יוון ורומא היה חברות הומוסקסואליות פתוחות, אך לא היו בהן נישואין חד מיניים. סביבה מתירנית להנאה חריגה לא צריכה לעוות את ערכי השכל הישר.

ליברליזם, בצורתו מתירת-הכול, פרח באמריקה כיוון שהמהגרים איבדו את הערכים החשובים להם ביותר ואת מסורותיהם בכך שנמסו לתוך כור ההיתוך האמריקאי, ולא פתחו כל מערכת ערכים חדשה מעבר למטרת ה-”להפוך לעשיר”. ניסוי ביצירת כור היתוך חברתי נכשל בארה”ב, כמו ברוסיה ובישראל – למעשה, הניסוי צלח בעוד שאותן חברות נכשלו.

הולנד היא מתירנית לא בגלל שתושביה הם מחוסרי ערכים, אלא בגלל שהם טובי לב באופן לא נורמאלי כלפי אחרים. עבודה קהילתית רבה או בניית סכרים, חסרונם של אויבים מושבעים מחוץ או שאיפות התרחבות, מלוכה מתונה וכמורה בלתי אגרסיבית, שגשוג ותחרות כלכלית פנימית מתונה יחסית, יצרו מנטאליות של אומה דורשת טוב – אך אנו עדיין לא רואים תוצאה של הסדר לסוטים מהנורמה שם. אומות שאין להן אויבים קבועים הן נדירות מאוד.

מנטאליות לאומית אכן קיימת, וערכים משתנים מאומה לאומה. הנורווגים ולא הדנים, הם אנטישמים. הצרפתים ולא האיטלקים, הם אנטישמים. מעטים העמים, אם הם קיימים בכלל, המעריכים את החופש מעל לביטחון או סדר, ואף פחות עמים מפרשים חופש כמתירנות כוללת, אשר אינה ערך למעשה, אלא היעדר מערכת ערכים.

חברות המורכבות ממהגרים כמו ארה”ב ישראל, וברמה מסוימת קנדה, שבמקור הייתה חברה הומוגנית מבחינה תרבותית, חסרות ערכים, אילכך נוטות לליברליזם נטול הערכים. בסופו של דבר, הם יבנו ליבה תרבותית המתאימה לאומה, או שיתפוררו. ארה”ב שרדה ושגשגה לזמן רב כיוון שהיא יצרה אינקובאטור של בידוד אוקיאני, שמרה על מעט מהערכים הפוריטנים, ודכא בהתמדה את הרב תרבותיות הקוראת למכנה המשותף הנמוך ביותר בין ערכים שונים. כיום, הערים בארה”ב נראות כנמלי חלל בין כוכביים, גדושים בזרים (aliens). עיירות קטנות ומרוחקות, ובמידה מסוימת הדרום, שמרו על האידיאולוגיה האמריקאית המקורית: סובלנות, או התנגדות למתירנות מעבר לשכל הישר.

מתירנות כוללת מתקשרת היסטורית עם התנוונות, המתחילה לפני שחברות מתחילות להתרסק. אנשים אמידים, הפוחדים מאלימות שתופעל כלפיהם, צווחים למראה אלימות כלפי אחרים. בחיפוש אחר עוד הנאה, הם נוטשים את ההגבלות המוסריות וביהירותם לא מתייחסים למה שנראה כמערכת ערכים בלתי הגיונית. חברות ללא ערכי השכל הישר, בין אם הן מנוונות כמו רומא או רציונאליות כמו רוסיה הקומוניסטית, תמיד ייפלו.

הישראלים מחקים את האמריקאים ולומדים מעט יחסית אודות טבעה של האנושיות. ניתנת תשומת לב רבה יותר לכסף ולמדעים השימושיים. האמריקאים בונים תאגידים מרכבים, אך הם לא מצליחים להבין את היחסים הבין לאומיים המורכבים. הישראלים מחליקים לאותו הכיוון.

רוסים מגנים על הקרמלין ללא התייחסות לכל תוכן דתי, אלא בגלל שזהו סמל לאומי. כמוהם, יהודים יעשו טוב אם יפסיקו לדון בנוגע לקיומו של אלוהים. למטרות מעשיות, השאלה אינה רלוונטית. התורה היא סמלם הלאומי היחיד של היהודים. יהדות היא מטרתם הלאומית היחידה של היהודים. אין כל כוח מאגד אחר שיכול להחזיק את האומה היהודית יחד. שמרו את השבת ברמה מסויימת כיוון שהעולם של המאה ה-19 דחק בכם לנטוש אותה. אל תאכלו חזיר כיוון שבמשך דורות אבותיכם עלו על המוקד כיוון שסרבו לאכולו.
הדתות החילוניות מאואיזם, קומוניזם ודמוקרטיה אינן טובות יותר מהיהדות. אכן, היהדות הינה תורה חילונית: החיים היהודיים של היהודי הפשוט הוגבלו, בסופו שלב דבר, לשלוש חגיגות בשנה שנערכו במקדש. היהדות עברה התאמצה מאוד לאסור תפילות מיותר בכל אירוע, והקרבת קורבנות בכל פינה, ולמטרה זו ריכזה את הפולחן במקדש. יהדות היא סדרת חוקים רציונאליים, סבירים ומובנים לחלוטין לחיים נוחים ואתיים.
עדיף לקבל מצב בו אנו לא “פוליטקלי קורקט” כמו חוסר שוויוניות חוקית בין המינים מאשר לפקפק בתורה, הבסיס האקסיומטי של העם היהודי.

