עסקת הנשק של ארה”ב עם ערב הסעודית, מצרים והנסיכויות בסך 20 מליון הדולר, מייצגת נקודת מפגש בין תאוות התאגידים הנובעת מהקשר צבא-תעשייה ובין גישה מוטעית בכל הנוגע למשבר הגרעין האיראני. כשעמד קנדי במצב של משבר דומה מול קובה, החל הנשיא האמריקני דאז בגיוס הצבא, אפילו שהסתכן בעימות מול הסובייטים. בוש, המסובך בחזיתות המתמוטטות בעיראק ואפגניסטן, מבקש לעצמו אמצעי הרגעה. הרעיון החדש שלו הוא לרושש את איראן באמצעות מרוץ ההתחמשות. לכן, הוא הציע נשק חדיש ביותר לשכנותיה של איראן. עם זאת, איראן אינה מפחדת מהסעודים או מהמצרים. למצרים אין כל סכסוך עם איראן, והסעודים – ואיראנים יודעים זאת – הם פחדנים אימפוטנטים שאינם מסוגלים להלחם אף בזבוב ולבטח אינם יכולים להלחם באימפריה השיעית. עסקת הנשק של האמריקאים מרגיעה את הסעודים והמצרים, ומזכירה להם שוב שאמריקה מסיבה מוזרה כלשהיא תומכת בהם ושאין להם מה לפחוד מאיראן. אך אם הם לא יפחדו מאיראן, הם גם לא יתנגדו לתוכנית הגרעין של איראן. הם אף לא התנגדו לה בעבר, בכל מקרה. הסעודים והמצרים הצהירו בהפגנתיות כי לאיראן יש זכות לפתח טכנולוגית גרעין. מצרים ניצלה את המשבר האיראני בכדי לחדש את תוכנית הגרעין שלהם ומדווח כי ערב הסעודית הולכת בעקבותיה. הכוח הצבאי יגדיל את כוחה של עב הסעודית כספינת הדגל האסלאמית.
אמריקה ורוסיה מחמשות את כל אויביה של ישראל, שאותה השתיקו באמצעות שוחד שהגיע בצורה של העלאה של 600 מליון דולר בסיוע הצבאי האמריקני. חכו, איננו צריכים סיוע שמגיע ל-16% מתקציב הביטחון של ישראל. במקום זאת, אנחנו צריכים לצפות מחברנו לא לחמש את אויבנו המושבעים, כמו ערב הסעודית ומצרים, ובכך להימנע ממצב בו מרוץ החימוש באזורנו ייצא משליטה.
ישראל אינה יכולה לעמוד בקצב מרוץ החימוש נגד המוסלמים כיוון שדיקטטורות יכולות לתעל נתכים גדולים מהתקציב שלהן לתוך תקציב הביטחון יותר מאשר דמוקרטיות רווחה. עד כה, ישראל מוציאה על ביטחון חלק גדול יחסי מהתוצר הגולמי שלה מאשר אויביה, אך יחד עם זאת, אויבי ישראל מוציאים בפועל הרבה יותר מאשר ישראל. חלק גדול מתקציב הביטחון של ישראל מבוזבז על המתגייסים החדשים בעוד שהסעודים מוציאים את רוב תקציבם לרכישת נשק. איראן וסוריה קונות נשק רוסי הזול יחסית ורוכשות כמויות גדולות ביותר בעוד שהן מוציאות פחות מישראל במונחים דולריים. ערב הסעודית מימנה את תוכנית הגרעין של פקיסטן, וכעת מקבלת תשובה טכנולוגית גרעינית. דווח שפקיסטן מחזיקה מספר ראשי נפץ גרעיניים בערב הסעודית. אחרי שאיראן, מצרים, וערב הסעודית ישיגו יכולת גרעינית, גורם ההרתעה של ישראל לא ירתיע עוד. ישראל תקווה שהמלחמות ימשיכו להיות קונבנציונאליות בהן כל הצדדים נמנעים משימוש ראשונים בנשקים גרעיניים, אך המוסלמים אינם הגיוניים. ללא העליונות הגרעינית וכאשר לא תוכל לעמוד בקצב מרוץ החימוש, ישראל תהיה חייבת להיכנע לדרשות המוסלמים. ערבים לא ידחפו מייד את היהודים לים, אך ישתמשו בהם כקלף מיקוח בעסקיהם מול אמריקה. הסובלנות המוסלמית כלפי המדינה הנומינלית כיום קיימת כתוצאה מהדולרים האמריקאים הזורמים לכיוון המדינות המוסלמיות. ישראל תמשיך להתקיים כדמוקרטיה מזרח תיכונית, מתוקף העובדה שאינה מעוניינת או אינה מסוגלת לשמור על אופייה היהודי – מעין מאלי של המזרח התיכון. השמאלנים ישכנעו את האוכלוסייה הישראלית שזה בסדר להפקיר את ירושלים בידי הערבים ולשכוח מיהודה. לערבים לא תהיה יותר בעיה לסבול את נוכחותם של יהודים-הד’ימים (אזרחי סוג ב’ ע”פ השאריע) ברצועת החוף הפלסטינית ובמדבר הנגב. תחת מסווה של דמוקרטיה האדישה לאתניות, ישראל תאפשר הגירה חופשית של הערבים, ויהודים יהפכו למיעוט החי בגטו.
