח. בניגוד לישראל, ארה”ב מבודדת טריטוריאלית היא הייתה יכולה להרשות לעצמה להתרחק מענייני העולם הרחב. גם התרבות הצרכנית האמריקנית מעודדת התבודדות. האליטות האמריקניות - הצבאית, הפוליטית, המעמדית והתרבותית - הולכות נגד רוח ההתבודדות.
הרחבת ההשפעה האימפריאליסטית היא אסטרטגיה יעילה, במיוחד עבור מעצמת-על יחידה. ברם, ארה”ב וישראל העמידו את עצמן במצב פרדוקסאלי של חולשה עוצמתית. שתי המדינות הן בעלות פוטנציאל צבאי גבוה ביותר אך הן חוששות לנצל אותו בעת הצורך.
המנטאליות האנושית נשמרת לאורך ההיסטוריה. לא סביר שהסיבות הרגילות למלחמות – תאוות בצע, שנאה ושאפתנות – תעלמנה פתאום בימינו. גרמניה יזמה את המלחמה דווקא בגלל שלושת הסיבות האלה, ומלחמות קולוניאליות נמשכו במאה העשרים. סטנדרטים מוסריים שנכפו על ידי בוחרים שמאלנים בארה”ב גרמו למדיניות מעוותת יותר מאשר שקידמו את השלום. כדאיות היא עילה טובה לפתיחת מלחמה. כאשר ארה”ב הגנה על ערב הסעודית וכווית מפני עיראק, ומאוחר יותר כשפלשו לעיראק היה צריך להשתלט על כל מקורות הנפט העיראקיים או לפחות להטיל עליה שילומי פיצויים. במקום זה, ארה”ב נכנעה לסחטנות אילי-הנפט. ארה”ב הגנה על דרום-קוריאה מפני יריבתה הצפונית אך היא ממשיכה לסבול מסכסוכים כלכליים עמה, אותו מצב קיים גם עם יפן שארה”ב מעניקה לה הגנה מפני סין, ועם מערב-אירופה שארה”ב שמרה עליה בפני בריה”מ. אמריקה הפכה לפילנתרופית - מעצמה שמשלמת לבני-חסותה על הזכות להגן עליהם. המצב הזה הוא בלתי סביר ולא בר-קיימא. החוסים מבקשים יותר ויותר, ונותנים פחות ופחות. הם מסרבים אפילו להפגין סימני לויאליות. ערב הסעודית תומכת בג’יהאד. הם מבקרים את ארה”ב על כך שזאת אינה יכולה למלא את כל דרישותיהם. המעצמה מתנהלת כמשרת עלוב.
לאורך ההיסטוריה, היהודים הבינו ששילוב של התנשאות וחולשה מזמינים את השנאה. לפרק זמן קצר הם תיקנו את המצב ב-1967: יהודים חזקים עוררו אהדה. אמריקה צועדת באותו נתיב: לועגים לארה”ב, הלועגים לניחותה לוגים לה כיוון שאינם חוששים להיענש. הטפות המוסר של האמריקנים גורמים לרבים לשנוא אותם. ארה”ב אינה תמיד מסוגלת להתאים את עצמה לכל הצהרותיה, ואויביה תופסים אותה במילה ומערערים את אמינותה.
אין כל חדש באסטרטגיה אימפריאליסטית נכונה: מבצעי ענישה צבאית, ראוותנים באכזריותם, הטלת שילומי פיצוים שמכסים את הוצאותיה בהשכנת השלום, קולוניות שמהוות בסיסים לכוחותיה באיזורים שונים, שממונים על ידי שוד אוצרות הטבע המקומיים. כל דבר אחר הוא בזבוז זמן ומשאבים.
האדמיראל וויליאם פאלון פרסם הצהרה מפתיעה שאיראן לא תשיג את היכול הגרעינית עד אמצע העשור הבא. הבל-הבלים. איראן כבר קיבלה שרטוטים של פצצה גרעינית מפקיסטן וצפון-קוריאה, טכנולוגיה להעשרת אורניום מסין, טילים בליסטיים מצפון-קוריאה וסין. באותו רגע ש-3000 צנטריפוגות בנטאנז ייצרו כמות חומר גלם לחימוש – תוך שנה לכל היותר – יקח לאיראן מספר חודשים בלבד לייצר נשק גרעיני. בהצהרת פאלון משתקף רצונו של בוש להסיר מעצמו את האחריות על פירוק של האייטולוץ באיראן מנשקם.

