שמעון פרס כבר לא מסוגל לעבוד יותר על אף אחד בארץ. בימין ובשמאל, כולם יודעים על טיבו המכוער. אבל לא כך עם נתניהו, שהציבור בארץ מחזיק באשליות מסוכנות בקשר אליו. האמת היא שנתניהו בזמנו זכה בראשות הממשלה רק בגלל שהוא התמודד מול שמעון פרס.

בתור ראש הממשלה הבא של ישראל, אין ספק שנתניהו עדיף על אהוד ברק, שכבר הוכיח שהוא מוכן לוותר על הכל לאויבינו, כולל ירושלים. עמדתו של נתניהו, לפחות על הנייר, היא מעט יותר יהודית. אל מול האיום האיראני, ייתכן ונתניהו ימנה את אהוד ברק ובכך יפצה על חוסר בקיאותו בניהול צבאי. מצד שני, אין זה בנמנע שאולמרט יפציץ את הכור האיראני ממש לפני הבחירות, על מנת לזכות את עצמו בתמיכה ציבורית.

עד לאיזו מידה נוכל להאמין שנתניהו יממש את הבטחותיו ערב הבחירות? מי שבאמת מאמין שכל מה שייאמר באמת יתקיים, משלה את עצמו. הפוליטיקאים בישראל התברכו איש איש בחוסר כנות יוצאת דופן. רבין נבחר על רקע הבטחתו להגיב בחריפות כנגד כל מתקפת טרור, רק על מנת לחתום על הסכמי אוסלו מיד עם היבחרו. שרון זכה בבחירות חלקית בשל התנגדותו לתוכנית הנסיגה של השמאל מעזה – ואז ביצע אותה בעצמו, תוך התאכזרות יוצאת דופן לבני עמו. אחרי שמנחם בגין, מנהיגו של ארגון הטרור - האצ”ל, החזיר את סיני, ויצחק שמיר, מנהיגו של ארגון הטרור - הלח”י, הסכים לועידת מדריד, מה נותר לנו לצפות מנתניהו, איש עסקים אמריקאי?

נתניהו לא היה גרוע בצורה בלתי רגילה. הוא לא ויתר באותה המידה כמו שאר ראשי הממשלה הימנים. יש משהו שטני בעובדה שלמעשה כל הויתורים המפליגים של ישראל לאויביה, נעשו בידי אנשי ימין. בגין, שמיר, שרון. לרשימה זו אפשר גם להוסיף את רבין, שעל אף השתייכותו לשמאל, היה רבין ימני מאוד בגישתו הפאשיסטית לניהול הצבא והפוליטיקה.

סיבה אפשרית לנטייה זו הינה שהשמאל יודע למעשה שהוא משקר בכל הקשור לדמוקרטיה וליברליזם, ולכן אין לו שום בעיה להבטיח דבר אחד ולעשות דבר אחר. הימין לעומתו, ניחן במעט יותר כנות, או לפחות ישירות. ברגע שמנהיג ימני לא רואה מוצא רציונאלי מבעיה מסוימת, הוא מסכים להצעה זרה שעל פניה באה להבטיח שלום, ואז באמת מיישם אותה.

אני אומר שוב, נתניהו לא היה כזה גרוע: אפילו עם כישוריו המינימאליים בתור יועץ עסקי,הוא ידע להתעקש שהפלסטינים יתנו משהו בתמורה לדרישותיהם. אם הם רוצים שישראל תיישם את הסכמי אוסלו, עליהם ליישמם בהתאם – ותחילה במיגור הטרור. רק בעולם המעוות של הפוליטיקה הישראלית, יכולה דרישה כזאת להיחשב בתור “הישג”. גם אולמרט נוקט בגישה דומה, אומנם מזווית שונה: הוא אינו דורש מהפלסטינים דבר כי הוא יודע שכל דרישה תהיה חסרת טעם, הם הרי לא יעמדו בשום הסכם. אם אולמרט יבוא בדרישות, הוא ייתפס בעולם בתור מכשול לתהליך השלום, בין אם דרישותיו יהיו הגיוניות או לא. על כן, אולמרט הצליח לקבור את תהליך השלום תחת המון דיבורים ואפס מעשים.

