אני בהחלט מתנגד לוויתור על השטחים אך לא מסיבות דתיות או אידיאולוגיות. שיקולים אלה חשובים לי ברם יכול להיות שהם פחות חשובים בעיני אנשים אחרים. וויתור על השטחים אינו פותר שום בעיה. הפלסטינים ימשיכו להלחם עבור ירושלים, השבת הפליטים, פיצויים וכו’ עד לפירוקה של ישראל. ומדוע לא? הרי אם אנחנו לא נפוצץ אוטובוס ברמאללה בעד כל אוטובוס המתפוצץ בתל-אביב – מדוע שיוותרו על שיטה כל כך זולה ומוצלחת, שהיא גם ביטוי לגאווה לאומית שלהם?
כן, ישראל תהיה למחנה צבאי. אינני יודע כמה זמן היא תחזיק מעמד במצב הזה אך גם רומא הנצחית נפלה. בעצם העניין הוא - איך לעשות את החיים היום לנוחים? בשביל זה צריך להוציא מהמחנה את הגייס החמישי, את הערבים. הסיבה היחידה למציאותם של יהודים בארץ כנען היא סיבה דתית. עם כל האנטישמיות המושרשת שם, החיים באריזונה יותר בטוחים מאשר בנגב. אולי זה נשמע טיפשי אבל הסיבה היחידה בגללה יהודים, אפילו חילונים, נשארים בארץ כנען היא האמונה הדתית שהארץ הזאת ניתנה לנו על ידי כוח עליון. אין כל סיבה אחרת. ולכן המדינה היהודית תתקיים כל עוד נשמרת ההבטחה האלוהית. זה יימשך כמאה שנים, או מאתיים? אינני יודע. ברם אני בטוח שהדמוקרטיה הערבית-יהודית תהרוס את המדינה היהודית תוך שלושים שנה – אז הערבים, בני 0-20 כיום, ישלטו הן דמוגראפית והן בכנסת.

הסכסוך בין הערבים ליהודים שונה בהרבה מהבעיות של האמריקנים עם הטרוריסטים. יותר מדויק יהיה לומר שישראל עוזרת לאמריקנים בכך שהיא מסיטה חלק ניכר של השנאה אליה, אך בד בבד גורמת לה נזק כמקור לרגשות האנטי-אמריקנים של המוסלמים .
הבעיה האמריקנית עם הטרוריסטים היא ברובד התרבותי. המוסלמים מלאים קנאה ומחוסרי יכולת לרומם את עצמם והם הורסים את אמריקה. אולם לסכסוך הישראלי -הערבי יש הסבר רציונאלי. הערבים חושבים שהארץ כולה שלהם. היהודים באו וגזלו אותה מהם. המוסלמים אינם חפצים בהשמדת ישראל אלא רוצים לגרש אותם מארץ -האסלאם.
האמריקנים יכולים לפתור את הבעיה המוסלמית על ידי לחץ תרבותי, בהכנסתם אל חיקה של תרבות המערב, כפי שהם עשו עם האומה הסובייטית. במקרה של ישראל הלחץ התרבותי לא יועיל: הסכסוך הרציונאלי בבסיסו חייב להיפתר בשיטה רציונאלית. עם צריך לקחת את הארץ מידי מי שחושב שהיא שייכת לו צריכים להיות מוכנים להפעיל כוח.