טרוריסטים פלסטינים משרתים את התעמולה הישראלית. יותר נכון – פועלים כנגדה. הפיגוע המשותף של גדודי אל-אקצה והג’יהאד האיסלאמי הפלסטיני באילת מלמדים את ישראלים לקח ברור: אין סיכוי להשגת השלום עם הפלסטינים. את מספר אויבי השלום אפשר להקטין על ידי השמדתם, ומוטב להרוג כמה שיותר – אין דרך אחרת להגיע לשלום. אויב מת הוא הפרטנר הכי טוב למשא-ומתן.
“גדודי חללי אל-אקצה” שייכים לאש”ף-פת”ח – אותו ארגון שהאמריקנים והישראלים משבחים אותו על מתינותו ומרעיפים עליו שפע של סיוע כספי. “הג’יהאד האיסלאמי הפלסטיני” הוא ארגון טרוריסטי קטן, אחד מני רבים שלא מדברים עליהם בניסיון להציג את פת”ח כארגון מתון, לעומת החמאס הקיצוני. ברם, חמאס הוא לא הקיצוני – ישנם קיצונים ממנו.
יהודים בילו בתל-אביב בזמן שרקטות נפלו על חיפה. יהודים נפשו באילת בזמן שקסאמים נפלו על שדרות. “אל-אקצה” ו והג’יהאד האסלאמי הפלסטיני ביצעו פעולת הסברה משמעותית בקרב הישראלים: הם הזכירו להם שאף אחד אינו בטוח בשום מקום – מחיפה ועד שדרות – כל עוד אחינו נהרגים. שום מקום בארצנו אינו רחוק מדי עבור אויבינו. אף מקום שאנחנו בטוחים שהוא שלנו לא נמחק מזיכרונם של הערבים.
לאחר הבגידה בסיני ובמצרים נפגעו ב-37 ישראלים באזור אילת. הפלסטינים רצחו מספר יהודים היום. המוסלמים יודעים כיצד משיגים את השלום: על ידי רצח יהודים. היהודים צריכים ללמוד את אסטרטגיה חכמה הזאת.

קשה לווסת שריפה או להסיט את השנאה לכיוון הרצוי. התערבות ישראלית במלחמת האזרחים הלבנונית וזו של האמריקנים באפגניסטן השיגו הרבה תוצאות נלוות אך לא קלעו למטרה. עכשיו ישראל וארה”ב מבעירות את הסכסוך בתוך רשות הפלסטינית. עד היום הן לא זכו להצלחה. יחסית לשימוש במקלעים ומרגמות, 20 הרוגים ו-68 פצועים – זה כלום. גם היחס הנמוך של פצועים והרוגים הוא מוזר: מרד גורם בדרך כלל ליחס של 20:1. אינני סובר שפלסטין כולה תשאב לתוך מלחמת אזרחים: רוב פלסטינים אינם מיליטנטים, הם מתייחסים בחשדנות גם לפת”ח וגם לחמאס, הם לא מוכנים להקריב את חייהם האומללים למען מטרות אידיאולוגיות.
הקפאת העברת כספי המיסים לרשות נועדה להראות לציבור הפלסטיני שבחירה בחמאס הייתה בחירה רעה. הפעולה ההפוכה – מסירת הכספים לאבו-מאזן כדי לשלם את משכורות עובדי הרשות גם נועדה לקומם את הטובים מביניהם כנגד חמאס. ברם, שתי הפעולות האלה הם חסרי תכלית. ישראל בלבנון וארה”ב באפגניסטאן היו צריכות להגיע לאותה מסכנה: לא ניתן לרכוש נאמנות בכסף - המקומיים לוקחים את הכסף כדי למלא את צרכיהם. מהו הצורך של אבו-מאזן? אפילו אם הוא יחליט לבגוד בעמו, הפרלמנט שנשלט על ידי החמאס, והכנופיות החמושות לא יאפשרו לו להגיע לשלום עם ישראל. ואפילו אם הוא יצליח לדחוף את ההסכם, חלק ניכר מהפלסטינים יתעלמו ממנו ויפרו אותו. ככל הנראה, אבו-מאזן יאלץ להעתיק את סגנונו של חמאס כד למשוך את הציבור לצידו. אבו-מאזן נשען על כוח המונה כ-80 אלף חמושים ועדיין לא יכול להתגבר על חמאס, למרות שהם חמושים וממומנים טוב יותר מיריביו. וגם עולה עליו במספר.
