יהודים ככל אומה אחרת יכולים להתגורר בכל מקום בעולם שיחפצו. ע”פ העיקרון הזה – אם ערבים גרים בישראל גם ליהודים צריכה להיות אפשרות לחיות משטחה של מדינה פלסטינית-ערבית. ערביי ישראל מתגוררים בכפרים וערים מיוחדים שלהם. ליהודים צריכה לעמוד הזכות לחיות ביישוביהם בשטחי יו”ש. אם ערבים מרשים לעצמם לתבוע את רכושם שהיה בבעלותם לפני קום המדינה – גם יהודים יכולים לדרוש את זכותם למה שהחזיקו מימים-ימימה. בני זוגם של ערביי ישראל ממדינות אחרות מקבלים אישורי שהיה בישראל – אותם זכויות חייבות להיות מוענקות ליהודים במדינת פלסטין.

דור שני נולד וגדל כבר ביישובים יהודיים ביו”ש. עובדת הלידה ומגורים על האדמה אשר אינה שייכת לאף מדינה מעניקה זכות חוקית לאדם להמשיך להתגורר במקום לעד. יהודים רבים התגוררו במדינות ערב, ונדרשו ע”י הערבים לעזוב את ביתם ולהפקיר את רכושם. מדינת פלסטין יכולה להיות מקום המבחן של האפשרות לדו-קיום בשלום בין ערבים ליהודים.

היסטוריה יודעת תקדימים לדבר: כשבריטים עזבו את הון-קונג וקולוניות אחרות הם לא הרסו ערים וכפרים, ולא הכריחו את נתיניהם לשוב לבריטניה. להפך – אזרחי בריטניה שנותרו בקולוניות המשיכו לקדם את ענייניה הלאומיים של בריטניה הגדולה. כך נהגו גם צרפתים באלג’יר ובאינדונזיה לאחר הענקת העצמאות למדינות אלה; בעלי אזרחות צרפתית חזרו אל מולדתם מאוחר יותר מטעמי בטחון. לאחר פירוקה של בריה”מ רוסיה הפקירה המון רוסים במדינות שהשתחררו ממשטר הרודני שקרס. רוב הרוסים קיבלו את האזרחות של לטביה, ליטה, אסטוניה וכו’. גם כאשר ארה”ב פירקה את בסיסיה הצבאיים בפיליפינים אמריקאים רבים נשארו שם.

אישות מדינית ישראלית מתכוונת להרוס את הישובים היהודיים ולגרש את אוכלוסייתם ביו”ש בטרם תעביר את השטחים לפלסטינים.
החוק הבינלאומי אינו מעודד פעולות כאלה. אמנם צ’כים ופולנים גירשו את בני הלאום הגרמני משטחם אחרי מלחמת העולם השנייה כי אלה הוגדרו כאוכלוסיה עוינת. היה סביר מבחינתם של פלסטינים לעשות את זה כלפי יהודים ביו”ש אולם למרבה האירוניה זה מבוצע ע”י ממשלת ישראל. גירושם של יהודים מאדמתם אשר נרכשה באופן חוקי הוא מעשה חמור וחסר תקדים. ממשלת ישראל נמנעת מגירוש אוכלוסיה ערבית משטחה של המדינה ברם מתירה את גירושם של אזרחיה יהודיים שמתגוררים ביו”ש ע”פ חוקי אותה המדינה:. תחילת התיישבותם בשטחי יו”ש הייתה כאשר הם היו תחת חסותו של שלטון ישראלי הצבאי.

אין לממשלת ישראל זכות לגרש את היהודים מביתם גם מטעמים ביטחוניים. כל מדינה חופשית חייבת להעניק הגנה לאזרחיה; אילוץ של מישהו לקבל את חסותו הוא רקט, סחיטה באיומים. צריך גם לציין שאדמות היישובים נרכשו ע”י הסוכנות היהודית לישראל. פיצוים אשר שולמו למגורשי עזה וצפון שמרון רק מוכיחים את אי-החוקיות של הגירוש – הרי אם הגירוש היה חוקי על מה יש לפצות?
גירוש אוכלוסיה אזרחית ע”י כוח צבאי הוא פשע מלחמה. מבחינת החוק הבינלאומי כל שינוי מקום מגוריו של האדם חייב להיעשות ע”פ רצונו או הסכמתו החופשיים. סעיף 7 של התקנון של בית המשפט הפלילי הבינלאומי (אמנת רומה) קובע שגירוש בכוח הוא פשע נגד אנושות, אחד מביטויים של טיהור אתני.

