שתי מגמות מנוגדות התקיימו תמיד בצה”ל: הגבורה האישית של הלוחמים והפחדנות של המטכ”ל. אריאל שרון ניצח במלחמת יום הכיפורים בניגוד לפקודות המטכ”ל התבוסתני, ורבים מחו גם על הפסקת הלחימה ב-1967.
ישראל לא מסוגלת לעמוד במלחמה מתמשכת מתישה כפי שהצבא האיראני יכול. ישראל יכולה לנצח רק על ידי פגיעה עמוקה בעורף האויב. מבצעים כאלה צריכים להיות מהירים, נועזים ומפתיעים. כל אלה לא תואמים את ההססנות, הדאגה לא לפגוע באינטרסים של מדינות המערב והפחד מלספוג אבידות. זה נדיר אך מרשים. מבצעי הבזק הערמומיים של צה”ל הם יוציאם מן הכלל אך הם לא דרך הכלל.
והנה פעיל שלום עכשיו עמיר פרץ עומד בראש כוחות הביטחון. תארו לעצמכם שאת הפיקוד במטכ”ל עוד יתפסו היפים, פעילי גרינפיס ופציפיסטים.
מה שאסטרטגים חושבים לטעויות בלחימה ישראלית בלבנון הן תוצאות של המדיניות חסרת המטרות, ניסיון לבנות מדינה יהודית בלי לפגוע בערבים, ולנהל מלחמה ללא דיווח על האבידות לעיתונות.
ההססנות של צה”ל עולה ביוקר. ישראלים ולבנונים נהרגים, הכסף מתבזבז אך הסוף אינו נראה באופק. ישראל מנהלת מלחמה שאינה יכולה לעמוד בה ובשיטה שלא מובילה לניצחון. אין לישראל משאבי אנוש מספיקים לספיגת האבידות בקרבות רחוב ולא את הזמן ללוחמה מתישה ויקרה. לחימה מתמשכת בתוך ערים זה לא סוג המלחמות שבהם ישראל הרשימה את העולם.
החיזבאללה ניצח גם במאבק על דעת הקהל. הוא נלחם בעד זכויות הפלסטינים שאף ממשלת ישראל הכירה בהם ועומד בגבורה כנגד האויב הישראלי. כל יום של מלחמה מעניק רווחים לחיזבאללה ומתיש את ישראלים. לא דומה בריחה לתל-אביב לשבוע-שבועיים של חופשה מאולצת לישיבה של חודש במקלטים.
לחיזבאללה יש מספיק טילים כדי להמשיך עוד ארבעה חודשים של לחימה, והאספקה נמשכת למרות ההתקפות של צה”ל המעוררות תמיהה על דרכי הובלה המרכזיים - כאילו אין אחרים.
המטכ”ל נותן פקודות לפלישות אל לבנון כאילו הוא שולח את לוחמיו לפיקניק או להפגנת כוח. אף אחד עוד לא ניהל את המלחמה באופן כזה. ישראל צריכה להשאיר אדמה חרוכה באזור החיץ, להעמיד בלבנון דיקטטורה חזקה ולצאת. מלחמה מתישה והססנית לא תביא לניצחון.
ישראל צריכה להעניק תשומת לב לסיבות הסכסוך. אי-אפשר לפרסם בעיתונות שסוריה מספקת לחיזבאללה את האמל”ח ובאותה עת להצהיר שאנו לא נתקוף את סוריה כל עוד היא נמנעת מלקחת חלק בלחימה. היא מעורבת כבר עשרות שנים. איראן סיפקה לחיזבאללה טילי זילזל בעלי טווח של 210 ק”מ המיועדים במיוחד נגד ישראל. ישראל עדיין יכולה לתקוף את סוריה ולגרום נזק משמעותי לאיראן. הימנעות מצעדים החלטיים תביא בוודאות לשיבתם של לוחמי החיזבאללה. אך באותה העת הסכסוך יהיה עוד יותר רחב.

