ההמון האנושי אף פעם לא היה דתי. היהודים הקדומים עבדו אלילים, הרומאים בזו לכל הדתות, הנוצרים האירופאים בימי הביניים בנו כנסיות מלאות פסלי שדים. ביקור במקדשים היה צורת בילוי לאנשים. לא היו בתי קולנוע או פאבים ולכן אנשים נפגשו בבתי כנסיות.

האומות בכללותן לא היו יראות שמים. כל התועבות למיניהן פרחו לאורך מאות שנים. החברה המערבית המתירנית המודרנית יחסית סבלנית ומוסרית. מנהגי וידויים וכפרות – דוגמת הקרבת קרבנות על ידי היהודים ותשלומי כופר אצל נוצרים – מאוד פופולאריים כי אנשים חוטאים הרבה. מנהגי כפרת העוונות שחררו את האנשים מתחושת האשם כפי שהיום עושים זאת פעולות צדקה ותרומות.
דתות היו האידיאולוגיות של החברה הקדומה. הם חלחלו בציבור וחזקו אותו. האידיאולוגיות האלטרנטיביות – לאומנות, ליברליות או קומוניזם – החליפו את האמונות הלא רציונאליות כביכול. ברם האידיאולוגיות פחות רציונאליות מהדתות. רציונאליות היא פרי של ניסיונות וטעויות מרובים. הדתות העיקריות נוסדו על בסיס ניסיונות וטעויות שהצטברו למסורות מסודרות. אידיאולוגיות נוסדו והתפתחו בהכוונה של קבוצות מצומצמות של המייסדים והוגי דעות.
אידיאולוגיות מיטיבות עם המדינות ולא עם הציבור והאידיאליסטים נשארים לא שבעי רצון. האידיאולוגיות משתנות מלאומנות אימפריאליסטית לשחרור הלאומי, מליברליות לסוציאליזם. המדע נהיה יותר ויותר קשה להבנה לאדם הפשוט והוא תולה את כל הבלתי מובן בכוחות על-טבעיים.

סוף העולם אינו סביר. בעידן הרנסאנס שוב פנו אל המבנה החברתי של ערי מדינות. הקתוליות האדוקה התחלפה בפרוטסטנטיות הפנאטית. ההיפים-האתיאיסטים רבים הפכו לבודהיסטים. פשיטת רגל של אידיאולוגיות מדיניות ממריצה את ההתעוררות הדתית.
האדם הביקורתי המודרני לא מקבלים את האנתרופומורפיזם הדתי ולא מאמין במקור האלוהי של כל שורה בספרי הקודש. אך זה לא משנה. היהדות לא קיבלה את א’, הנוצרות הסתדרה מאות שנים בלי ב’. בני אנוש הורגים ונהרגים ללא סיבות אלוהיות.

אין צורך לעמוד על צדקתם של חכמי התלמוד או לייחס כל מילה בתורה למשה-רבנו. יהודים מודרניים רבים הם אנשים ביקורתיים ומחלוקות אינן עיקר היהדות. חוץ מהנחות היסוד הנוגעות לקדושתו ואחדותו של אלוהים היהדות היא מערכת חוקתית מציאותית. בכל מקרה האתיקה היהודית היא עמוקה ורציונאלית. אפשר להגדיר את האלוהות כשדה אנרגיה או להזכיר שמשה הפיץ את חוקי התורה עוד לפני מעמד הר סיני. תורת היחסות התקבלה לא בגלל שדווקא איינשטיין גילה אותה. היהדות לא זקוקה לאסמכתא.

אומות משמרות את התרבויות הייחודיות ללא קשר לדתות ייחודיות. הדת הקתולית חשובה לצרפתים אך לא במידה קריטית. היהודים והיהדות אחד הם, אך יש לנו גם תכונות לאומיות אחרות שאותם אנו יכולים להבליט בדברינו עם אתיאיסטים. הם או ילדיהם יכולים לחזור ליהדות מאוחר יותר אך עלינו לשמר את הכלים להחזקת היהדות – את היהודים.
אומות קטנות וכתות דתיות לא סובלות שינוים אידיאולוגיים. כשמטרה אידיאולוגית נעלמת לזמן קצר הן מתפרקות או מתבוללות ולא זוכות לתחייה. תקופות ארוכות יהודים הושפעו על ידי ההתבוללות אך נשמרו הודות לבידודם היחסי בגטאות.
בתחילת המאה העשרים ליהודים עניים אך מלאי תקוות לא הייתה אפשרות לעסוק בשימור תרבותם והם ספגו את המיטב ממה שההתבוללות הייתה יכולה להציע. ילדיהם באופן אינרטי המשיכו בדרכם. יהודי עצמאי צריך לחפש את שורשיו ולא להתבולל.