כל תיאוריה אפשר להקצין ולהביא עד לאבסורד. היהדות פיתחה דעות ליברליות אלף שנה לפני שתרבויות אחרות העלו אותם בדעתם. מערכת איסורים דתיים וחכמתם של הרבנים מנעו ממערכת החוקים הליברלית את העיוותים העלולים להביא אותה לתוצאה הפוכה.
מערכות המשפט הנהוגות במדינות המודרניות לעתים קרובות עוברות כל גבול. הדמוקרטיה הליברלית בגרמניה הביאה את הנאצים לשלטון, ובתי המשפט הליברליים בארה”ב מזכים את הפושעים המובהקים מחמת דקויות משפטיות פורמאליות. על הליבראליות לבטל ערכי המוסר והחירות הבסיסיים.
העולם אינו רציונאלי באופן מתמאטי. ערכים אתיים לא יכולים להיות מהוגנים באופן מוחלט. מדוע רסקולניקוב הצעיר והמוכשר לא היה צריך להרוג את הזקנה המלווה בריבית? נורמות אתיות – בדומה למחירים בשוק – נקבעות כתוצאה מתהליכים רבים ומורכבים ואינן נתונות לעקביות ההגיונית. האסקימואים הורגים את זקניהם, הקומוניסטים גוזלים את העובדים המועילים, המוסלמים נוהגים בפוליגאמיה. מדוע אנחנו נמנעים מכל אלה? מדוע אוסרים את העריות? אין לאיסורים האלה כל הסבר רציונאלי.
מערכות משפטיות שלא מבוקרות על ידי השכל הישר נידונות לכישלון. סופיסטים וסכולאסטים כבר הוכיחו שניתן לפרש, לאשר או להפריך כל דבר. מדוע בן אדם לא יאכל צואה במסעדה? הרי הוא לא מחייב אחרים לעשות כמוהו, כל אחד חופשי לנהוג כדרכו. יפה, הבה נשתמש בעקרון הגנת זכויות הבעלות: מותר לבעל המסעדה לאסור בתחומה כל דבר המעורר גועל. אז הסוטה יעבור לשטח הציבורי ויוכל את הצואה ברחוב. שום דבר לא מונע ממנו לעשות כן. כל מערכת משפטית חייבת להגן על זכותו זו.
ולכן בית המשפט התיר את מצעד הגאווה בירושלים. אין כל פסול בגאווה מבין אומות העולם. המצעד בסן-פרנסיסקו אפילו משעשע. רק לא בארץ הקודש.
כל מדינה תרבותית נוקטת במדיניות התיחום. קזינו, מועדוני-חשפנות ובתי-בושת – לא מסוכנים אך מעוררי ספקות מוסריות – מוגבלים אזורית. העירום יכול להיות יפה, אך ההתפשטות בציבור אסורה. תיירים נדרשים לכסות את חלקי גופם החשופים בתוך כנסיות ומקדשים הנמצאים בתחום השיפוט המוניציפאלי. ירושלים היא יותר מסתם כנסיה או מקדש. כל העיר היא קדושה עבור יהודים, מוסלמים ונוצרים. יש דברים מגעילים. אנשים יורקים ברחובות אך לא בכנסיות. השאלה “מדוע לא?” היא החומצה המכלה את ערכי המוסר. זה מוריד אותנו לרמה של בעלי חיים הלא מוגבלים בכל מוסר ומונעים על ידי הכוח, הרעב והצמא.
כולנו בני אנוש. פיתחנו מערכות ערכיות וטעמים תרבותיים שונים. אנו יודעים מדוע אנו אוהבים את האוכל האהוב עלינו, ומדוע אנו נגעלים ממסורות זרות ומוזרות. אנו מודעים לקיומו של כוח המשיכה, לא יכולים להסביר אותו ולא מסוגלים להתנגד לו. אנו רוצים שיכבדו את טעמינו התרבותיים. אנו לא רוצים לראות את המצעד של המיעוט ההומו-לסבי בעיר הקודש ירושלים.