הרגנו היום 57 אזרחים בכפר-קנא. זו מכסת האבידות של יומיים בעיראק. במימדים של סודן, אפגניסטן, אלג’יר או כל מדינה מוסלמית באזורי העימותים זה כלום. מלחמת איראן-עיראק גרמה לאבידות במיליונים, מיליוני אזרחים נספו בסכסוכים עקובי דם בעולם המוסלמי. בעלות הברית הפציצו את ערי יפן ללא התחשבות באבידות האזרחיות. הלבנונים הריעו לחיזבאללה בזמן ההפצצות על ערינו הצפוניות. השהידים הפלסטינים פוצצו את עצמם באוטובוסים שלנו. מדוע צה”ל צריך לנהוג בהם אחרת? צה”ל גם עשה מעל ומעבר כדי להציל את האוכלוסייה האזרחית של האויב. ניתנו להם שעות כדי לעזוב את הכפרים בהם התבססו לוחמי החיזבאללה. בעצם ישראל אפשרה לפעילי חיזבאללה להימלט עם האוכלוסייה האזרחית ולהימנע מאבידות.
תושבי הכפרים בכסילותם לא הסתתרו במקלטים כפי שדווח אלא במרתפי הבתים. אף בר דעת לא יחפש מסתור במרתף הבית בעת ההפצצה. לא ישראל, אלא תושבי הכפרים טעו.
לא חשוב האם הייתה פרובוקציה מצד החיזבאללה – ישראל נהגה צבאית נכון לפי המצב שנוצר. ישראל לא צריכה להתנצל בבכיינות. במלחמה תמיד יש הרוגים. פעילי שלום עכשיו עם נכות מוסרית השתלטו על הנהגת המדינה וכעת שמים אותה ללעג, גורמים לדמורליזציה של צה”ל ומפסידים את המלחמה.

תמונות ילדי ישראל שכותבים את איחוליהם לנסראללה על גבי פגזים המשמשים את צה”ל בהפצצות על לבנון עוררו תגובות שליליות. אבל הרי זה מצוין - לפחות הילדים לא עברו שטיפת מוח! הם מכירים את האויב ושונאים אותו. הם לא מרחמים על הלבנונים. מדוע שירחמו? הרי הלבנונים מרצונם נותנים מסתור לחיזבאללה ומעודדים את הפגזות על ישראל.
האמריקנים, האנגלים והרוסים כשהפגיזו ערים בזמן מלחמת עולם השנייה לא הבדילו בין אנשי צבא לבין האוכלוסייה האזרחית, בין הנאצים למתנגדיהם המעטים. רשמית, האמריקנים לא הביעו צער על מותם של מיליוני ווייטנאמים, צבאות אחרים גם לא התעניינו במספר הקרבנות שגרמו לאזרחי האויב. האמריקנים שמחו על הפצצת טוקיו ודרזדן והרוסים הרגישו מצוין בהפגיזם את ברלין. פשוט נעים לראות את אויבך מתים.
ההבדל בין אזרחים לחיילים הוא מלאכותי ודק עד בלתי נראה בכל מלחמה. החיזבאללה קיים רק בזכות האוכלוסייה הלבנונית התומכת בו, נותנת לו מקלט ואף מממנת אותו כי חיזבאללה הוא חבר הממשל הלבנוני.
החיזבאללה אינו קבוצת בריונים המחזיקים את האזרחים כבני ערובה. הלבנונים בחרו בחיזבאללה מרצונם החופשי. ישראל מתמודדת לא עם חוליות פושעים אלא עם הצבא המאורגן של מפלגה פוליטית רשמית. החיזבאללה ממשיך להחזיק ברוב הפרלמנט הלבנוני אחרי שיזמם את המלחמה. אנשי הממשל הלבנוני שומרים על יחסי עבודה וידידות תקינים עם אנשי החיזבאללה. החיזבאללה לא גורש מהממשלה ולא ננזף על מעשיו. ישראל נלחמת עם כל לבנון ולא נגד מורדים. לכן אוכלוסיית לבנון כמקור ללגיטימציה של הממשל ומימונו – הם מטרה צה”לית לגיטימית.
