לפסק-דין של בית המשפט בניו-ג’רזי להכיר בנישואים חד-מיניים יש צביון פוליטי. שלושה שופטים רפובליקנים קיבלו החלטה פרובוקטיבית ביודעין – לכנות את הברית בין בני אותו מין “נישואין”. הרעיון היה למשוך תשומת הלב הציבורי לסכנה המאיימת על הערכים היסודיים מצד הליבראלים ולגרור את קולות הבוחרים לצד הרפובליקני.
פסק-דין הנ”ל מנוגד להחלטות בתי משפט אחרים. בניו-המפשיר למשל בית המשפט בתיק בלאנשפלואר סירב להכיר בזוגיות החד-מינית כיחסי-מין בכלל. השופטים של ניו-ג’רסי התעלמו משאלה עקרונית: מדוע ציבור מעניק הטבות למשפחה? הרי לא כדי לעודד את הסקס בין בני הזוג – אחרת גם יחסי מין בכלל היו זוכים לאותו עידוד. ולא על מנת לחזק את הרגשות החמים בין בני הזוג – אחרת גם יחסים ידידותיים בין החברים בפאבים היו נכנסים לאותה קטגוריה. החברה תומכת במשפחה משום הדיבר “פרו ורבו”. החברה תומכת במשפחה כי זאת מולידה ילדים שמפתחים את החברה. מאותה הסיבה החברה תומכת באמהות חד-הוריות. זוגות חד-מיניים - בניגוד לכרוב – אינם מולידים צאצאים ולכן אינם זכאים להטבות מהציבור.
חוסר הבנה של הסיבות לתמיכה חברתית במשפחות בארה”ב מביאה לנזק כלכלי בלבד, אך בישראל יש לה השלכות פוליטיות. בישראל אנחנו מעוניינים לא בסתם ילדים – אזור המרכז כבר מאוכלס בצפיפות – אנחנו צריכים יותר ילדים יהודים. בשם ההגינות הפוליטית ממשלות ישראל מסבסדות את משפחות הערבים ואלה מנצלות את כספי הסיוע במלואם, קצב הילודה שלהם עולה על זה של יהודים, ואחוז אזרחי ישראל היהודים יורד בהתמדה.
זוגות חד-מיניים אינם מופלים לרעה – נמנעים מהם הטבות שמילא לא היו מיועדות להם. זוגות חסרי ילדים (ויש למנוע מהומואים ולסביות לגדל ילדים תוך כדי השחתתם) אינם יוצרים זכויות מיוחדות כמו זוגות פוריות. זוגות חד-מיניים אינם זקוקים להסדרים חוקתיים, הם יכולים לעגן את היחסים באמצאות חוזה.
אנשים מתייחסים באופן שונה לתרבויות שונות משלהם, לנציגי האתנוסים הזרים. קסנופוביה היא תופעה חיונית, המגדירה ומגבשת את החברה. אנחנו לא אוהבים אנשים בעלי דפוסי התנהגות זרה לנו. לא-אוהבים – אך לא שונאים. מותר לנו לא לאהוב אנשים שמקיימים יחסי מין עם קטינים? עם בעלי חיים? עם מבוגרים בני אותו מין?
אדם שלא מוליד צאצאים הוא עניין אישי של הפרט. אין לחברה כל סיבה לאסור לאב לקיים סקס עם בתו הבוגרת. בעידן אמצעי מניעה אין חשש שיחסים כאלה יביאו להולדת ממזרים או יפגעו בצאצאים לעתיד. חברות מתורבתות אינם אוסרות קיום יחסי מין בין אנשים עם מוגבלות שכלית שעלולים להוליד ילדים עם פגמים שכליים. כך חברה ליברלית אינה צריכה לאסור גילו עריות – אך היא אוסרת זאת.