טריבונאל הבינלאומי הרשיע את ראשי היוגוסלאביה לשעבר באותם פשעים אשר בוצעו ע”י ממשלת ישראל כנגד תושבי גוש-קטיף.

גירוש תושבי גוש-קטיף נבעה מעמדה פוליטית טוטאליטרית אשר קובעת את זכותה של המדינה לקבוע את גורלם של אזרחי המדינה אף ללא הסכמתם. מנגד עומדת העיקרון הליבראלי-דמוקראטי של זכויות האזרח לבחירה חופשית של אורח חייו וקביעת גורלו האישי. במדינות חופשיות נשמר זכותו של האזרח לחיות היכן שיחפוץ – אם בארצו, אם בחו”ל. בריה”מ מנע מאזרחיה להגר לישראל או מדינות מערב; ישראל היום מונעת מאזרחיה להגר לרשות פלסטינית.

מדינות חופשיות אוסרות על אזרחיהם לבקר רק במדינות עוינות מטעמי בטחון, והאיסור כולל גם ביקורי פוליטיקאים או אנשי עסקים. פוליטיקאים ישראלים מבקרים תדיר בשטחי הרשות הפלסטינית, אנשי עסקים מנהלים מגעים עם עמיתיהם ברשות, העמדה הרשמית היא שישראלים ופלסטינים נמצאים בתהליך השלום ולא מלחמה – לאיסור על אזרחי ישראל לבקר, לטייל או להתגורר בשטחי הרשות אין כל בסיס חוקי או תקדימי.

במדינות עם שיטח הממשל ליבראלית אין השלטון יכול לחוקק חוקים כראות עיניו: למשל חוק אשר יחייב את האזרחים לקפוץ על רגל אחד, או לאסור לבנות בתים בני שתי קומות, או לאסור להתגורר במקום מסוים ללא סיבה מוצדקת. ברם ישראל אוסרת על מתנחלים לשהות בשטחי הישובים שכבר פונו. אף אם הבתים כבר נהרסו אדמות היישובים הם שטח ציבורי ומותר לאזרחים לשהות בשטחים אלה. ואם בתי הישובים עדיין עומדים על קנם אסור למנוע מהם להשתמש בהם.

ממשלת ישראל מגרשת יהודים לא רק מאדמות הסוכנות או קק”ל אלא גם בחלקות שנרכשו ע”י מתנחלים מפלסטינים באופן פרטי. נשללת מהם אפשרות למשל למכור את האדמות האלה לחוואים מחו”ל ובמקרה הזה לא תחול עליהם חוק ישראלי כי הם נמצאים מחוץ לשטחי המדינה ולא בבעלות אזרחי ישראל. הממשל בחברון לא רק אוסר על יהודים לרכוש את הבתים מערבים אלא מגרש אותם מבתים אשר כבר נרכשו כחוק. אולם לתושבי חו”ל מותר לרכוש בתים ושטחים בחברון ואלה היו יכולים להשכיר או לחכור אותם לישראלים.

משטר טוטאליטרי גורס עליונותה של המדינה על זכויות הפרט. אמנם הגרסה הזאת מחייבת את המדינה לפדות את הבתים המפונים מתושביהם במחירי השוק ואף לפצות אותם מעבר לזה. אולם הזכות הזאת נתנה רק לריבון, ואם ישראל מתנערת מריבונותה על שטחי יו”ש אין לה כל זכות לגרש ולפצות.

לממשלה עומדת רשות לפדות ולהרוס נדל”ן פרטי במקרה שהנ”ל מהווה מפגע או הפרעה חמורה לשלום הציבור – למשל להזיז את מפעל רועש מתוך שכונת מגורים. ברם הטענה שהתיישבות היהודית בעיו”ש היא המכשול לתהליך השלום אינה עומדת במבחן: לא היה שלום עם ערבים לפני ההתנחלות, וגירוש יהודים מגוש-קטיף גם לא הביא לשלום.