השהידים הפלסטינים אינם פנאטים-טיפשים. נאומיהם המוקלטים נשמעים תלושים מהמציאות אך גם הרטוריקה הנאצית האנטישמית לא היתה רציונאלית, ברם הם פעלו על פיה באופן רציונאלי מאוד. כידוע, פלסטינים אינם דתיים, השהידים אינם פסיכים, ולאומניים הצעירים הם כמה נערים היהודים אשר הקריבו את עצמם במאבק נגד השלטון הבריטי-מנדטורי.
טרוריסטים פלסטינים מנהלים לא את מלחמת-קודש של אחרית הימים אלא שואפים להישגים פוליטיים. הם מנהלים מאבק מאוד חסכוני מבחינת היחס בין המחיר וההספק, ומאבדים מעט מעוד חיי אדם מצידם ומצד יהודים. השיטה שלהם נראית טוב על רקע ההתהוללות הישראלית בלבנון. ישראל הרגה יותר אזרחי לבנון בתוך חודש מכמות האבידות שגרמו לה פלסטינים במשך כל האינתיפאדה כולה. שבוע של מלחמה בלבנון עלה לישראל יותר מעלות שנים עשר שנות הטרור הפלסטיני נגדה. אך ההישגים הפוליטיים והצבאיים של ישראל הם אפסיים, ולעומת זאת פלסטינים למעשה השיגו את הריבונות.
הישראלים מתלבטים ולא יודעים באילו שטחים הם מעוניינים. הפלסטינים נחושים ושאיפותיהם הטריטוריאליות מוגדרות. הישראלים כל הזמן מתפשרים, הערבים לעולם לא. עקרונות המוסר הישראליים שנשחקו באשמת השמאלנים ועקב המלחמות, מתרופפים. בעוד שהאלו הפלסטיניים אם איתנים אידיאולוגית. הסיוע הבינלאומי לישראל פוחת, לפלסטינים – עולה.
תיאור הפלסטינים כטיפשים ומשוגעים מחמיא לישראלים אך מסנוור אותם. הפלסטינים דומים לישראלים לפני שישים שנה. והם גם מנצחים.

הסיוע ההומניטארי האמריקני לישראל פוחת משנה לשנה. הסיוע הצבאי נע ונד בסביבות שני מיליארדי דולרים לשנה. משנות ה-70 הפיחות במטבע ועליית מחירי הנשק הורידו את רמת הסיוע הריאלי. שלושת רבעי הסיוע מוצא בתוך ארה”ב. המיסוי האמריקני בתעשיות הצבאיות – 32% - הוא גבוה ביותר. אחרי המיסוי אנו נשארים עם סיוע ריאלי של 1.4 מיליארד דולר.
כתמורה לסיוע האמריקני ארה”ב סוגרת בפני ישראל הרבה עסקאות ושווקים רווחיים,ומגבירה את יצוא הנשק שלה. הסיוע הזעום נותן לארה”ב את הבקרה על המדינה החזקה במזרח התיכון ומציב אותה כשופט אזורי.
האמריקנים הולכים בעקבות המלצתו הידוע של ישו לסוחר שראה פנינה יפיפייה ומכר את כל רכושו אל מנת לקנות אותה. הסיוע האמריקני למראית עין הוא בעצם שוחד. ישראל אינה המדינה הזוכה לסיוע האמריקני המרבי. ארה”ב משלמת על המוצר – השליטה – ולא בעד העלאת רמת החיים של ישראלים. חוץ מזה הפלסטינים מקבלים סה”כ הרבה יותר סיוע לנפש מכל מיני גורמים.
אספקת חינם של הנשק האמריקאי גורמת לעיוותים מערכתיים בצה”ל. ישראל נצחה את כל מלחמותיה בעזרת הנשק הפשוט. החל מ-1973 היא מוצפת בנשק חדיש. הוא לא נחוץ לנו. ההרתעה הגרעינית מונעת מלחמות עם מדינות ערב, ובהתמודדות עם קבוצות טרור הנשק החדיש אינו מועיל.