חימושו של הפת”ח על ידי ארה”ב הוא לא רק בלתי מוסרי, הוא גם חסר תועלת: הבעיה של אבו-מאזן לא טמונה באמל”ח ואימון אלא בהתנגדות מצד חלק ניכר מהפלסטינים העיקשים שלא מוכנים לוותר.

הקיטוב בין החמאס לפת”ח הוא מלאכותי. הם נלחמים על כספי התורמים: מי יקבל את המשכורת – כוחות הפת”ח או חמושי החמאס? בקדחת-הזהב הזאת החמאס נשען על האהדה של הרחוב הפלסטיני ועל תמיכתם של מדינות ערב, והפת”ח המושחת מזעיק לעזרתו את ישראלים והאירופאים. החמאס מוכר למוסלמים תקוות-שווא אנטי-ישראליות, והפת”ח מוכר לאירופאים הבורים הצהרות על תהליך השלום. בפנייתו אל הקהל המוסלמי פת”ח נוקט עמדה אנטי-ישראלית בדיוק כמו החמאס. כדי לזכות במיליארדי דולרים של סיוע אבו-מאזן מוכן להציג בפני טלוויזיה הישראלית את עטו, המוכנה לחתימת הסכם השלום - הוא ילחם עד חורמה נגד החמאס על כל הקופה של סיוע-החוץ.
אחד ממתכונים המוצלחים של כל מלחמה הוא התשת האויב, צבאית וכלכלית, והוא מתאים נגד האויב הערבי. כדי להפסיק את “שפיכות הדמים” ברש”פ על ישראל לעצור כל העברת הכספים לרשות, ולמנוע את סיוע-החוץ.
נ.ב. בקרבות-רחוב בעזרת מקלעים וטילי-כתף, הפלסטינים הרגו מספר עשרות מאנשי הכוחות החומשים שלהם. אמנם, אויב מסוכן…

רוסיה מעונינת בהפצ הנשק הגרעיני: באופן מתון, גדי לשמור על עליונותה, אך מספיק כדי לאיים על בטחונה של ארה”ב. הנשק הגרעיני שבידי צפון-קוריאה, סין, הודו ואירן אלה הם איזורי האימות בין רוסיה לאמריקה. במקום לממן מלחמות רוסיה תומכת במשטרים גרעיניים במועה”ב של האו”ם. תכליתי וזול. רוסיה עוצמת עין להברחות קטנות של חומרים רדיואקטיבים, במימדים שמצד אחד מלחיצים את ארה”ב ומצד שני לא מאפשרות להציגה כמדינה פתפוררת שאינה מסוגלת לשמור על בטיחותו של הארסנל הגרעיני שלה, שהיה יכול לגרור את האפשרות של התערבות אמריקנית.

החדשה על מעצרו ע”י משטרת גרוזיה של מבריח אורניאום המעושר – חשודה. המבריח נעצר לפני מספר חודשים, אך שום פרט עליו לא דלף לתקשורת. זה מתאים לגרוזינים הדברנים. החוקים המקומיים לא מניחים אפשרות של משפט סגור, למבריח היה צריך להיות עו”ד, שלבטח היה מדליף. בדרך כלל קל לזהות את מקורו של האורניום, אבל גרוזינים אומרים שמתקשים לעשות זאת. יכול להיות שהגרוזינים הנצורים הטילו אשם-שאוו על רוסיה העיונת. אמנם אין ספק שהאורניום המעושר אט-אט מוברח מרוסיה. שירותי בטחון של מדינות רבות מדי פעם תופשים קמויות אורניום המעושר עד לרמה הדרושה לייצור הנשק. למרות שמעבדות רבות בעולם יכולות להעשיר את האורניום עד ל-90%, מקורו של רוב האורניום המעושר בשוק השחור הוא ברוסיה. רוב העיסקאות שסוקלו כללו קמויות די קטנות של חומרים רדיאואקטיביים, ברם ב-1994 נתפשו 3 ק”ג בעיסקה אחת. קשה להניח שרוב העיסקאות סוקלו. דרושים רק 16 ק”ג אורניאום או 5 ק”ג פלוטוניאום המעושר כדי להרכיב פצצה בעוצמה של 15 קילו-טון בטכנולוגיה גבוה. פיזיקאים רוסים, אוקראינים או פקיסטאנים מסוגלים לתכנן את הפצצה כלכ דורש. לכן איומו של זבאכירי בנקמה חסרת תקדים באמריקאים ראויה לתשומת לב.

