לעיתים קרובות שואלים אותי שאלה תמוהה. רבים אולי סוברים שאני חדור שנאה אך אני אינני כזה. רבים – אולי רוב חבריי – הם לא-יהודים ואף ערבים. היחס שלי ליהודים-כופרים גרוע יותר מהיחס כלפי גויים החיים ע”פ דרכם של בני נח.
אני בהחלט בעד צעדים חמורים נגד אויבי ישראל. היום אלה המוסלמים, אבל לפני מאה שנים אלה היו הנוצרים, ולפני אלפיים שנה אלה היו היהודים הכופרים. בכל מקרה הגישה שלי נובעת מהכרה רציונאלית של התנגשות האינטרסים ולא משנאה סתמית.
התלמוד מלא בביקורת כלפי היהודים הכופרים. ברם אפשר לקחת את הספרות הנוצרית ולמצוא בה הרבה דברים אנטישמיים. הרמב”ם בז לגויים אבל כרופא – טיפל בהם.
אל תשכחו גם את המסורת הרטורית של אותם ימים. את הפוליטקלי-קורקט המציאו לא מזמן אבל התעמלנים של אז היו חדורי מוטיבציה להקניט את היריב ולהדביק לו תווית. דברי יוחנן זהוב-השפתיים היו מלאים בדברי שטנה כלפי יהודים אך היו לו יחסים טובים עם חכמי היהדות.
לעתים קרובות אנשים מתעבים את אלה אשר מערכת הערכים שלהם צרה יותר משלהם. למשל מי שמשתמש במיומנות בסכו”ם באוכלו במסעדה יבוז לשכנו לשולחן האוכל בעזרת כף בלבד. כך גם היהודים בעלי ערכים פרטניים וקפדניים ביותר יכולים לתעב את הגויים. אך אין כאן שנאה.