אנו בזים לעשיו שמכר את הבכורה תמורת נזיד עדשים. ראו – אנחנו מכרים את עצמאותנו במחיר דומה.

אני מאמין בהחלט להודעתו של בין-לאדן 28.09.2001 שהוא אינו אחראי על מתקפת ה-11 בספטמבר. למה לו לשקר? אוסאמה הוכיח לא פעם שהוא אינו ירא מהמוות, ולכל טרוריסט פעולת האחד עשר בספטמבר היא פעולה ראויה למות בה. לוחמים ללא תמיכה מדינית אינם פוחדים מרדיפות, מתהללים במעשיהם ולא נרתעים מלקיחת האחריות.
הפיגוע מתוכנן להפליא ב-11/9 שונה בתכלית ממכוניות התופת או סירות תופת הפרימיטיביות בהם השתמשה אל-קעידה במקומות אחרים לאחר הפיגוע במגדלי התאומים. בטחון פנים וביקורת הנמלים הבינלאומיים בארה”ב לא השתפרו באופן ניכר. מה מונע מבין-לאדן להמשיך בשיטה המאוד יעילה והלא יקרה הזאת?
בקלטת שהופצה בארה”ב ב-13.12.2001 נראה אדם שלא דומה לבין-לאדן. הוא מצהיר שידע על הפעולה של ה-11 בספטמבר חמישה ימים קודם לכן. זה מצחיק ומנוגד לתכנון הסביר של הפעולה. אל-קעידה, כארגון הממומן היטב היה יכול לדאוג למצלמת ווידאו איכותית להקלטת דברים חשובים של המנהיג. ברם איכות הקול והמראה הקשים לפענוח.
מדוע ההקלטה של בן-לאדן נעשתה סמוך ל-11 בספטמבר ולא ב-22 בג’ומאד ע”פ הלוח המוסלמי? המוסלמים מציינים הכול לפי הלוח שלהם. אין דבר בקלטת שמעיד על הקשר של אוסאמה לפיגוע ב-11 בספטמבר הקלטת מראה קבוצת מוסלמים שמתאמנים בקליעה, קרבות מגע והטלת סכינים – פעולות פשוטות ורגילות. אוסאמה הוקלט בעת שיחתו עם מספר החשודים בקשירת קשר לפיגוע אך לא נראה שהם מתכננים משהו.
ממשלת רוסיה השתמשה בפיצוץ בנייני מגורים כדי להאשים את הצ’צ’נים ולהצדיק את תחילת המלחמה. למעשה היום אין חשיבות האם אל-קעידה ביצעה את הפיגוע ב-11 בספטמבר או לא. הממשל האמריקני בעצמו גרם לפופולאריות של אל-קעידה בקרב המוסלמים. במקום זה הם היו צריכים להכחיש את מעורבות בהם. דבר האחרון אותו הינו מעוניינים לעשות הוא ליצור אלילים עבור אויבנו.

“פיתוח הנשק לא מהוה מטרה עבור איראן. אפילו ביחס לאויבנו הישראלי הנשק שלנו הוא בחירות ” אחמדינדג’אד, 26.08.2006
הערבים מתקרבים להיות רוב במדינת ישראל הכאילו יהודית. כיצד זה יתכן? באופן רשמי הם מהווים רק 19% מהאוכלוסייה. הסטטיסטיקה מעוותת. ייבוא של מספר רב של מבוגרים וזקנים ברוסיה העלה באופן מלאכותי את אחוז היהודים במדינה. הגידול הזה חסר משמעות: רובם כבר עברו את גיל הפוריות ורבים אינם מעוניינים להוליד ילדים. אוכלוסיות היהודים והערבים שונים בתכלית זה מזה: הערבים יותר צעירים ויותר פוריים. כדי לבטל את הטעות אנו צריכים להשוות מגזרי אוכלוסיה דומים.