ערכים חברתיים מתגבשים במשך עשרות דורות על ידי אין-ספור פעולות אנושיות. אי-אפשר להסביר או להוכיח פורמאלית את אמיתות הערכים האלה. אפשרות אחת היא לקבל אותם כמו שהם, אפשרות אחרת היא לשלול את כולם. הערכים הנתונים בספק בדרך כלל נהרסים.
השליח פאולוס עמד בפני הדילמה דומה כאשר ביטל את ערכי היהדות והיה צריך להנהיג את הקהילות הנוצריות. הוא יצר מערכת ערכים חדשה, על דעת עצמו, לא פחות מגבילה ממצוות היהדות.
עובדת הצורך במערכת ערכים אתים, וחוסר האפשרות להסביר אותם, נותנת לנו את היכולת להתמודד עם השמאלנים. לפני אלפיים שנה פילוסופים-סופיסטים יצרו שיטה פילוסופית שסיגלה אותם לנצח בוויכוחים עם הפילוסופים הקלאסיים שניסו לקבוע ערכים. בעזרת מהלכים לוגיים סופיסטים הביאו את כל הערכים אל האבסורד.
אם נישואים חד-מיניים מותרים – אין סיבה פורמאלית לאסור גם את כל סוגי הזוגיות החריגים. מדוע שלשה, או ארבעה אנשים לא יכולים לצור ביחד ברית-נישואים? מדוע אב לא יכול לשאת את בתו לאישה? מדוע לא יכול בן-אדם להתחתן עם כבשה חמודה?
בית המשפט בניו-ג’רזי קבע שכל בני-אדם שווים ולכן יש להם זכויות שוות לקיים ברית נישואים. אנשים שווים ללא קשר למינם, והם שווים ללא קשר למספרם. עשרה אנשים יכולים להקים משפחה אחת מאושרת. גבר מסוגל להתחתן עם שתים, שלש, למה לא – עם עשר נשים! אדם שלא מצא את חמדת ליבו בין בני האדם – צריך להגן על זכותו למצוא את אושרו בזוגיות עם כלבה! הומוסקסואליות מוצגת כצורך טבעי, אך זה יכול להיות נכון גם לגבי נקרו מאניה. איזו מגוון אפשרויות נפתח ליצירת בריתות הנישואים!
עד כמה זה נשמע אולי אווילי – תגישו לבתי המשפט המקומיים בקשות להינשא לבתכם הבוגרת, או למספר נשים מבין חברותיכם, או עם כלב\כלבה. תביאו את רעיונותיהם של השמאלנים עד לאבסורד! העמידו את מערכת המשפט הפורמליסטית על טיפשותה.

אינני מחבב את משה קצב כפי שאינני מחבב כל פוליטיקאי חלקלק וחסר עקרונות. אך “ציד המכשפות” הנוכחי הוא מצחיק. בחברה הישראלית יחסי מין מחוץ לנישואין היא עבירה מוסרית הקלה שבקלות. במערכת הפוליטית ישראלית המושחתת סקס עם בני מרות הוא כלום לעמת השוחד והפטרנליזם הפורחים בה. לכפות על מישהו יחסי מין הוא דבר הרבה פחות חמור מלכפות על תושבי גוש-קטיף לעזוב את בתיהם.
פוליטיקאים ישראלים רבים מקיימים יחסי מין עם הכפופים אליהם. אפילו בן-גוריון לא נמנע מלחטוא. יש כאלה שאונסים נערות ויש כאלה שאונסים את המדינה.
אולמרט הוכיח את מתינותו בתומכו בשמעון פרס לתפקיד הנשיא הבא. מה טוב בפרס? הסכמי אוסלו קרסו. הפלסטינים מזלזלים בהתחייבויות שלקחו על עצמם, הישראלים מוחים נגד הוויתורים. הנסיגה מעזה הוכיחה את חוסר היעילות של השיטה “שטחים תמורת שלום”. שום דבר אחר אין ברקורד של פרס.
