אל-קעידה אינו ארגון טרור, אם בוחנים אותו על פי התדירות שבה הוא מבצע פעולות טרור באמצעות אנשיו שלו. במקום זאת, אל-קעידה מתקיים כחברת הון סיכון המתעסקת בתחום מימון יוזמות, אימון עודף, יחסי ציבור ולוגיסטיקה. בתמורה לשירותים אלה, אל-קעידה חולק בקרדיט על פעולות טרור שמבצעים הקבוצות שהן הלקוחות שלו. לפעמים, אל-קעידה טוען להשתתפות באותן פעולות טרור – זה קורה לרוב כאשר טרוריסטים בודדים חסרי ארגון, מארגנים פיגוע מתוצרת “ביתית” בכוחות עצמם. לעיתים קרובות עוד יותר, אל-קעידה פשוט משבח פעולת טרור, כמו שקרה ב-11 בספטמבר, מבלי לחטוף לעצמו את זרי הדפנה. יכול להיות שאוסמה הוא חסר פחד, אבל הוא אינו חייל – הוא בסך הכול ערבי עשיר שהכניס את עקרון הקפיטליזם המערבי לתחום הטרור האנטי-מערבי. בואו נבחן את הפרטים.
סרטי האימה ההוליוודים מציירים את הצד התוקפן באמצעות מאפיינים ביזארים – התקשורת מתייחסת לטרוריסטים באופן דומה. אבל הם לא מהווים מופע חריג של המנטאליות האנושית. הם לאומנים דתיים רגילים המוכנים למות למען מטרה, אך הם אינם מחפשים את המוות כאילו היו חברים בכת מוות - אוסמה מתחמק מניסיונות ההתנקשות האמריקנים. בצבאות רגילים, חיילים משתתפים במה שלמעשה מסתבר כמשימות התאבדות בהגנה על חבריהם ועל המדינה – הטרוריסטים פועלים באופן דומה. אנשים המזדהים באופן נחוש וחזק עם רעיונות עשויים למות בגופם, אך הם ימשיכו לחיות דרך רעיונותיהם – השהדין מתים, אך חיים כחלק מהאומא. הטרוריסטים הם גם לא מפלצות – אם חושבים על האזרחים ההרוגים בפיגועי ה-11 בספטמבר, יש להיזכר בהרוגי דרזדן וטוקיו. היעדר המשיכה לאל-קעידה מצד מוסלמים לא מוכיח שאוסמה אינו צודק: ג’ון בראון נכשל בניסיון לאסוף מאחריו מספר מספיק של עבדים אך חרף התנאים הצליח לקדם מאוד את מטרת ביטול העבדות.
המערבים מתעבים את אוסמה בגלל חוסר הסובלנות הברברית שלו. אנשים מתורבתים ומשפיעים מפחדים להפגין חוסר סובלנות כיוון שהיא מסכנת את סגנון החיים שלהם: קורבנות חוסר הסובלנות שלהם עשויים להשיב מלחמה. האנשים העסוקים במרדף אחר העושר החומרי נוטשים את המאבק על הערכים המוסריים ומוצאים את ההיגיון שבפחדנותם על ידי נטישת האבסולוטים המוסריים. אנשים של מעוניינים להשיג ולהגשים מטרות מוסריות, חותרים להשגת מטרות אחרות במידה פחותה אף יותר. הם מעדיפים רווחה על עבודה, כניעה לממשלה במקום אחריות.
אוסמה הוא אחראי מאוד. המערבים מבקשים להנות מכל רגע מחייהם, והם נעשים חסרי סבלנות. הם רוצים שכל קווי המדיניות המיושמים יביאו לתוצאות מידיות. אוסמה, המשרת את האל הנצחי, הוא בעל סבלנות רבה מאוד – לא בגלל שהוא על אנושי, אלא מכיוון שהוא לא יכול לשנות את המצב הפוליטי מיד. גם אמצעיו אינם מיושנים. המערביים פתחו במתקפות מאסיביות באלג’יר, וייטנאם, אפגניסטן ועיראק אבל הם מאמינים שעידן המלחמה תם. תושבי המדינה הרומאית חשבו באופן דומה. היהודים ב-1939 חשבו שמלחמות על רקע אתני או דתי הן מעבר לגבול המחשבה. אוסמה הוא הרבה יותר ריאליסטי.
