לפסק-דין של בית המשפט בניו-ג’רזי להכיר ב-נישואים חד-מיניים יש צביון פוליטי. שלושה שופטים רפובליקנים קיבלו החלטה פרובוקטיבית ביודעין – לכנות את הברית בין בני אותו מין “נישואין”. הרעיון היה למשוך תשומת הלב הציבורי לסכנה המאיימת על הערכים היסודיים מצד הליבראלים ולגרור את קולות הבוחרים לצד הרפובליקני.
פסק-דין הנ”ל מנוגד להחלטות בתי משפט אחרים. בניו-המפשיר למשל בית המשפט בתיק בלאנשפלואר סירב להכיר ב-זוגיות החד-מינית כיחסי-מין בכלל. השופטים של ניו-ג’רסי התעלמו משאלה עקרונית: מדוע ציבור מעניק הטבות למשפחה? הרי לא כדי לעודד את הסקס בין בני הזוג – אחרת גם יחסי מין בכלל היו זוכים לאותו עידוד. ולא על מנת לחזק את הרגשות החמים בין בני הזוג – אחרת גם יחסים ידידותיים בין החברים בפאבים היו נכנסים לאותה קטגוריה. החברה תומכת במשפחה משום הדיבר “פרו ורבו”. החברה תומכת במשפחה כי זאת מולידה ילדים שמפתחים את החברה. מאותה הסיבה החברה תומכת באמהות חד-הוריות. זוגות חד-מיניים – בניגוד לכרוב – אינם מולידים צאצאים ולכן אינם זכאים להטבות מהציבור.

חוסר הבנה של הסיבות לתמיכה חברתית במשפחות בארה”ב מביאה לנזק כלכלי בלבד, אך בישראל יש לה השלכות פוליטיות. בישראל אנחנו מעוניינים לא בסתם ילדים – אזור המרכז כבר מאוכלס בצפיפות – אנחנו צריכים יותר ילדים יהודים. בשם ההגינות הפוליטית ממשלות ישראל מסבסדות את משפחות הערבים ואלה מנצלות את כספי הסיוע במלואם, קצב הילודה שלהם עולה על זה של יהודים, ואחוז אזרחי ישראל היהודים יורד בהתמדה.
זוגות חד-מיניים אינם מופלים לרעה – נמנעים מהם הטבות שמילא לא היו מיועדות להם. זוגות חסרי ילדים (ויש למנוע מהומואים ולסביות לגדל ילדים תוך כדי השחתתם) אינם יוצרים זכויות מיוחדות כמו זוגות פוריות. זוגות חד-מיניים אינם זקוקים להסדרים חוקתיים, הם יכולים לעגן את היחסים באמצאות חוזה.
אנשים מתייחסים באופן שונה לתרבויות שונות משלהם, לנציגי האתנוסים הזרים. קסנופוביה היא תופעה חיונית, המגדירה ומגבשת את החברה. אנחנו לא אוהבים אנשים בעלי דפוסי התנהגות זרה לנו. לא-אוהבים – אך לא שונאים. מותר לנו לא לאהוב אנשים שמקיימים יחסי מין עם קטינים? עם בעלי חיים? עם מבוגרים בני אותו מין?
אדם שלא מוליד צאצאים הוא עניין אישי של הפרט. אין לחברה כל סיבה לאסור לאב לקיים סקס עם בתו הבוגרת. בעידן אמצעי מניעה אין חשש שיחסים כאלה יביאו להולדת ממזרים או יפגעו ב-צאצאים לעתיד. חברות מתורבתות אינם אוסרות קיום יחסי מין בין אנשים עם מוגבלות שכלית שעלולים להוליד ילדים עם פגמים שכליים. כך חברה ליברלית אינה צריכה לאסור גילו עריות – אך היא אוסרת זאת.
ערכים חברתיים מתגבשים במשך עשרות דורות על ידי אין-ספור פעולות אנושיות. אי-אפשר להסביר או להוכיח פורמאלית את אמיתות הערכים האלה. אפשרות אחת היא לקבל אותם כמו שהם, אפשרות אחרת היא לשלול את כולם. הערכים הנתונים בספק בדרך כלל נהרסים.

השליח פאולוס עמד בפני הדילמה דומה כאשר ביטל את ערכי ה-יהדות והיה צריך להנהיג את הקהילות הנוצריות. הוא יצר מערכת ערכים חדשה, על דעת עצמו, לא פחות מגבילה ממצוות ה-יהדות.
עובדת הצורך במערכת ערכים אתים, וחוסר האפשרות להסביר אותם, נותנת לנו את היכולת להתמודד עם השמאלנים. לפני אלפיים שנה פילוסופים-סופיסטים יצרו שיטה פילוסופית שסיגלה אותם לנצח בוויכוחים עם ה-פילוסופים הקלאסיים שניסו לקבוע ערכים. בעזרת מהלכים לוגיים סופיסטים הביאו את כל הערכים אל האבסורד.
אם נישואים חד-מיניים מותרים – אין סיבה פורמאלית לאסור גם את כל סוגי ה-זוגיות החריגים. מדוע שלשה, או ארבעה אנשים לא יכולים לצור ביחד ברית-נישואים? מדוע אב לא יכול לשאת את בתו לאישה? מדוע לא יכול בן-אדם להתחתן עם כבשה חמודה?

בית המשפט בניו-ג’רזי קבע שכל בני-אדם שווים ולכן יש להם זכויות שוות לקיים ברית נישואים. אנשים שווים ללא קשר למינם, והם שווים ללא קשר למספרם. עשרה אנשים יכולים להקים משפחה אחת מאושרת. גבר מסוגל להתחתן עם שתים, שלש, למה לא – עם עשר נשים! אדם שלא מצא את חמדת ליבו בין בני האדם – צריך להגן על זכותו למצוא את אושרו ב-זוגיות עם כלבה! הומוסקסואליות מוצגת כצורך טבעי, אך זה יכול להיות נכון גם לגבי נקרו מאניה. איזו מגוון אפשרויות נפתח ליצירת בריתות ה-נישואים!

עד כמה זה נשמע אולי אווילי – תגישו לבתי המשפט המקומיים בקשות להינשא לבתכם הבוגרת, או למספר נשים מבין חברותיכם, או עם כלב\כלבה. תביאו את רעיונותיהם של השמאלנים עד לאבסורד! העמידו את מערכת המשפט הפורמליסטית על טיפשותה.