היה זה כמעט בלתי אפשרי להיכשל מול סוריה. המדינה מונהגת בידי דיקטאטור חזק, ולכן אין סיבה שלא תקיים כל הסכם שתחתום עליו. המשטר העלאווי בסוריה מבודד מהציבור וזקוק לסיוע מערבי. אסד הוא חילוני וציניקן: הוא מסוגל לקבל ברית עם ארה”ב ולזנוח את עמיתיו האסלאמיים. סוריה היא מדינה ענייה, ללא ספונסר בולט – היא כפרי בשל לקטיפה.

שום סיטואציה לא הייתה קלה יותר על הנייר עבור אובאמה מאשר סוריה. מובארק, מנהיג חילוני חזק, תלוי אנושות בדעת הקהל המצרית מכיוון שמצריים היא מצי דמוקרטיה. על כן, מובארק אינו יכול ללחוץ חזק מדי על הארגונים הפלסטינים. המלוכה הסעודית, מנהיגות אוטוריטטיבית חזקה, חייבת לקיים משטר אסלאמי, בעיקר לנוכח ההתפשטות השיעית. הממשלה העיראקית חלשה מדי ואינה מסוגלת לעשות כלום.

אסד רוצה שני דברים: לבנון וכסף. בנושא הלבנוני הוא גם צודק וגם הגיוני. לבנון אינה מדינה ברת קיימא, ויש לחלקה בין ישראל, סוריה והנוצרים. בכל מקרה, לארה”ב אין כל עניין בלבנון. ארה”ב נגררה לעימות בידי צרפת, כוח אימפריאליסטי ותיק בלבנון. לא ניתן לדמיין את לבנון כמדינה החופשית מההשפעה הסורית, ועתידה של לבנון לא יהיה בהיר יותר במנותק מסוריה. חלפו הימים בהם לבנון הייתה לאס וגאס ושווייץ של המזרח התיכון. כיום היא לא יותר מרובע האורות האדומים. הנוצרים ממעמד הביניים ברחו מזמן מהמדינה, אשר התדרדרה לסכסוכים בלתי פוסקים בין הקבוצות השונות. בחירותיה היחידות של לבנון הן בין מדינה שיעית תחת איראן, מדינה שבטית מפולגת וחסרת חוק דמוי אפגניסטן, או מערכת חילונית תחת שליטה סורית. לאורך ההיסטוריה הייתה לבנון חלק מסוריה. סוריה גם ככה שולטת במדינה בכך שהיא שולטת במעבר הסחורות שנכנסות ויוצאות מהמדינה דרך גבולה הצפוני. אין כל סיכוי שסוריה תנטוש את לבנון.

במונחים כספיים אסד יסכים להתפשר על סכומים קטנים. הוא עני עד כדי כך שבצבא הסורי יש ארבעה מטוסי מיג-31, ששניים מהם מושבתים. העוני הפך את סוריה ליעילה ביותר: במקום ללחום את מלחמתה בלבנון, היא מעדיפה לתת לאיראן לעשות את העבודה ולגבות את חלקה בהשפעה מדי פעם, בדרך סגירת הגבולות ואספקת הנשק. אסד נוהג באופן דומה בעיראק: הוא השיג שם השפעה רק בזכות כך שאפשר ללוחמי אלקאעידה להיכנס למדינה משטחו, ועצר בעדם לסירוגין. מיליארד דולר בשנה של כספי סיוע אמריקאים, יחד עם גישה לשווקי המערב, ישכנעו את אסד לנטוש את איראן. אסד גם ככה שונא את המטורפים השיעים.