העלייה השלישית הסתיימה למעשה ב-1994. אנו יכולים להשוות את האוכלוסיות היהודית והערבית בטווח הגילאים 0-9, מגזר שהנתונים עליו הם בעלי משמעות. הם יצביעו בבחירות בעוד שישים שנה. למגזר הזה משתייכים 30% מהערבים ו16.5% מהיהודים, 400 אלף ו-850 אלף בהתאמה. במגזר הזה חלקם של הערבים הוא כמעט 50%.
צעירים יהודים מהגרים מישראל הרבה יותר מצעירים ערבים. לפי הנתונים, החל מ-1948 היגרו מישראל כ-500,000 יהודים והמספר הזה רק גדל. 10,000 יהודים עוזבים את ישראל כל שנה. רובם מתחת לגיל 40, וסביר להניח שחלקם של בני 0-9 בתוכם הוא כרבע. ירידה של 2500 כל שנה מהמגזר הרלוונטי. כאשר בני 0-9 של היום יהיו בני 40 – כ-100,000 מהם יהגרו. לעומת זאת הערבים מירדן מהגרים באופן קבע לישראל במסגרת איחוד משפחות. זה כולל 400,000 ערבים (ועוד 60,000 נציגי אומות אחרות) ורק 750,000 יהודים, המהווים 62% בלבד. לא מספיק אפילו להבטחת רוב חוסם בכנסת.
בניגוד ליהודים המפורדים על ידי אינטרסים שונים, הערבים מאוד עקביים במטרות הפוליטיות שלהם. הם מסוגלים לשלוט בכנסת אפילו עם נציגות של 33%. במועצות ערים רבות הם יהוו רוב. ראשי העיר הערבים ינהלו את חיי היהודים. בשביל מה הקמנו את המדינה?
הודות לקדמה בשרותי הבריאות, הביטחון האישי וסוציאלי והטבות רבות הניתנות במדינה היהודית מדד הילודה של הערבים בישראל הוא אחד מהגבוהים בעולם. חלקה של האוכלוסיה היהודית בישראל יפחת וילך.
התוצאות יהיו דרמאטיות. אפילו אם הם יורידו את קצב הילודה שלהם עד כדי כך שיושווה עם המדד היהודי של היום הם ישלטו בכנסת בשנת 2070. יותר סביר שהקצב יהיה איטי יותר והם ישיגו רוב כבר ב-2050.
אלא לא השערות בעלמא. הפור כבר נפל. הערבים יהיו לרוב במועצות ערים, במועצות האזוריות ובכנסת.
72%מהערבים התגוררו עד 1948 בדרום הארץ. היום מתגוררים בו רק 13%. הם נעו אל תוך הערים. רק 2% מהערבים גרו בירושלים ב-1967. היום הם כבר 18%. רק 10% חיים בצפון הארץ הפורה במקביל ל-46% ערבים! בחיפה התחתית הם כבר 70%, בעכו – 95%. הערים האלה היו יהודיות לפני כן. היהודים מתקבצים במובלעות אם לא בגטו. . המדינה היהודית מתקבצת למימדים של המדבריות הדרומיות. כפי שזה קורה גם בערי העולם המערבי יהודים עוזבים את הבניינים בהם מתאכלסים ערבים וערים יהודיות נופלות לידי הערבים.
מנהיגים ערביים מבינים את חשיבותם של תהליכים דמוגרפיים. ערפאת לא פעם הכריז שהפלסטינים ינצחו את ישראל בשיטה שקטה על ידי התרבות טבעית. הגיע הזמן לישראלים להכיר בזה.

קוראים ביקשו ממני להאיר את עיניהם בנושא הכשרות. (היחס שלי לדבר לא תואם את דעתם המקובלת של הרבנים.