הבאת המלחמה לאמריקה אינה שיגיון אפוקליפטי, אלא הדרך היחידה האפשרית לנצח במלחמה. הסובייטים הפסידו במלחמה באפגניסטן חרף אכזריותם כיוון שלמוג’הידין היה מקום מבטחים בפקיסטן – הם יכלו להתגבש מחדש, להתחמש ולהרגע. ישראל מפסידה באופן דומה במלחמתה נגד הטרוריסטים בגדה המערבית כיוון שהיא מניחה להם לבסס מחוז מבטחים דומה בג’נין ובמקומות אחרים. על אוסמה לתקוף את אמריקה אם ברצונו לשלול מאויביו מחוז מבטחים – מתח מתמשך שובר את הרצון להלחם.
אוסמה אינו גאון שאסף מאחוריו את האומות המוסלמיות. הקהילה המוסלמית היא ענקית, מגוונת ומפזרת מכדי לחוש קשרי אחווה קהילתיים. מוסלמים ברחבי העולם לא סייעו לבני בריתם האינדונזים שנפגעו מהצונאמי, מוסלמים אחדים הגיעו לאפגניסטן כדי להלחם בפולשים הסובייטים. הג’יהאד שנערך במאה השביעית נועד למטרת איסוף השלל ולא למטרות דתיות, ומאז הערבים לא הראו כל קנאות דתית המובילה למלחמה. הערבים רוצים ויזות לארה”ב ומעדיפים אותם על מדינה פלסטינית. אוסמה משך לשורתיו אלפית אחוז מהעולם המוסלמי. רבים נוספים מעריצים אותו כסמל אבל אין להם כל כוונה להצטרף אליו. אוסמה מושך אליו הרפתקנים ולאו דווקא מוסלמים. זה לא אשמתו של אוסמה – זו תכונה אנושית. הרב כהנא נכשל באופן דומה לאסוף אחריו מספר מספיק של יהודים אמריקנים בכדי להתעמת מול רוסיה בנושא הגבלות ההגירה על יהודים סובייטים. אוסמה הצליח אפילו פחות באיסוף תמיכת העולם המוסלמי במטרת המרד הפלסטיני. הוא גינה חזור ושוב את הממשלות המוסלמיות ואת הממסד הדתי המוסלמי על כישלונם לתעל את התמיכה הצבאית לפלסטינים, ויקיר ליבו, החמאס, הוכיח עצמו כאכזבה כשלא הביע עניין במאבק המוסלמי הגלובאלי.

הפיגוע שיהפוך את אל-קעידה לארגון הטרור הבכיר ביותר מסוגו הוא ה-11 בספטמבר. הגרסא הרשמית מכילה הרבה מאוד פרטים לא מבוררים, בכלל זה שלוליות של פלדה מותכת שלא מגיעה לנקודת ההתכה בטמפרטורה של 1500 מעלות פרנהייט – הטמפרטורה המקסימאלית הנוצרת כתוצאה משרפת קרוסין, התמוטטות הבניינים זמן רב לאחר שהקרוסין התכלה והעדר שריפות אוחרות, ועד לסיפור האבסורדי הטוען שכנפי מטוס הבוינג הותכו לפני שזה התרסק על בניין הפנטגון. הנקודה הכי חשובה היא שאף ארגון טרור לא נטל אחריות על המתקפה. לעולם לא קרה כדבר הזה בכל מתקפה גדולה בעלת מטרה כוללת. להפך, לעיתים קרובות מספר קבוצות נטולות אחריות על מתקפה אחת. עניינו של הטרור הוא פרסום, והימנעות מלפרסם את עצמך במעורבות במתקפת טרור גדולה היא חסרת הגיון. מנהיגי הטרור לא מפחדים מתגמול, אבל מייחלים להיווצרות אפקט התעמולה. זה לא יאומן שאף קבוצה לא נטלה על עצמה את האחריות לפיגועי ה-11 בספטמבר. אפילו בקלטות הוידיאו המפוקפקות שלו, אוסמה