מחיר הכישלון מול סוריה יהיה אסטרונומי. אסד האב צדק כאשר אמר שלא תהיה מלחמה במזרח התיכון ללא מצריים, ולא יהיה שלום ללא סוריה. סוריה יכולה לערער את היציבות של כל מדינה באזור, פשוט על ידי פתיחת גבולה למחבלים. לאסד הצעיר אין את החריפות הפוליטית של אביו, אך הוא הרבה יותר חכם, מעין מייקל קורליאונה לוטו של אביו. הוא מבין שהוא לא נזקק לנשק רב: היהודים רגישים לאבדות, ומפחדים אף ממאגר הנשק הכימי שלו. על כן אסד מתמקד בפרויקטים ייעודיים וזולים: מספר גדול של רקטות מיושנות, ומאגר נשק כימי וביולוגי. עד היום לא ברור אם הכור הסורי שהופצץ היה באמת סורי, או שמא הוא היה חלק מתכנית הגרעין האיראנית. אסד הינו מסוכן בדיוק מכיוון שהוא רציונאלי: אין לו בעיה לעבוד הן עם האמריקאים והן עם האיראנים, והוא דואג שלא לערב עצמו במירוץ חימוש. הוא מעדיף לכרות ברית עם הרוסים, המקנה לו מעט סיוע ונשק, אך ללא כל מחויבות- בשונה מברית עם ארה”ב.

ישראל אינה יכולה לעשות שלום עם סוריה לבדה. אסד מעוניין בגישה למערב הרבה יותר משהוא מעוניין בגולן. כל הסכם עם סוריה יהיה על הנייר בלבד, ולא יוביל לנורמליזציה- כפי שאין שום נורמליזציה עם מצריים. היעדר הנורמליזציה אינו אשמתו של אסד: הוא ציין פעמים רבות כי שנאת הציבור הערבי לישראל אינה קשורה למשטר ועל כן לא יכולים להיות יחסים נורמאליים.

מכיוון שסוריה היא אויב גדול של ישראל, ושלום אמיתי בין המדינות אינו אפשרי, ישראל חייבת להתמקד בהכנעתה של סוריה ופירוקה מנשקה במקרה של סיוע מוגבר לארגוני הטרור. אסד אינו נאמן לארגוני הטרור עד למידה שיסכן את ארמונותיו- והעולם לא ישתלח חזק מדי אם ישראל תצא למערכה כנגד מדינה סוררת כמו סוריה.

לויתור על רמת הגולן אין כמעט תמיכה בישראל. עצם הרעיון פוגע באחוזי התמיכה של אולמרט, כך שבתור ספין פוליטי, הוא אינו מוצלח במיוחד. שלא כמו יהודה ושומרון, אותם מחשיבים רוב הישראלים כמחוץ לתחום, הגולן הינו יעד פופולארי וכך היה מאז שנכבש ב67. תחושת בעלותנו על הגולן טבועה עמוק בתודעה הישראלית, ואף פוליטיקאי לא יזכה לקדם את עצמו בהכרזות בדבר החזרתו.

תורכיה הכריזה ששיחות השלום הגיעו למבוי סתום לפני שבועות אחדים. מאז לא שמענו דבר על תזוזה בעמדתם של הצדדים. תנאיה של ישראל אינם מקובלים על אסד: הוא לא זקוק לגולן עד כדי כך שהוא יהיה מוכן לנתק קשר עם איראן וחיזבאללה. דרישתה של סוריה בדבר גישה לים כינרת מהווה סכנה קיומית לישראל, שכן מפלס המים כבר היום נמצא מתחת לקו האדום. אם יש ולו קמצוץ של אמון בצד הסורי כלפי ישראל, ההיפך אינו קיים כאן. ישראל אינה מסוגלת לסמוך על סוריה שחתימה על פיסת נייר באמת תגרום לה להפסיק לתמוך בחיזבאללה, או לפחות לוודא שהארגון לא יתקוף יותר את ישראל. אי האמון ההדדי היווה בעיה גם בזמן המשא ומתן עם מצריים. בעיית האמון נפתרה רק כאשר ארה”ב הסכימה לערוב לשני הצדדים ולגבות את רצינותה בסיוע צבאי וכלכלי – אך הפעם לא יהיו שום ערבויות.

עצם הרעיון של הסכם שלום הוא מגוחך. שלום איננו תוצר של מילים משורבטות על נייר, אלא של מעשים ורצון משותף של שני העמים. מדינות אירופה חתמו על “הסכמי שלום” דומים שהתבררו כלא יותר משביתות נשק ששרדו מספר עשורים. חשוב עוד לציין כי מדינות אירופה היו כולן בערך באותו הגודל, וכולן נהנו מעומק אסטרטגי שאפשר להן להתאושש במקרה של מתקפת פתע של האויב.

