ב-2004, ישראל התנקשה במנהיג החמאס, אחמד יאסין. כל חברות מועצת הביטחון של האו”ם מלבד אמריקה אישרו את ההחלטה המגנה את ההתקפה הישראלית. ב-2005, משטרת ערב הסעודית, בת-ברית בכירה של ארה”ב ולקוחה הרוכשת ממנה נשק, עצרה ארבעים נוצרים בבית פרטי בריאד באשמה שעסקו בטקס דתי שלא היה מוסלמי. הפעולה הסעודית לא גררה כל גינוי.

“שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב”ה היא, הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.” פירוש רש”י, בראשית, פרק א’ פסוק א’.

יהיה זה פשטני לדמיין שאולמרט ימהר להביא להקמת מדינה פלסטינית. אולמרט הוא אמן האינטריגות הפוליטיות וההבטחות הבלתי ממומשות. הוא הבטיח חזור ושוב להסיר את המחסומים, אבל רובם עדיין מוצבים במקומם. הוא גם נשבע שיפנה את המאחזים, אבל הם עומדים זה שנתיים ימים. הוא ניצב בפני לובי רודף שלום של יהודים המלאים בשנאה עצמית, המשתוקקים להביא להשמדת המדינה היהודית. הם שואפים לתת את הר הבית למוסלמית ולמעשה לוותר על השליטה הישראלית על העיר העתיקה בירושלים. מסירת הר הבית אינה קשורה לעזרה לפלסטינים, מטרת המסירה היא השמדת הלאומיות היהודית. ההשמדה המיותרת של גוש קטיף הייתה הצעד הראשון. המחנה התבוסתני השמיד בהצלחה את קהילת הקנאים היהודים שעד עכשיו לא הצליחו להחלים מהטראומה הפסיכולוגית שעברו, ונותרו מחוסרי בית. מסירת הר הבית, העיר העתיקה, חברון ויהודה ישמידו את התקווה היהודית לחזרה לארץ המובטחת. לחופי תל-אביב אין כל משמעות תנ”כית. היהודים כבשו את הארץ היהודית ומסרו אותה – אין אומה בעולם שתוכל להתאושש מבושה שכזו למשך דורות. על השמאלנים לתת את הר הבית בכדי להבטיח את שלטונם המתמשך על היהודים משוללי המורל והאידיאולוגיה.

מה היא האלטרנטיבה? הפלסטינים לא יחתמו על הסכם שלום אלא אם כן ניתן להם את הר הבית. בסדר, תשכחו מהפלסטינים. מה יועיל לנו שלום עם המון פרימיטיבי? האלטרנטיבה להסכם שלום היא טיהור, ולישראל יש מספיק טנקים כדי לטהר את השטח מההמונים העוינים. הפלסטינים ילחמו על הר הבית – גם היהודים השמרנים יכולים להלחם. בשיטות דומות, וביעילות רבה יותר. חברי הכנסת השוקלים לוותר על ירושלים ולמסור אותה לערבים חייבים להבין את הסכנה הנובעת מכך, להם ולבני משפחותיהם. המשטרה לא תגן עליהם לנצח והיא אינה יכולה להגן על אלפי קרוביהם ועמיתיהם. ההצבעה על הוויתור על ירושלים לערבים חייבת להיות שוות ערך להתאבדות, מילולית.

אבל אנחנו לא יכולים לשלוט על מיליוני פלסטינים לנצח. ואנחנו גם לא צריכים לעשות זאת. מספר הפלסטינים המפורסם הוא מוגזם ביותר, הן מסיבות פוליטיות והן מסיבות כלכליות (תמיכה של האו”ם). המספר האמיתי קרוב לשני מיליון. הסקרים מצביעים על כך שלפחות שליש מהם מעוניינים להגר, בכלל זה 70% מהצעירים. ישראל השמאלנית למעשה מונעת מהם להגר במקום לעודד זאת בלב שלם. אם יקבלו סיוע באמצעות ויזות ובונוסים להתיישבות מחודשת, הפלסטינים הצעירים יעזבו את החברות המזקינות בעזה ובגדה המערבית, שסופן לגווע בתוך מאה שנה. מצור ועוצר, אספקת מים מוגבלת וסגירת השוק הישראלי יכריחו את מעמד הפועלים הפלסטינים להגר.