לעולם לא נטל אחריות על ארגון המתקפה. הוא רק שיבח אותה, באופן דומה לדרך בה שיבח מתקפות טרור רבות לפני ה-11 בספטמבר. שבחיו של אוסמה אינם קשורים להשתתפותו באירוע, או אפילו למערבות המוסלמית: הוא ברך את הלוחמים הצ’צ’נים על מתקפת הטרור בתיאטרון נורד-אוסט ברוסיה, אותה רואים רבים כניסיון של הקג”ב ושירות הביטחון הפנימי של רוסיה להפליל את הצ’צ’נים. שבחיו של אוסמה על ה-11 בספטמבר התפרסמו רק ב-7 באוקטובר, כמעט חודש לאחר המתקפה – עיקוב בלתי צפוי – ובאופן שלא אופייני לאוסמה, הוא הדגיש את הצורך בשחרור פלסטין לפני הצורך בשחרור מכה. ממשלת ארה”ב מייחסת לאוסמה רק כמה ימים של ידיעה על הפיגוע טרם התרחשותו – לא מדובר בתכנון. מסקרן אם כן, שמשפחתו של אוסמה בערב הסעודית הוקיעו אותו ארבעה ימים אחרי המתקפה – שלושה שבועות לפני תגובתו הראשונה בנוגע ל-11 בספטמבר: תחת לחץ אמריקני, הם ידעו מי היה הפושע עוד לפני שזה התוודה על פשעיו. אוסמה היה מהיר בנטילת האחריות על המתקפות על שגרירויות ארה”ב בקניה וטנזניה, ואפילו נטל את האחריות על ההתקפה על ה-USS Cole, אותה הוא לא באמת ארגן. קבוצות הטרור האסלאמיות נוטלות דרך קבע אחריות על פיגועים של ארגונים אחרים – התנהגות שמיושמת מתוקף העובדה שקיימת חברות חוצת ארגונים בין חבריהם – ארגוני טרור רבים נטלו אחריות על הפיגועים בטאבה ב-2004. לא יאומן שאוסמה נמנע מלקחת אחריות על מתקפת ה-11 בספטמבר כתוצאה מפחד ממתקפת תגמול אמריקנית. לעצם בחירת התאריך, 9/11 – כנגד מספר החרום 911, יש ריח של הומור אמריקני שחור.
גם הפיגועים על הרכבת הספרדית הם מוזרים. כל מי שגר בספרד יודע שהרכבות המקומיות לעולם לא מגיעות בזמן. לא יכול להיות שארבע הרכבות הגיעו יחד לתחנת הרכבת ושם פוצצו את הגג. ההתקפה תוכננה על ידי מישהו שחי במדינה שבה הנורמה היא שהרכבות מגיעות בזמן – זה שולל את ישראל. כל החשודים הרגו עצמם והעדיפו למות מאשר להיתפס על ידי הממשלה הספרדית. זה מוזר, כיוון שטרוריסטים היו יכולים להשתמש בשימועים בבתי המשפט כבמה תקשורתית והיו יכולים לקוות להינצל במסגרת חילופי שבויים. המשטרה מצאה הרבה חומר נפץ שלא נעשה בו כל שימוש: מדוע לא השתמשו בו הטרוריסטים בפיגועים נגד הרכבת, והשאירו אותו כראיה חותכת? מדוע נשארו בספרד לאחר המתקפה? לא הוכח כל קשר של “עובד-מעביד” בין הטרוריסטים המתים לבין אל-קעידה.
מתקפה נוספת הקשורה לאל-קעידה, זו של מחבל הנעליים, היא מוזרה מעל לכל דמיון. יכול להיות שחוזה פדילה הוא מטומטם, אבל אדם שפוי אחר חייב היה לעזור לו. כל מי שעזר לו להכין את הפצצה הבין שפצצה כזו לא יכולה לגרום למטוס להתרסק. תקרית מחבל הנעליים מריחה ריח של קדימון לפני הצגת ה-11 בספטמבר.
