חצי מדינה צועקת על משתמטי גיוס, והחצי השני משתמט. באופן טבעי, הערבים לא ששים לשרת בצבא הישראלי. לא מדובר דווקא בסלידה מצבא יהודי, אלא דווקא בסלידה של עם פרימיטיבי כנגד כל מסגרת ממסדית. ערבים פלסטינים מרדו כנגד אבראהים פאשה בתחילת המאה ה-19 על רקע קריאתו לגיוס המוני. אבל דווקא גיוס המוני של הערבים זו הדרך הטובה ביותר לחסל את התנגדותם למשטר בישראל. כבונוס ליהודים, יש להכריח את ערביי ישראל ללחום כנגד אחיהם הפלסטינים. השמאל טוען שהערבים נאמנים למדינת ישראל. אם כך - מצוין, שישרתו בצבא כאות לנאמנותם. בתור התחלה, שחיילים ערבים יחפרו שוחות בגבול ישראל מצריים, או שיצעדו מאילת לגליל וחזרה. הבלים…

יהודים חרדים, המכונים אורתודוכסים קיצוניים, אינם שונים בקטגוריה זו מהערבים. החרדים מנצלים את ההסכם המקורי עם בן גוריון אשר הפך מזמן ללא רלבנטי. בן גוריון פטר 400 תלמידי ישיבות חרדים משירות צבאי. היום כל החרדים הם סטודנטים. ההצדקה המטופשת שלהם להשתמטות המונית היא שלימוד תורה קודם לכל מחויבות חברתית. הרוב כלל אינם תלמידים במשרה מלאה, וגם אם כן, אין שום מניעה מלקחת הפסקה של שלוש שנים מהלימודים לטובת שירות צבאי. חוץ מזה שבחברה היהודית לא חסרים רבנים. יהודים רבים כמו הרב הילל הצליחו להחזיק בעבודה על אף שהיו רבנים, ואין ספק שהחרדים של היום יכולים גם. בנוסף על כך, ההשתמטות הינה מעשה בלתי מוסרית שכן החרדים נהנים מהגנתם של כוחות הביטחון, המנוהלים בידי אלה אותם הם מחשיבים כ”תת-יהודים”. המגזר החרדי זקוק בהחלט להגנת כוחות הביטחון. הפוגרומים הראשונים כנגד היהודים החלו במאה ה-19, הרבה לפני המצאת הציונות, וקורבנותיהם היו כולם חרדים. חרדי שלא מעוניין בהגנה צה”לית מוזמן לעקור את מקום מגוריו לחברון או שכם ולחיות תחת שלטון פלסטיני.

אך ההשתמטות מגיוס מעלה סוגיה עמוקה יותר. באופן תיאורטי, אני לא מאשים הורים שמונעים מבנם מלהתגייס לצבא כיום. מה הטעם בשירות צבאי בישראל של היום? במשך 20 השנים האחרונות, ישראל משתמשת בחייליה כמטבע חליפין זול אל מול התקשורת העולמית. חיילים ישראלים נשלחים אל מותם ללא כל הגיון או צורך צבאי בזירות קרב עירוניות, במקום הפצצות אוויריות מרוכזות. מהלכים מיותרים ומסוכנים ננקטים אך ורק על מנת להיראות טוב בעיני התקשורת העולמית. במלחמת העולם השנייה, קרב עירוני בקראקוב היה מקרה בודד ויוצא דופן. חיילים ישראלים לוקחים חלק בקרבות חסרי משמעות מבחינה אסטרטגית, כפי שראינו בימיה האחרונים של מלחמת לבנון השנייה. חיילינו מנוצלים באופן ציני למטרות יחסי ציבור כפי שמצטייר מחיסולים ממוקדים ומעצרים עמוק בשטח האויב. פשיטות אינסופיות וחסרות כל טעם מתבצעות אל תוך הרצועה פעם אחר פעם ועולות בחיים מיותרים. גרוע מכך, חיילים מנוצלים לצורך פעולות כנגד העם היהודי כפי שאנו רואים ברדיפה מגוחכת בשומרון אחרי בני נוער המקימים “מאחזים בלתי חוקיים”. החייל הישראלי הושפל לדרגת בשר תותחים, חסר כל השפעה ובוגד בעמו. אני מסוגל להבין הורים המסרבים לשלוח את ילדיהם לצבא שכזה. חשוב עם זאת לומר שרוב המשתמטים לא ילכו לשום צבא ישראלי, ללא קשר להנחיותיו המדיניות.

הפקרת חיי יהודים זו חוסר המוסריות הגדולה ביותר. המוסריות שלנו לא מסתיימת בדאגתנו לרווחת העמלק. יהודי אשר נהרג לשווא מהווה טרגדיה ובושה לאומה היהודית כולה. אפשר לומר בבטחה שמעט מאוד חיילים יהודים נהרגו לאחר 1973 למען מטרה נעלה. רובם נהרגו ללא כל סיבה מוצדקת. ניתן אף לטעון שגם הרוגי מלחמת יום כיפור היו חסרי הצדקה, אך ורק מכיוון שגולדה מאיר היססה להשתמש בנשק גרעיני.