נורמליות היא מטרה רעה עבור היהודים. היהודים הניורוטים בעלי המצב המתגבר של הפרעה אובססיבית-כפייתית (OCD) יוצרות מספר חריג של גאונים. ההבדל האינטלקטואלי בין יהודים וגויים דומה להבדל בין גברים ונשים: גרף ההתפלגות הנורמאלית של היהודים נמוך יותר. יכולתם האינטלקטואלית של גברים נוטה להיות יותר בקצוות של העקומה בעוד שנשים נוטות לכיוון הממוצע. במילים אחרות, בערך 10% יותר של גברים מאשר נשים הם בעלי יכולות אינטלקטואליות לא ממוצעות. רובם טיפש במידה שלא תאמן, אך כמה מהם חכמים במידה שלא תאמן. ההחלטה אם הסיבה קשורה לאבולציה, ביולוגיה או השגחה, תלויה ברמת האתאיזם של המתבונן.
היהודים התנודדו בין רמות קיצוניות של סכנה ובין חלון הזדמנויות, בין הייעוד הדתי הגבוה ביותר ובין רמת הקיום הנמוכה ביותר. ביחס לגויים, היהודים פיתחו את הרוח הנמרצת הדומה לזו שיש לגברים ביחס לנשים.
האם אנו רוצים אומה נורמאלית של יהודים מצ’ואיסטים או עם בעל הפרעת אובססיביות-כפייתית, אך עם זאת עם בו צומחים גאונים? התשובה היא ברורה: ישנן אומות נורמאליות רבות בסביבה, אך העולם לא צריך עוד אומה שכזו. המזל הוא, שבקיומה תחת מצור, מדינת ישראל יוצרת לחץ דמוי-גטו על יהודים ויוצרת את המספר הדרוש של הפרעות מנטאליות. בקרב האנשים הבלתי ממוצעים, רובם טפשים. האומה היהודית מייצרת הרבה אנשים מאוד חכמים, אך פי מאה יותר מטומטמים ממספר החכמים. החל מז’בוטינסקי, אשר לאלה שביקרו בשגרירויות הישראליות בברה”מ לשעבר בסוף שנות ה-80, רבים הזדעזעו למראה המספר המסיבי של יהודים מערי גטו קטנות שכמעט ולא דמו לבני אדם. כמות היהודים הטפשים-מהממוצע היא המחיר שהאומה משלמת בכדי להפיק גאונים. היום, אותה כמות הולכת לתאי הסקרים לאחר שקיבלו זריקת תעמולה ושטיפת מוח. זוהי הצבעת ההמונים.
הצבעה זו היא הצבעה על ביטול קיומה של מדינת ישראל.