ממשלת ישראל פועלת באופן בלתי חוקי כנגד אזרחיה הנאמנים ונמנעת מלפגוע באוכלוסיה מתנכרת: היא הורסת יישובים יהודיים ולא עושה דבר נגד בנייה לא חוקית ערבית שהפכה לתופעה בכל חלקי הארץ. ערבים מגורשים רק במקרה שפלשו לשטחים צבאיים מובהקים, לפי פרשנות הכי מצומצמת של המושג “אינטרסים לאומיים”.

ממשלת ישראל לא תוכל לפגוע במתנחלים אם אלה ייוותרו על האזרחות הישראלית.

הקמפיין לוויתור על האזרחות הישראלית אינו בא לשלול פעולה לשינוי המצב המדיני בישראל. ברם יש להבין ששינוי הנתיב הפוליטי של ישראל אפשרי רק דרך התקוממות עממית. הרי השמאל והערבים יוצרים ביחד רוב פרלמנטארי ומצביעים באופן מתואם. הישראלים כבר השלימו עם מדינה אתיאיסטית, עיוורת להבדלים אתניים. הפלסטינים למעשה כבר יצרו מדינה משלהם והם יכולים להכריז על הקמתה בכל עת ללא המתנה להסכמה ישראלית. רוב המדינות מכירות בפלסטין העצמאית וישראל לבסוף תיגרר אחריהן.
מרד אזרחי אפשרי על אף שהשב”כ חודר לכל התארגנות ציבורית ובתי המשפט שפוטי השלטון גוזרים עונשים למתנגדי הממשל ללא הוכחות חד-משמעיות. מהפכנים במדינות אחרות נתקלים בבעיות דומות, והמצב קשה יותר במדינה טוטליטרית קטנה כמו ישראל. מהפכה היא אפשרית, אך סיכוייה קלושים.
יהודים הרוצים לשנות את ישראל באופן מהותי צריכים להתכונן לגרוע מכל. אם תוכרז הקמתה של המדינה הפלסטינית וישראל תמשיך להתדרדר – יהודים צריכים לפתח אסטרטגיה של מילוט.
ראשית, אנחנו צריכים ליצור תנאים להישארותנו ביהודה ושומרון. שנית, עלינו להכין את הקרקע לקבלת הריבונות או אוטונומיה עצמאית. ליהודים יהיה קל יותר להתמודד עם התנגדות פלסטינית מאשר עם ישראל ולו רק בגלל חולשתם של שירותי ביטחון פנים פלסטינים לעומת השב”כ. ליהודים קל יותר לירות באויב הפלסטיני מאשר ביהודי, שמאלני ככל שיהיה.
במקרה של מרד בתוך ישראל דעת הקהל השמאלנית תהיה נגד, אולם מרד נגד ערביי פלסטין יגרום לאהדה בקרב דעת הקהל העולמית, גם הלא היהודית.
יהודים שיוותרו על אזרחות ישראלית יוכלו להישאר בפלסטין כתושבים ללא אזרחות. הם לא יהיו נתונים למרותה של מדינה כל שהיא והפלסטינים לא יוכלו לגרשם באופן חוקי, גם לישראל לא תהיה אפשרות חוקית כזאת. העולם לא יוכל להתנגד לנוכחות יהודית בפלסטין כפי שהוא מקבל נוכחות ערבית בישראל.
אחרי שהיהודים יתבססו בשטחי פלסטין, התקשורת העולמית תפנה את תשומת ליבה מערבים שנהרגו בידי צה”ל לקורבנות יהודיים בהתנחלויות. מדינה פלסטינית לא תחזיק מעמד זמן רב מחמת סכסוכים פנימיים אלימים. בו בזמן המתנחלים היהודים יחזקו את כוחותיהם וירחיבו את תחום השפעתם הביטחונית, ייצרו רשת של מחנות הפליטים שרק הכרזה על עצמאות בשם מסוים תחסר להשלמת המהלך.
העבריינות הכי משתלמת היא זאת שמנצלת פרצות בחוק. וויתור על אזרחות – היא פרצה; גם ישראל וגם פלסטין יוכלו לצפות שלב אחר שלב של המהלך אך לא תהיינה מסוגלות למנוע אותם. תוך מספר שנים יהיו היהודים מסוגלים ליצור מדינה עצמאית ולגרש משטחה את הערבים בשיטה אגרסיבית נוסח מחדשי הישוב היהודי בחברון.