אין איסור ליהודים לאכול דווקא חזיר. האיסור הזה הוא חלק מהאיסור הכללי “לא תרצח” אשר נוגע גם לאנשים וגם לבעלי חיים. החיים הם קודש והרצח אסור.
היהדות הפרגמאטית בכל זאת מתירה סוגים מסוימים של הרג. לפעמים צריך להרוג כדי להציל חיים: “תהרוג או שירצחו אותך!”. מותר ליהודים להרוג את האויבים שלהם ואת הפושעים המסוכנים בסביבתם.
בן-אדם צריך לאכול בשר. גישת הצמחונות שנוייה במחלוקת. אנשים לא יכולים בלי בשר. כדי לחיות הם צריכים להרוג בעלי חיים. לכן היהדות מוציאה מן הכלל שלושה או ארבעה בעלי חיים.
זה לא אומר שלצרכי מזון אסורים בעלי חיים מסויימים. כולם אסורים אך סוגים אחדים יוצאים מן הכלל כדי לספק את האדם. יש עוד סוגים שנוספו מאוחר יותר, בטעות – הם לא בדיוק מפרסי פרסא או מעלי גרע. כפי שיהודים לא אוכלים אנשים כך לא אוכלים הם גם סוסים, גמלים, חזירים בעלי חיים אחרים רבים.
בעלי חיים המותרים לאכילה חייבים להיות מבויתים: בן-האדם נותן להם את החיים כדי לקחת אחר כך. היהדות גם דורשת להמית אותם ללא גרימת סבל להם. הרג נשאר הרג והוא לא צריך לגרום הנאה. היהדות אוסרת צייד לצורכי שעשוע.
הבחירה של בעלי החיים המותרים היא לא מקרית. הפרה, הכבש, העז והאיל הם דמויות פולקלור מוכרות ברוב התרבויות כמשלים לטיפשות בני אנוש. אם כבר צריך להרוג חיות – תהרגו את אלו הטיפשות.
כך אוסר היהדות להרוג גם חיות-ים נטולי קשקשים. כל הדגים הם בעלי קשקשים כלשהם ואפילו לשרימפס יש מין ציפוי דמוי קשקשים. מי שנטול קשקשים לגמרי הם היונקים הימיים. הם בעלי אינטלקט מפותח למדי ולכן אסור לאדם לאכול אותם. כך אסורות גם חיות היוצרות נחילים וראו עד כמה חכמות הדבורים והנמלים.
כך גם השרצים וזוחלים: נציגם הראשי, הנחש, ברוב התרבויות מסמל את החכמה.
איסור אכילת החזיר לא קשור כלל לגועל או ללכלוך: סוסים הם נקיים אך אסורים באכילה. הצבי הוא יפה ונקי אך גם הוא אסור. מותר לילדים יהודים לגעת בחזיר ולשחק עימו כמו עם שאר בעלי חיים בגן החיות. היהדות אוסרת להרוג את בעלי חיים ולא את ההתעסקות בהם. היהודים לא צריכים ליהנות מהחזיר הנהרג על ידי מישהו אחר ולא לנעול נעליים מעור חזיר.

בניסיון מזמן מהזמן האחרון לנהל מלחמה קורקטית קבע הצבא האמריקני כללי חקירת שבויים המתאימים לחקירת נוער עבריין. הפיקוד אסר אפילו לחץ פסיכולוגי כמו הפשטת הנחקר או בימוי הוצאה להורג.
לעיתים רחוקות אנשים מגיעים לבתי-סוהר ללא אשם, ובבתי-כלא הצבאיים נמצאים אלה שנמצאים תחת שבועת אמונים, הם אויבים. הצבא אמריקני מחזיק אותם שם לא כשעשוע אלא כדי שאלה לא ילחמו יותר וכדי להוציא מהם מידע חיוני. האסירים האלה הם אנשי גרילה חזקים ולא “צווארון לבן”. האכזריות דרושה כדי לשבור את רצונם להלחם. היחס הטוב רק מדרבן את מתנדבים החדשים להצטרף למחנות האמונים של הגרילה: הם לא יפסידו כלום אם ייכנעו ברגע הכישלון.