מתקפות על שכונות אזרחיות יכולות להיות מוצדקות כפעולות הגנה וענישה (כפי שבית המשפט בצרפת זיכה את שלמה שוורצבנד על הריגת פטליורה). אך התקפות על שכונות אזרחיות יכולות להיות גם חלק לגיטימי משיטת הלחימה. זה מונע באופן יעיל את האספקה הצבאית. האספקה הזאת מאוד חשובה לכוחות גרילה כמו החיזבאללה. כל הצבאות בכל המלחמות השתמשו ללא כל היסוס בתקיפות נגד מטרות אזרחיות התומכות בלחימה. ישראל אינה יכולה להלחם נגד החיזבאללה בלבד אשר נטמע בתוך האוכלוסיה. ישראל צריכה להלחם נגד לבנון בראשות החיזבאללה.
למדו מילדיכם, הכירו את אויבכם.

האם ישראל יכולה להכניע את מדינות ערב? כן, אך בפלישות מהירות ולא על ידי מלחמות מתישות תוך שמירת “צלם אנוש”. מימדי הניצחון במלחמות העולם הראשונה והשנייה נבדלים באופן ניכר. בסיום המלחמה הראשונה כוחות הברית לא כבשו את בירת האויב, לא הרסו את ארצו ולא שינו את הממשל או את החוקה הגרמנית. האויב הוכנע והופקר להתחמשות חוזרת. הוא באמת התחמש והשיב מכה כעבור עשרים שנה בלבד. הבריטים והצרפתים כבשו את מצרים במעט דם, החליפו את הממשל ושלטו בו שנים רבות ללא התנגדות ניכרת. ההבדל בין מצרים לגרמניה הוא בהעדר חינוך לסובלנות למרות שיש מדינות ערביות עם תרבות אכזרית יותר. יש גם את הדוגמה של יפן אשר בנתה מחדש את מערכת החינוך לאחר המלחמה, לימדה את ילדיה להסתדר עם מדינות זרות ופתחה את עצמה לעולם כולו. ישראל צריכה לשמור את מדינות ערב תחת בקרתה לפחות עשר שנים. זה צריך להספיק לתחילת תהליך השינוי במערכת החינוך והשפעה מנטאלית. השליטה במדינות ערב לא צריכה להיות משימה קשה כי מקיאוולי לימד: במדינות הטוטליטריות העם רגיל להעדר החופש.

הישראלים כולם יודעים כמה מושחת השלטון. ידוע לנו איזה מפלגות מסדרות לאנשיהן מקומות חמים במוסדות ממשלתיים. כמה קרובים האוליגרכים לשלטון ואיך משפיעים הם על הפוליטיקאים שאותם הם מממנים. האוליגרכים והפוליטיקאים שלהם דואגים יותר לאינטרסים של השותפים העסקיים שלהם בחו”ל מאשר לענייני המדינה היהודית. הדמגוגים האלה מתאימים את עצמם לדעת הקהל שהשקפת-עולמו לא נגועה באהדה ליהדות.
אנחנו יודעים שאנשים טובים לא מגיעים לשלטון. שהדרך לכנסת רצופה בפשרות. שתרומות שפוליטיקאים מקבלים הם מחזירים מנה אחת אפיים. שמנהיגי המפלגות המשוגעים על עצמם מסירים מדרכם את המתחרים הפוטנציאלים וממלאים את סביבתם במריונטות. שפוליטיקאים שאפתניים מקימים מפלגות פרטיות ומרכיבים קואליציות מוזרות אשר נעים לכוונים לא צפויים. אנו יודעים שפוליטיקאים חסרי פשרות, ישרים ושונאי בצע לא מושכים אליהם את הספונסרים. שתמיכה כספית במפלגות האופוזיציה חוסמת לנותן החסות את הדרך לזכייה במכרזים ממשלתיים כדאיים. וכלי התקשורת מפחדים מהאמת הלא נוחה ומעדיפים להחזיק את הציבור כקהל של אידיוטים מאושרים.
אנו יודעים “שרוזנים” יהודים השתלטו במחטף על הקולות של מגזרים שלהם. אנשים אשר כל יהדותם מתגלה רק בהצהרות, שעשו את הונם על ידי כל מיני פשעים מנהיגים קהילות ומגזרים ומחליטים על גורלנו, על חיים והמוות.