סימן ההיכר של נתניהו הוא נטייתו להאיר זרקור על חוסר שיתוף הפעולה מצד הפלסטינים. נתניהו חתם על הסכם וואי, שהבטיח ויתורים מפליגים לפלסטינים בתמורה לדרישות בלתי אפשריות: אכיפת איסור על התססה אנטי ישראלית בשטחים, איסוף כלי הנשק מידי ארגוני הטרור, ופירוקם של ארגוני הטרור. היום עדיין איננו יודעים אם הפלסטינים והישראלים חתמו על ההסכמים ללא כל כוונה ליישמם, על מנת לרצות את האמריקאים, או שמא ערפאת באמת האמין שהוא יוכל להפר כל אחד מהתנאים להם התחייב ועדיין לבוא בדרישות לישראל. איך שלא יהיה, ההסכם לא שרד – אך רק לאחר שישראל עמדה בהתחייבותה הראשונית ומסרה שטחים נרחבים לרשות הפלסטינית. למעשה, ישראל מסרה פי שתיים יותר שטחים משהיא הייתה חייבת – 2% משטחי C במקום 1%, ו12% משטחי B במקום 7%. כאן טמונה הסכנה בגישתו של נתניהו: בכל פעם שהוא נחוש להוכיח את חוסר רצינותם של הפלסטינים, מוותר נתניהו על עוד חלקת אדמה.

בדומה, נתניהו התגאה בכך שהוא ניסח את הסכם חברון, שהציב תנאים בלתי אפשריים לפלסטינים. תנאים אשר היו דומים לתנאי הסכם וואי. אך אם תסתכלו על ההסכם, תראו שכתוב בו שישראל מתחייבת למסור את כל חברון לפלסטינים, ללא כל חלוקה.

אלא אם כן אולמרט יפציץ את הכור האיראני, נתניהו ינצח ללא ספק בבחירות. איך אמר לינקולן: ” אפשר לרמות את כולם חלק מהזמן, או חלק מהאנשים כל הזמן, אבל אי אפשר לרמות את כולם כל הזמן.” כנראה שאמירה זו לא תקפה לגבי היהודים, שנותנים לאותם הפוליטיקאים שרימו אותם בעבר לחזור על אותם התעלולים שוב ושוב. האם יש בנמצא מועמד יותר מוצלח מנתניהו? כנראה שלא, כולם גרועים באותה המידה. המדינה היהודית הוקמה באופן מאוד טוטליטארי, בידי ישות אחת - אלוהים, ועל כן איננה מסוגלת לשרוד באופן דמוקרטי. אנחנו לא מצפים לטוב מההליך הדמוקרטי. כל ראש ממשלה, אשר צמח מתוך המערכת המושחתת, יהיה בהכרח מושחת בעצמו. אל לנו גם לצפות לראש ממשלה ירא שמים במערכת הנוכחית, שכן מנהיגים יראי שמיים (והפוליטיקאים של ש”ס לא נמנים ביניהם) לא לוקחים תרומות. כך שלמעשה אין זה באמת חשוב מי יהיה ראש הממשלה הבא. אם יש פתרון לסכסוך הישראלי-ערבי, הוא לא יגיע מהכנסת, אלא מהרחוב.

אבל הבחירות כן יכולות לשמש פלטפורמה להרבה אנשים מוכשרים שרוצים להיכנס לכנסת. גישתנו היא להצביע לאנשים כמו ברוך מרזל, חסיד אמיתי של מאיר כהנא, או אולי אריה אלדד. נתניהו לא זקוק לקולנו. איתו או בלעדיו, הוא יזכה בבחירות. אך קולנו יכול לפחות להכניס לכנסת אנשים שלא יתנו לנתניהו מנוחה במידה ויסטה מדרך הישר. בהתחשב במצבה של הכנסת, לא תזיק מעט השפעה ימנית, שתחזיר לישראל את שפיותה.