על פי חוק השבות הישראלי כל יהודי רשאי לשהות בארץ ללא הגבלת זמן גם ללא אזרחות ישראלית. ישראל לא תשנה את החוק רק כדי להתנכל למתנחלים כי קיימת הסכמה רחבה לא לשנותו. שינוי חוק השבות פותח פרצה לשינוי העמדה בנוגע לזכות השיבה לפלסטינים שעליו נאבקים הערבים והשמאל.
גם הבנקים ימשיכו לתת שרות לתושבי יהודה כפי שהם משרתים תושבי-חוץ. אפילו אם הבנקים יסרבו להעניק שירות למתנחלים, אלה יכולים להישען למערכת בנקאית האלקטרונית דרך רשת האינטרנט. עם הזמן תפתח מדינת יהודה מערכת בנקאית משלה. השוק החופשי ללא התערבות ממשלתית תמשוך את ההשקעות מחו”ל.
תושבי יהודה יצטרכו לפרנס את עצמם ממקורות עצמאיים: הורים ישלמו למורים וגננות, מערכות שונות יכולים להתקיים על תרומות מיהודי התפוצות. מתנחלים יגיעו להסכם עם ממשלת ישראל על העברת כספי מס-הכנסה כפי שעשתה הרשות הפלסטינית. אך השאיפה שלהם צריכה להיות השגת העצמאות הכלכלית מרבית, אם הם חפצים במדינה עצמאית. הם לא יהיו עניים יותר מהחלוצים של שנות ה-30-40. גם יהודה המקורית, המקראית – לא הייתה עשירה במיוחד. מדינת יהודה תוכל להגדיר את עצמה ביחס לישראל לפי המודל של יחסי סאן-מרינו - איטליה.
שימוש בתווית “עבודה עברית” יהווה מקדם מכירות מעולה לתוצרתה של מדינת יהודה. ישראלים רבים מתביישים לשאול את המוכר ישירות על מקורם של מוצרים אולם בשמחה יעדיפו את תוצרתה של מדינת יהודה המסומנת באופן בולט. אפשר יהיה אף “לנגן על מייתרי הנפש הסוציאליסטי” ולגרום להם לאהוד את רעיון של שיבת העם היהודי לעבודת כפיים; ושמאלנים לא פחות מימנים שנאים את ערבים.
ברשות הפלסטינית כעת אין כל חוק המגביל את רכישת קרקעות. החוק הירדני הקדום אוסר מכירת קרקעות לישראלים אך לא ליהודים. אחרי חתימת הסכם שלום עם ישראל ירדן – כדי למנוע האשמות באפליה – אסרה באופן גורף את מכירת הקרקע מלבד לערבים. סביר להניח שמדינת פלסטין תנהג באותו אופן. ובמקרה הזה תקבל משנה תוקף האמנה הבינלאומית לגבי התושבים חסרי אזרחות – אמנה חשובה כל כך שפלסטינים לא יעיזו להפר אותה, אם יחתמו עליה אם לאו. סעיף 13 של האמנה קובע זכויות משפטיות שוות לתושבים חסרי האזרחות; המתנחלים ייהנו מאותן זכויות מאשר כל תושבי-חוץ אחרים, זהים לבעלי קרקעות ערבים שאינם אזרחי פלסטין. סעיף 26 של אותה אמנה מתנה זכות תנוע חופשית בכל שטחי המדינה בה נמצאים הפליטים; מתנחלים יהודים יוכלו להשתקע בכל מקום שיבחרו כולל יישובים הקיימים שלהם. בלתי אפשרי לגרש את הפליטים : פלסטין תלויה בסיוע מאירופה וארה”ב ולא תסתכן בהפרה בוטה של זכויות האדם. מאותה סיבה היא גם לא תנתק את מקורות החשמל והמים ליישובים יהודיים (הרי ישראל לא עשתה את זה בחבל עזה למרות אינתיפאדה). תושבים יהודיים של היישובים הנצורים יהיו לאייטם חם של רשתות הטלוויזיה של ארה”ב; גם דעת הקהל הישראלית תגלה אמפטיה. ממשלת ישראל מוכנה לגרש מתנחלים בסיוע כוחות הביטחון שלה אך לא כתוצאה מפעולה של הערבים.
החיים בתנאי מחנות הפליטים בשטח המדינה הפלסטינית זהו פתרון זמני: צריך זמן כדי לאגור כוחות ולהתכונן למאבק נגד פלסטין. לא ניתן לעשות את זה בתנאים הקיימים כאשר השב”כ פורס את רשת המודיעינית שלו על מתנחלים. בקיצור: יהודים נשארים בשטח פלסטיני ללא אזרחות כי להלחם נגד פלסטינים על הקמתה של מדינה יהודית בגדה המערבית קל יותר מאשר לבדל את יהודה מישראל. שורה תחתונה: אנחנו נערכים למאבק על מדינה יהודית מול פלסטין החלשה במקום להתמודד עם ישראל החזקה, כפליטים ללא אזרחות – ולא ככובשים ישראלים.
החיים היהודיים בשטחי פלסטין תחת הגדרה של פליטים לא תימשך זמן רב: למרות שיהודים מוכנים לקבל על עצמם סטאטוס ה-“דימי” המוסלמי (תושבים נכרים, סוג ב’) – ערביי פלסטין הלאומנים כבר עברו את השלב של נאמנות לכללי האסלאם. אני נותן שנתיים-שלוש להיווצרותה של תנועה המונית לוויתור על אזרחות ישראלית והצטרפות למדינת יהודה, היהודית באמת.
מתנחלים צריכים להדיח את מועצת יש”ע כסייענית לשלטונות הישראלים. במקומו צריכה לקום מועצה הנבחרת בבחירות ישירות, שייקנו לה מעמד של פרלמנט נבחר; עם הזמן המועצה תהווה בסיס לממשלת מדינת יהודה המכוננת. על מתנחלים לבחור גם הרב הראשי ליהודה שייהנה מסמכויות הנשיא.
הרב כהנא אמר:“מערכת הבחירות בשטחי עיו”ש הם השלב המכונן של מדינת פלסטין”; כך גם הבחירות למועצת יהודה תהווה מעשה מכונן של מדינת יהודה היהודית.

