יש לארה”ב נטייה ליזום מלחמות שהיא אין סיכוי להשיג בהם ניצחון. הערבוב של רציונאליזם, התנשאות והטפה למוסריות מבטיחים כישלון. מדינה שואפת לקבוע את עליונותה – מעצמות לא יכולות להישאר מבודדות. לאורך ההיסטוריה, מדינות פעלו להרחיב את שטחן ואת השפעתן. מדינות מבודדות מתקיימות בחסדי אחרים: בזמן מלחה”ע השנייה הניחו לשוויץ להישאר ניטראלית, אך פלשו אל בלגיה השכנה. מדינות שלא מסוגלות להשפיע על אחרים הופכות למושפעות. השאפתנות האמריקנית היא מאוד טבעית.

מעצמות משגשגות הגשימו את שאיפותיהן במשך מאות שנים בטרם שקטו מדושנות עונג. אלה מהן שלא ידעו להבטיח לעצמן את העצמאות פוליטית (הולנד, פורטוגל), או שלמות טריטוריאלית (אימפריה בריטית) הושמדו כרומי העתיקה על ידי יריביהם גסי הרוח. בניגוד לישראל, ארה”ב מבודדת טריטוריאלית היא הייתה יכולה להרשות לעצמה להתרחק מענייני העולם הרחב. גם התרבות הצרכנית האמריקנית מעודדת התבודדות. האליטות האמריקניות – הצבאית, הפוליטית, המעמדית והתרבותית – הולכות נגד רוח ההתבודדות.
הרחבת ההשפעה האימפריאליסטית היא אסטרטגיה יעילה, במיוחד עבור מעצמת-על יחידה. ברם, ארה”ב וישראל העמידו את עצמן במצב פרדוקסאלי של חולשה עוצמתית. שתי המדינות הן בעלות פוטנציאל צבאי גבוה ביותר אך הן חוששות לנצל אותו בעת הצורך.

המנטאליות האנושית נשמרת לאורך ההיסטוריה. לא סביר שהסיבות הרגילות למלחמות – תאוות בצע, שנאה ושאפתנות – תעלמנה פתאום בימינו. גרמניה יזמה את המלחמה דווקא בגלל שלושת הסיבות האלה, ומלחמות קולוניאליות נמשכו במאה העשרים. סטנדרטים מוסריים שנכפו על ידי בוחרים שמאלנים בארה”ב גרמו למדיניות מעוותת יותר מאשר שקידמו את השלום. כדאיות היא עילה טובה לפתיחת מלחמה. כאשר ארה”ב הגנה על ערב הסעודית וכווית מפני עיראק, ומאוחר יותר כשפלשו לעיראק היה צריך להשתלט על כל מקורות הנפט העיראקיים או לפחות להטיל עליה שילומי פיצויים. במקום זה, ארה”ב נכנעה לסחטנות אילי-הנפט. ארה”ב הגנה על דרום-קוריאה מפני יריבתה הצפונית אך היא ממשיכה לסבול מסכסוכים כלכליים עמה, אותו מצב קיים גם עם יפן שארה”ב מעניקה לה הגנה מפני סין, ועם מערב-אירופה שארה”ב שמרה עליה בפני בריה”מ. אמריקה הפכה לפילנתרופית – מעצמה שמשלמת לבני-חסותה על הזכות להגן עליהם. המצב הזה הוא בלתי סביר ולא בר-קיימא. החוסים מבקשים יותר ויותר, ונותנים פחות ופחות. הם מסרבים אפילו להפגין סימני לויאליות. ערב הסעודית תומכת בג’יהאד. הם מבקרים את ארה”ב על כך שזאת אינה יכולה למלא את כל דרישותיהם. המעצמה מתנהלת כמשרת עלוב.
לאורך ההיסטוריה, היהודים הבינו ששילוב של התנשאות וחולשה מזמינים את השנאה. לפרק זמן קצר הם תיקנו את המצב ב-1967: יהודים חזקים עוררו אהדה. אמריקה צועדת באותו נתיב: לועגים לארה”ב, הלועגים לניחותה לוגים לה כיוון שאינם חוששים להיענש. הטפות המוסר של האמריקנים גורמים לרבים לשנוא אותם. ארה”ב אינה תמיד מסוגלת להתאים את עצמה לכל הצהרותיה, ואויביה תופסים אותה במילה ומערערים את אמינותה.
אין כל חדש באסטרטגיה אימפריאליסטית נכונה: מבצעי ענישה צבאית, ראוותנים באכזריותם, הטלת שילומי פיצוים שמכסים את הוצאותיה בהשכנת השלום, קולוניות שמהוות בסיסים לכוחותיה באיזורים שונים, שממונים על ידי שוד אוצרות הטבע המקומיים. כל דבר אחר הוא בזבוז זמן ומשאבים.

האדמיראל וויליאם פאלון פרסם הצהרה מפתיעה שאיראן לא תשיג את היכול הגרעינית עד אמצע העשור הבא. הבל-הבלים. איראן כבר קיבלה שרטוטים של פצצה גרעינית מפקיסטן וצפון-קוריאה, טכנולוגיה להעשרת אורניום מסין, טילים בליסטיים מצפון-קוריאה וסין. באותו רגע ש-3000 צנטריפוגות בנטאנז ייצרו כמות חומר גלם לחימוש – תוך שנה לכל היותר – יקח לאיראן מספר חודשים בלבד לייצר נשק גרעיני. בהצהרת פאלון משתקף רצונו של בוש להסיר מעצמו את האחריות על פירוק של האייטולות באיראן מנשקם.