ציפי ליבני, מועמדת לראשות הממשלה, חשפה את בורותה כאשר הודיעה שמשה קצב, ביושבו במשכן הנשיא לא חייב להוכיח את חפותו. אף אחד לא חייב להוכיח את חפותו: המשטרה והפרקליטות חייבים להוכיח את אשמתו של כל חשוד, וודאי – של הנשיא, ולפני ששמו יוכפש באמצעות השמועה שחוקרי משטרה מדליפים לתקשורת. הנשיא קצב הוא הגרוע מבין הפוליטיקאים בישראל. אשמתו של קצב – אם היא אכן קיימת – היא במכנסיו, ואשמתם של ליבני-אולמרט היא בראשם ובנשמתם. זכרים רבים מבין הפוליטיקאים הישראלים נהנים מיחסי-מין בחצי-הסכמה עם פקידותיהם, אך רק קצב נרדף. לכל היותר הוא יואשם בהטרדה מינית, אין מה לדבר על אונס. כל התיק מבוסס על עדותה של המתלוננת אותה לא ניתן להוכיח. פרקליט המדינה השמאלני החל בסיבוב נוסף של ציד המכשפות. לפני זה הוא דחק לפינה את ראש הממשלה שרון באמצעות האשמות בשחיתות בתיק חסר עניין לאומי. רדיפתו על ידי מזוז הייתה אחת מהסיבות המכריעות להתקפלותו של שרון בפני הלחץ השמאלני לגירוש יהודים מגוש-קטיף. מזוז מתון בהרבה כלפי רה”מ אולמרט ואשתו – ציר לקבלת שוחד. אולמרט – סמל של שוחד ושחיתות – מעיז לדרוש מנשיא קצב להתפטר. אולמרט זקוק ל”סמל השלום” בכס-הנשיא: שמעון פרס, שיתמוך בהתלהבות בכל יוזמה של נסיגה נוספת ביהודה ושומרון. אין לו כל צורך להדיח את קצב – כהונתו מילא מסתיימת בקיץ הקרוב. הוא צריך שדליה איציק - בת-בריתו הפוליטית – תקבל לידיה באופן זמני את סמכויותיו של הנשיא.
קצב נאשם באונס של בחורה. אולמרט אנס מדינה שלימה בגוש-קטיף, והוא משתוקק להשתעשע גם ביהודה ושומרון.

ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה בדיוק. אנליסטים וגנרלים נלחמים את המלחמות הקודמות. הניסיון חשוב אך הוא מסמא את העיניים מפני תסריטים חדשים. כך הם פני הדברים בלבנון.
מלחמת אזרחים הקודמת בלבנון התנהלה על ציר נוצרי-מוסלמי. כעת חלק ניכר של נוצרים ודרוזים מתאחדים עם חיזבאללה השיעית. נוצרים מעדיפים את האיחוד עם המיעוט השיעי נגד הרוב הסוני. רבים נרתעים מהקו האנטי-אמריקאי ואנטי-סורי תקיף של ממשלת סיניורה. אחרים נשבו על ידי היושרה, העדר השחיתו, כוח תכליתי, הטבות סוציאליים ושוויוניות, וההתנגדות לאימפריאליזם של חיזבאללה. האימות הנוכוחי הוא לא דתי אלא אידיאולוגי.
חייבים להפסיק את המונופול של החיזבאללה על האופוזיציה לממשלה פרו-אירופאית. ישראל צריכה לגדל את האופוזיציונר כנגד החיזבאללה. כל קבוצה פרו-אמריקנית, פרו-סורית, שמאלנית או נוצרית תתאים למטרה זאת. המטרה אינה להקים עוד צבא דרום-לבנוני אלא להסית את החיזבאללה ממרכז הכובד של המאבק האנטי-ממשלתי.