בתי הספר בישראל מפחיתים במכוון את לימודי ההיסטוריה, אפילו את לימודי ההיסטוריה של הציונות. האנשים הבקיאים בהסטוריה יכולים לראות את האבסורדיות שבתהליך השלום, שבמהלכו מצופה שהאמנה תוביל לשלום, ולא ההפך. החינוך היהודי היה תמיד, אם לומר, “אנלוגי”, אך כעת הוא הופך לשחור לבן הדיגיטאלי. על ידי לימוד התלמוד, היהודים למדו להתמודד עם בעיות מורכבות ורבות היבטים, כאשר חוק אחד מושפע בדר כלל על ידי תריסר חוקים אחרים. יהודים שלמדו את הדיונים הרבניים בתלמוד יודעים שאפילו הרשויות הנכבדות טועות לפעמים, ושיש לתמוהה בנוגע להשקפותיהם. יהודים שלמדו את התלמוד היו, בצורה אופיינית, אנשים חכמים וחושבים – הם ברכו על מורכבותם של אירועים והעלו פתרונות גאוניים. ילדיהם שנכנסו לעולם החילוני בדרך כלל עלו בביצועיהם על הגויים.
כיום, החינוך הרציונאלי הישראלי שונה מאוד. רציונאליזם ומדעים מדוייקים משמיצים את הרשויות המסורתיות וגורמות לרשויות הנוכחיות – למראית עין “הרציונאלית” – להראות ככאלו שלעולם לא טועות. זה כמו מתמטיקה: דמוקרטיה (ולא יהדות) היא אקסיומטית, הממשלה נבחרת באופן דמוקרטי, ואילכך הממשלה צודקת. שלום (לא יהדות) הוא טוב, הסכם שלום הופך את השלום לדבר רשמי, ואילכך יש לפעול למען הסכמי שלום בכל מחיר. חינוך רציונאלי מכין את המוחות לפתרון מוסק רשמית אחד ויחיד, בעוד שבעולם האמיתי הפתרונות הם רבים, וניתן לגלותם רק על ידי ניסוי וטעייה. על פי ראיית העולם השח-מטית של הרציונאליסט, הנושאים והנותנים הרציונאלים שוקלים את זה את סיכויו של זה ומסכימים לקבל הדדית פתרונות מוסכמים ושלווים – בעולם האמיתי, קבוצות נלחמות כנגד כל הסיכויים – ולעיתים קרובות מנצחים.
מערכת החינוך הישראלית של היום לא מקדמת את חופש המחשבה ההלני, אך לעומת זאת היא מוחקת יהדות ואת הכישורים של ניתוח מורכב לטובת רציונאליזם פרימטיבי ובסגנון קומוניסטי.
הניסיון החינוכי של ישראל להחדיר בילדים פטריוטיות ללא יהדות מביא ללא כל ספק ליצירת לאומנות קיצונית (ג’ינגואיזם). כאשר יהדות היא אמונה תפלה, המסורות היהודיות נחשבות למוזרות עתיקה, יהודים מסורתיים נראים ביזאריים, כל האנשים שווים והערבים הם שכנים טובים – מה יכול להזין את הפטריוטיות היהודית? רק פולחן הכח. לאומיות ופטריוטיות משגשגות שתיהן או על בסיס רעיון לאומי חזק או על שנאה לאומית חזקה. הלאומיות הרוסית מבוססת על “הנשמה הסלאבית”, האמריקאית – על הפצת הליבראליות (שכעת מבלבלים בינה לבין הדמוקרטיה), הצרפתית – על עליונות תרבותית. הרוסים בטוחים בנחיתות המוסרית של האמריקאים, האמריקאים רואים ברוסים ברבריים פוליטים, הצרפתים מתייחסים לאומות אחרות כאל מאותגרות מנטלית – לאומיות אינה תואמת סובלנות ושוויון. “שונים אך שווים” היא תבנית ספקולטיבית ובלתי אמינה.
איך אדם יכול להתגאות במשהו, אם כולם שווים? לא משנה מה הם השגיכם, כהיי עור מאפריקה הם שווים לכם. אם הדת היא המצאה אנושית ואמונה תפלה, אזי על היהודים להתבייש בדתם – הנוצרים פתחו דת פופלארית יותר. רב המכר הוא הספר הטוב ביותר, הדת המקובלת ביותר היא הדת הטובה ביותר. יהודים שטופי מוח חושבים שקל יותר להתחתן עם נוצרים מאשר עם יהודים דתיים.
החינוך השמאלני זורע סכיצופרניה. אם היהדות היא ריקה וחסרת תוקף, אזי ליהודים אין כל זכות על אדמה זו. הם העריצים. הפלסטינים צודקים במלחמתם בהם. “עם זאת”, אומרת מערכת החינוך השמאלנית לתלמיד הישראלי, “עליכם לסיים את בית הספר וללכת להלחם בגבורה בפלסטינים.” כיצד? הפיתרון היחיד לסתירה זו היא שהפלסטינים, בין אם הם צודקים או לא בנוגע לאדמה, הם חלאות שיש להתנגד להם ולהורגם. יהודים דתיים חיו בדו-קיום עם הערבים במשך דורות באווירה של כבוד הדדי – החינוך החילוני הישראלי גרם לבוז ושנאה כלפי הערבים.
הערבים הם שותפי השלום שלנו. אף אחד לא מקיים שותפות עם רוצחים. אלכך, הערבים צודקים במידה מסויימת. היהודים, עם זאת, טועים במידה מסויימת. כעת לכו ושרתו בצה”ל והרגו את הערבים הנכונים – כיצד זה מעוות את המנטליות של האדם? תלמידי בית ספר לא יודעים שקונספט “תהליך השלום” הוא המצאה ישראלית, המחכה להוצאת הפטנט. האומות האחרות השיגו שלום על ידי כך שמחצו את אויביהן, לא על ידי כך שדיברו איתם לתוך מצב של עלטה.
אם יהדות היא אמונה תפלה, אז מדוע להחזיק בחברון, יהודה או ירושלים? תנו לערבים את מה שאותם קורבנות צדקניים רוצים, סגו אל מאחורי הקו הירוק, ורק אז תהרגו אותם כאשר הם יתקפו את ישראל “שלנו”. אך היהודים הצעירים שואלים את עצמם את השאלה הבאה: למה בכלל להגן על ישראל “שלנו”? מדוע לא פשוט לעבור לטורונטו? אם אין כל יהדות, אזי קנדה היא המדינה “שלנו” בדיוק כמו ישראל. בקנדה, היהודי עומד בפני קנדים, בישראל הוא עומד בפני ערבים. היהודי ההגיוני יעדיף את קנדה.
ציונים לעולם לא הצליחו לנסח אידיאולוגיה. עבורם, ישראל הייתה מקום בטוח עבור היהודים. גם קנדה. עבורם, ישראל הייתה מקום שלא מגביל יהודים בנושאי העסקה או בעלות – כיום, אין כל מדינה המגבילה אותם. עבורם, ישראל היתה מדינת היהודים, אך לא עוד: כאשר הערבים מונים 34% מהאוכלוסיה הצעירה. הציונים הראשונים רצו מדינה יהודית רק מכיוון שהם לא היו מאוד חילונים. הקיבוצניקים, האתאיסטים הנלהבים, נזכרים בנוסטלגיה בארוחות השבת עם הסבתא. לדור השני חסרה החוויה הפטריארכית אך הוא הוחדר באינרציה האידיאולוגית. בשנותיהם המאוחרות, רבים מהקיבוצניקים מהדור השני הפכו לתבוסתנים אולטרא-שמאלנים. הדור השלישי מכיר רק מימד אחד מיהדותם: שנאה כלפי ערבים ובוז כלפי מרוקאים.
אנשים בונים מדינות כיוון שהם רוצים להיות שונים מאחרים וכיוון שאינם יכולים לסבול את דרכיהם של האחרים. סובלנות ושוויון מטשטשים את הגבול. מדינה יהודית יכולה להתקיים רק מתוך הנחה שאנשים אינם שווים – ושיהודים חשובים יותר מאחרים, וספציפית שחיי יהודים חשובים יותר מחיי ערבים, בדיוק כמו שהמתנחלים האירופאים באמריקה שמו את חייהם מעל אלה של האבוריג’אנים. הסיבה היחידה המתקבלת על הדעת לחוסר שוויון שכזה, במקרה הישראלי, היא יהדות – אך עדיין מערכת החינוך שוחקת את מעמד המדינה היהודית בכך שהיא מטילה דופי ביהדות. חוסר שוויון מורה על חוסר סובלנות כלפי אלו הדורשים שוויון – הומוסקסואלים, ערבים ושמאלנים. חוסר סבלנות שומר על ערכינו האהובים.
אם, אכן, קיימים כל ערכים.