פרס מוביל את הרעיון של שלום על חשבון קיומה של מדינת ישראל. בינתיים אנחנו מאבדים את המדינה ומתרחקים מהשלום. מה שפרס מכנה “הסכם” הערבים רואים ככניעה. מה שעבור פרס הוא תהליך השלום לערבים הוא רצף ניצחונות המוסיף להם אומץ.
פרס הוא חתן פרס נובל. כמו ערפאת. הפלסטינים הישרים והכנים התנערו מהסכמי אוסלו. האם ימצאו מספיק יהודים ישרים וכנים שיתנערו מפרס?

“הג’וינט” הוא ארגון צדקה יהודי נודע. האומנם?
ב-6 לאוקטובר בדף הבית של האתר הרשמי של “ג’וינט” באינטרנט פורסמו שתי מטרות לצדקה היהודית: עזרה לסודן ולאינדונזיה שנפגעה מרעש אדמה. כדי להוסיף חטא על פשע העזרה לסודן מכונה “פעולה לא בדלנית”. אז היהדות בשביל “ג’וינט” היא כת. אנשי “ג’וינט” הם אנשים חופשיים, שלא מבדילים בין אנשים –ומפזרים בנחת את כספי הצדקה היהודיים בסודן.
כל יהודי רשאי לתרום לכל ארגון צדקה לכל מטרה, חלק יכולים אף לתרום לטובת סודן או אינדונזיה. אך הרוב המוחלט של היהודים התורמים ל”ג’וינט” בטוחים שכספיהם ישמשו את היהודים. תוכניות ה”ג’וינט” בסודן מהוות מעילה באמון התורמים. (אם יש בין קוראינו עורך דין שרוצה לתבוע את “ג’וינט” שישאיר את פרטיו בתגובות). רוב היהודים התורמים ל”ג’וינט” הם לא עשירים והם לוקחים את הכסף שיכלו להוציא לטובת משפחתם ומעבירים אותו ל”ג’וינט” על מנת לעזור לאחיהם היהודים במצוקה. אבל לא לנכרים העוינים! עזרה לאינדונזיה? למה? אינדונזיה היא מדינה מוסלמית העוינת את ישראל והנחשבת לאנטישמית. עיתוניה מלאים בהסתה אנטי-ישראלית. היא מצביעה באו”ם נגד ישראל. אם ראשי “הג’וינט” סבורים שהם יכולים לרכוש את אהדתם של האינדונזים על ידי פעולות צדקה – הם חולי נפש וצריכים לעבור טיפול, על חשבונם. פלא שארגון הצדקה היהודי הגדול קורא לדרפור “מוקד המשבר ההומניטארי הגדול”. המשבר ההומניטארי הגדול של היהודים הוא העובדה שיהודים רבים אינם מסוגלים לעמוד בהוצאות הגדולות של חינוך ילדיהם, וכתוצאה מאטים את הילודה. היו כנים לרגע ותודו שאתם דואגים יותר לחינוך ילדיכם ולא לכושים שהסתבכו באיזה סכסוך באפריקה השוחטים אחד את השני לפרקים. האם רבים יכולים לזהות את סודן או את דרפור על המפה? מאימתי הסכסוך הבין-שבטי בקצה העולם הפך ל”משבר” עבור המערב?
גמישות דיפלומטית אינה בהכרח צביעות. “הג’וינט” הוא ארגון צבוע ומגעיל והוא סבור שאחרים טיפשים. “הג’וינט” אסף עבור דרפור פחות מחצי מליון דולר ו”הכסף יועד לארגונים לא ממשלתיים” הפועלים שם. כל מי שמכיר את פעילות הארגונים ההומניטאריים בסודן יכול להטיל ספק האם נקנה לו שק אורז אחד בכספים האלה. בחצי מליון דולר “הג’וינט” יכול לרכוש עבור הסודנים מליון ק”ג אורז זול. מספר אנשים במצוקה אמיתית שם הוא כחצי מליון. המזון שם זול והבעיה היא רק כיצד לספק אותו לתושבים. העזרה של “הג’וינט” היא בזבוז כסף.