על המערב להעריך את הסיבות האמיתיות של המשבר האזרחי הנוכחי בלבנון. אלה הם הזלזול של אמריקנים במציאות הפוליטית וריצת-האמוק שלהם לכיוון ה דמוקרטיה. מדינת לבנון אינה קיימת: זהו שטח של סוריה-רבתי. האוכלוסייה הלבנונית הרב-גונית מעולם לא הייתה מסוגלת להקים שלטון יציב. רוב האוכלוסייה שהושחתה על ידי ההדוניזם הצרפתי לא רוצה להגן על ארצה מפני המורדים. סוריה היא הערובה היחידה ליציבות בלבנון, ברם במחיר העריצות. כתחליף, המערב צריך לפלג את לבנון למובלעות אתניות ולהקים מדינה נוצרית כחיץ בין ישראל למוסלמים.
מקורו של הסכסוך הלבנוני נעוץ בדמוקרטיזציה הכפויה על ידי ארה”ב, אותה מהפכת-הארזים שהעלתה את החיזבאללה לשלטון בבחירות חופשיות. החיזבאללה דורשת בצדק את הייצוג הפרופורציונאלי במוסדות השלטון. סיניורה ממשיך בסירובו האנטי-דמוקרטי הנבון, בשמרו על האינטרסים השבטיים, על פי הסכמי המכסות להשתתפות בפרלמנט ובממשלה. המערב קידם את הדמוקרטיה בקרב החברה הלבנונית ופתאום השתומם נדהם מהתוצאות.
המערב הבטיח לישראל לחזק את צבא לבנון כדי לרסן את החיזבאללה. בינתיים צבא לבנון אינו מסוגל למנוע מהחיזבאללה לשרוף צמיגים. לממשלת לבנון חסרה הנחישות הפוליטית והתמיכה הצבאית כדי לרסן את החיזבאללה. ישראל מלקקת את פצעיה כתוצאה ממלחמות יחסי הציבור. האמריקנים פשוט לא מבינים מה מתרחש. כעת סוריה היאהכוח היחידי המסוגל לשלוט בלבנון. לפחות כך ישראל הייתה מתמודדת עם האויב המצוי החלש, ולא עם גרילה המסתתרת מאחרי גבם של אזרחים.

תגידו מה שתגידו, אך קיימות עובדות במציאות. היהודים ממלמלים על דו-קיום בשלום, הערבים – על ג’יהאד. למערב, לליבראלים, לדמוקרטים, לשמאלנים – יש להם את צרור ההצהרות שלהם. פוליטיקאים ממלאים את האוויר בתוכניות מדיניות. כל זה חסר תכלית. מה שחשוב הוא שהיהודים מבקשים לבנות מדינה של תרבות זרה על חבל ארץ שמיליארד-וחצי מוסלמים משוכנעים שהוא שלהם. לא יהיו לא שלום, לא סובלנות ולא רצון טוב.
באירופה התנהלו מלחמות על שינויים דתיים מזעריים ואידיאולוגיות אוטופיות. הצדק או המעמד המשפטי לא מהווים שיקול: לאמריקנים לא היה איכפת מהצדק כאשר הם מימנו את המוג’הידין שרצחו מיליוני אפגאנים, היהודים נישלו את הפליטי 1948 שחלמו לשוב לביתם, ולערבים לא איכפת מהזכויות ההיסטוריות של יהודים על ארץ-ישראל.
הליבראלים מכריזים על הדמוקרטיה שהיא אינה מכירה בהבדלים אתניים. יהודים חילונים הולכים שבי אחרי תיאורית ההגדרה העצמית האינדיבידואלית של שפרינגר לפיה כל אדם מצטרף ללאום המוצא חן בעיניו. בחיי המציאות אנשים מבדילים בין קרובים וזרים, אומות אכן הגדירו את עצמם, ואנשים בני אותה התרבות מעדיפים לחיות בסביבה נוחה, ללא נכרים וסוטים.