דברתי עם קבוצה של סטודנטים נוצרים אוהדי ישראל. אחד מהם ביקש שאגדיר את ההבדל בין האמונות שלנו. יש כמה וכמה אסכולות בנצרות וגם ביהדות ולפעמים הם חופפים. למשל יש כאילו-יהודים שוויתרו על קדושתה של שבת וישנם נוצרים שומרי שבת. יהודים-רפורמים מזכירים את הפלג הלותראני של הנצרות.
דבר תחיית ישו מהמתים בעצם לא נראה כל כך קריטי. נקבל לרגע שיהודים הסכימו לאמיתת עובדת תחייתו של ישו – מה הלאה? כיצד זה ישפיע על אורח חיינו? האם זה יחייב אותנו לוותר על שמירת מצוותינו? לא, הרי ישו ציווה לנהוג כפרושים וזה כולל את התורה שבע”פ. האם זה יחייב אותנו למלא אחר הוראותיו של הכתוב כלאחר יד באבנגליון? ג’יימס ציווה על הדם אך לא אמר מילה לגבי רצח או גזל. האם זה אומר שהנצרות מתירה רצח וגזל? אנו חייבים בגמילות חסד. הכיצד? הרי נוצרים אדוקים טבחו באחיהם היהודים. אהבת הרע הוא חוק כללי מדי מכדי לקיים אותו. ישראל לא מקיימת את חוקי היסוד בלבד כפי שהאמריקנים לא חיים ע”פ הצהרת הזכויות בלבד. אנשים צריכים הוראות הרבה יותר מפורטות. ביהדות אלה הם המצוות. הקהילות הקדומות של הנוצרים הראשונים היו יכולים להרשות לעצמם לוותר על חוקים כי קל לאהוב את בני הקהילה המצומצמת. ברם כשקהילות גדלו כל מערכת עברה בירור ונצרים נאלצו לבטל לפחות אחת ממצוות היסוד – השבת, אך קיבלו על עצמם את האיסורים של ריבית ומשכב זכור. אמנם בעצם ההבדל הוא בכך שיהדות היא פרגמאטית והנצרות – אידיאליסטית. היהדות מורה על בנית החברה ע”פ עקרון של הימנעות בגרימת נזק לזולת: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הנצרות עוותה את הכלל הזה מעט והפכה אותו לבלתי ניתן לביצוע: תעשה לחברך כפי שאתה חפץ שיעשה לך. העיקרון הזה לא עובד, במיוחד אם החבר זה כולם. אי-אפשר להשביע את כולם אם אתה בעצמך רעב. אתה לא יכול לספק לכולם את הכול אם אתה בעצמך חסר דברי יסוד.
אידיאליזם נשמע יפה אך הוא אינו כזה. אם אנשים אינם מסוגלים למלא אחר החוק הם מוותרים עליו. הם צריכים הסברים רציונאליים לכישלונות. מצות האהבה לא יכולה להיות שקרית אך הבעיה היא בנאהב. מי שאינו אהוב – שונא, וגם הנוצרים הכי אדוקים מתקשים לאהוב אנשים כאלה. שנאת הזר הוא הצד השני של האהבה. הנוצרים לא מסוגלים לאהוב את היהודים השוללים את תורתם, לכן הרבה נוצרים שונאים יהודים.
האידיאליזם הנוצרי גרם הרבה צרות ליהודים. תורת האהבה השמאלנית המתבטאת באהבת האויב יכולה להמיט לאסון.

העקרונות שלנו הם גזעניים כך על פי ה-Newspeak. אי אפשר לכנות באותו שם – גזען – את זה שמשעבד ומשסה בשחומי העור ומונע את ההשכלה מילדיהם של אלה שהובאו אל המדינה בעל כרחם, ואת היהודים אשר בסך הכול חפצים לחיות ומדינתם הקטנה ללא תערובת עוינת בתוך החברה. אי אפשר להתעלם מהבדלים ברורים: רוב האנשים סולדים מקבוצה או מאומה זו או אחרת. ברם סלידה סתמית לא מזיקה. שנאה פעילה היא דוחה. אך המוסלמים יכולים ליהנות מחיים מזהירים במדינתם מעבר לגבולות ישראל.
אנשים מעדיפים לחיות בנפרד אפילו מקרוביהם. כשהילדים גדלים עוזבים את בית הוריהם. עוד יותר ברור שאנשים לא רוצים לחיות ביחד עם אנשים זרים. מהות קיומם של היהודים היא השוני שלהם מאחרים. האם לא מגיע להם לחיות במדינה משלהם?