דרום אפריקאים התמודדו עם השמאלנים שלהם לפני שהתחילו להתמודד עם השחורים. ישראל לא חיסלה את השמאלנים היהודים והיא תחזור למעמד הד’ימה במקום לנהל משטר אפרטהייד רך, כמו במודל הדרום אפריקאי של ימנו.

הממשלה האמריקנית מתאמצת מאוד להפוך את חברות המוסלמיות לדמוקרטיות, אך זהו צעד שגוי. במדינות הבלתי המפותחות הללו, מוסלמים הם האופוזיציה היחידה לשלטונות המושחתים, ובחירות פתוחות וחופשיות יעלו ללא כל ספק את המוסלמים לשלטון. מדינות מתורבתות כמו איראן, יפתחו בסופו של דבר אלטרנטיבות חילוניות-למחצה לשלטון האימאמים, בעוד שאיכרים הפלסטינים יכולים להחליף את המוסלמים רק ע”י מלחמת אזרחים בין כנופיות. דמוקרטיה היא צורת ממשל פשוטה, ומובנת מאליה. במקומות בהם הדמוקרטיה לא התפתחה, הייתה לכך סיבה. מצד הממשל בארה”ב יהיר מאוד לחשוב שעיראק, אוקראינה, לבנון או הפלסטינים לא מכירים את שיטת הממשל הדמוקרטית, אך בימנו כאשר ילמדו אודותיה הם יאמצו אותה. רוב החברות, במיוחד חברות עניות, במצבן השברירי והממורמר לא צריכים דמוקרטיה. לדוגמא – טורקיה, אחוזי התמיכה במדיניותה של ארה”ב צנחו שם עד לשיעור של 2% בסך הכול. האם עדיף שבחירות דמוקרטיות יעלו את המוסלמים לשלטון? האם אפשר להשתעבד בשם החופש? מי צריך בחירות דמוקרטיות שתוצאתן ממשלות מוסלמיות המחרימות את הדמוקרטיה? אך למרות זאת, אמריקה והאיחוד האירופי מבקרים את הצבא הטורקי בכך שהוא משפיע על הפוליטיקה בטורקיה. ממשל צבאי ידידותי עדיף על ממשל מוסלמי שנבחר באופן דמוקרטי: אם זה לא מובן מאליו, אפשר לראות זאת בלבנון ובפלסטין. ממשלה מוסלמית שתיבחר באופן דמוקרטי בטורקיה – כליפט לשעבר , מרכזה של האימפריה המוסלמית הבולטת ביותר בהיסטוריה – תקבל קרדיט עצום בקרב מוסלמים ברחבי העולם. טורקיה מוסלמית וצבאית בסמוך לגבולות אירופה תגרום לתרחיש “שערי וינה” שנית – היא אמנם תובס בסופו של דבר, אך במחיר כבד.
המפיצים הראשיים של הדמוקרטיה בעולם המוסלמי הם שמאלנים מערביים הנתלים בדוקטרינה הסוציאליסטית הישנה הקוראת להרס של העולם הישן ולבנייה מתמשכת של עתיד חדש על חורבותיו. עד היום, הם הצליחו רק ליצור חורבות. דמוקרטיה מוסלמית היא תקוותם היחידה של השמאלנים. מה שלא הצליח להשיג יקירם סטאלין, ישיגו שלטון המולה הגרעיני שיבחר דמוקרטית והשייחים הפקיסטנים. הם יכולים לקטוף את העולם המערבי כפרי בשל – לא להשמידו, אבל לגרום נזק אדיר ואולי אף לדחוק את השמאלנים מהזירה, בכדי לבנות מערב חדש, כזה שיעוצב בהיגיון. הבולשביקים הרוסים שיתפו פעולה באופן דומה עם גרמניה במהלך מלחמת העולם ה-1. הסוציאליסטים זקוקים להרס ולחורבן, הממשלות המוסלמיות יכולות לספק את שניהם.