שרשרת מתקפות היא לא אופיינית לטרוריסטים שחייבים לחזור למחתרת לאחר המתקפות, אבל היא טיפוסית ביותר לחבלה שמתוכננת על ידי שירותים חשאיים כאלה ואחרים. לדוגמא, שירות הביטחון החשאי הישראלי ארגן ככל הנראה שורה של מעשי רצח כפולים בהתנחלויות כדי לזרוע טרור בקרב היהודים המקומיים, אלה שהיו יותר מדי פעילים פוליטית. במקרה טיפוסי, שני חברי אותה משפחה ירצחו כביכול על ידי ערבים בתקריות לא קשורות בתוך זמן קצר – עצם אי הסבירות בהתרחשות כזה אירוע יוצרת טרור. ואז כמובן יש ההיכרות של פדילה עם מקווין, שבאופן מפתיע הרס מבנה גדול באמצעות חומר נפץ אמוני בעל חוזק נמוך, אבל זה סיפור אחר לגמרי.
הגרמנים הבעירו את הרייכסטאג על מנת להפליל את הקומוניסטים. היהודים הרגו את רבין כדי להפליל את הימנים. הרוסים פוצצו את בתי הדירות במוסקבה כדי לפתוח במתקפת תגמול על צ’צניה. ביום מתקפה הוא סטנדרט הסטורי לזיוף עילה למלחמה.

מדוע הטרור לא יכול להיות בכול מקום, כל הזמן? לא נדרשים חוכמה או אימונים בכדי לשכור דירה, להדליק גז בתנור הביתי, ולפוצץ בניין. לא נדרשת חוכמה, וכמעט שאין צורך באימון בכדי לשכור משאית, לקנות שלושה טון של דשן אמוניום, לערבב אותו עם אתם-יודעים-מה, להחנות את המשאית בחזית בניין כלשהו, ולפוצץ את הבניין. נדרשת חוכמה מועטה בלבד ואימון מוגבל בכדי להוריד מהפסים רכבת הנושאת מכלי כלור. טרוריסטים יכולים לרכוש באופן חוקי נשקים ובאופן קל באותה המידה לרכוש חומר נפץ תקני על ידי רישום כחברה להריסת מבנים. ניתן לרכוש בלוני גז פרופן בחנויות רבות מבלי להסב את תשומת ליבו של אף אחד. ה-FBI עובד בצורה טובה מאוד ומצליח לחשוף הרבה ניסיונות לפיגועים מצד טרוריסטים. אבל סוג הטרור הביתי שתואר לעיל מתאים לביצוע על ידי תאים בני שניים או שלושה אנשים ובדרך כלל אי אפשר לגלות ניסיונות לטרור מסוג זה מראש.
אחד ההסברים להעדר טרור “ביתי” הוא המניעה המוסרית המובנית. לדוגמא, הצבא האמריקני יכול באופן מעשי להשתלט על המדינה, בדומה להרבה הפיכות שהתרחשו במדינות אחרות, אבל הוא לא עושה זאת. כנופיות פשע יכולות לחטוף פוליטיקאים מקומיים על מנת לבצע חילופי שבויים כנגד חברי כנופיה כלואים, כמו שהמורדים הגרמנים חטפו את פיטר לורנץ ב-1975, אבל מקרים שכאלה הם מעטים. אוכלוסיות במדינות מרובות אוכלוסין הן בדרך כלל קונפורמיסטיות עד לרמה שבה הן שולחות את בניהן למלחמות בוייטנאם ובעיראק, ולא סביר שתנגדנה לממשלה. הביטוח הלאומי הרס את הסיבה החשובה ביותר שבגינה אכפת לאנשים מילדיהם: הסיבה הפיננסית. אנשים לא סומכים על ילדיהם שידאגו לביטחונם הפיננסי לעת זקנה. בהעדר קשרים פיננסים, הסוגיות המוסריות אינן חזקות מספיק מכדי לגרום להורים לקטוע את אצבעות ילדיהם לפני שיתירו להם להתגייס לצבא למטרת מלחמה חסרת היגיון.