אני נולדתי, גדלתי והתחנכתי בבריה”מ ולכן אני מבין את המתרחש במדינות בריה”מ לשעבר טוב יותר מהאנליטיקנים המערביים המציגים את הרצוי כמצוי.
לאמריקה יש הרגל מגונה להתערב בנעשה במדינות שאין להם כל מושג אליהם. במשך שנים הם נהגו כך במזרח התיכון, ועכשיו ממשל בוש החליט לשחק במגרשה של מזרח אירופה.
אינני מבין איזה אינטרס אסטרטגי יש לאמריקנים באזור הזה. ריסון של רוסיה לא יעמוד על הפרק בטווח הקרוב. למה לאמריקנים לבזבז מיליארדים לתמיכה במשטרים העוינים את רוסיה ולחזק על ידי כך את הפחד של לאומנים רוסיים בפני השתלטות המערבית? כך או אחרת אך אמריקה הוציאה מיליארד דולר בשנה שעברה עבור המהפכה הכתומה באוקראינה (צחוק הגורל: הצבע הכתום הוא צבע של תלבושת האסירים באמריקה). המון המפגינים הובאה מכפרי הפריפריה תמורת תשלום (16 דולר ליום), והמקומיים הצטרפו בגלל חלוקת חינם של בגדים ומזון.
אמריקה כרגיל תומכת במנוול אחד כנגד מנוול אחר. היריב הוצג כשפוט רוסי, פושע נשפט על אונס ושוד. את הצד הפרו-אמריקאי הציגו האוקראינים הלאומניים, רובם אנטישמים. שני הצדדים זייפו את תוצאות הבחירות אך 46% שקיבלו הפרו-רוסיים היה מוצדק. הממשל האמריקני לא ידע שבשטחי רוסיה שליש מאוכלוסיה אוטומטית מצביע בעד מפלגת השלטון, כלומר בעד הפרו-רוסים. ברם הנשיא המכהן (שהורשע בפלילים) הודח ומקומו תפש המועמד האמריקני.
כעבור שנה מפלגתו של המתלמד האמריקני האהוד כביכול על ידי העם קיבל רק 16% מהקולות בבחירות לפרלמנט. מפלגתו של זה שהופלל קיבלה יותר. הטיית הכוח כנגד הלאומניים האוקראינים היא עובדה משמחת לכשעצמה. עובדה מצערת היא שהכלכלה האוקראינית קיימת על חשבון הניצול הירושה של המשאבים הסובייטיים שלבטח יוביל למשבר. אז האוקראינים שוב יעשו שפטים ביהודים כבכל הזמנים.
באותו זמן אמריקה ממשיכה לגרום לאי-יציבות במזרח התיכון על ידי מדיניותה חסרת המחשבה.

ברם אנו חוזרים לבעיה האיראנית כמעט כל יום. היום למינג אחד אמר לי שהסבירות שאיראן תשתמש בנשק גרעיני נגד ישראל – נמוכה. הבנתם? סבירות נמוכה… עד כמה נמוכה?? 30%? 80%?ישראל אינה אמריקה או רוסיה. הפסיקו להתאים לישראל דוקטרינות של מדינות אחרות. למדינות אחרות יש פריפריה, הן יכולות להסתמך על הנס. לישראל אין פריפריה. פצצה אחת שתיפול על עיר אחת ברוסיה או ארה”ב – סטטיסטית זה כלום. לישראל זהו הסוף. סוף הדרך. אם איראן תשיג את הנשק הגרעיני אני אהיה הראשון בעד הפינוי הכללי. סבירות של 30% זה יותר מדי. השואה כבר חיסלה 2\3 מהעם היהודי. עלינו להציל את השארית. הלמינגים יכולים למות.
אין איוולת גדולה מלדבר על סבירות! מי יערב שלא יקום באיראן מנהיג משוגע בעוד 100 שנה? ולו אחד בלבד? קמו כבר אחדים. הם יכולים לשמור על השקט במשך דורות אך משוגע אחד יכול גם להשתמש פתאום.
שימוש בנשק חם היה מנוגד לעקרונות האבירות באירופה. גם היפנים וגם הסינים מחו נגדו. אך מנוולים השתמשו בו וניצחו.
לא חשוב האם הסבירות שאיראן או קוריאה ישתמשו בנשק גרעיני גבוהה או נמוכה. חשוב באזה קצב היא גדלה, בשנים או עשרות שנים? בכל מקרה הקצב מהיר מדי. ופצצה גרעינית שתהיה בידי המוסלמים תוטל על ישראל. ללא כל ספק.

רוצים נשק גרעיני? תבנו אותו! מנשיא ארה”ב הכסיל לא ציפינו למשהו ברור יותר! הודו אשר נמנעה מלחתום על הסכם אי-הפצה של נשק גרעיני בונה אותו ונשיא המעצמה מבקש בנימוס לערוך ביקורת במתקני הגרעין האזרחיים. ומה עם החשובים באמת – מה עם המתקנים הצבאיים? למי איכפת?
הנ”ל נותן לאיראן אור ירוק: קדימה, חברים! מה שמותר למי שלא חתום על אמנת האי-הפצה של נשק גרעיני וודאי מותר למי שחתם עליה.
מה, הסנקציות לא יניבו פירות? מישהו ניסה? מי ניסה למנוע אספקת נשק להודו? מי בידד את המעצמה הגרעינית שאפתנית מאחורי מסך הברזל? כדי להתמודד נגד הרוע צריך את האומץ של סיר ווינסטון צ’רצ’יל. אך כדי לטמון את הראש בחול לא צריך אומץ. אז תטמנו עמוק יותר, הפטרייה הגרעינית כבר באופק.