כל דבר בביטוי המוגזם הופך להיפוכו שלו. כדי להימנע מתופעות לווי לא רצויות – אל תפריז בשום דבר. תהנה מהחיים מעט פחות מכמה שאפשר, בזבז מעט פחות כסף מיכולתך.
דעת הקהל סוברת שפושע עם ניצוץ של טוב-לב- הוא כמעט צדיק, וצדיק עם מעט נטיות שליליות –צבוע. צדיקות ועבריינות – הם שתי מידות קיצוניות, סטייה קטנה מבטלת את שתיהן.
אנרכיה פראית וקפיטליזם חסר בלמים – הם ללא ספק תופעות קיצוניות, אך מעט וויסות עושה אותם לכלים חברתיים מועילים מאוד. אנרכיה זקוקה לחוקים בסיסיים והשוק החופשי – לבלימת מונופולים. אנשים התרגלו לחיי הנוחות ולא מקדישים תשומת לב ראויה להגנה על חירויותיהם: בזה הרגע חירויות ניטלים מהם – או על ידי זרים, המהגרים או פולשים, או על ידי בני עמם בדיקטטורה. מעט פחות ממצב של שוק חופשי – עדיין נחשב קפיטליזם. מעט פחות מהכלל ” מכל אחד – לפי יכולתו, לכל אחד – לפי צרכיו” – עדיין נחשב לסוציאליזם. מעט פחות מהחופש המוחלט – עדיין נחשב אנרכיה.
מיסוי על ידי המדינה הוא הסמל הכפייה, אך החברה זקוקה לו. חלופה למס יכולה להיות דמי חכירה לטובת העיר או ישוב. דמי חכירה או מס-רכוש תואמים בקירוב את מס ההכנסה ומאפשרים גביה רכה וחברה חופשית.
חופש הבחירה של תחום ההתיישבות המובטח הנובע מניידות יעשה את ההבדל בין קרונות הנוודים לבין מפעלי דמידוב בסיביר בהם הועסקו עבדים. ברוטליות של המשטרה תרד עם הגברת הפעילות למניעת הפשיעה על ידי הפעלת מודיעים. אמנם החיים בחברה המוצפת במלשינים יכולים להיות לא נעימים עד שנבין שמשלמים להם על המידע על עולם הפשע.
מדינת יהודה לא יכולה להיות חילונית. אולם אל לה להיות פונדמנטליסטית.