הסכם השלום של ישראל עם מצריים התברר כמבשר אסון. מידת תמיכתה של מצריים בחמאס גדול בעשרות מונים מתמיכתה בלוחמי הפדאיון בשנות החמישים. הייתה זו תמיכתה של מצריים בפדאיון שאילצה את ישראל לצאת למבצע קדש בשנת 1956. בעקבות הערבויות והסיוע האמריקני, מצריים בנתה לעצמה צבא כשיר ומתקדם, שאויבו היחידי בעולם הוא ישראל. לו מצריים תפתח בתוכנית גרעינית סמויה או גלויה, ישראל תתקשה מאוד לתקוף את הכור המצרי - גם בשל העוצמה הצבאית של מצריים, וגם בשל האצבע המאשימה של העולם על כך שישראל היא זו שהרסה את הסכם השלום.

להלן תוכנית לשלום אמת עם סוריה שאיננו אלא פיסת נייר חסרת ערך: פתחו במתקפת מנע, ספגו מספר טילים סורים בתגובה, כבשו את דמשק, הפגיזו את עריה של סוריה באופן יומיומי – עד שהאויב נכנע. לאחר מכן הכריחו את צבא סוריה להתפרק מנשקו, והתקיפו בשנית בכל פעם שמסתמן ניסיון מחודש לבנות צבא. רק כך נבטיח את ביטחוננו, בדרך כניעתו המלאה של האויב.

שיחות השלום עם סוריה אינן מסוכנות: אפילו אם הן יזכו לתמיכה עולמית מארה”ב ועד איראן, הן בהכרח ייגררו שנים, ובאווירת התיעוב הכללי בעולם כנגד אסד, אין זה סביר שנראה התקדמות אמיתית במשא ומתן.

אולמרט פתח במשא ומתן מיד לאחר שקיבל הבטחה מבוש לפעול בחומרה כנגד איראן. ישראל מנסה לדברן את סוריה שתתנתק מאיראן בעולם שלאחר הפגזה ישראלית-אמריקאית על הכור האיראני. סביר כי ישראל תעשה שימוש בטילי טומוהוק , וארה”ב במפציצי חמקן וטילים בליסטיים מדויקים. מי יודע, אולי נזכה לראות שימוש בנשק גרעיני טקטי… חרף איומיה, איראן לא תגיב בחומרה בשל ערבוביה של זהירות ופחדנות, ובעיקר בשל מחסור בנשק אמיתי לתגובה ניצחת. יתכן ומספר טילים איראניים יצליחו לחדור את מערך ההגנה הישראלי, ומספר פיגועי התאבדות נגד מטרות ישראליות בחו”ל יגבו חיי אדם, אך בזה זה יסתיים.

מי יודע, אולי החקירה הפלילית החדשה של אולמרט היא בעצמה תרמית שמטרתה לשכנע את איראן שישראל איננה בשלה לתקוף. על אף ההד התקשורתי לה זוכה החקירה, ההאשמות עצמן זניחות מבחינה משפטית. המשטרה הרי מבינה שלא ניתן להוכיח קשר בין החריגות הכספיות במסע התעמולה של אולמרט לבין החברות שלו עם טלנסקי. מעבר לכך, אף אחד בממסד הישראלי לא מעוניין להרשיע אישיות ציבורית בכירה בפשע שכל פוליטיקאי ישראלי אשם בו.

מסיבה דומה ישראל נמנעת ממבצע קרקעי ברצועת עזה: ברק אינו יכול להרשות לעצמו לשקוע בלוחמה בשטח בנוי על רקע גינוי בינלאומי, בעוד שבאותו הזמן הוא צריך להתכונן לתקיפה באיראן והכנת מערך ההגנה מבית. בשל כך שמדובר בשנת בחירות בארה”ב וכנראה שגם בישראל, אין לי ספק שאיראן תותקף השנה.