שתי מגמות מנוגדות התקיימו תמיד בצה”ל: הגבורה האישית של הלוחמים והפחדנות של המטכ”ל. אריאל שרון ניצח במלחמת יום הכיפורים בניגוד לפקודות המטכ”ל התבוסתני, ורבים מחו גם על הפסקת הלחימה ב-1967.
ישראל לא מסוגלת לעמוד במלחמה מתמשכת מתישה כפי שהצבא האיראני יכול. ישראל יכולה לנצח רק על ידי פגיעה עמוקה בעורף האויב. מבצעים כאלה צריכים להיות מהירים, נועזים ומפתיעים. כל אלה לא תואמים את ההססנות, הדאגה לא לפגוע באינטרסים של מדינות המערב והפחד מלספוג אבידות. זה נדיר אך מרשים. מבצעי הבזק הערמומיים של צה”ל הם יוציאם מן הכלל אך הם לא דרך הכלל.
והנה פעיל שלום עכשיו עמיר פרץ עומד בראש כוחות הביטחון. תארו לעצמכם שאת הפיקוד במטכ”ל עוד יתפסו היפים, פעילי גרינפיס ופציפיסטים.
מה שאסטרטגים חושבים לטעויות בלחימה ישראלית בלבנון הן תוצאות של המדיניות חסרת המטרות, ניסיון לבנות מדינה יהודית בלי לפגוע בערבים, ולנהל מלחמה ללא דיווח על האבידות לעיתונות.
ההססנות של צה”ל עולה ביוקר. ישראלים ולבנונים נהרגים, הכסף מתבזבז אך הסוף אינו נראה באופק. ישראל מנהלת מלחמה שאינה יכולה לעמוד בה ובשיטה שלא מובילה לניצחון. אין לישראל משאבי אנוש מספיקים לספיגת האבידות בקרבות רחוב ולא את הזמן ללוחמה מתישה ויקרה. לחימה מתמשכת בתוך ערים זה לא סוג המלחמות שבהם ישראל הרשימה את העולם.
החיזבאללה ניצח גם במאבק על דעת הקהל. הוא נלחם בעד זכויות הפלסטינים שאף ממשלת ישראל הכירה בהם ועומד בגבורה כנגד האויב הישראלי. כל יום של מלחמה מעניק רווחים לחיזבאללה ומתיש את ישראלים. לא דומה בריחה לתל-אביב לשבוע-שבועיים של חופשה מאולצת לישיבה של חודש במקלטים.
לחיזבאללה יש מספיק טילים כדי להמשיך עוד ארבעה חודשים של לחימה, והאספקה נמשכת למרות ההתקפות של צה”ל המעוררות תמיהה על דרכי הובלה המרכזיים - כאילו אין אחרים.
המטכ”ל נותן פקודות לפלישות אל לבנון כאילו הוא שולח את לוחמיו לפיקניק או להפגנת כוח. אף אחד עוד לא ניהל את המלחמה באופן כזה. ישראל צריכה להשאיר אדמה חרוכה באזור החיץ, להעמיד בלבנון דיקטטורה חזקה ולצאת. מלחמה מתישה והססנית לא תביא לניצחון.
ישראל צריכה להעניק תשומת לב לסיבות הסכסוך. אי-אפשר לפרסם בעיתונות שסוריה מספקת לחיזבאללה את האמל”ח ובאותה עת להצהיר שאנו לא נתקוף את סוריה כל עוד היא נמנעת מלקחת חלק בלחימה. היא מעורבת כבר עשרות שנים. איראן סיפקה לחיזבאללה טילי זילזל בעלי טווח של 210 ק”מ המיועדים במיוחד נגד ישראל. ישראל עדיין יכולה לתקוף את סוריה ולגרום נזק משמעותי לאיראן. הימנעות מצעדים החלטיים תביא בוודאות לשיבתם של לוחמי החיזבאללה. אך באותה העת הסכסוך יהיה עוד יותר רחב.

הרגנו היום 57 אזרחים בכפר-קנא. זו מכסת האבידות של יומיים בעיראק. במימדים של סודן, אפגניסטן, אלג’יר או כל מדינה מוסלמית באזורי העימותים זה כלום. מלחמת איראן-עיראק גרמה לאבידות במיליונים, מיליוני אזרחים נספו בסכסוכים עקובי דם בעולם המוסלמי. בעלות הברית הפציצו את ערי יפן ללא התחשבות באבידות האזרחיות. הלבנונים הריעו לחיזבאללה בזמן ההפצצות על ערינו הצפוניות. השהידים הפלסטינים פוצצו את עצמם באוטובוסים שלנו. מדוע צה”ל צריך לנהוג בהם אחרת? צה”ל גם עשה מעל ומעבר כדי להציל את האוכלוסייה האזרחית של האויב. ניתנו להם שעות כדי לעזוב את הכפרים בהם התבססו לוחמי החיזבאללה. בעצם ישראל אפשרה לפעילי חיזבאללה להימלט עם האוכלוסייה האזרחית ולהימנע מאבידות.
תושבי הכפרים בכסילותם לא הסתתרו במקלטים כפי שדווח אלא במרתפי הבתים. אף בר דעת לא יחפש מסתור במרתף הבית בעת ההפצצה. לא ישראל, אלא תושבי הכפרים טעו.
לא חשוב האם הייתה פרובוקציה מצד החיזבאללה – ישראל נהגה צבאית נכון לפי המצב שנוצר. ישראל לא צריכה להתנצל בבכיינות. במלחמה תמיד יש הרוגים. פעילי שלום עכשיו עם נכות מוסרית השתלטו על הנהגת המדינה וכעת שמים אותה ללעג, גורמים לדמורליזציה של צה”ל ומפסידים את המלחמה.