תנועת שלום עכשיו מוחה נגד רכישת הבית בחברון על ידי מתנחלים. לדעתם, היהודים כופים עסקת רכישה מפוקפקת על ערבי מסכן. תמוה הדבר – כיצד קומץ יהודים יכול ליטול את הבית מידי ערבי הנתמך על ידי אלפי שכניו, על ידי משטרת ישראל וארגונים יהודיים שמאלניים רבים שבכל עת שמחים לייצג אותו בבית המשפט? ערבי שבנה בית בן ארבע קומות – ודאי אינו מסכן, הוא אינו נראה כטרף קל.
הסיפור הוא פשוט: ערבי החל לבנות בית גדול מדי והוא אינו מסוגל להשלימו. אז הוא מעמיד אותו למכירה ובמחיר מופרז יחסית לשוק הנדל”ן בחברון. מצד שני, יהודי חברון מודעים לכך שכל פעילותם נמצאת תחת מעקב של שלטונות הצבא וארגונים פרו-פלסטיניים, דאגו שעסקת הרכישה תהיה כשרה, ללא רבב.
מה תמוהים תנאי הכיבוש הזה: זכויותיו של הכובש מוגבלים יותר ביחס לזכויותיו של הנכבש. הכובש מחמש את הנכבש בנשק אוטומאטי – בידי הערבים אלפי רובי סער, הערבים בונים ללא הפרעה אלפי בתים לא חוקיים - ואילו ליהודים אסור לרכוש נשק אוטומטי, ליהודים אסור אף להשלים או להרחיב את הבתים הקיימים, שלא לדבר על בניה חדשה. לא נמצא תקדים בהיסטוריה למצב זה, בו זכויותיו של הכובש נפגעות מהכיבוש.
אם לערבים מותר לעבוד בישראל יש לאפשר זאת גם ליהודים בשטחים הנמצאים תחת שליטה פלסטינית. הדרישה מהיהודים לעזוב את חברון כמוה כדרישה מהערבים להסתלק מתל-אביב. יהודים לא דורשים שליטה מלאה על חברון אלא רק אוטונומיה תרבותית ושמירה על המקומות הקדושים, ואלה מוגנים להם בחוקי השריעה. בעקבות האירועים האחרונים יהודים רבים שוקלים לוותר על אזרחות ישראלית כדי לקבל אפשרות חוקית להישאר מעבר לקו הירוק כאשר ישראל תיסוג ממנו. חשוב להם יותר לחיות במקום בו דרכה רגלו של אברהם אבינו מאשר להיות מזוהים עם תל-אביב, על מופעי החשפנות והבארים שבה.
בניגוד להתנחלויות אחרות יהודי חברון לא מחזיקים בשטח משמעותי ורוכשים כדין בתים מערבים. לעומת זאת, בתי יהודים שנשדדו מהם ב פרעות תרפ”ט בחברון מצד הערבים - לא הוחזרו להם. אם כך מאזן הצדק הוא לטובת יהודים.
תוכלו להגיד שהנוכחות היהודית בחברון מונעת את השגת השלום עם הערבים? קשה לקבוע מה גורם להשגת השלום ולהפך. זכרו את מטחי ה”קסאמים” על שדרות ואת מלחמת לבנון האחרונה: נסיגות מלבנון ומעזה לא הביאו שלום. חברון יכולה לשמש דוגמה טובה לדו-קיום: היהודים מסתובבים שם באופן חופשי ונוסעים עם חלונות פתוחים בזמן שהערבים ממגנים את חלונותיהם בסורגים ורשתות – וכל זה במצב בו ערביי חברון מחזיקים בנשק רב בהרבה מאשר היהודים.
התצוגה הגדולה ביותר במוזיאון החברוני מספרת על הפוגרום ב-1929 כאשר ערבים שחיו בדו-קיום עם יהודים רצחו את רובם, כולל אחיות של בית החולים “הדסה” שטיפלו בערבים בחינם. מי שסבור כי המנטאליות הערבית השתנתה ראוי שישים לב להתפרעויות בעיראק של היום.
בית-המריבה עומד במקום אסטרטגי חשוב: הוא נמצא על הציר היחיד המחבר בין חברון לקריית-ארבע. השאלה היא – מי יירה מחלונות הבית הזה כאשר יחזרו הפרעות - יהודים או ערבים? אין לצפות שצה”ל יתערב, כפי שלא התערב בעת שד”ר ברוך גולדשטיין נאלץ לבדו לסקל את הפוגרום המתוכנן. חייהם של יהודי חברון יהיו תלויים רק בהם, והשליטה על הציר הזה חשובה מאוד.
הפגנות של שלום עכשיו בחברון מדרבנות את הערבים. לא עלה בראשם של ערבים לערער על עסקת הרכישה בבית המשפט עד שארגוני השמאל יהודיים הציעו זאת להם. לערבים זהו משחק ללא הפסד: להכות ביהודים בעזרת יהודים. “שלום עכשיו” הרס את המיתוס שיהודים עומדים כחומה לתמוך איש ברעהו.
האירועים בחברון מדיפים ריח רע: השמאל היהודי והשמרנים הערביים עשו יד אחד נגד יהודים נאמנים. יהודים ממשיכים לחיות את חייהם למרות ההמולה סביבם. לא קל להפחיד את היהודים המהלכים עם ראש מורם בין הקרוונים המחוררים מיריות הערבים, במקום אליו מתנקזים כל התפילות בטרם יעלו השמימה.
מוזר לראות ילדים יהודים משחקים ליד בית המריבה, את פניהם של יהודים לומדי תורה, עובדים ולוחמים: הטיפוס היהודי שנחשב לנכחד.