משפחות יהודיות צעירות ועולים אינם יכולים להרשות לעצמם דיור. התשובה הנכונה היא לא להכניס עובדים ערבים אלא ליישם שתי גישות שוק חופשי בסיסיות. האחת, בעלי הקרקע – בכלל זה הקרקע החקלאית – יוכלו לבנות עליה ללא כל הגבלה. שנית, ביטוח החובה יחליף את כל ההיתרים – על חברות הביטוח, ולא סוכנויות הממשלה, לבדוק את בטיחות הבניינים. שתי פעולות אלו יפחיתו את מחיר הדיור לפחות בחצי, ואפשר שעד פי ארבע. אך מי רוצה ליישמן? הבירוקרטיה מעוניינת בכוח רגולטורי ובשוחד מהקבלנים. הממשלה רוצה מיסים גבוהים יותר מנכסי נדל”ן יקרים יותר. בעלי הבתים שמחים מהעליה האינפלציונית בערך הנכסים שלהם.
קבלנים ישראלים צועקים שהפסקת זרם העובדים הערביים יעלה את מחיר הבניין. אלו הן שטויות. מחיר כוח העבודה מגיע לפחות מ-100$ למטר מרובע מתוך מחיר כולל של 800$-6000. שימוש בכוח עבודה יהודי יקר יותר לא יגדיל את מחיר הנדל”ן ברמה שיהיה ניתן להבחין בה. אם כוח העבודה הערבי הינו כה זול עכשיו, איך יכול להיות שהדירות כה יקרות? חוקי האיזור, במיוחד ההמרה הכמעט בלתי אפשרית של קרקע חקלאית גורמת למחיר הקרקע להמשיך ולעלות. כמות עצומה של נהלים הופכת את ההשמעות להם ליקרה יותר ויותר.חלק העבודה במחיר הכולל אינו משנה. הממשלה יכולה באבחת יד אחת לקזז את עליית המחיר כיוון שמעבר מכוח עבודה פלסטיני לאמצעים הכוללים גישה נרחבת יותר לעובדים תאילנדים, ועד הקלת הנטל המנהלי שיגדיל את כמות הבנייה ויוריד את המחירים.
יתרון עיקרי שיש לעובדים הערביים לקבלן הישראלי הוא שהערבי מתאים לכלכלת השוק השחור. עובדים ערבים רבים מקבלים משכורות במזומן ללא שהקבלנים ישלמו מיסים או הטבות המגיעות לעובדים. הקבלנים מעדיפים את העובדים הערביים גם בגלל הפתגם העתיק “הקונה לעצמו עבד יהודי, קונה אדון לעצמו”. עובדים ערבים ממושמעים יותר.
איכותה הנמוכה של העבודה הערבית הפכה מזמן למשל ושנינה, אך כיוון שרק ללקוחות נדירים יש את המשאבים לתבוע קבלנים רשלנים, האחרונים אינם מעוניינים להעסיק עובדים יהודיים שקדנים.
החוק הישראלי דורש שעובדים מהגרים מפלסטין יחזרו לבתיהם בלילה במקום שישהו בישראל על מנת להתעסק בפעולות טרור. ערבים רבים שוכחים את החוק כדי להמנע מתורים ארוכים במחסומים, הם ישנים במפעלים, מחסנים ובניינים בלתי גמורים. קבוצות קטנות של אזרחים יכולים לחפש מהגרים בלתי חוקיים אלו ולדווח עליהם חזור ושוב למשטרה, ובכך לדאוג לכך שהמשטרה תפעל על פי המידע. רוב הערבים יבחרו להשאר בפתחלנד שבגדה המערבית במקום לבלות שעות כל יום במסע לעבודה בישראל.
ערבים נשארים בישראל רק בגלל שהם יכולים להיטפל כלכלית ליהודים. הפסיקו להעסיק אותם, הפסיקו לקנות מהם, הפסיקו לתמוך במוסדות שמעסיקים אותם. הם יעברו.