היחס הטוב האבסורדי גורם לאכזריות: ארגוני הגרילה יכולים לתקוף ללא פחד את יחידות הצבא האמריקני. אמריקנים לא משתמשים בנשק ההשמדה במיוחד אם גרילה מתחבאים בתוך האוכלוסייה. דרך ארץ בתוך בתי-כלא מוסיפה לאזרחים העיראקים מוטיבציה ללחימה: למה להימנע מלבצע פשע אם התנאים בבית הסוהר טובים כל כך? מצד שני חיילים אמריקנים יהרגו יותר מורדים עיראקים כדי לא להעניק להם חופשה בבית-הכלא.
תהליך הליברליזציה של בתי הכלא הוא אין-סופי. עוד מעט יתחילו בהעלאת תנאי השהייה, שירותים רפואיים ורמת התזונה בבתי הסוהר בסטנדרטים של ארה”ב. המחבלים יראו בהם נופשונים עם תנאים יותר טובים ממחנות האימונים. יעניקו להם הגנה משפטית של עורכי דין מה שהם עצמם מונעים אפילו מאחיהם לחוקי השריעה. אי-אפשר להוכיח שום דבר כשמדובר בגרילה והם כולם יזוכו. מלחמת האזרחים בעיראק לא תסתיים בקרוב וחיילי הגרילה, תקופה קצרה לאחר שחרורם, יצטרפו לחבריהם למאבק. במקום לגמור את מלחמת עיראק הממשלה אמריקנית שוחקת את המאמץ של חייליה. הליכים משפטיים נגד פושעים בארה”ב מסתיימים בזיכוים בגלל השיטה הליברלית הלא פרגמטית - אם הפושע מסוגל לשכור עו”ד טוב. עכשיו את השיטה הלא יעילה הזאת באזרחות מחדירים אל תוך הצבא הלוחם.
לא קיים שוויון. אנשים תמיד יתייחסו אחרת לחבר ולאויב, לידיד ויריב. נבון ביותר לדרוש מהסינים יחס טוב למתנגדי המשטר הפרו-מערביים אך לשלול יחס טוב מהטרוריסטים האסלאמיים.
המורדים יורים על מנת להרוג, הם מגיעים לכלא בו הם לא מתחרטים, ובכל זאת נוטים להתייחס אליהם כאל עבריינים זוטרים. מורדים, מתנגדי המשטר ופושעים מתנהגים שונה האחד מהשני, והגיוני להתייחס אל כל אחד מהם באופן שונה. כל הצבאות תמיד השתמשו בכל סוגי הלחץ הדרושים להוצאת המידע החיוני מהשבויים. אמנת ז’נבה מיועדת רק לחיילים זוטרים שאין להם מידע. אין צבא בעולם שבאופן עקבי שמר על כל האמנות: האמריקנים, הרוסים והאוסטרלים לפעמים רצחו את שבוייהם היפנים והגרמנים בעת מלחמת העולם השנייה. אמנת ז’נבה תופסת רק לגבי חיילים סדירים ולא לגבי המורדים שהם לרוב לא חיילים אלא פושעים. אין בכללי מלחמה או בפראקטיקה המשפטית דבר האוסר הפעלת לחץ על לוחמי גרילה שבויים.
אם הצבא האמריקני מטיל ספק בתבונתם של רוב בני האדם התומכים באלימות נגד פושעים עליו למסור את העבודה הזאת לבני-בריתו העיראקים. הממשל העיראקי מסוגל להחזיק את הפושעים האלה בבתי כלא כפי שנהוג בארצו ללא ביקורת של “אמנסטי” או ארגונים מלאי חמלה אחרים.