דנמרק בשבילי היא מדינה מיוחדת. זו המדינה היחידה שהצילה את יהודייה בשואה. יוזמת ההצלה בדנמרק באה מאזרחים הפשוטים ולא מנציגי האליטות כמו בבולגריה.
אני ממעט לקרוא את העיתונים ולא אוהב קומיקסים וקריקטורות. ובכל זאת אינני רואה בקריקטורות על מוחמד כל פגם. על ישו הנוצרי מפרסמים דברים הרבה יותר עליזים.
הייתי תומך בדנים אם הם היו מפרסמים על מוחמד תועבה ממש. אני חייב להם. קיסינג’ר כותב בזכרונותיו שדה-גול סירב אפילו להעיף מבט בתמונות הטילים הסובייטים בקובה. הוא תמך באמריקנים בסכסוך הקריבי כמחווה על עזרתם בעת מלחמת העולם השנייה. זהו גם קו המחשבה שלי.
אני יודע שהסיפור על אזרחי דנמרק שיצאו לרחובות בענדם את הטלאי הצהוב זה אגדה בלבד. אך אני אוהב אותה. כולנו אוהבים אגדות.
היום, כשהמוסלמים מצאו את מפלט ליהודופוביה שלהם בסיפור הקריקטורות כולנו צריכים לענוד את הטלאי: לפרסם את הקריקטורות על מוחמד בכל אתר.

Krupp הייתה חברה גדולה, לא פחות טובה מ-DP World .DP גם טובים, אפילו טובים מאוד. הצהרות,’אף מצדZIM , שמדיניות בטחון הפנים של DP היא מעולה הן מוגזמות. DP לא יכולה לערוך ביקורת יעילה על כל משלוח וגם לא מסוגלת לכך בגלל נפח העצום של המשלוחים שעוברים דרך נמל דובאי.
בגלל הנסיבות לא התגלו כל לקויי ההבטחה או - וזה נשמע יותר הגיוני - המידע עליהם נשמר בסוד. דרך DP מבריחים הרבה סחורות ואין לי ספק שאפשר להבריח גם נשק ללא בעיה.
המטרה של DP היא לקצר את זמן הטיפול מהגעת הספינה לנמל עד לקבלת הסחורה על ידי הנמען. פשוט – אין להם זמן לביקורת יעילה. וזה לא החיסרון של DP אלא ייחודם של עסקי הנמלים.
ובכל זאת מדוע? במציאות החברה אינה מנוהלת על ידי אזרחים סעודים אלא על ידי מומחים זרים. העסיקו אותם. הכפילו להם את השכר.
הסיבה האמיתי לעסקה היא באינטרסים המורכבים של בוש. אותם אינטרסים אשר גררו את ארה”ב אל הביצה הסעודית. יש משהו חשוד ביחסייה של ארה”ב עם האמירטים: תזכרו במכירה לאמירטים את מטוסי ביון החדישים ביותר המאפשרים לערבים ליירט את המטוסים האמריקנים והישראלים.
הממשל מאותת שהעסקה הזאת קשורה בשיתוף הפעולה במלחמה בטרור, ובעצם זאת איוולת. אזרחי איחוד האמירויות מממנים את הטרור, “קרנות הצדקה” האסלאמיות פועלים בשטחם, והמדינה עצמה עוינת את האמריקנים. אזרחי איחוד האמירויות גם מתנגדים למדיניות של ארה”ב במזרח התיכון.
בכל מקרה העסקה בין ארה”ב ואיחוד האמירויות היא בעייתית. אז למה להסתבך? ערכו עסקאות עם סינגפור או מישהו אחר.

אינני יכול להאמין שמאחורי הפיגוע של ה-11 בספטמבר ומאחורי מכוניות התופת עומדים אותם אנשים. מצד בין-לאדן זו התאבדות לפגוע בסעודיה, הבסיס המוצק שלו. כמו כן, אילו תנאים הוצבו? גירוש הכופרים? האמריקנים מזמן הסכימו להוציא את כוחותיהם מחיג’אז. גירוש תאגידי הנפט? הרי הנפט שייך רשמית לחברה ממשלתית. הפסקת אספקת הנפט למערב? המוסלמים אינם טיפשים והם מבינים שכלכלת מדינות האסלאם תקרוס ללא עסקי הנפט במקביל לגידול האוכלוסין.
אל-קעידה אמנם קיבלה על עצמה אחריות על הפיגוע ואף נקבה בשמות המבצעים. אך האם לא מוזר ששני חברי הארגון המבוקשים ביותר לקחו חלק בפעולה צנועה כל כך?
ברם האם אל-קעידה איים בפיגועים מהסוג הזה קודם? זה העניין – הוא לא. הם גילו הרבה יותר עניין בפגיעה בספינה בבעלות מדינה נוצרית המובילה נפט בנמל התימני.
לפיכך החשדות כלפי אל-קעידה נראים לי מוזרים.