יהודים שנולדו בישראל, שהושראו על ידי המנטאליות המצ’ואיסטית שלאחר 1967, מושכים בכתפיהם אל מול קורבנות השואה: מדוע הרשו לעצמם לההרג כמו צאן לטבח? מדוע לא נלחמו? היהודים שגדלו ברוח הסובלנות וההתפייסות אל מול גרמניה מחפשים את האשמה בקרב אחיהם שלהם – כביכול, הם התנהגו כתת-אנושיים. האמת היא, האנשים בדור השואה התנהגו באופן אנושי מדי. חישבו על רוסים קנאיים שלהם לא הייתה כל מנטליות גטו – הם נכנעו בשקט לטבח של סטאלין. בזמן מלחמת העולם השנייה, האסירים הרוסיים מתו במאות אלפיהם מרעב, אך לא התקוממו נגד שומריהם הגרמנים. אין אומה עם טענה חזקה יותר ללאומיות מאשר האמריקאים, אך סיפור ההתרדרות האסירים האמריקאים בספרו של קורט וונגוט בית טבח 5 מאשר לחלוטין את האירוע. האמריקאים הסכימו שהממשלה תשחט אל ילדיהם בכך ששלחה אותם למלחמות מיותרות בוויטנאם ובעיראק. חיילים צרפתים ובריטיים קיבלו על עצמם מוות בטוח ב-וורדון במקום לדחות את זכותה של ממשלתם לגרום למותם.

יהודי השואה אשמים בחילול שם האל כיוון שנכנעו לרוצחיהם. ישנן, עם זאת, נסיבות מקלות: היסטוריה של רדיפות אנטי-שמיות חוזרות ונשנות ולעיתים פוגרומים גרמו ליהודים להיות מוכנים לקראת המוות – הגרמנים, הלאטבים שלהם ומשתפי הפעולה האוקראיניים רסקו את כבודם העצמי של היהודים לפני שרצחו אותנו. במקרים רבים, הסיכויים הקטלניים הוחבאו והיהודים דמיינו על ישועה עד שהיה מאוחר מדי. ליהודים ישראלים אין את התרוצים הללו.

ההצהרות המוסלמיות, כוונותיהם והאידיאולוגיה שלהם ברורות: בטווח הארוך, הם לא יקבלו את קיומה של מדינה יהודית במזרח התיכון. מטרותיהן של פצצות האטום של צפון קוריאה, פקיסטן ואיראן הינן ברורות: תל-אביב, חיפה ואשדוד. חוסר נאמנותם – או לאומיותם – של ערביי ישראל הינה ברורה: במשבר, מספיק מהם יקומו להרוג יהודים. העובדה שהממשלה ישראלית מבצעת בגידה על כל צעד ושעל, החל ממתן הר הבית למוסלמים ועד שליחת סיוע לערביי עזה, אינה נתונה לעירעור. הפירות החמוצים של תהליך השלום עם האוייב המושבע אינם כל סוד – יותר מ-7000 הרוגים יהודים. המפה של מפת הדרכים נמצאת באינטרנט לעיני כל: המדינה הפלסטינאית משאירה לישראל מדינה ברוחב 16 ק”מ שרוב שטחה הוא מדבר הנגב. יהודים ישראלים יהירים מזלזלים בקורבנות השואה בגלל שהלכו כצאן לטבח אל מותם – ישראלים, מצדים, מקבלים את הסיכון הקטלני הזה כחמורים. כבשים משלימות עם גורלן – חמורים מתעלמים ממנו.

ישנה סיבה נוספת לכך שאפלטון העניק את זכויות ההצבעה במדינתו האוטופית רק לאריסטוקרטים אנשי הצבא. הזכויות שייכות רק למי שמוכן להלחם עליהם. דמוקרטיה דמיונית מאפשרת לחמורים שטופי מוח לבחור בממשלה ההורגת אותם על מזבח תהליך השלום. דור השואה היהודי, לפחות לא בחר במי שיוציא אותו להורג.