המערב לא יוכל לקיים משטרים מדכאים בארצות המוסלמיות לאורך זמן. שלטונות בני-חסות של המערב נכשלו בוייטנאם, באיראן, באפגניסטן ובמדינות נוספות רבות. המוסלמים הפשוטים מתרעמים על התמיכה המערבית בגורמים המדכאים אותם. נאצר וחומייני עלו לשלטון בשתי מדינות מוסלמיות חשובות חרף רצונו של המערב. זרים אינם יכולים לעצור שינויים חברתיים. לא משנה איזו תמיכה תינתן למובארק, האחים המוסלמיים יתפסו בסופו של דבר את השלטון במצריים. הבעיה היא אינה דמוקרטיה או העדר הדמוקרטיה. המערב חייב לערוך מלחמה נגד האסלאם בשלושה אופנים: מלחמת תעמולה נגד האסלאם (כמו זו שנלחמה ארה”ב כנגד הקומוניזם, בנסותה לכבוש את לבבות העם הסובייטי), בלימה צבאית וחרם כלכלי (אוסמה אומר שמחיר הנפט נמוך – תנו לו לשתות אותו וקנו נפט מרוסיה).
כל קו מדיניות אחר יסתיים ב”רקונקיסטה”.

קונדי נהגה בגסות רוח ובעיוורון האופייני לה כשהזמינה את אולמרט ואבו-אבאס להשקיף על עיר-העתיקה של ירושלים ממרפסת חדרה בבית-מלון. אולמרט הפגין את ההתרפסות השגרתית שלו בהלכו אחרי קונדי. זה כבר מעבר לטעות פוליטית: ראש הממשלה מנהל משא-ומתן עם אויבו המושבע בחדר בבית-מלון, כשליח זותר. גם לקונדי לא יאה להפנות את תשומת ליבו של אבו-אבאס לירושלים כרמז להבטחה עתידית. ירושלים – בירת ישראל ולא נושא למשא-ומתן. לא נקודת המחלוקת, לא עיר-המריבה ולא כל כינוי אחר שמנסים להדביק לו הליבראלים. יהודים לא צריכים להצדיק את זיקתם לירושלים ע”י טיעונים פוליטיים – אנחנו פשוט נמשיך להתפלל כפי שנהגנו במשך אלפיים שנה: “לשנה הבאה – בירושלים!”

ממשלת ישראל בוגדת בעמה, פוגעת בכבודם וזכרם של אלפי חייליה ואזרחיה שמסרו את נפשם על תחייתה של מדינת ישראל כשהיא מפקידה את גורלה בידי נכרים. תראו את ה”קוורטט”: ארה”ב הטילה אמברגו על הספקת האמל”ח לישראל ב-1948; היא התראה בישראל לא להכות מכת-מנע בערבים ב-1967(ללא הצלחה) וב-1973 (בהצלחה). ארה”ב מחמשת את מצרים ואת רשות הפלסטינית. רוסיה ואירופה – אנטישמיות מובהקות. האו”ם – אסופת מוסלמים וברברים. מנהיגי ישראל הנשמעים לקווארטט הזה איבדו את שארית כבודם ומצפונם הלאומי.

ממשלת ישראל הנצורה גוססת. הכל נהרס : האמונה והאידיאולוגיה מבפנים, הבטחון וגבולותיה מבחוץ. מתקוות של 1947 דרך הגשמתם הכמעט מלאה ב-1967 – אל הגטו של 2007. מדינות קורסות נוהגות לחפש את האשמים בכך ולהפנות את האשמות אל גורמים חיצוניים, ומוצאים את פורקנם על הגורמים הלא קשורים למפלתם. לכן ממשלת ישראל עוסקת בטיהורים במשכן הנשיא ובתוכה, בקרב קציני משטרה וצה”ל ובבתי-המשפט. הגיע זמן לסלק את הכנופיה השולטת.