אנשים מפחדים לצאת כנגד כל מערכת שלטת לבדם, אבל הם מתאגדים לקבוצות – ואז שירותי הביטחון מגלים אותם. אנשים רבים תומכים בטרוריסטים אבל מעטים יכולים לצאת להרוג את עצמם כזאבים בודדים. האומה האמריקנית בת שלושת מליון האזרחים מפיקה מעט רוצחים פסיכופטים, ולא סביר להניח באופן סטטיסטי שחמשת מליון המוסלמים שחיים בארה”ב יפיקו מחבלים מתאבדים רבים. אבל אפילו לא אחד? קשה להבין מדוע, חרף הכמות העצומה של ההטפות באינטרנט, אף אדם לא יצא כנגד המערכת באמצעות טרור. אנשים כמו רסקולניקוב הם נדירים כיוון שהם עומדים בשוליים של החוקים המוסריים האוניברסאליים, אבל “טרוריסט לאדם אחד הוא לוחם חופש לאדם אחר” ומטרות נעלות מספיק מקדשות את האמצעים – לא אמור להיות חוסר בטרוריסטים בודדים.
אנשים לא מתעבים טרור באותו האופן שבו הם מתעבים רצח. טרור הוא רק כלי, ויכול להניב פירות טובים בצורת חופש – אך הוא יכול גם להניב פירות באושים. מאמציו של אוסמה נדונו לכישלון. לוחמי החופש כמו תומאס ג’פרסון השתמשו באלימות על מנת לשבור את השלשלאות שהעיבו על סדר עולמי חדש קיים. אוסמה עשה שימוש לרעה בטרור על מנת ליצור סדר עולמי חדש – גישה כזו לא יכולה לעבוד במערב. לטרור יש יותר פוטנציאל במדינות מוסלמיות הרוויות באופוזיציה אסלאמיסטית. אוסמה יכול לזרוע טרור בממשלות רודניות על מנת שאלה יאפשרו לאיסלאמיסטים לעלות לשלטון במסגרת בחירות חופשיות. אפילו בעולם המוסלמי, לטרור אין פוטנציאל לטווח הרחוק.
טרוריסטים מחפשים חסות מצד מדינה לא רק בשביל הכסף או הנשק, אלא בראש ובראשונה מסיבות פסיכולוגיות: התמיכה מעודדת ומחזקת אותם. זה אפילו לא קשור לבטיחות: טרוריסטים רבים מוכנים למות. הבעיה שלהם היא אי הנוחות האנושית העמוקה בהתייצבות בפני ישות מאיימת לבדם.
אם האמירה לעיל אכן נכונה – ואין כל גישה אחרת המסבירה את היעדרות הטרור הביתי – אזי אל-קעידה מצטייר כארגון מוזר יותר ויותר. לאל-קעידה לעולם לא הייתה מדינת חסות. אף ארגון טרור לא שרד ללא תמיכה של מדינה או ישות דמוית מדינה. החל מהמתנקשים של ימי הביניים שמאחוריהם עמדה ישות דמוית-מדינה ועד צבא האדום שנתמך על ידי הגרמנים, כל הטרוריסטים נסמכו על “אחיהם הגדולים”. אל-קעידה רכש לעצמו מקום מבטחים בסודן ובאפגניסטן, אבל לעולם לא היה לו “אח גדול” עליו היה יכול לסמוך. או שאל-קעידה הינו ארגון ייחודי היסטורית – הנחה לא סבירה בעליל – או שהוא אינו מעצמת טרור.

למשפט אודות החשודים בפיגועים בספרד היו תוצאות צפויות: זיכוי מלא. הסבר אחד הוא שכמעט בלתי אפשרי להרשיע חשודים בטרור אלא אם כן הם זוהו וקווי הטלפון שלהם נמצאו תחת האזנה – מראש. הם לא משאירים הרבה עקבות, ורק לעיתים רחוקות פועלים במסגרת מבצע מתמשך כמו כנופיה – הם בדרך עובדים בשיטת פגע וברח. במקרה זה, עם זאת, אין כל הוכחות שיחברו את החשודים עם אותה פעולת טרור.