המנטאליות של ציד המכשפות מעולם חלפה מין העולם. אפילו היום אנו עדים לציד שכזה המתנהל כנגד אולמרט. כאשר אני מתייחס ליהודים חילוניים, אני לא מדבר רק על האתיאיסטים המוצהרים, אלא גם על אלה המתיימרים להיות דתיים, אך בפועל גירשו את ה’ מחיי היום יום, והקציבו לו יחס בין כותלי בית הכנסת בלבד.

במה בדיוק מואשם אולמרט בפרשיית השוחד המתנהלת נגדו? אישום ראשון הוא על קבלת שוחד מכספי תרומות למימון קמפיין פוליטי. מדובר באישום שכל קבוצה פוליטית בישראל אשמה בו. האם אי פעם תהיתם מה היה דרוש על מנת לגייס את העיתונאים הרוסים לקמפיין הבחירות של ליברמן? בערך 40 אלף דולר לאדם.

אישום שני גורס כי אולמרט השתמש בכוחו על מנת להשפיע על המיליארדר אדלסון שינהל עסקים עם טלנסקי. אדלסון הרי לא נענה לבקשתו של אולמרט, ובכלל בקשתו של אולמרט הינה דבר הנהוג בקרב פוליטיקאים ורבנים כאחד. בנוסף לכך, בקשתו של אולמרט לא הייתה קשורה לביצוע תפקידו כראש ממשלה. חשד נוסף גורס כי אולמרט פעל פעם נוספת לבקשתו של טלנסקי, על מנת לקשרו עם עמיתים עסקיים בתיווך של דיפלומט ישראלי בדרום אמריקה. גם הפעם, לא מדובר בנזק או סכנה למדינת ישראל. במדינה בה קידום קרובים ומינויים פוליטיים הפכו לחלק בלתי נפרד מההתנהלות היומית, התנהגותו של אולמרט איננה ראויה להתייחסות יוצאת דופן.

אישום שלישי גורס כי אולמרט ביקש כסף מטלנסקי למטרת נסיעות אישיות. כאמור, גם כאן מדבור בפעולה בה כל פוליטיקאי ורב בישראל אשמים בעצמם. לפני מספר חודשים, נתניהו הואשם באותו הפשע כאשר בילה את תקופת מלחמת לבנון השנייה בלונדון. אם כבר, זה שאולמרט זקוק לנדבן יהודי הזוי שיממן את נסיעותיו זה עניין מבורך. ברק, נתניהו וליברמן לעומתו, “הרוויחו” מספיק כסף על מנת לממן בעצמם את הנסיעות הראוותניות שלהם לחו”ל. שלא כמו שיחותיו התמימות של אולמרט בשמו של טלנסקי, הם באמת צברו את הונם על גבה של מדינת ישראל. אם מישהו אשם בניצול קשריו ומעמדו בממשל על מנת להתעשר - זה הם.

כן, אולמרט באמת טס במחלקה ראשונה והתאכסן במלונות מפוארים. מישהו באמת מצפה מראש ממשלה לטוס במחלקת תיירים? לציפי ליבני יש מטוס פרטי! הימים של מנחם בגין ויצחק שמיר, בהם פוליטיקאים התגוררו בדירה צנועה, חלפו להם מהעולם. אפילו בימיהם היו השניים חריגים יחסית לשאר נציגי העם. אם אתם רוצים דמות של קדוש בראש העם יש לי כמה הצעות, אך לאף אחד מהם אין באמת סיכוי להיבחר.