אנו יודעים שמדינה עליה חלמנו אלפיים שנה מתדרדרת ומעוררת סלידה. אך אנחנו שותקים. אומה קדושה שאינה מסוגלת לשלוט על עצמה.

עוד מעט נחפש אשמים. כיצד הצליח חיזבאללה לחפור תעלות בעומק 40 עד 70 מטר מתחת לאפו של צה”ל? איך הם אגרו אלפי טונות של חומרי חבלה? אלפי טילים? מדוע צה”ל סבל את נוכחותם של חיילים איראנים בבקעה?
למרות שרשלנות מבצעית היא סיבה מוצדקת לפיטורי מפקדים רבים אל לנו להסתנוור מהענישה הזאת. הישראלים צריכים לראות עמוק יותר. האשמים האמיתיים הם לא הממשלה או המטכ”ל אלא האזרחים הפשוטים. מי ממיליוני אזרחי המדינה לא ידע שאיראן מממנת את החיזבאללה ומחמשת אותו? מי לא ידע שהחיזבאללה ניצח בבחירות וקיבל לגיטימציה להחזקת הכוחות המזוינים שלו? מי לא ידע שישראל היא האויב המושבע של החיזבאללה?
ובכל זאת הישראלי הפשוט שתק. יושבים בבתיהם הם צפו כיצד הממשלה הורסת את הרעיון היהודי ומגרשת אנשי גוש-קטיף. לא יותר מ-5% אחוזים מישראלים יצאו להפגנות מחאה נגד המומרים אשר מסרו שטחי ארץ-ישראל בתמורה להבטחות השלום המעורפלות של הערבים. לא הייתה אף הפגנה עם דרישה לחסל את החיזבאללה. אף אחד לא דרש להחזיר את אזור הביטחון בלבנון. אף אחד לא דרש את מכת המנע נגד איראן. כל ישראל אשמה היום במותם של חיילי צה”ל והאזרחים.
עוד יותר חשוב הוא שאיראן ממשיכה בפיתוח הנשק הגרעיני. מתקני הפיתוח שלה מפוזרים אך אין לזה משמעות. לחה”א של צה”ל יותר מטרות באיראן מאשר בעיראק. השמידו את כולם. מי שמפחד מתגובה איראנית גרעינית היום ימשיך לפחד מתגובה גרעינית איראנית על כל דבר שבעולם גם בעתיד. עיקרון ההרתעה הגרעינית לא פועל במקרה של איראן. הם המיתו במלחמת סרק נגד עיראק יותר אנשים מכל התקפה גרעינית ישראלית אפשרית. איראן לא מפחדת מתגובה גרעינית ישראלית ותתקוף אותה באטום ברגע שהפצצה שלהם תהיה מוכנה.
חוץ מזה איראן מהווה בסיס מצוין להשכנת שלום בין ישראל לערבים. הם תמיד נכנעים לכוח, בפני הצרפתים, הבריטים ואיראנים בפרשת האי טונבס למשל. כניעה בפני האויב החזק אינה פוגעת בכבודם של הערבים אך הם ילחמו עד הסוף נגד יריב חלש. יש להם גם בעיה עם הציר השיעי שבונה איראן. המערב מודאג מהתוכנית הגרעינית האיראנית והיה שמח ללמד לקח את היצרנים של הנשק הגרעיני המחתרתי. מלבד הצהרות הגינוי שכבר הורגלנו בהם בעשרות השנים כל העולם היה מברך על התקיפה ישראלית נגד מתקני הגרעין האיראני.

לפני כ-60 שנה קבוצת יהודים מכובדים ורחמנים למדי היו צריכים להשמיד את אחד מבסיסי האויב. הבסיס היה ממוקם לרוע המזל בתוך כפר. יהודים טובים מהפלמ”ח וחבריהם היותר רדיקלים מהאצ”ל ביצעו את המשימה. התוצאות ידועות: כ-100 כפריים מתים, בסיס מחבלים מטוהר ובריחה המונית של מאות אלפי ערבים שאפשרה את הקמתה של מדינה יהודית. דיר- יאסין.