אפילו התביעה הספרדית התנגדה למיתוסים הטוענים שאל-קעידה עמדה מאחורי הפיגועים בהם ארבע רכבות התפוצצו סמוך לתחנת הרכבת. אף אחד מהחשודים לא היה קשור לאל-קעידה, והם לא קיבלו כל ייעוץ או כסף מאל-קעידה. מתוך 28 הנאשמים, רק שלושה הורשעו ברצח, שבעה זוכו, ו-18 מהם הורשעו בפשעים מעורפלים כמו בקשר לארגון טרור. אפשר להרשיע כל ערבי באירופה על האשמות שכאלה, ואילו רק מפני שהוא תורם לארגון נדבה אסלאמי התומך בתורו בחמאס, או המבקר במסגד קרוב בו מבקרים גם טרוריסטים. 18 הנאשמים שזוכו לא השתתפו היו שותפים להתקפת הטרור בספרד.
זוגאם, איש מכירות ערבי, בסך הכול מכר את הטלפונים הסלולאריים בהם נעשה שימוש לפוצץ את מטעני החבלה. הטרוריסטים הם משוגעים אם קנו טלפונים מאחד מעמיתיהם כיוון ששאריות מאותם טלפונים הם קלים לאיתור. הטלפונים נפרצו בחנותו של זוגאם, כאילו מתוך כוונה ליצור עוד ראיות. מדוע לפרוץ טלפונים במקום לקנות טלפונים ששולמו מראש, זולים וזמינים?
גנאוי, ערבי נוסף, הורשע בעוון הסעת חומרי החבלה למדריד. אם הוא ידע אודות הפיגוע – שדרש את השתתפותם של אנשים רבים – מדוע לא גוייס גם להניח את חומרי הנפץ ברכבות? גנאוי הוא לכל היותר סוחר נשק בהיקף קטן, ללא כל קשר למתקפת הטרור.
טרשורס, בעל אזרחות ספרדית, כורה לשעבר, סיפק לכאורה את חומרי החבלה. לא יאמן שהוא, במודע, השתתף במזימה להרוג את אנשי ארצו בהמוניהם – סך כל כמות חומרי החבלה הוא עצום, בערך 300 ק”ג. טרשורס היה מודיע של המשטרה הספרדית, ובמשך שנים סיפק מידע אודות מכירות של חומרי חבלה וכלי נשק. אף אחד לא נתבע על כך שהשתיל והפעיל את חומרי החבלה, רק אנשים בעלי תפקידי סיוע נתבעו. לא זוהה האדם שעמד מאחורי האירוע, והוא לא נשפט.
ארבעה חשודים ערבים פוצצו עצמם כשנעצרו על ידי המשטרה הספרדית. התנהגות שכזו אינה טיפוסית לטרוריסטים אסלאמיים, והיא אסורה בתכלית על פי האסלאם (פיגועי התאבדות מותרים לעומת מעשה התאבדות סתמיים). הערבים הרגו שוטר אחד בפיצוץ, אך ככל הנראה זו הייתה תוצאה בלתי מכוונת. הסיכוי שהערבים יורשעו בעוון הפיגוע ברכבת היה קטן, המשפט סיפק להם טריבון מעליו יכלו להצהיר הצהרות שחצניות, ומעשה ההתאבדות היה חסר הגיון. המשטרה הספרדית הכריזה למרבה הפלא שאין כל דרך לאתר את שאריות הדינמיט בו נעשה שימוש בפיגוע ההתאבדות, ולא ידוע אם אותו הדינמיט שימש את הטרוריסטים גם בפיגוע ברכבת. בהינתן סירוב המשטרה לאתר אותו, סביר להניח שמדובר בדינמיט שונה.
