ידיעות על הפצצת דהב מעוררות אצלי רגשות מעורבים. האמת היא שאני לא מצטער על 18 המצרים ועוד מספר תיירי-חוץ שנהרגו שם. אפשר לומר שאני שמח שהתחזית שלי לגבי המטרה הבאה ואף מועד הפיגוע התגשמו: אני ציינתי את דהב כמטרה הבאה אחרי טאבה ושארם-א-שייך, וגם את המועד, פסח. אני אף שכנעתי אחדים מחברי לבטל את נסיעתם לדהב. בחירת התאריך גם הייתה דבר שקוף: תקופה המקפלת בתוכה את החגים המוסלמיים והנוצריים, וסוף חול-המועד פסח היהודי. גם לגבי המטרה הכול ברור: המחבלים חיפשו עיר חדשה, כדי לא להיחשב לקבוצה מקומית זניחה, ולכן העדיפו את דהב על פני נואבה הנידחת. אך אני תמה: מדוע סיני? מקומות נוספים הומי תיירים הרבה יותר נוחים מבחינה לוגיסטית לחשודים (בפיגוע) אם הם, כרגיל, מצרים מהדרום, מאנשיו של אל-באנה. מאידך גיסא אם זאת היוזמה החדשה של לבון נראה שיש לנו התמודדות אם ארגון רחב יותר. אם כן מצרים על סף המלחמה. ואינני סובל את דברי ההרגעה של עמיתיי אשר לא מעורים בהמון הערבי. ואני כן. בניגוד להם אני שהיתי שבועיים במצרים ולא במלונות פאר אלא בתוך פשוטי העם.

אני נסעתי במוניות שרות ב-10 סנט, לנתי בהוסטלים ב-3 דולר ללילה ואכלתי פול במסבאות מלאות בזבובים. חטפתי שוק. לא ביקרתי במצרים שנה. השינויים הדהימו אותי. העם חדל מלפחד מהשלטון. הם מרגישים שחוסני ימות בקרוב וכל יורש יהיה חלש יותר, יכול להיות אפילו מהדמוקרטים החלשלושים. מתוך עשרות אנשים שאיתם דברתי הרוב תומך באחים המוסלמים. המצב שונה בהרבה ממה שהכרתי לפני שנה כאשר רבים לא היו מסכימים עם פעולות הארגון ואלה שתמכו פחדו נורא להודות בזה בפומבי. מעטים היו מוכנים ליותר מהודאה בע”פ בתמיכה באחים המוסלמים כששאלתי אותם. הפעם כולם תמכו בפיגועים בטאבה ובשארם-א-שייך. הם סוברים כמובן מאליו שהטרוריסטים הם מאין רובין הודים אשר מחבלים בשלטון השנוא והמשטרה המושחתת. אך מלבד זאת זיהיתי התגברות ברגשות האנטי-ישראלים. למצריים לא איכפת מהבעיה הפלסטינית ובניגוד לאחרים הם גם לא מסתירים זאת. הם חולמים על קרב חוזר. עצם החזרת הסיני שללה מישראל את הקלף החזק אבל אינה כיפרה על העלבון. רבים במצרים מדברים על נקמה.

המצריים יודעים שהם לא יוכלו להיות דומיננטים במזרח התיכון כל עוד ישראל קיימת. כמו בכל בל מקום גם במצרים גוברת התסיסה הלאומנית והמצרים שואפים לשליטה באזור. חיסולה של ישראל על מנת להסיר את המתחרה מהדרך היא שיחת היום במצרים. שמתי לב לגידול מרשים של מספר נאמני האסלאם בקרב המעמד הבינוני. חלק מחבריי איתם שתינו כוסית דנו ברצינות באמיתת הקוראן. הם אמנם ביקרו את הקיצונים אך רק בגלל ערעור היציבות – הערך החשוב למעמד הבינוני. מהפכות רבות הוכיחו שהאופוזיציה שבדרך כלל אינה יציבה וחסרת כוח: המשכילים הנאורים בסוף או מצטרפים אל הרדיקאלים או הופכים לקרבנם. פוליטיקאים ופרופסורים רבים מתומכי האחים המוסלמים הם קרוב לוודאי בעלי דעות מתונות. כך היה בכל המהפכות: המשכילים המתונים והרדיקאלים הפעילים. רדיקאליזם תמיד ניצח והאינטלקטואלים תמיד דוכאו. הממשלה מיואשת. נוכחות המשטרה ברחובות היא חסרת תקדים. אבל עמל השוטרים מתוגמל בחרפה משפילה, השחיתות בקרב שוטרים היא מקור לאגדות עממיות, וכל המערכת המשטרתית אינה יעילה בעליל. תת-מקלעים אינם יעילים בשוקים הומי אדם ותחנות האוטובוסים, מחסומי ביקורת אינם מונעים את הברחת האמל”ח ושיירות ליווי חסרי אונים בפני הפיגועים המתוכננים הטיב. בזמן הסיור שלי בדרום-מצרים הצטרף נהג המונית שלי לשיירה תחת ליווי. שרשרת מכוניות המזדנבת לשלושה מייל. הם עצרו לשתות קפה בדרך. הם תמיד עוצרים באותו מקום. כל מי שרוצה לפגוע בהם – מוזמן.
הצעדים שננקטו בעקבות הפיגוע בדהב חשפו מאזן כוחות משעשע: יחידות צבאיות התרוצצו עם מגני-פלסטיק ואלות-עץ. לממשלה אין כלים להתמודדות עם הטרור. מאידך גיסא האחים המוסלמים שולטים בסיעה הגדולה בפרלמנט המצרי. שני שופטים פוטרו לאחרונה בגלל גילוי דעתם כנגד הזיופים בבחירות. והכל עוד לפנינו. בחירות עם שקיפות מינימאלית יביאו לרוב מוחלט של האחים המוסלמים בפרלמנט. יש להם יתרון אחד מוצק: הם אינם נגועים בשחיתות. והם מספיק חזקים, והפיגועים האחרונים מעידים על כך, אם לא לחסל את התופעה אז כדי לפחות להעניש בחומרה את האשמים בשחיתות. האחים המוסלמים לא יביאו לצמיחה ולשגשוג, כפי שהאייטולה לא הביא אותם, אך זה יתברר בעתיד. כמו האייטולה הם ינקטו בפוליטיקה רדיקאלית כדי להסתיר את הכישלונות במדיניות הפנים. אך בניגוד לאייטולות המערב יקבל את האחים המוסלמים. אף אחד לא ירצה לגרום לאימאמים קיצוניים לבדוק את אמיתת ההבטחות על שבעים הבתולות בגן-עדן.
המלחמה כבר בפתחה של מצרים. והרדיקאלים לבטח יזכו בשלטון. תיווצר מעצמה גרעינית שמונהגת ע”פ חוקי השריעה, חיה בג’יהד תמידי, ומאמינה באושר רק בעולם הבא. הציר האסלאמי הגרעני יתקרב לגבולות ישראל ממש. לפני מספר שנים יכולנו להתמודד עם זה בעזרת פוליטיקה נוקשה, תעמולה רחבת היקף והשמדה אפשרית של מתקני הגרעין המצרי. אך עכשיו זה כבר מאוחר מדי. הפצצות העתידות להתפוצץ בתל-אביב וניו-יורק נוצרות ברגעים האלה. השליטים אשר עתידים לתת את הפקודה כבר מתקרבים לשלטון. ואנו מחכים להם.