אני אדם ליברלי. לא במובן הסוציאלי, אלא ליברל עם כבוד עמוק לחיי יהודים כל עוד אותם חיים מזכירים ולו במעורפל ערכים יהודיים. לעולם לא אקבל בשתיקה את מותם של יהודים למען אינטרסים פוליטיים, אך כן אקבל אותו בעבור ערכים. כן בעבור הישרדות ורווחה לאומית, אך לעולם לא למען צרכי המדינה. אני אפילו אסכים לישות יהודית אוטונומית אשר חיה תחת שלטון מוסלמי ביהודה, אם זה אומר הצלת חיי יהודים. ישראל אשר מוותרת לערבים על יהודה, שומרון, ירושלים ומשכן הר הבית, ומקבלת את העובדה ש40% מאוכלוסייתה אינה יהודית, אינה ראויה או זקוקה למדינה. ישראל שכזו יכולה לקבל על עצמה אוטונומיה, לוותר על ריבונותה ולאפשר ליהודים לגור היכן שיחפצו, אפילו “בשטחים הכבושים”. ישראל האתאסטית של היום גרועה בהרבה ליהודים מאוטונומיה הוגנת. יכולנו לעשות זאת לפני מאה שנים והמוסלמים היו מקבלים אותנו בזרועות פתוחות. לצערנו, פעולה שכזו אינה ישימה בעתיד הנראה לעין עקב האיבה העמוקה בין העמים. יותר חיילים נהרגים בעת נסיגה מאשר בעת התקפה, והמוסלמים ישחטו את כולנו כעת במידה וננטוש את עמדותינו הצבאיות. יותר מדי שנאה הצטברה כאן בכדי לאפשר לערבים להשיג את היד העליונה.

האם ראוי שנוותר על ישראל ונהגר כולנו חזרה אל הגלות על מנת להציל חיי יהודים? פעולה כזאת אומנם תציל חיי יהודים, אך תהווה את סוף הדת היהודית בשל התבוללות המונית. מוות כיהודי עדיף בעיני על נישואין עם גוי.

במסגרת הערכים היהודים, אין מנוס או אלטרנטיבה מצבא חזק מאוד. בכל מסגרת אחרת, לא יהיה לי אכפת מיהודים.

ירי רקטות הקסאם על שדרות מלמד אותנו שיעור כפול אודות גוש קטיף. אם לא ניתן להגן על שדרות נגד טילי הקסאם, על אחת כמה וכמה שלא היה ניתן להגן על גוש קטיף. הג’יהאד האסלאמי משגר רקטות על שדרות מעל ראשי חיילי צה”ל השומרים על הגבול הישראלי עם עזה. הג’יהאד האסלאמי וארגוני גרילה אחרים יכלו להפציץ את גוש קטיף במרגמות, שמוקם בינות הערבים, בקלות גדולה הרבה יותר. שרון סבר נכונה שישראל לא תוכל לשמור על העזתים לנצח ולכן החליט לפנות את גוש קטיף. בעיית ההגנה על גוש קטיף נפתרה, אך העימות רדף את היהודים המתפנים והגיע לשדרות.
גוש קטיף פונה כיוון שהוא היה מוקף. אך במלחמות, היציאה ממצור שכזה הוא מהלך טקטי שאחריו מגיעה מתקפה אסטרטגית. נהרגים יותר חיילים במהלך נסיגה מאשר במהלך מתקפה סבירה והגיונית. החמאס המשך לירות רקטות על החיילים הישראלים הנסוגים.
גוש קטיף אכן היה בלתי ניתן להגנה, אך כך גם שדרות. תל-אביב גם היא חסרת הגנה כנגד הטילים הסורים לטווח בינוני, והיא נמצאת בטווח רקטות הקסאם אם תקום מדינה פלסטינית על פי גבולות מפת הדרכים. הגנה פסיבית לעולם לא הוכיחה עצמה. הרומאים הסתערו על ירושלים מוקפת החומה, והערבים מתקיפים את ישראל, כשהיא מוקפת בגדר ההפרדה. העולם המערבי חושב שאי אפשר לחלל או להפר גבולות, אך לארגוני הגרילה הפלסטיניים אין כבוד לגבולות הישראלים והם מפציצי את האומה היהודית שנסוגה מגוש קטיף.
אשקלון, שדרות וגוש קטיף – ניתן להגן על כל הישובים הללו. כל קרקע שישראל בוחרת לקחת מהערבים הינה אפשרית להגנה – באמצעים רגילים, והשכיחים בפרקטיקה הצבאית. האם אנחנו במלחמה נגד הערבים? אפילו בית המשפט בתל-אביב הכר בכך כאשר דן את הטרוריסט הערבי הישראלי אסרף קייסי על כך “שסייע לאוייב בעת מלחמה”. בעיית הקסאם אפשרית לפתרון על ידי יצירת שטח מפורז, מספיק רחב כך שרקטות הקסאם לא יוכלו לחצות אותו. אם טווח הרקטות יגדל, כך יתרחב השטח המפורז עד שהפלסטינים ימצאו עצמם במצרים. ישראל מכירה מאות בניינים הנמצאים בשימוש החמאס, הג’יהאד האסלאמי, גדודי חללי אל-אקצא וארגוני גרילה רבים אחרים. ישנן מטרות רבות וטובות להגנה על שדרות.
היהודים אינם מוקפים, אלא נמצאים במקום אסטרטגי המתאים לתקיפה. כמו האמרה האמריקנית הידועה – אין כזה דבר להיות מוקף – יש מצב בו תוכל לירות לכל כיוון.