אפילו עכשיו, אחוז אחד מהפלסטינים מתגורר על 58% משטחי יהודה ושומרון. השטח ריק, מוכן לסיפוח מצד ישראל ללא טרנספר משמעותי של פלסטינים.

אבל מה יגיד העולם על ישראל? הוא ימשיך להגיד את אותם הדברים להם התרגלו היהודים במשך אלפיים השנים האחרונות.

תושבי הברונקס הם דומים הן במישור האתני והן במישור השפתי לתושבי הפרברים של קליפורניה. הם חולקים היסטוריה, מטרות ואויבים. עם זאת, אין כל פוליטיקאי בר דעת שיתייחס אליהם באופן דומה. ישראל מתעקשת להתייחס לעזה ולגדה המערבית כישות אחת. גישה שכזו לא תצלח. פלסטין הופכת להיות שתי מדינות כושלות: עזה של החמאס והגדה המערבית הפרו-ירדנית.
למצרים אין נטייה לסרב לרכישת קרקעות. היא התעמתה עם סודן בנוגע לסכסוכי גבול שוליים, אך נטשה את עזה בלי לחשוב פעמיים. המקום אינו שווה עד כדי כך שיהיה כדאי לקחת גם מיליון הפלסטינים שבו. אלו הם הפלסטינים מהסוג הגרוע ביותר: 59 שנים הם הורחקו מאדמתם, גרו כפליטים במחנות צפופים בחסות האו”ם, ללא העסקה או עתיד, גועשים משנאה ומטינה, תאי כלא קלסטרופוביים בלי קשר על העולם החיצון. הם כבר רגילים לכלי נשק ולאלימות – ובכך, הם מייצגים את הזבל האנושי האולטימטיבי. אין כל סיבה להרוג אותם, אך יש סיבה טובה לנטוש אותם. שרון הכיר את העזתיים טוב יותר מכל אדם אחר: כמושל הצבאי, הוא הצליח לשמור על עזה שקטה באמצעות פעולות שיטור קיצוניות. לשרון היה את ההיגיון הבריא שקרא לו להתנתק מהעזתיים – אך הוא שגה בכך שפינה את היהודים ולא את הערביים מעזה.
עזה עומדת בפני פיצוץ אוכלוסין. תושביה מובטלים, מושפלים ושונים לחלוטין מהפלסטינים השלווים והעשירים יחסים בגדה המערבית. העזתיים עומדים על הקצה. העזתיים המובלים מולידים משפחות ענקיות בכדי שיחיו על הרווחה הבין-לאומית. היהודים מגבילים את תנועתם לכיוון הגדה המערבית ולא מנפיקים אישורי עבודה בישראל. האוכלוסייה הערבית המיואשת תומכת בקיצוניים ומולידה מחבלים מתאבדים. לערבים הצעירים אין הזדמנויות לעתיד, בלי כסף להתחתן הם יעדיפו למות עבור רעיון גבוה. עזה, אזור שבעבר נודע כבלתי דתי מוצהר, הופך במהרה לחממה לאסלאם. הפלסטינים, שאינם מסוגלים להשיג שום דבר בעולם הזה, מחפשים מטרות לעולם הבא. הם לא רואים כל תועלת בחיים, והם לא מפחדים למות – הם בוחרים במשימות התאבדות באופן שגרתי ורגיל. ישראל והאו”ם משחררים את הקיטור מעזה באמצעות הסיוע ההומניטארי, ובכך מאריכים את סבלם. או שתדחפו אותם לכדי פיצוץ או שתתנו להם לחיות – הם לא יוכלו לחיות אם עזה תוותר מבודדת. ישראל דוחפת את העזתים אל הקיר ומציע להם אפשרות להרגעות דרך הטרור. אין