בן-גוריון הנהיג את מאבקה של “ההגנה” בראשותו כנגד ארגונים יהודים צבאיים אחרים – אצ”ל ולח”י. מאידך גיסא הוא עודד את חייליו לגרש את הערבים מביתם בארץ-ישראל ולאלץ אותם להגר מפלסטין למדינות ערב ב1948.
משה דיין בזמנו והשמאלנים ממשיכי דרכו בימנו התנגדו לסיפוח שטחי יהודה ושמרון בטענה ש”ישראל אינה צריכה את כל הערבים האלה”. מדינה יהודית הייתה חשובה למשה דיין יותר מארץ-ישראל.

באידן פוליטקורקטיות הנוכחי רוה”מ אומלרט וראש העיר לופוליאנסקי פועלים לצמצום הנוכחות הערבית בירושלים. ממשלת ישראל מעודדת באופן סמוי את ההגירה הערבית מישראל.

רק אחוז קטן מתוך מאות אלפי מהגרים סלאביים ממדינות חבר העמים בישראל גילו עניין להתגייר, והתמודדות עם הביעה הזאת דוחפת את ממשלת ישראל להכרה בשיטות גיור לא אורתודוקסיות. כללי “הגיור” כזה הם לא מסובכים – דומים לכליי קבלת האיסלאם אשר מסתפק בהכרזה פשוטה “אללה הוא אלוהים ומוחאמד – שליחו” בלבד. ישראל שואפת להישאר מדינה יהודית וחייבת להתמודד עם אוכלוסיה לא-יהודית משמעותית.

יהודים דתיים מתונים וגם יהודים אתיאיסטים מבקשים להיפתר מנוכחות לא-יהודית במדינה מסיבות פשוטות: נוח יותר לחיות במדינה יהודית ללא נכרים. אלפי שנות גלות לא הותירו בהם ספק לגבי הבדלם המהותי משאר אומות העולם ובאנטישמיות הטבוע מלכתחילה בקרב נכרים. אין אדם נהנה לחיות בחברת נכרים ובמיוחד בסביבה עוינת. נוכחות מאסיבית של נכרים במדינה מבטלת את מהותה היהודית. במצב הזה ליהודי נוח הרבה יותר לסבול בתנאים סבירים יותר, למשל בקנדה השקטה במקום להקריב את עצמו למען מדינת ישראל .

מדיניות המכוונת להעצמת הרוח הלאומית אינה מוצאת אהדה באידן הפוליטקורקטיות הנוכחי. דעת הקהל העלמית דורשת מישראל לבטל את חוק השבות המתיר את עלייתם ארצה ליהודים בלבד ולקרוביהם, רחל”צ. שמאלנים פועלים להענקת אותו הזכות גם לערבים. בג”ץ השמאלני יתיר את זה בסופו של דבר.

את מהותה היהודית של מדינת ישראל נתן לשמור אך ורק ע”י החזרה אל השורשים הדתיים. מדינה פוליטקורקטית לא יכולה להיות עברית לאומית אך יכולה להיות יהודית-דתית כפי שוותיקן היא מדינה קתולית, ומדינות ערביות רבות הם מדינות איסלאמיות.

שמירת חוקי השבת הבסיסיים, כללי הכשרות, רחובות ערי ישראל נקיים מסוטים מיניים – יעשו את ישראל למדינה יהודית במהותה ודעת הקהל העולמית לא תוכל להתנגד לדבר.