מישהו הפליל את המוסלמים: הושאר רכב באחת התחנות ובו קלטות בהן מושמעים פסוקים מהקוראן, ספרות בערבית ומרעומים. האם עלינו להאמין שהטרוריסטים לא ידעו מה יהיה מספר המרעומים להם יזדקקו, ולכן השאירה כמה ספרים מאחור? הם לא אספו את המרעומים? האם עלינו לחשוב שהם היו כל כך טיפשים עד כדי כך שישאירו ברכב את המרעומים לצד קלטות שמע של פסוקים מהקוראן? נוסעי הרכבת ראו אנשים במסכות סקי שנכנסו ויצאו חזור ושוב מהרכבת. מדוע שהטרוריסטים יפעלו בחוסר אחריות, וידאגו שהנוסעים יחשדו בהם? כמה טרוריסטים בדיוק יפעלו במקביל בכדי להניח מטעני חבלה בלפחות עשרה קרונות? אנחנו מדברים על לפחות שלושים ושישה אנשים – האם עלינו להאמין שאף אחד מהם לא זוהה במהלך החקירה בת שלוש השנים שהתקיימה לאחר מכן? קשה להאמין שהדינמיט גרם לנזק שנראה ברכבות: סביר יותר שנעשה שימוש ב-C-4 (חומר חבלה פלסטי) בפיגועים במדריד. למרבה הנוחות, שק חבלה אחד שלא התפוצץ הכיל דינמיט, כאילו בכדי להגיש ראיות, חוטי המרעום שלו לא היו מחוברים. שק החבלה שהכיל דינמיט ושלא התפוצץ נמצאו באורך נס לאחר שהמשטרה ביצעה חיפוש ראשוני באותה ערמת מטען. שני השקים האחרים, שגם הם הכילו דינמיט שלא התפוצץ, הכילו משהו כה חריג, עד כדי כך שהם התפוצצו כשיחידת החבלנים ניסתה לפרקם. בלתי אפשרי שמומחי חבלה נכשלו לפרק מתקן חבלה כה פרימיטיבי.
אף ארגון טרור לא לקח אחריות על הפיגוע: לקיחת האחריות של גדודי אל-מצרי היא ללא ספק מזויפת. אין כל סיבה הגיונית שארגון טרור לא ייטול אחריות על פעולה בעלת פרופיל כה גבוה. בדיוק כמו פיגועי ה-11 בספטמבר, הפיגוע במדריד היה שונה באיכותו מהתקפות טרור אחרות. קיימים תריסר ארגוני טרור גדולים באירופה, אך אף אחד מהם לעולם לא בצע פיגוע בכאלה מימדים הן לפני או אחרי מדריד. הפיגוע ברכבת היה מוצלח ביותר במובן הפוליטי עבור האיסלמיסטים: הדבר הוביל לנסיגתה של ספרד מעיראק. אך מדוע לא המשיכו אותם ארגוני טרור את הפיגועים במדינות אחרות בכדי לקדם את האג’נדה האיסלמיסטית? אין כל בעיה לקנות C-4 או דינמיט באירופה. תיקים גדולים וטלפונים ניידים גם הם קלים להשגה. מתכנני הפיגוע במדריד התכוונו להפיק את אותו אפקט של פיגועי ה-11 בספטמבר: ציפו שהספרדים יסתערו על האיסלמיסטים בדיוק כמו האמריקנים. התוכנית לא עבדה עם האירופאים: הם העדיפו לסגת מעיראק. הופצצו ארבע רכבות, בדיוק כמו ארבעת המטוסים ב-9/11.
הפיגועים ברכבת לא היו יכולים להיות קנוניה מקומית בגלל סיבה אחת ויחידה: כל מי שחי בספרד יודע שהרכבות לעולם לא מגיעות בזמן. אף תושב ספרדי לא היה מתכנן פיגוע בהתבסס על לוח הזמנים הרשמי של הרכבות. הרכבות לא היו יכולות להגיע סימולטנית ולגרום לתקרת תחנת הרכבת לקרוס – נראה שזו הייתה כוונת מתכנן הפיגוע. מתכנן הפיגוע גר במדינה בה רכבות מגיעות בזמן.
נראה שהפיגוע במדריד קושר באופן סמלי ל-11 בספטמבר: הוא היה אמור להתרחש 911 יום לאחר הפיגועים באמריקה. אבל הרכבות בספרד התפוצצו 912 יום לאחר ההתקפה על מרכז הסחר העולמי. לא באמת.
עברו רק 911 יום בארצות הברית של אמריקה.