חיילי האוגדה 101 המוטסת של צבא ארה”ב נאשמים ברציחתם של שלשה אזרחים עיראקים. לא נשים או סתם אזרחים אלא עיראקים שהשתתפו במחנות האימונים הידועים לשמצה של אל-קעידה. אז מה לא נכון בזה? ידי הטובים היו כבולות באזיקים: היה צריך לנהוג בהם כבשבויי מלחמה.
המונח “שבוי מלחמה” – מקורו באי-הבנה. בכל היסטורית המלחמות, צבאות לקחו שבויים לא על מנת לכלאו אותם עד לסיום המלחמה אלא בכדי להפיק מהם תועלת: למכור אותם לעבדות, לשלוח אותם לעבודות פרך או לקבל בעבורם כופר. המושג העכשווי של “שבוי מלחמה” אינו בר קיימא.
הרוסים, האמריקנים והאוסטרלים הרגו לעיתים תכופות את השבויים היפנים או הגרמנים בזמן מלחמת העולם השנייה. לא הייתה להם ברירה: השמירה עליהם, מסירתם או העברתם היו בלתי אפשריות תוך כדי הלחימה. זו גם הייתה הנקמה האנושית הטבעית: הרי האויבים יורים על מנת להרוג, וזה ירה והרג לפני זמן קצר. מצפונו של חייל לא גמיש באותה מידה כמו מדיניות או מדינאים. חיילים אינם רובוטים המסוגלים לעצור או להפוך את רגשותיהם בפקודה. כדי להרוג הם צריכים לשנוא. המדינאים שוטפים את מוחם וזורעים בהם שנאה כלפי האויב. הם לא מסוגלים לעצור את זה בין רגע. האויב, אף אם הוא כבול באזיקים, נשאר האויב.
לישראלים הייתה בעיה עם השבויים ב-1973 כאשר המצרים נכנעו בהמוניהם. בימים האחרונים של המלחמה הישראלים נהגו לשחרר מיד את החיילים המצרים והחזיקו רק את הקצינים. לא ניתן היה לשמור על כל הצבא המצרי ולהאכיל אותו.
התנהגות רכה כלפי שבויי מלחמה מעודדת את הנוער במדינת האויב להתגייס לצבא. התקלות ביחס אכזרי או מוות בתוך השבי היו מעוררים התנגדות לגיוס חובה. מדינות רבות קיבלו עליהן את היחס הטוב לשבויים כדי להקל על גיוס החובה במדינתם, אחרת הוא היה הופך לבלתי פופולארי. לבריה”מ לא הייתה בעיה עם גיוס החובה והיא לא חתמה על אמנת ז’נבה לשבויי מלחמה. היחס הטוב לשבויי מלחמה הוא חד-צדדי. הרי חייל אמריקני או ישראלי בשבי מוסלמי לא יכול לצפות ליחס הוגן ואף לא להשארתו בחיים.
חיילים אינם שוטרים או שופטים. הם לא מבדילים בין סוגי האויב תוך כדי הלחימה ואף לא מספר שעות לאחר מכן. חיילים טובים הורגים טוב. על ידי משפטי ראווה כאלה ארה”ב הורסת את מורל החיילים שלה. נוצרים קוים אדומים שמתרחבים וסוטים שמאלה.
איסור העינויים של אזרחים מוצדק אך המשפטנים של המטכ”ל ושוחרי זכויות האדם מנחילים באופן סכולאסטי את אותם הגדרים על הלוחמים. לא רחוק היום בו נהיה עדים לגזרי דין נגד הריגה תוך כדי הקרב. מדוע רצחת את נהג הטנק הזה – הרי הוא אפילו לא חמוש, ולא סיכן אותך ישירות? היית צריך לפגוע רק בצוות המפעיל את התותח והמקלע! זה גם היה מונע את הרס הטנק יקר-הערך.
משפטים נגד חיילים מעודדים את האויב המוסלמי. ואם הוא לא אויב – הפסיקו להלחם נגדו וצאו ממדינתו.