אף אחד מעשרות החיילים היהודיים שהשתתפו במבצע לא התנגד ולא הניא את חבריו מלירות בנשים וילדים בתוך הכפר. היהודים לא היו פוליטקלי-קורקטים. הם היו פרגמאטיים. הם דרגו את העדיפויות שלהם: המשימה שלהם, החיים שלהם, חייהם של אחרים.
היהודים האלה לא היו גזענים. הם לא חשבו שהם יותר טובים, או יותר מכובדים או יותר אנושיים מאויביהם. הם נלחמו ביושר. הם היו חיילים יהודים שעוד לא עברו שטיפת מוח הבינו שטוב יותר להיות חי מלהיות הומאני.
ההומאניזם למעשה לא דורש לסכן את חייך בהצילך את חיי האויב, רעיו ותומכיו. הרומנטיזם האירופאי המציא הרבה עקרונות מוסריים בלתי ישימים אך לא ההומאניזם שמפיצים השמאלנים. להציל חיי אויב זה לא הומאני, זה מנוגד לטבע האנושי.
ללקחי דיר-יאסין יש משמעות מכרעת. היהודים הם לא הומאניסטים-אידאליסטים ע”פ התעמולה השמאלנית. היהודים מעריכים את חייהם ומוכנים להרוג ללא אבחנה במקרה הצורך. אם לא יינתנו פקודות שבושלו במטבחי התקשורת, היהודים לא יחוסו על חיי אויביהם במחיר חייהם. התקשורת השמאלנית בשיתוף פעולה עם מערכת החינוך שוטפת את מוחם של יהודים ומזהמת אותם בהומאניזם אידיאליסטי שלא מוכר עד כה בשום אומה, ומוטלת עליהם אחריות ישירה על מותם של חיילי צה”ל בקרבות-רחוב בערים הערביות ביש”ע ובלבנון.
היהודים לא תמיד היו “טובים”. הם תקפו את כל עמי סיני וכנען. בתקופת המלכויות היהודים נלחמו תדיר עם שכניהם. המכבים לא היו הומאניים וגם קנאי המקדש לא. הרבנים פסקו על עונשים אכזריים לפורעי חוק. אברהם שטרן, הטרוריסט המהולל נהיה גיבור לאומי. היהודים לא רוצים להיות הומאניים, הם מעדיפים להיות.
אנו מתאימים את השפה והגינונים לפי בר-שיחנו. אנו משחקים ע”פ חוקי היריב. מדוע אנו צריכים להיות הומאניים יותר מאויבנו?
החיזבאללה מפגיז את הכפרים הערביים. הם פיצצו מטען של מאות קילוגרמים מתחת לטנק ישראלי בלי לחשוב שהכפר יכול להיפגע. אל-קעידה השמיד את השגרירויות האמריקאיות באפריקה וגרם יותר נזק לאוכלוסייה המקומית מאשר לאמריקנים. אם למנהיגים האסלאמיים לא איכפת מעמם – מדוע לנו צריך להיות איכפת יותר? ומדוע ולמה ישראל צריכה לדאוג לחיי אזרחים בלבנון יותר מדאגתה על שלום חייליה?
איבדנו שבעה חיילים בקרבות מארון-א-ראס, כפר לבנוני נידח. על ההדק לחצו לוחמי החיזבאללה אך האחריות היא על כתפי השמאלנים שהחדירו למוחם את השטויות ההומאניות, ועל הממשלה הפוליטקלי-קורקטית אשר שלחה אותם לקרבות-רחוב.
ההורים אשמים בכך שתמכו בשקט ביציאת בניהם למשימות חסרות סיכוי במקום למחות נגד שיטת הלחימה הפוליטקלי-קורקטית. כולנו אשמים כי לא מחינו מספיק נגד המלחמות בהן ידינו קשורות.
בדיר-יאסין השתמשנו בכל כוח האש. במרון-א-ראס חיילנו הציבו מכשולים בפני עצמם. תושבים שלווים לא מפוצצים טנק ולא הורגים ארבע חיילי סיירת. לאזרחים שלווים היה מספיק זמן להימלט משם. ישראל לא צריכה לדאוג לאלה שנשארו. אם פצצות-וואקום או נפלם יכולות לחסוך לנו אבידות – השתמשו בהן!
