לפעמים נראה שהתורה נכתבה בידי מישהו שחיפש להשמיץ את היהודים. הם אינם צאצאי בן בכור, מתוארים כעם חלש, עובד אלילים שלא מפסיק להתקוטט.
קיין, אבי האנושות, הרג את אחיו הבל, הבכור. אברהם, גם הוא כנראה לא היה הבכור אם עזב את נחלת אביו ועבר לכנען: ניכר על כן שלא הוא היה היורש. יצחק ויעקב נולדו לאחר עשיו וישמאעל. אבות היהודים, ראשי השבטים, גם הם נולדו בסדר תמוה: הראשון נולד לשפחה, בעוד שיוסף, בנו האהוב של יעקב, היה הצעיר ביותר. מצד האמהות, רבקה ורחל לא היו המבוגרות ביותר במשפחותיהן. אברהם ויעקב ילדו את בנם הראשון לשפחה, ונראה זה גם המקרה אצל יצחק, שללא ספק ניהל יחסים לפני שפגש את רבקה בימיו המאוחרים.

התורה מדגישה את התנהגותן הרעה של האמהות. משמעות השם “שרה” מתקשר לסררה, ורחל הייתה עובדת אלילים. חז”ל אומנם מספרים שהיא גנבה את התרפים של אביה כדי להשמידם, סברה זו אינה מציאותית. סביר בהרבה שהיא גנבה את התרפים כדי לעבוד אותם בעצמה.

חוסר מוסריותם של האבות גם היא זוכה להדגש: אברהם נטש את שרה בידי שליטים עוינים בשני מקרים, יצחק נישא לרבקה כאשר הייתה עוד ילדה קטנה, ויעקב קנה בחוזה את רחל מלבן בהסדר דומה. האבות מכרו את אחיהם לעבדות. משה, שגם הוא לא היה בכור, נישא לשתי נשים נוכריות ולא מל את ילדיו.

היהודים נטשו את אלוהים בהמוניהם לטובת עגל הזהב ימים ספורים לאחר שראו ניסים גלויים וניצלו בידי שמיים. הם עסקו לא הרף בעבודת אלילים. הם היו כפויי טובה על יציאת מצריים ופקפקו במצוות האל לאורך כל הדרך.
דפוס זה של השמצה עקבית של היהודים אינו מובן אלא אם נאמץ את הרעיון הרוויזיוניסטי שהחברה היהודית הייתה תולדה של “ערב רב” שעזב את מצריים יחד עם היהודים. באמת אבותנו במצריים “לא הכירו את אלוהים” על פי שמו, ולא עברו מילה – שכן היה עליהם לעשות זאת לפני חציית נהר הירדן – דבר השערה לכל היותר.