זה מפתיע – הטרוריסטים הפלסטינים הרגו יותר יהודים בשש השנים מאז אוסלו מאשר בתקופת האינתיפאדה שלפני אוסלו. מספר ההרוגים היהודים בפעולות הטרור עולה על 7268 הרוגי מלחמת יום הכיפורים. קבוצות מיליטנטיות נלחמות בישראל כדרך היחידה לבסס תמיכה בקרב הציבור הפלסטיני. החמאס והג’יהאד האסלאמי אינם יכולים לשפר את חיי הפלסטינים, והם נלחמים בישראל רק בכדי לבסס את הפלטפורמה האלקטוראלית שלהם.
רק פלסטינים מועטים עוסקים בטרור, וישנם רבים אחרים המלשינים עליהם לשירותי הביטחון הישראליים, אך מספיקים מעטים בכדי להתמיד במעשי הטרור – ותומכים בהם מספיק פלסטינים התומכים בהם באופן שקט. הפלסטינים, העייפים מהמלחמה והקשיים, עשויים לבחור במתונים, אך אי שביעות הרצון הגועשת בקרבם תמשיך להפיק עוד מחבלים מתאבדים. הפלסטינים, למעשה, אכן הצביעו לטובת המתונים – כיוון שלא היה אף אחד אחר שניתן להצביע עבורו. הבעיה הנובעת ממעגל השנאה ואי-שביעות הרצון, הטרור והתגמול, האבטלה והתעמולה של המפלגות המתונות אינה יכולה להיפתר. היה צורך בהרס של מלחמת העולם השנייה ושנים של יציבות בכדי שיופיעו מפלגות מתונות בגרמניה. רק 4% מהפלסטינים הצביעו לחזית העממית לשחרור פלסטין – קבוצת גרילה חסרת אג’נדה פוליטית מיידית. הסקרים לפני הבחירות הורו על כך שלחמאס היו 44% תמיכה, ואלו כללו 15% שלא החליטו. רק שליש מהפלסטינים תמכו בחמאס לפני הבחירות. הירידה בתמיכה הציבורית בחמאס במשך ההתנגשויות שלו בפת”ח מראות שפלסטינים רבים הצביעו עבור החמאס – ארגון צדקה, נוגד שחיתות, ארגון מוסלמי ראוי ולא קבוצת גרילה. מ-41% הפלסטינים שהצביעו עבור הפת”ח, היו כאלה שדמיינו שאבו-מאזן יביא לשלום עם ישראל, בעוד שאחרים פשוט הצביעו למפלגה השלטת הנוכחית. 15-20% מהאוכלוסייה תמיד מצביעה עבור המפלגה השלטת. הדבר המרשים ביותר בנוגע לפלסטינים בבחירות 2006 הייתה שיעור הצבעה של 75% בעזה. שיעור הצבעה כזה הוא גבוה ברוב המדינות, אך שימו לב לזה שהעזתיים הם מובטלים ברובם. הבחירות היו שעשוע בעבורם. רבע מהעזתיים הדירו עצמם מהשתתפות בבחירות ובכך הפגינו את תסכולם הרב מהמפלגות הפוליטיות. ערביי עזה שונאים את ישראל, והם היו שמחים לראות אותה מושמדת כך שיוכלו לחזור לכפריהם הישנים. הם מעודדים התקפות על ישראל אך מעדיפים חיים בטוחים עבור עצמם. הם נהנים ממאבקו של החמאס בישראל, אך שונאים את התקפות התגמול של ישראל. הפלסטינים בעזה היו מעדיפים לחיות בשלווה ובעושר. למעשה, זה לא אפשרי. עזה היא פשוט אינה טריטוריה בת-קיימא.