פעולות הסרק כרוכות בהוצאות מנהליות רבות. בארגנטינה מוכת המשבר הכלכלי “הג’וינט” עוזרת במימון חדר אחד (sic) בבית החולים המקומי. במה פקידי “הג’וינט” ושליחיו צריכים לקבל שכר כדי לפקח על פעולות ה”צדקה” כאלה? בשיטה בירוקראטית טיפוסית “הג’וינט” מוציא הרבה כספים ל”פרויקטים” המפוזרים הרבים הלא יעילים כאלה אך למעשה – לשום דבר. “הג’וינט” הוא ארגון קטן ומידת התמיכה שלו זניחה. הוא לא מסוגל לזכות באהדת האוכלוסייה ועוסק ביחסי ציבור לעצמו בתקווה שזה יעזור.
כספי “הג’וינט” מגיעים לאזורים מוזרים רבים. למשל לבוסניה – עוד מובלעת אנטישמית ידועה שתושביה השתתפו בהנאה בהוצאה לפועל של השואה היהודית. “הג’וינט” אינו ארגון צדקה וניטראלי אלא ארגון שמאלני. לאחר מלחמת לבנון “הג’וינט” עזרה בשיקומה של עכו – העיר הישראלית עם 95% תושבים ערבים. במקום לעודד את הגירתם הערבים לארצות ערב, היהודים משקמים את העיר הערבית שנפגעה מהטילים שכוונו נגד יהודים. עורך האתר של “הג’וינט” מתמוגג מ”האחדות המופלאה” של המדריכים היהודים, הבדואים והדרוזים של התוכנית “אמן” של “הג’וינט”. אפילו השם של התוכנית לא נעים – מין לעג לתפילה. תארו לעצמכם את ה”אחדות”: היהודים מדברים על חוק השבות המיועד ליהודים בלבד, הדרוזים מספרים על האימאם חאקים האכזרי לו הם סוגדים, והבדואים – את האגדות המשפחתיות על מסורת השוד של הישובים היהודיים. ממש ע”פ פרייד נכשל העורך בלשונו: ” “הג’וינט” עוזרת במידה שווה לכל הישראלים – ערבים ויהודים – לשקם את בתיהם”. בסדר העדיפויות הערבים מקדימים את היהודים.
עובדי “הג’וינט” יודעים מעט על היהדות, ואפילו מכנים את הקבלה “נומרולוגיה מיסטית”. איזה דלות רוחנית!
חלק מפעולות ה”ג’וינט” גובלות בסטייה. שבט צוענים בסרביה חיללו את בית הקברות היהודי: הם חנו בשטח בית העלמין, עקרו את המצבות והשתמשו בהם לבניית האורוות, ואת הקברים הפכו לבורות השופכין. אולי “הג’וינט” שיחד את המשטרה המקומית כדי לגרש את הצוענים? או אולי מימנו את ארגוני ההגנה היהודית כדי לסלק את הפורעים? לא – הם מימנו את פתרונות התעסוקה לצוענים. כספי העובדים האמריקנים היהודים שימשו לפתרון הבעיות של הפסולת האנושית שחיללו את קברי היהודים.