למעשה מלחמה קצרה ואכזרית במובן מסוים פחות כואבת ממלחמה מתישה ומתמשכת. ישראל יכלה לסיים את המלחמה בלבנון ביומיים. היה צריך להכין את הקרקע של איזור הביטחון על ידי מכת אש בולמת, הפגזה ארטילרית מסיבית שמכינה את התנאים לפלישת כוחות היבשה. היה צריך לבער את כל האזור. היינו נותנים לאנשים זמן להימלט כי אנו זקוקים לאזור הביטחון ולא לחומר גלם מצוי למילוי שורות החיזבאללה. הצורך בפלישה יבשתית ע”מ לטהר את הבונקרים גם לא הכרחי – יכולים לטפל בהם על ידי נשק כימי קטן-מימדים.
ערי ישראל מופגזות. אזרחי ישראל וחייליה נהרגים ללא הכרח. ממשלת ישראל אומרת הן לכל העולם הרוצה שצה”ל יילחם בשיטה שאף צבא בעולם עוד לא נלחם בה.
זה יהיה ניצחון סרק. ישראל מאבדת פי-אלף מצבא הטרור. החטיפות וההפצצות אינם יקרים כל כך. הטרוריסטים מסוגלים להמשיך ולגרום לישראל הוצאות ענק כלכליות אם לא צבאיות. אך העיקר הוא שהניצחונות לא יהיו מוחלטים. אם ישראל לא תנקוט באכזריות כפי שערבים מבינים – טרוריסטים אחרים יחליפו את חיזבאללה כפי שזאת החליפה את אש”ף.
אנו נצחנו במלחמת העצמאות.
הממשלה הפוליטקלי-קורקטית מובילה אותנו לתבוסה בלבנון.

הפסיקו לחפש שלום. העולם אינו קבוע ואינו עקבי. הכול משתנה וכל איזון הוא זמני. אומות עוברות ממלחמה לשלום לפי הנסיבות. במזרח התיכון, במקום של הצטלבות תרבויות, שאיפות לאומיות, המלא קנאה מצד ההתרבות הערבית החרבה - השלום לא יהיה שלום יציב.
מצרים צוחקת על הישראלים. מצרים הפסידה במלחמה וקיבלה את סיני. תמורת שלום? לא, תמורת פיסת נייר. מלחמה בהגדרה מפרה הסכמי שלום. תחת חסותו של הסכם שלום מצרים התפתחה התחמשה בגרעין – מה שקודם ישראל לא הייתה מאפשרת בכל תנאי. היום האחים המוסלמים מוכנים לשלוט במדינה בעלת נשק גרעיני.
מדינת ישראל היא לא המדינה הראשונה של היהודים באלפיים השנים האחרונות. היהודים בנו וחידשו את מדינתם מספר פעמים. הם החזיקו מעמד עשרות, לפעמים מאות שנים. גם רומא הנצחית הגיעה לקיצה, וגם ישראל לא תתקיים לנצח. כולם חיים וכולם מתים. מדינות קמות, מתפתחות, מתנוונות ונופלות. החברה משתנה תדיר. המקסימום שאנו יכולים זה לקצר את המלחמות ולהאריך את ההפסקות ביניהם. זה ניתן להשגה. הרס משמעותי ירתיע את האויב לעשרות שנים. פלישות עם מרחבי תמרון ומכות מנע יכולות לקצר את המלחמות. ישראל לא יכולה לנהל מלחמות אחרת. הצבאות הפרימיטיביים של סוריה ומצרים מסוגלות מסוגלים יותר למלחמות התשה. היתרון הישראלי מתבטא במכות עמוקות, מהירות וכואבות.