הישראלים רגילים למוסר הפרימיטיבי לפיו צד אחד צודק והצד השני טועה. לכן, היהודים תמיד רואים בפלסטינים טרוריסטים שונאים שלהם אין זכות על האדמה. אך נסו לבקר במחנות הפליטים הפלסטיניים. תושביהם חולמים על פלסטין בכזו עוצמה עד כדי כך שקשה להם להבחין בין החלום למציאות. הם מדברים על כפרי סביהם שלעולם לא ראו אך הקיימים בחלומות שלהם – אלו כוללים את מספר עצי הזיתים והכבשים שהיו להם. הם מוכנים להלחם ולמות עבור האדמה – וגם להרוג. הם עם כנה ונחוש שנאלץ לחיות חיים בלתי נסבלים . היהודים זקוקים לאדמה זאת, אך עליהם לגרש את הערבים בכדי להפוך אותה למדינה יהודית. זוהי עובדת חיים. אך לצד השני יש עמדה מוסרית חזקה.
ישראל הפכה את עזה לגן חיות – היא נותנת לפלסטינים מים ואוכל, אך שומרת על המקום סגור. התכונה הברורה ביותר בגני החיות היא ההפרדה הברורה בין השומרים ובין בעלי החיים. כשהערבים נובחים באמצעות קסאמים תוצרת בית, הישראלים טסים במטוסי קרב ומסוקי התקפה ומענישים את הפלסטינים באמצעות ירי טילים מדויק. החיות בגן החיות צריכות לקבל את חלקן, אך הן הופכות לכועסות יותר ויותר ככל שהימים חולפים.
גן החיות הוא רווחי לאנשים השומרים עליו בשני הצדדים. בניו של אבו-מאזן הם הבעלים של שש חברות בישראל. ברק נתן לערפאת שדה גז על מנת שיחכיר אותו לחברת הגז הבריטית בתמורה לשוחד. קצין המשטרה החשאית של ישראל, יוסי גינוסר, ניהל את חשבונותיו של ערפאת בישראל. קציני השב”כ מנהלים עסקאות עם הפלסטינים. האוליגרכים הישראלים הפכו את סחר הטובין מול הפלסטינים למונופול. צה”ל הכריז שפלישה לעזה לא מסכנת את חייו של הרב”ט גלעד שליט, על אף שהוא מוחזק בידי חמושים פלסטינים קיצוניים – הדבר חושף, ללא ספק, רמה מדהימה של שיתוף פעולה של שירותי הביטחון הישראליים ובין הטרוריסטים הפלסטינים. השב”כ תופס כמעט את כל המחבלים המתאבדים על אף שפעולות ארגוני הגרילה הם חשאיות ביותר. בכירי ארגוני הטרור בוגדים במחבלים המתאבדים שהם שולחים לישראל בתמורה לפרסים כספיים גדולים. קבוצות הטרור נמנעות מלתקוף את הבטן הרכה של ישראל – יהודים זרים וישראלים בחו”ל – בתמורה לכך שהשב”כ לא יעצור באופן נורמאלי את בכירי ארגוני הטרור.
פלסטין הייתה שקטה עד ששמעון פרס הביא את אש”ף מתוניס. ישראל תמכה באש”ף נגד החמאס, ולאחר מכן תמכה בחמאס בכדי שיעצור את אש”ף. החמאס ניצח, כפי שהיה ברור שיקרה, ועלה בגאות פוליטית שהייתה חזקה מדי מכדי לשלוט בה באופן צבאי: הפלסטינים רוצים בממשלה כנה שבהקשר זה, יכולה להיות רק מוסלמית – המנהיגים הפלסטינים האתיאיסטים לא רואים כל סיבה להימנע משחיתות.
הפסיקו לדכא את הפלסטינים. בואש מפחד הוא מסריח. העיפו אותו מהחצר האחורית שלנו.