עמים ומדינות מעולם לא התקיימו באחווה אלא באדישות הדדית או תחת איומים הדדיים מרתיעים. ארה”ב כבשה וסיפחה רק שליש ממקסיקו כי כיבושה הכוללת היה גורם התקוממויות תכופות. גרמניה התעלמה מבלגיה עד שיום אחד כבשה את כולה. הערבים סובלים את ישראל רק מפני שלא הצליחו להשמידה במספר מלחמות, וימשיכו לסבול אותה כל עוד צפויים להם הפסדים במלחמות.
אין הסדרים צודקים, כל אומה תופסת את השטח לפי יכולתה להחזיק בו. בזמן שהיהודים דנו על מטרות לאומיות ושאיפותיו של העם הערבי בריטים גזרו מהם שליש מארץ המובטחת לטובת טראנס-ירדן – אז מדינה של 250 אלף בדואים.
עקרון הוויתורים הדדיים הוא מליצי: ארה”ב הליבראלית וייטנאם הקומוניסטית פלשו ללאוס – המדינה השלווה ביותר בעולם. לא איכפת לערבים שהיהודים זקוקים למדינה – מדוע היהודים צריכים לדאוג למדינה עבור הפלסטינים? כשרעבים שודדים את חנויות המזון נוטים לסלוח להם - היהודים יכולים לדחוק את הערבים מאותו האחוז האחד של השטח שבידי העולם הערבי.
התפיסה הקולוניאלית ודילול האוכלוסייה המקומית אולי אינם מוסריים אך זו היא הדרך היחידה להקמת מדינות. הפלסטינים שונאים את היהודים שדחקו אותם מחוף הים אל הגדה המערבית הלא פורייה. הם לא ישנאו אותנו יותר אם אנחנו נדחוק אותם הלאה לירדן. ליהודים נדמה שהערבים ייהנו מלחיות כמיעוט במדינת ישראל. חוץ מהעובדה שהערבים בטוחים שיהפכו לרוב, זכרו שיהודים וויתרו על התענוג הזה בפלסטין הערבית המנדטורית. עמלנו הרבה ונאבקנו על מנת לחיות במדינתנו ברוב יהודי. בני-אדם אינם אוהבים לחיות תחת כיבוש זר בארצם. לאורך כל ההיסטוריה האנושית דילול ופיזור של האוכלוסייה מקומית הייתה השיטה היחידה למנוע מרד.
אין דמוקרטיה מוחלטת. ערים-מדינות יווניות לא אפשרו סטיות מהתרבות השלטת ולא העניקו אזרחות לנכרים. בעלי הברית דיכאו את המשטר הדמוקרטי בגרמניה וכפו שינוי של מערכת הערכים בה. אמריקה הליבראלית קבעה בתוכה את השיטה של כור ההיתוך ככלי בהתמודדותה עם ההבדלים התרבותיים, אסרה על קיומה של המפלגה הקומוניסטית וקבעה את המכסות למהגרים לפי אזורים אתניים. דמוקרטיה וליבראליות אינם נמתחים עד לביטולה של המדינה או דיכויו של העם המייסד אותה.
שלום הוא דבר מעולה! כולנו רוצים בשלום. אך הוא לא בא כתוצאה מדיבורים אלא אחרי שאחד מהצדדים הותש במלחמה והוא מגיע למסקנה שעדיף לו פשוט להיות. שלום כפוי יכול להתקיים על הנייר אך לא במציאות. התובנה שהשלום עם הערבים לא יבוא בזמננו מעציבה, אך זוהי עובדה. להשלות את עצמנו בהסכמי שלום-סרק פירושו לסכן את ילדנו שיופתעו מעובדות החיים.
ז’בוטינסקי מתאר את החייטים הלונדוניים בלגיון העברי. הם היו אנטי-ציונים, אך הם השתכנעו מעובדת המלחמה וכתוצאההצטרפו ללגיון, נלחמו בגבורה, ואיבדו כל קשר עם פלסטין בסיומה של מלחה”ע הראשונה. התלהבות אידיאולוגית היא בת-חלוף והרת אסון. הליכה של אנשים תמימים לפי דרכו של העולם יכולה לחזק את האדם ואת העם, בוודאי את היהודים.