ברם האם העולם לא יפנה עורף לישראל אם היא תהיה אגרסיבית? כאילו העולם התייחס אחרת ליהודים שקטים וצנועים במשך אלף שנה! כאילו העולם באמת מחה נגד הרחבת גבולות ישראל אחרי הניצחון ב- 1967. שפיכות דמים ותוקפנות לא משפיעים על הדעה העולמית האדישה למיליוני מתים במאות וסכסוכים ברחבי העולם. העולם עוין את ישראל כפי שהוא היה תמיד. הביאו את ישראל למצב נורמאלי. כמו כל מדינה אחרת – הפסיקו לחפש את השלום. במקום זה תתכוננו תמיד למלחמה וכל השכנים יתחננו לשלום. היו נורמאלים. אל תתביישו להיות, לחיות ולנצח.

היהודים עוקבים בעניין אחרי הדעת הקהל העולמית ומכבדים אותה. העולם במשך אלפי שנים מנסה להשמיד אותם והיהודים סוברים שצריכה להיות לזה סיבה רצינית. הם מרגישים את עצמם אשמים על היותם חזקים ועל עצם קיומם. הם בוחנים בדאגה את דעת הקהל: האם יסלחו לנו על האי-הצדק שאנו גורמים לפלסטינים? האם העולם מצפה מאתנו שננהג ע”פ עקרונות המוסר הגבוה? וודאי שכן: אפילו בפני משרפות ותאי הגז היהודים היו אמורים להישאר רגועים ומסודרים. הרי אם היהודים יהפכו לאותם בריונים בהנהגת יהושע בין-נון שהתנפלו על הכנענים – מי יאהב אותם? כאילו מישהו אהב יהודים כל שהם אי-פעם…
האם יש חשיבות בעיני העולם למותם של מאתיים אזרחים לבנונים? האם הם היו מודאגים ממותם של מיליונים באלג’יר או באינדונזיה באשמת הצרפתים? האם קיימים כלי תקשורת רציניים המודאגים ממספר הקרבנות כתוצאה מהפלישה אמריקנית לעיראק? האם ישראל לא הבינה את הרמז בסיקור הכפייתי של מותם של האזרחים הקנדים במתקפה אווירית של צה”ל? לעולם לא איכפת מהמקומיים, בקושי איכפת להם מבני האומה שלהם. העולם מורכב מאנשים נבונים. הם יודעים שמלחמות הן אכזריות ושמדינות קמות לא רק הודות לזיעה אלא גם על הדם. הם הרגו וספגו אבידות למען ארצם והם מבינים את ישראל שעושה אותו הדבר.
לאחר הניצחון ב-1967 לא הייתה התנגדות להחזקת השטחים שנכבשו על ידי ישראל. אף אחד לא צפה שישראל תחזיר אותם. אין אומה שוויתרה על השטחים הנחוצים לקיומה של המדינה שנתפסו כתוצאה ממלחמת ההגנה מפני תוקפנות. אמריקנים לא האמינו להצהרת השלום של סדאת. התמיכה פגה רק כשיכולתה של ישראל לשמור על סיני הועמדה בספק אחרי המלחמה ב-1973.
העולם מאשים את ישראל כי היא מתנהגת כאשמה. הישראלים מכנים את השטחים כבושים במקום מסופחים. הם מציעים להחזיר את השטחים. הם נוהגים בהססנות כלפי האוכלוסייה המקומית. אלה סימנים מובהקים להתנהגות תחת רגשות אשם. ולכן כל העולם רואה אותנו כאשמים. וחזקים. וחלשים. צירוף מעולה להטלת האשם. לאף אחד אין עניין להאשים את הזבוב. אך כולם ישמחו להטיל אשם בפיל גדול ונחמד.
אפשר לפתור את בעיית הטרור. הדוגמאות קיימות. הגרמנים דחקו לפינה את תנועת הפרטיזנים בת אלפי הלוחמים על ידי כוח של גדודי מילואים. צריך להזכיר באלו אמצעים הם השתמשו? הגרמנים נמנעו מלוחמה חזיתית עם הפרטיזאנים. הם פעלו נגד תומכיהם בתוך האוכלוסייה האזרחית. והרי היכולת להתמוסס בתוך האוכלוסייה המקומית ולהתקיים על ידי נדיבות ליבם ותרומות מזעריות ושוד מזדמן היה עמוד השדרה של תנועת הפרטיזאנים. הגרמנים שברו את עמוד השדרה הזה בשיטות אכזריות. הם הוציאו להורג המון אזרחים ושרפו המון כפרים החשודים בתמיכה בפרטיזאנים. יכול להיות שפתרון כזה לא ימצא חן בעיני הישראלים אך אל תגידו שאין כלים להתמודד עם החיזבאללה. השיטה קיימת, בדוקה, יעילה ולא מגונה כמעט. זה שאנחנו נמנעים משימוש בה זו תוצאה של הרומנטיזם המיותר שלנו, זלזול משווע בכללי המלחמה וההוראות הברורות והפשוטות שניתנו ליהושע בין-נון.