מה בעצם כל כך גרוע באולמרט? אל תשכחו שבתור חבר כנסת צעיר, אולמרט הצביע נגד תוכניתם של בגין ושרון להחזיר את סיני. בתור ראש ממשלה, אולמרט פתח במלחמת לבנון השנייה בהזדמנות הראשונה, והסב נזק רב לחזבאללה. ניהול המלחמה היה כושל? האשם בזאת הוא הצבא, לא אולמרט. אולמרט גם אישר את התקיפות האוויריות המתמשכות ברצועה. האם ישראל באמת רוצה להסתבך במבצע קרקעי ברצועה? האם ישראל באמת רוצה שצה”ל ישתלט על הרצועה ויהיה שוב אחראי על עבודת השיטור, מה שיחשוף חיילים ישראלים למארבים ופיגועי התאבדות יומם ולילה?

כולם צורחים להדיח את אולמרט ולהחליפו…. במי? אפילו שמיר ובגין ביצעו ויתורם מפליגים בועידת מדריד וקמפ דיויד בה סוכם על החזרת סיני למצרים. מי כבר יכול לרשת את אולמרט? מופז ולבני הרי הביעו את רצונם לפיתרון “שתי מדינות לשני עמים”, מה שיוביל את ישראל לאבדון. יתרונה האלקטוראלי של לבני טמון רק בכך שהציבור בישראל אינו יודע עליה דבר – מה שהופך אותה למועמד היחיד ללא שלדים בארון.

ברק כבר ניצל את הקלף של “מר ביטחון” כשסרב סרב לדון בתחילה עם ערפאת. עם זאת, למראה גלי האלימות הראשונים של האינתיפאדה, ברק שינה את דעתו. בשל העובדה שברק היה זקוק נואשות לתמיכתו של השמאל הרדיקאלי והמפלגות הערביות, הוא הסכים אפילו לוותר על ירושלים. זאת כמובן, אלא אם כן נאמין שברק למעשה רימה את השמאל הקיצוני, וביים את כל “שיחות השלום” על מנת לחשוף את פניו האמיתיות של ערפאת.

נתניהו גם הוא לא עמד בבטחתו להתנער מהסכמי אוסלו. עם זאת, כיום נתניהו טוען שכן קיים את התחייבותו האלקטוראלית בכך שלא יישם את ההסכמים עקב אי עמידתם של הפלסטינים במחויבויותיהם. אך האם זה מצדיק את זה שנתניהו ויתר על יהודה לפלסטינים שכן עמדו במחויבויותיהם? נתניהו הרי נטש את חברון, ואין שום ספק שהוא גם ינטוש את ירושלים. אם שמיר ובגין לא היו מסוגלים לעמוד מול הלחץ השמאלני-אמריקאי המשותף, אין לנתניהו שום סיכוי.

יש היום מספר אישי ציבור בארץ שהם גם כנים, וגם חסרי כל סיכוי להיבחר: אריאל אלדד, ברוך מרזל ומשה פייגלין. הם יכולים לזכות בכמה מושבים לכל היותר, אך הם לעולם לא יצליחו להרכיב קואליציה. כמובן שאין זה אומר שלא חשוב להצביע להם, הם ממלאים תפקיד חשוב של זבוב טורדני שלא ניתן למחוץ. נתניהו אינו זקוק לקולכם על מנת לזכות בבחירות, אך ייתכן וקולכם יהיה קריטי בעבור אלדד ומרזל. כל עוד נתניהו ידבוק בהבטחותיו שלא להחזיר את הגולן וירושלים (מה עם הגדה?), אלדד ומרזל יתמכו בו - כך שקולכם לא יבוזבז.

אין בישראל שום פוליטיקאי בעל סיכוי אמיתי להיבחר שניחן באומץ הלב להתנער מהאויב הפלסטיני. בשל המחסור במנהיג דגול שכזה, טקטיקת הסחבת של אולמרט על אפו וחמתו של השמאל מהווה את הגישה הטובה ביותר בנמצא. הבטח את כל מה שהם רוצים לשמוע, אל תיתן להם דבר, משוך את המשא ומתן עוד ועוד… פוליטיקה אמיתית בידי מדינאי מוכשר הינה כמו מכחול ביד האומן.