מדרש תלמודי מספר על ארבעה חכמים שבקרו בעולם הבא. אחד מהם מת, השני השתגע והשלישי הפך לאפיקורס. רק רבי עקיבא חזר בשלום. רבי הסביר: רבי עקיבא ידע שהתעסקות במיסטיקה היא עניין רק של סקרנות, אך צריך לחיות בעולם המעשי. תובנה זו הצילה את רבי עקיבא. האם זה יציל גם אותנו?
פרשת גלעד שליט מדגימה את סוג של אידיאליזם חסר תכלית. בזמן המלחמה חיילים נהרגים, נופלים בשבי. אך יש להתמקד בתמונה הרחבה ולא על בפנים פרטיות. הישראלים חייבים להבין שיש מחיר לחיים בסביבה עוינת. להתנות את המשא והמתן המדיני בשחרור הרב”ט שליט היא דבר טיפשי. אם יש סיכוי למשא ומתן ההתניה גורמת לאובדן חיי רבים. הענקת משקל לאירוע סטטיסטי חסר משמעות משחקת לידי החוטפים ומעודדת חטיפות נוספות.

הביקורת המדעית אודות אמיתות התורה נובעת לעיתים מתרגום לקוי. החכמים התעקשו בידיהם שהאירועים המצוינים בתורה מובאים רק לצורך פרשני. למשל, המקרה של חצית ים-סוף - צליחת ביצה שגרתית: יהודים שחצו ברגל הצליחו, המצרים הרכובים במרכבות שקעו בבוץ.
יש מצוות שלא עולות בקנה אחד עם המורל האידיאליסטי. התורה היא קודם כל פראקטית. כשאברהם הצהיר ששרה היא אחותו ולא אשתו הוא בחר בדרך הכדאית ביותר. מעשהו, שעל פי אמות המידה מודרניות נחשב לבלתי מוסרי, הציל את חייו ולא גרם לחיי אשתו להיות גרועים יותר לעומת לחוות אונס.
אפשר לומר שהתורה מפעילה מערכת בקרה על הרוע, ולא אוסרת אותו בצורה לא מעשית. חוקי הנישואין הנוקשים מכבידים על הפוליגמיה. שמואל הנביא ביקר את המלכות במילים קשות בטרם כינונה, אך אחרי הקמתה היא פעלה תחת מרותם של חוקי התורה. התורה קובעת גם חוקי עבדות רכים מאוד. כעת, בהיותנו אנשים מתורבתים, אנחנו יכולים להחמיר יותר את הפרשנות של כללי המוסר אלה ולאסור כליל את הפוליגמיה, את השלטון המלכותי ואת העבדות, אך אל לנו לבטל את האיסורים על עבירות בלתי מוסריות כגון סטיות מיניות.
התורה ניתנה לעם פרוע ולכן הייתה חייבת להיות נוקשה. למרות שהעונש הבסיסי היה כרת – הוצאה אל מחוץ לכלל – התורה מטילה עונש מוות על עבירות מוסר ופולחן. העמדה הזאת ברורה: סוטים מהמוסר משחיתים את החברה ומאימים על קיומה הרוחני לא פחות מהדרך בה רוצחים מאימים באופן פיזי. חומרת העונש המרבית מאוזנת על ידי הקשחת כללי השימוש בו. עברייני מין דינם מוות, אך מי יקיים יחסי מין עם בהמה בנוכחות שני עדים?! למעשה, התורה דורשת שיחסי מין יישארו במסגרת צנעת הפרט. כל עוד הסוטים לא מבליטים את מעשיהם בפומבי החברה נוטה לא להעניש אותם. הזדווגות עם בני אותו מין או עם בהמות לא יגררו ענישה אם יעשו בצנעה. על הסוטים לדאוג שאף אחד לא יראה אותם. התורה לא מענישה על ביטוים של הומוסקסואליות כמו מבטים או תנועות עדינים אלא רק על הזדווגות פומבית. אפילו במדינה דתית הומוסקסואלים יכולים לחיות בביטחון.
חברות-אנוש מגבילות את חשיפת ביטוים המיניים: הן אוסרות קיום יחסי-מין במקומות ציבוריים, מקפידות על כיסוי שארי עיתונים פורנוגראפיים, תוחמות את החשפנות לאזורי פאבים מיוחדים והן אוסרות מכירת שירותים מיניים לקטינים.