“הג’וינט” לא מפרסם את העלות של פעולות העזרה שלו, רק את מחירי המוצרים. מחירה של חבלת המצה שנשלחה ליהודי רוסיה היא זעירה אך העלות הכוללת עם כל ההוצאות המנהליות והמשלוח היא עצומה. שבטיות, המינויים הפוליטיים ותשלומי השוחד לספקים פורחים ב”ג’וינט”. ארגוני צדקה קטנים ופחות בירוקראטיים לרוב יותר נאמנים ויותר יעילים. חכמי התלמוד קבעו שנותן צדקה רשאי לקבל מידע על יעודה. התורמים צריכים לעשות מאמץ כדי לבחור ארגון צדקה ראוי לאמון. “הג’וינט” היה אמין כל עוד הייתה לו מטרה אחת ברורה: להוציא את היהודים המסכנים מהעוני. חיסולם של רוב הקהילות העניות בזמן השואה השאירה את “הג’וינט” ללא יעוד. ללא יעוד הפך “הג’וינט” למפלצת בירוקראטית. הוא לא ראוי לתרומות מיהודים.

הרגנו היום 57 אזרחים בכפר-קנא. זו מכסת האבידות של יומיים בעיראק. במימדים של סודן, אפגניסטן, אלג’יר או כל מדינה מוסלמית באזורי העימותים זה כלום. מלחמת איראן-עיראק גרמה לאבידות במיליונים, מיליוני אזרחים נספו בסכסוכים עקובי דם בעולם המוסלמי. בעלות הברית הפציצו את ערי יפן ללא התחשבות באבידות האזרחיות. הלבנונים הריעו לחיזבאללה בזמן ההפצצות על ערינו הצפוניות. השהידים הפלסטינים פוצצו את עצמם באוטובוסים שלנו. מדוע צה”ל צריך לנהוג בהם אחרת? צה”ל גם עשה מעל ומעבר כדי להציל את האוכלוסייה האזרחית של האויב. ניתנו להם שעות כדי לעזוב את הכפרים בהם התבססו לוחמי החיזבאללה. בעצם ישראל אפשרה לפעילי חיזבאללה להימלט עם האוכלוסייה האזרחית ולהימנע מאבידות.
תושבי הכפרים בכסילותם לא הסתתרו במקלטים כפי שדווח אלא במרתפי הבתים. אף בר דעת לא יחפש מסתור במרתף הבית בעת ההפצצה. לא ישראל, אלא תושבי הכפרים טעו.
לא חשוב האם הייתה פרובוקציה מצד החיזבאללה – ישראל נהגה צבאית נכון לפי המצב שנוצר. ישראל לא צריכה להתנצל בבכיינות. במלחמה תמיד יש הרוגים. פעילי שלום עכשיו עם נכות מוסרית השתלטו על הנהגת המדינה וכעת שמים אותה ללעג, גורמים לדמורליזציה של צה”ל ומפסידים את המלחמה.

העקרונות שלנו הם גזעניים כך על פי ה-Newspeak. אי אפשר לכנות באותו שם – גזען – את זה שמשעבד ומשסה בשחומי העור ומונע את ההשכלה מילדיהם של אלה שהובאו אל המדינה בעל כרחם, ואת היהודים אשר בסך הכול חפצים לחיות ומדינתם הקטנה ללא תערובת עוינת בתוך החברה. אי אפשר להתעלם מהבדלים ברורים: רוב האנשים סולדים מקבוצה או מאומה זו או אחרת. ברם סלידה סתמית לא מזיקה. שנאה פעילה היא דוחה. אך המוסלמים יכולים ליהנות מחיים מזהירים במדינתם מעבר לגבולות ישראל.
אנשים מעדיפים לחיות בנפרד אפילו מקרוביהם. כשהילדים גדלים עוזבים את בית הוריהם. עוד יותר ברור שאנשים לא רוצים לחיות ביחד עם אנשים זרים. מהות קיומם של היהודים היא השוני שלהם מאחרים. האם לא מגיע להם לחיות במדינה משלהם?

אתמול נפגשתי עם אחד מאנשי עסקים האמריקני חשוב. אחד מאלה שהרב כהנא כינה “בעל הון יהודי”. איש עסקים בכיר ותורם גדול שעשה את הונו בדרכים מפוקפקות. היום הוא אישיות משפיעה בקהילה יהודית.