פונדמנטליזם הינו השקפת עולם מושכת המונים. הפרוטסטנטים – הפונדמנטליסטים הנוצרים – מכובדים במערב והמוסלמים מכבדים מאוד את הפונדמנטליסטים שלהם. בעולם הדמוקרטיה המקועקעת פונדמנטליזם מייצג את היושר וניקיון כפיים וערכים מוסריים.התורה היא יסוד משפטי מעולה, כולל תקדימים ומנהגים; היא עדיין מהווה מסמך משפטי אקטואלי.
החילונים יצרו שיטה משפטית פורמאלית בה החוקים מתוארים בקווים כלליים בלבד. המערכת הזאת קרסה: מערכת המבוססת על חוקים פורמאליים ומשוללת יסוד מסורתי נדונה לכישלון. במקום בו מזלזלים במסורת וביושר האינטלקטואלי שולטים עורכי-דין, המשפט הופך לזירה של תעלולים משפטיים. המשפט הפורמאלי מכיר בנשואים חד-מיניים ורק שאריות התבונה מונעות בינתיים את ההיתר לגילוי עריות.
שיטת המשפט הרומית שהתקבלה כבסיס למערכת המודרנית לא הייתה מפורטת והשאירה מקום לפרשנות רחבה על ידי השופטים ולכן לשופטים ברומא היה חשוב מאוד לשלוט באומנות הרטורית. אולם הסנגורים העתיקים פנו אל השכל הישר ולא התדרדרו עד לטריקים וגימיקים כפי שעושים זאת עמיתיהם המודרניים.