הביקורת על הרבנים הולכת וגוברת. היא נשמעת מצד כל גווני הקשת פוליטית מימין ומשמאל. אנשי ימין מזכירים לרבנים את שיתוף הפעולה שלהם עם ממשלת הגירוש. יהודים אלה האזינו לדבריהם הגבוהים של רבניהם ופיתחו את התקווה כי אלו אמנם ינהיגו את צאן מרעיתם. אך הרבנים של היום אינם דומים לנביאי תקופת המקרא. אל לנו לצפות מהם כי יוכיחו ויטיפו בחוטאים הנמנים על ממסד השלטון.
הטפתם של הנביאים הושמעה בתקופות בהם לא הייתה האומה תחת סכנת השמדה. ההתבוללות של אז הייתה גורם מוסכן אך לא הגורם העיקרי. אלה מבין העם אשר הטו את לבבם אל עבודה זרה למיניה בכל זאת שמרו על מנהגי ישראל אפילו אם לא במלואם. האויבים התוקפניים היחידים היו בתקופת המקרא אויבים חיצוניים שלא מזרע ישראל. חוטאים מבני העם זכו לתוכחה ובקורת בלתי מתפשרת.
על הרבנים מוטל היום תפקיד שונה ויחיד – לשמור על גחלת היהדות ובכך לשמור על שארית של עם קדוש. בפולין ובמרוקו, בין אם בסביבה קומוניסטית ובין אם ציונית. נביאים פעלו לטיהור האומה והרבנים עסוקים בשימורה. הרבנים אינם יכולים להרשות לעצמם במצב הנוכחי להוכיח ולבקר את החוטאים בקול רם. הלקח ההיסטורי של מרד בר-כוכבא קבעמ כי מוטב לשרוד בתנאיי לחץ מתמיד תוך כדי עיוות מסוים של היהדות מאשר להלך כצאן לטבח למען העתיד הלאומי הזוהר.
רבנים שיתפו פעולה עם שליחי קיסרות רומית המרשעת. הם שיתפו פעולה עם נציגי היודנראט בתקופה הנאצית. הם אפילו שיתפו פעולה עם שמעון פרס. רבנים קיבלו תרומות לצורכי ציבור בלא בירור אודות מקורם של הכספים הללו. הכול נעשה למען מטרה אחת – לשמור על שארית הפליטה. רבנים העדיפו להתייחס לכל יהודי באשר הוא באופן שווה ולא להקיא מקרבם את החוטאים והפושעים תוך כדי הטפה וביקורת חריפה. גמישות שכזו אפשרה ליהדות לשרוד בכל תנאי אך דרך אגב היא הביאה לכינון יהדות רפורמית אשר העיקרון השולט בו הוא “הכול מותר”.
נכון יהיה לציין כי יהודי חצר המלוכה בספרד בתקופת טור הזהב הצטיינו בשחיתות שלא הייתה פחותה מזו של מנהיגי יהדות ארה”ב במאה ה-21. לאורך שנים הרבנים שקדו על אפיון אורח חיים יהודי. באופן מסורתי הרבנים מלאו תפקיד ניהולי בחיי קהילה אך לא הייתה כרוכה בדבר שררה רמת מעלה. היהודים מעולם לא הקימו ממשלות משלהם ותפקידים רמים בתוך קהילה היו מנת חלקם של הרבנים ותו לו.
כיום נותר לרבנים לצפות מתוך קנאה מסוימת ביהודים חילוניים המטפסים לשררה בעולם היהודי. הרבנים מקווים לשמור על מעמדם החברתי הרם יחסית בסביבה חילונית ובתוך כך משתפים פעולה ונסמכים לשולחנם של פוליטיקאים חילוניים. החלופה היחידה לכך היא עמדתם של חרדים קיצוניים המסתכמת בניתוק מוחלט מהציונות. אך חלופה זולא תעמוד בהתמודדות עם העובדה כי למרות כל חילופי השלטון, עם עלייתם של אלה וירידתם של אחרים בעולם הפוליטי - ערבים לא יעלמו מכאן כהרף עין. בלא כל קשר לסוגיית קיום מדינה יהודית, החרדים יצטרכו להתחשב בנוכחות הערבים.
יהודים נושאים את חזונם אל הנביאים אך לנו יש רק רבנים…

ברור שיש להתנשאות יהודית תרומה ניכרת בצמיחת האנטישמיות. אך למרות שצרפתים או יפנים או כל אומה אחרת גאוותנים לא פחות מעם ישראל, לא מופגנת כלפיהם שנאה כגון זו המתפרצת כנגד היהודים. אף אחד לא שונא יפנים עקב עובדת היותם יפנים.
חולשת היהודים היא זו שהלהיטה את אנטישמים מאז ומעולם. בני-אנוש תמיד מכבדים חזקים ותמיד לועגים לחלשים. הרחמנות האנושית מופנית תמיד כלפי שני סוגי יצורים חיים: הסוג הראשון הוא בעל מעמד גבוהה יותר: אלו הם חברי אותה הקהילה או העם אשר נקלעו לקשיים שונים ומשונים. הסוג השני הם גם חלשים ומסכנים אך לא מבני אותה קהילה, עדה או מין - אלו הם הזרים. מקבצי נדבות הם הסוג הראשון. תושבי אפריקה הגוועים מרעב הם הסוג השני. חיות מחמד מחוסרות בית נמנות גם הן עם הסוג השני.
יהודים מתנשאים אינם נמנים לא עם אלה ולא עם אלה. הם לא מעוררים בסובבים אותם רגשי רחמנות. ההפך הוא הנכון. החולשה היהודית מעודדת לחבוט בהם ולהשפילם עוד יותר. הרי זו הדרך הפשוטה בה גוי יכול לדרוך על “היהודי החצוף” ולספק תאוות הגאווה שלו.
בעיני הנוצרות יהודים עובדי ה’ קוראים תגר על ערכי נצרות עיקריים.
ניתן להוכיח בפשטות את עליונותה של החברה האחת על השנייה,על ידי השפלת אנשי החברה השנייה בידי הראשונה. דהיינו כל דאלים גבר. וכך במשך דורות החברה הנוצרית צררה את היהודים. אין זה שונה בעולם המוסלמי. בכל מקרה חולשת היהודים היא בחזקת דבר טבעי כאחד מנהגי עולם. “האדונים” ו”הפריצים” יכלו להרשות לעצמם לעשות ביהודים כאוות נפשם בהעדר דין ודיין.
באופן מוזר, התנ”ך מעיד על היהודים כעל אנשים חלשים לרוב - בין אם חולשתם היא רוחנית המתבטאת בבכיים בנוגע לסירי בשר אשר נשארו במצרים, ובין אם מודבר בחולשתם הפיזית אשר ביטויה הוא תבוסות במלחמות.
אומנם לעתים נדירות מצליחים היהודים להקשות לבבם ולהלחם מלחמתם באומץ. ניצחונה של ישראל במלחמת ששת הימים הביאה לירידה פלאית ברמת האנטישמיות בכל העולם. לעומת זאת סכסוכים בלתי פוסקים ובלתי פתירים עם פלסטינים ועם הלבנונים הנבזים גרמו לתוצאה הפוכה.
מדינת ישראל הקטנה המוקפת ברבבות מוסלמים, דומה לגטו היהודי בערי אירופה. לקחים שנלמדו תוך כדי הישרדות בסביבה אירופאית עוינת מסייעים לבניית מדיניות ההישרדות בסביבה מוסלמית העוינת לא פחות.
רכות הלב מעולם לא תרמה חברים ליצירת חברים חדשים. אך אומץ מכריח את האויבים לכבדנו.