מדינת יהודה הדתית תנהג באופן זה כלפי סוטי-מין- היא תעדיף לתחום אותם בתוך ישראל אך גם בתוכה, למרות האיסור הפורמאלי, הם יהיו בטוחים כל עוד שומרים על צנעת הפרט.

אחרי האיתות מארה”ב רבות ממדינות ערב חשפו את שאיפותיהן הגרעיניות. ירדן נזהרה מאוד. איחוד הנסיכויות הערביות נמלטו מאחריות אישית בהכרזה על תוכנית משותפת. השחקנית הכבדה, מצרים, איימה להפשיר אי-אלו תוכניות מוקפאות. הסונים מודאגים מהתחמשותם הגרעינית של השיעים, לאחר ואלה השתמשו בגז רעיל האסור במלחמתם נגד עיראק לא מכבר. השיעים במדינות הפזורה יתלכדו סביב איראן ויערערו עוד יותר את המצב בעולם.
שליטי ערב אינם נרתעים מאבידות-אנוש ולא נפחדים מאיומי איראן. ובכל זאת השפעתם וכבודם מונחים על הכף. הערבים-הסונים אינם סובלניים כלפי התגברותם של השיעים-האיראנים. המעבר של הערבים מדיבורים למעשים בפיתוח הגרעין הוא בסבירות נמוכה. אם ניקח בחשבון את חוסר המעש של האמריקנים והישראלים, מדינות ערב יהפכו לבעלות נשק גרעיני אך לא מהר. לעומתן, איראן, בהנהגה הנוכחית, אינה נרתעת מהסלמת היחסים עם ארה”ב. לערבים אין טענות נגד אירן איראן, שאינה מהווה עבורם איום ישיר. המזרח-התיכון מלא בנשק גרעיני העונה למודל האיראני של המלחמה נגד המערב. המצב המעורער באזור מתאים למדיניות התוקפנית של אחמדינג’אד. מבחינה כלכלית, המירוץ הגרעיני מסוכן יותר למצרים מאשר לאיראן, העשירה בנפט.
הערבים נמנעו אפילו מצעדים הפגנתיים כמו הכרזה על הפוטנציאל הגרעיני שלהם בגלל חשיפת יכולתה הגרעינית על ידי ישראל. הערבים פוחדים מהפצצות האיראניות יותר מהישראליות. וזה אומר הרבה על הכרסום של ההרתעה הישראלית. לאייתולות באיראן אין תוכניות ברורות ומידיות, והם זוכים ליותר תשומת לב מהאויב הציוני המושבע. יכולת גרעינית היא נכס טוב, אמנם מה שמפחיד את האויב הם שיגעונות בעלי היכולת.
לישראל יש הזדמנות טובה לשקם את ההרתעה שלה על ידי שימוש בנשקה הגרעיני בהתקפה על מתקניה הגרעיניים של איראן. בעמקי ליבם ערבים היו שמחים על כך, והמערב היה מקבל הוכחה שאפשר לסמוך על ישראל . לפחות כך אפשר היה להרוג את אחמדינג’אד.
אספקת מערכות הנ”מ TOP-M1 הרוסיות לאיראן מקשה על פעולה אווירית כנגדה. אז נגמרה התמיכה רוסית בסנקציות נגד איראן.
סין הזכירה לארה”ב שהמלחמה הבאה תיערך ברובי קלצ’ניקוב ולא באמצעות מטוסי F-16. האמת – מפתיע שסין הפילה את הלווין, אם אכן כך עשתה. טכנולוגיה כזאת היא די מורכבת והיה ספק אם סין שולטת בה. מוזר גם שסין החליטה ללכת על התקלות עם המערב אחרי פרשת צפון-קוריאה. ועוד יותר מוזרה שתיקתה של סין בקשר להישג כל כך משמעותי.
ניתן להפיל את הלווינים של המערכת האמריקנית הגלובאלית באמצעות טילים סינים זולים. סין מוכרת לאיראן מיני סוגים שונים של אמל”ח וטכנולוגיות גרעיניות. עוד מעט איראן תשיג את הטילים הסינים המסוגלים להפיל את הלוויינים אמריקנים. מציאות זו היא איום אסטרטגי אמיתי.