חיסול התמיכה בחיזבאללה זהו צד אחד. עקירת הסיבה לקיומה זה צד אחר. היהודים חייבים להפסיק את הדיכוי של פלסטינים. להכריח אותם לחיות במדינה יהודית זהו דיכוי: מדינה שהמנונה “התקווה”, שחוק השבות קיים רק ליהודים אך לא לפליטים ערבים של 1948, מדינה שמשרד הביטחון לעולם נעול עבור הערבי. אנו חייבים להפסיק את דיכוי פלסטינים. אנו צריכים לאפשר להם לעזוב.
ירדן היא מדינה פלסטינית אוטנטית. מדינה עם רוב פלסטיני ועם בית מלוכה גוסס. מדינה שתאכלס בניחותא את כל הפלסטינים המדוכאים על אדמת היהודים הנצחית אשר למינגים כאלה ואחרים מכנים אותה “שטחים כבושים”. משום מה הם לא נזכרים שארה”ב מתקיימת על אדמות האינדיאנים המסכנים שנכבשו על ידי הנוצרים. כדי לעקור את טרור פנו למקורו. תגרמו להם לעזוב.

ביהדות קיימים שלשה איסורים בסיסיים בנושא המזון. אחד – על האוכל הלא בריא, כמו חלב (שומן). שני – על שרצים וחרקים. למרות שעמים אחדים שידם לא משגת מקורות פרוטאין אחרים אוכלים אותם הסלידה שהם מעוררים ברוב התרבויות מרמזת על כך שהאיסור הוא לא מקרי. והאיסור אכילת בשר מלבד ארבעה מינים אין לו קשר לתיעוב. סוסים וגמלים שהם חיות מכובדות גם אסורים באכילה. אנשים הם לא נתעבים אך קניבליזם הוא אסור ונבזי. חזיר בזמנו היה גם הוא חיה מכובדת ולכן אכילתו נחשבת גם היא למעשה נבזי. מאוחר יותר היחס הזה הועתק גם אל החזירים עצמם. היהדות בניגוד לעכו”ם אינה את אוסרת אכילת “החיות הקדושות” אלא מציבה קריטריונים של הטלפיים ומעלה גרה אשר מתייחסים לרמה “האינטלקטואלית” של החיה. החיות המותרות באכילה משמשות משלים למידת הטיפשות של בני אדם: הפרה, הכבש, העז והאיל. בדומה לזה אסורים באכילה הדגים וחיות ים נעדרי הקשקשים, היותר מפותחים מבני מינם. היהודים שהתגוררו על היבשה לא הכירו את הדולפינים ולא ידעו דבר על קרבת החזיר למבנה האנטומי של בני האדם. היהדות אוסרת אכילת החרקים הנחילים וראו עד כמה חכמים דבורות ונמלים. יש קדושה לחיים ואסור להרוג בעל חי אך אנשים בכל זאת צריכים לאכול. לכן היהדות הקלה בהריגת מספר מוגבל של מיני חיות פחות חכמות: חיות ביתיות, הנולדות הודות למאמצי בני אדם, וגם הריגתן מותנית בשחיטה המונעת סבל. היהדות אינה אוסרת את הצ’יזבורגר. הרמב”ם קבע שהאיסור לבשל גדי בחלב אמו נמצא בפרשה העוסקת במנהגי עבודה זרה ולא באיסורי מזון. לעכו”ם היה מנהג כזה ולכן אסרה אותו התורה. זה לא אוסר את המזון ואין צורך להחיל אותו על כל התפריט הבשרי-חלבי.