הפלסטינים נחשבים לפחדנים אפילו בקרב ערבים הידועים כלוחמים לא מוצלחים.
הניסיון של הפלסטינים לעורר מלחמת אזרחים מסתמן כרשרושי מלחמה בלבד.
למרות ריבוי האמל”ח המבוזבז האבידות בנפש הם אפסיות. התנגשויות בין פת”ח לחמאס נראות כהצגה.
בתקופת הפרעות ומלחמת התש”ח הערבים התחמקו מקרבות והתמקדו בשוד וביזה.
חוץ מקריאות-עידוד מגגות בתיהם הם לא הביעו כל תמיכה בצבאות ערב שנלחמו נגד ישראל בסדרת מלחמות.
לגרש אותם ללבנון או לירדן היא משימה פשוטה וקלה: ירדן הרי השלימה עם קיומם של שבע מאות אלף פליטי-עיראק. חוששים מתוצאות הגירוש? אפשר היה כבר להתרגל באלפיים שנות ההיסטוריה.
הזמן אוזל. לאומנות מתפשטת בעולם הערבי והחברה הצינית הזאת עלולה להפוך לאומה המוכנה למלחמה טוטאלית.
פלסטינים הם אינם עם. הם לא מסוגלים להקים מדינה. אין מדינה שתומכת בהם באמת: הבעיה הפלסטינית היא עוד שקר אנטישמי.
מדוע ממשלה ישראלית מרעיפה עליהם את מחוות הוויתורים?
מלך ירדן גירש מאדמתו את צבאות פלסטין והרג 8000 תוך מספר ימים. ירדן היא ידידה אמריקנית מובהקת במזרח התיכון, המוערכת על ידי קהילה הבינלאומית,
והחתומה על חוזה שלום עם ישראל. תלמדו מחבריכם: הרג המוני הפלסטינים הוא דבר מקובל.
לא יאמן: ישראל מברכת על המאמצים של ארה”ב, מצרים וירדן באימונם ומימונם את הפת”ח-אש”ף! הם מקימים צבא מאורגן שיתנגד למבצעים האנטי-טרוריסטים של צה”ל בכפרים הפלסטינים.
הצביעות האמריקנית מדהימה. ארה”ב דחפה את פלסטינים לבחירות דמוקרטיות, וכעת היא מסיתה את הפת”ח נגד החמאס,שנבחר באופן דמוקראטי.
באין רצון ללכלך את הידיים ישירות בדם יהודי, הם מחמשים את צבאות מצרים וירדן. עכשיו מדינות הנמצאות תחת חוזי שלום עם ישראל יכולות לחמש את אויביה ללא הפרעה.
אין תועלת בתמיכה בפת”ח. לאבו-מאזם כבר עכשיו עשרות מונים יותר אנשים חמושים תחת חסותו מאשר לחמאס. הוא מפסיד לחמאס בזירה הפוליטית. למזלנו, פלסטינים לא מעוניינים במדינה גזולה מידיי יהודים.

כאדם שנחשב יותר קיצוני בדעותיו מהרב כהנא אני בביטחון יכול להגן על פלסטינים.
הם לא תומכים בחמאס. בתנאי הריק הפוליטי, במאבק נגד בובות מתוצרת ישראל החמאס זכה ב-44% תמיכה בלבד. המספר נראה עצום מבחינתם של אנשי הדמוקרטיה המערבית אך במזרח התיכון בו מגיעים גם ל=90% תמיכה ההישג הוא צנוע בהחלט. יש פלסטינים שהשתכנעו בצורך להתמתן, יש כאלה שלא רואים ברירה אחרת, יש כאלה שסתם הולכים אחרי הרוב. אם ניקח בחשבון את הנסיבות החריגות והעדר האופוזיציה 44% שקיבל החמאס מעידים על % 15-25תמיכה המסורתיים שהשתמרו. החמאס קיבל אפילו יותר מהצפוי בגלל שפחות נשים באו להצביע. נשים תמיד פחות רדיקליות מהגברים.
לסיכום: אנו יכולים לשנוא את הפלסטינים, יכולים להכות בהם ולגרש אותם מארצנו, אך עלינו לעשות את זה בלי שקרים מיותרים.

מזמן היה ידוע לכל שמלבד המנהיג הכריזמאטי, ערפאת – החמאס הוא הכוח הפוליטי הפופולארי היחידי בקרב פלסטינים. ובכל זאת כולם שללו את המשא ומתן איתם. אחרי ניצחונם בבחירות ברשות הם הוזמנו לרוסיה, וגם ישראל נוטה להכיר בחמאס כמפלגת שלטון.
אולם במציאות לא השתנה דבר . החמאס נשאר ויישאר פופולארי. הוא גם יישאר אנטי-ישראלי. הוא היה ויהיה ארגון טרור.
מתי אנו נפסיק להתייחס לאשליות כמו בחירות, עצמאות או שלטון במדינות המפורקות ועוינות? אם אנו מוכנים לשאת ולתת עם חמאס היינו צריכים לעשות את זה קודם ללא קשר למעמדם כאליטה השולטת. אך אם אנו שוללים משא ומתן עם טרוריסטים – ניצחונם בבחירות לא משנה דבר.
עם אויבים יש להתנהג ע”פ מאזן הכוחות ולא לפי התבנית פוליטית של הרגע.