ישנה נטייה אנושית לפשט דברים: יהודים עברו משמרנות הקנאים והצדוקים לשיטת הרבנים הפרושים. אתיאיזם - הוא הפשוט מכל. אפשר היה להניח שדווקא ההלכה ע”פ התורה כפשוטה תחזיק מעמד לאורך זמן, אך הניסיון של הקראים מעיד אחרת. אתיאיזם מציג את עצמו כהשקפת עולם מודרנית; אנשים בקבלתם את הגישה הליבראלית לדת מפסיקים לשמור מצוות יומיות כלשהן ואט-אט מאבדים את הזהות הדתית שלהם. לכן יצא פונדמנטליזם נשכר מהמצב: אנשים נזקקים לזהות דתית-לאומית ברורה ונאבקים בהתבוללות חילונית.
פונדמנטליסטים מציבים חומת ההפרדה בפני העולם החומרני. אולם יהדות היא לא ככל הדתות, והיא נועדה לניהול חיי אושר בעולם מציאותי. התורה אינה מציירת את דמותו של אלוהים, לא מתעמקת בעולמות רוחניים וכמעט לא מתעסקת עם עולם הבא. רוב מצוותיה הדתיות של התורה נועדו לכוהנים ולויים. תורה במהותה מגדירה את כללי החברה המוסרית ויהודים לא צריכים להיות פונדמנטליסטים כדי לשמור על המוסר התורני בעולם הליבראלי. אם התורה אינה עצם המוסר – מדוע בכלל לשמור את מצוותיה? אנשים בני-חורין, בעלי זכות הבחירה החופשית אינם צריכים להיות עבדים לאף אחד, אף לא לאלוהים. שמירת המצוות לא נועדה לשרת את אלוהים אלא לתועלת החברתית. שמירת מצוות היום-יומיות גורמת גרמה ליהודים להתייחס בביקורתיות למנהגי הנכרים והייתה מונעת את התבוללות. אמונה דתית גבוהה היא מנת חלקם של יחידי סגולה כפי שאומנות הקלאסית היא נחלת אליטות.
יהודים היו יכולים להגדיר את העמדות שלהם מול הגויים לפי העיקרון המקובל בעסקי הדוגמנות: הבדל איכותי ללא שוני חזותי משמעותי. רוב בני-האדם מעדיפים להימנע מלהסתכסך עם סביבתם, אך שואפים להיות טובים מסובבים אותם באותה מסגרת תרבותית. בן-אדם לא ילבש בגד מצחיק אולם ילבש בגד משונה אך עשוי טוב. כך גם יהודים המעוניינים לקבל את מערכת הערכים של התרבות הנוצרית במקום ללכת לפי המנהגים המוזרים של הרבנים היו יכולים להמשיך לשמור אמונים ליהדות שלהם המשונה בעיני הסביבה, אם זאת רק הייתה מתקבלת כחלק אינטגראלי של התרבות הנוצרית ויהודים היו משמשים בה מעין אח הבכור, או כחלק מחילוניות בה יהודים היו הליברלים המובהקים.
כדאי שרבנים רבים יפשפשו בעבודתם – ישנם כאלה הנאמנים יותר לעמיתיהם הנוצריים מאשר ליהדות. העולם העריך את אמונתם האיתנה של היהודים, ברם שיתוף הפעולה עם רודפיהם לשעבר וההתרפסות בפניהם השמיטו את התשתית מתחת רגליהם כעת. רבנות אף קבעה שהאיקונין הנוצריים אינם נחשבים עוד עבודה זרה; ברם התורה מכנה כל פסל וכל תמונה להם סוגדים – אלילים. הכנסייה הנוצרית היא אויבה המושבע של היהדות כי היא מתיימרת להיות חלופה אמיתית לעם הקודש. ההסתה הנוצרים גרמה לשואה, ותליינים רבים היו נוצרים אדוקים.
קיום השלום – זה מובן: אל לנו ליהודים ליזום מלחמות קודש; דחייה מנומסת של הדת הנוצרית – היא דבר שונה. אין לערבב מין בשאינו מינו.