לפי התודעה המוסלמית, לצבא מותר לגרום כל נזק לאויב. אם הצבא מחליט לשפוט את חייליו העבירה צריכה להיות כל כך מחרידה שאפילו “השטן הגדול” לא יכול להתעלם ממנה. בינתיים המוסלמים משתמשים בנושא העינויים ככלי ניגוח נגד ה”פושעים” האמריקנים בעולם.
ממצא לא טוב לדמוקרטיזטור העולמי.

האם זה כל כך לא מתקבל על הדעת לדרוש מדינה יהודית לאומית בעולם הליבראלי של הדמוקרטיות? הרי קיימות הוותיקן – מדינה קתולית וסעודיה – מדינה מוסלמית. לא פחות לגיטימי מצד היהודים לבקש לקיים את מדינת היהדות. הצביון הדתי משפיע לא רק על התרבות, הוא מקבל ביטוי גם בפוליטיקה. אירופה מוצפת במפלגות דמוקרטיות-נוצריות, אירלנד התפלגה לשניים על רקע דתי. מלחמות רבות בהיסטוריה האירופאית התרחשו מסיבות דתיות. אמונה דתית מהווה מקור להשראה גם בחיים הפוליטיים והתרבותיים של אמריקה. חברות דתיות ואתניות בהחלט מסוגלות לקיים אורחות-חיים דמוקרטיות. למעשה, המדינות הכי יציבות הן רק מדינות מונו-תרבותיות הומוגניות.
דמוקרטיה היוונית המקורית לא העניקה זכויות כלשהן למהגרים וצאצאיהם. ערי איטליה החופשיות בתקופת הרנסאנס לא השאירו כל ברירה בידי תושביהן הנכרים. ארה”ב חסמה את האידיאולוגיה הקומוניסטית. זכותה של מדינה לקבוע את ערכיה. לא עניינים טריטוריאליים אלא מאורעות אידיאולוגיים בנו והרסו מדינות. גם המהפכה הצרפתית הייתה בסך הכול תהליך ההתאמה של ערכי החרות והשוק שהיו חדשים למציאות בזמנה.
טיב היחסים תלוי באמון ההדדי שנרכש על ידי אימות הציפיות, ורק אנשים בעלי ערכים זהים ניתנים לחיזוי מרבי. אחרים הופכים באופן טבעי למושא לקסנופוביה. ברם, האם מדינות מודרניות רבות לא כוללות בתוכם תרבויות שונות? לא ולא! ארה”ב הצליחה לאחד את קהילותיהם של מהגרים רבים רק בעזרת מדיניות “כור ההיתוך”. האמריקנים יכולים להיות ימנים או שמאלנים, נוצרים או בודהיסטים אך העיקר – מאחדים את אותן תובנות וערכים משותפים ביחס למדינה, לערכים הכלכליים והפוליטיים. ואם חברה יכולה להפוך להומוגנית על ידי אידיאולוגיה מדינית מאחדת – מדוע זה לא נכון ביחס למדינה המבוססת על אחדות דתית או אתנית?
בארה”ב לא תתכן מלחמה בין קליפורניה ואריזונה על רקע דתי או כנקמה על גזילת קרקעות. לעומת זאת בישראל, בין הערבים ליהודים, דברים כאלה אפשריים וניצבים. תרבויות כה שונות לא מסוגלות להתקיים יחד במדינה כה קטנה כישראל. רב-תרבותיות גם מנוגדת למטרותיה של מדינה יהודית. כל עוד אחד מהצדדים בסכסוך לא הוכרע – השאיפה לנקמה תמשיך להרוס את המדינה.
ישראל יכולה להפוך למונו-תרבותית מבלי לפגוע בצד כל שהוא: העברת האוכלוסייה הערבית לירדן – 80 ק”מ מזרחה (בארה”ב רבים נוסעים יותר רחוק לעבודה כל יום) – תאפשר קיום בכבוד ליהודים ולערבים, כל אחד – במדינה שלו, בסביבה תרבותית אוטנטית.