מדוע אנחנו מקריבים את הכבוד והצדק בעבור אתנן מזוהם? רבים מעדיפים לעצום עיניים למקורות הלא כשרים של התרומות.
במסורת היהודים איסוף התרומות מהציבור נעשה במקרי חרום כגון יתומים, אלמנות, שבויים וכד’. המעשר מתחייב רק מהתוצרת החקלאית ולא במקרה: מי שנהנה מהתרומות מוגבל במוצרי יסוד בלבד. היהודים יכולים לספק את הצרכים האלה על ידי תרומות קטנות מהאוכלוסייה העובדת.
אולי הגיע הזמן להפסיק לקבל את התרומות ממקורות מפוקפקים אפילו במחיר של ירידה מסוימת ברווחת הציבור? ערכים יהודיים מקוריים צריכים להיות יקרים לנו יותר. יש לשים לב גם לכך שתרומות רבות מתבזבזות על ידי ניהול כושל בידי אנשים לא אחראים.
אולי הגיע הזמן להפסיק להושיב את בעלי ההון בשורות הראשונות בבתי כנסת כאשר ידוע שרובם הם עבריינים? בתי כנסת רבים מדי נראים כמקלט לפושעים.
אני יכול להעיד על מקרים רבים בהם אנשים יצאו מבית הכנסת בשבת ונסעו ברכבם אל המשרדים שלהם. אנו מצווים לבער את הרע מקרבנו. מדוע אנחנו נותנים לו מפלט?

לעיתים קרובות שואלים אותי שאלה תמוהה. רבים אולי סוברים שאני חדור שנאה אך אני אינני כזה. רבים - אולי רוב חבריי - הם לא-יהודים ואף ערבים. היחס שלי ליהודים-כופרים גרוע יותר מהיחס כלפי גויים החיים ע”פ דרכם של בני נח.
אני בהחלט בעד צעדים חמורים נגד אויבי ישראל. היום אלה המוסלמים, אבל לפני מאה שנים אלה היו הנוצרים, ולפני אלפיים שנה אלה היו היהודים הכופרים. בכל מקרה הגישה שלי נובעת מהכרה רציונאלית של התנגשות האינטרסים ולא משנאה סתמית.
התלמוד מלא בביקורת כלפי היהודים הכופרים. ברם אפשר לקחת את הספרות הנוצרית ולמצוא בה הרבה דברים אנטישמיים. הרמב”ם בז לגויים אבל כרופא - טיפל בהם.
אל תשכחו גם את המסורת הרטורית של אותם ימים. את הפוליטקלי-קורקט המציאו לא מזמן אבל התעמלנים של אז היו חדורי מוטיבציה להקניט את היריב ולהדביק לו תווית. דברי יוחנן זהוב-השפתיים היו מלאים בדברי שטנה כלפי יהודים אך היו לו יחסים טובים עם חכמי היהדות.
לעתים קרובות אנשים מתעבים את אלה אשר מערכת הערכים שלהם צרה יותר משלהם. למשל מי שמשתמש במיומנות בסכו”ם באוכלו במסעדה יבוז לשכנו לשולחן האוכל בעזרת כף בלבד. כך גם היהודים בעלי ערכים פרטניים וקפדניים ביותר יכולים לתעב את הגויים. אך אין כאן שנאה.

משעשעים אותי יהודים שמכנים את הערבים “טרוריסטים”. ראו את משה רבנו. הייתה לו מטרה פוליטית ברורה להשמיד את מצרים. הוא הביא עליהם את הדבר – הנשק הביולוגי הקדום. בסופו של דבר הוא הרג מצרים ללא הבחנה כולל ילדים. והיהודים-העבדים בזזו את אלה שרדו בהם. האם זאת לא דוגמה לטרור הפלסטיני? זה לא אומר שמשה רבנו לא צדק. זה אומר שמבחינת הפלסטינים המלחמה שלהם כנגדנו לא פחות מוסרית.