לעיתים קרובות, מהללים הומוסקסואלים אודות יצירתיותם, אבל האמנים הבלתי ממושמעים, מחללי-המנהגים, שרבים מהם הם הומוסקסואלים לא יצרו הרבה. הם לא יכולים להתחרות עם המוחות המסודרים של מיכאלנג’לו או של דה-וינצ’י.
רק חלק קטן מההומוסקסואלים הם סוטים ברמה הביולוגית. עבור רובם, ההומוסקסואליות היא עניין של סגנון חיים. אולי עלינו להאמין שתרבות הפופ והתקשורת עמוסים בסוטים ביולוגיים?
הומוסקסואליות היא לא רק סטייה ביולוגית. ישנם סוגים רבים של מחלות נפש, לדוגמא, קלפטומניה. אבל אנשים הנגועים במחלות הלול לא מקדמים את אורח החיים שלהם בבתי ספר. אנחנו לא מצהירים שגניבה היא התנהגות תמימה כיוון שישנם כמה אנשים שאינם מסוגלים למנוע מעצמם לגנוב. חברות מדכאות התנהגויות מזיקות, בין אם מדובר בהתנהגויות המגדירות אורך חיים או בין אם מדובר בהתנהגויות מולדות.
חייבת להיות סיבה לעובדה שכל הדתות הגדולות אוסרות על הומוסקסואליות. הומוסקסואליות, במונחים סטטיסטיים, היא סטייה חסרת כל סימן המורה על כך שהיא תכונה מועלה, ואנשים בדרך כלל מתעבים סטיות כיוון שהן מאימות על היציבות החברתית. רוב ההומוסקסואלים הם או חיות אדם (לגיונרים רומאים, בדואים, הומואים שגבריותם מוקצנת, אסירים) או אותם “אמנים” הדוחפים את הרוב ה”ניסיוני” בחייהם עד לקצה (אקדמאים שמאלניים או אלילי תקשורת). שני הסוגים אינם רצויים בחברות הגונות. הומוסקסואליות היא צעד מוגדר לכיוון ניסוי חברתי. חברות שמרניות שורדות לזמן רב, אבל ניסויים חברתיים, בין אם מטרתם חיפוש הנאה או אידיאלים רחוקים, מעוותים בתכלית את החברות שהם הם מתקיימים ולבסוף נכשלים.
אזורים שמרניים ביוון כמו איוניה הוציאו את ההומוסקסואליות אל מחוץ לחוק, בעוד שזו פרחה באתונה ובתבאי. היוונים והרומאים קיימו יחסים הומוסקסואלים לעיתים קרובות, אבל לא רק יחסים מסוג זה, כמו ההומואים ה”ביולוגים” המודרניים. מעטות הן הדמויות בהיסטוריה העתיקה הידועות בכך שקיימו רק יחסים הומוסקסואלים. רעיון ההומוסקסואליות הביולוגית הוא המצאה מודרנית. האם עלינו לקחת את הדוגמא היוונית כמובנת מאליה? הם קיימו יחסי-מין עם בני אותו המין עם קטינים, בין שאר הפשעים האחרים. סיבה חשובה להומוסקסואליות הייתה שמבוגרים היו יכולים לקיים יחסי מין שלא ניתן לאתרו עם נערים צעירים ולא עם נערות. ההומוסקסואליות הגרקו-רומאית הייתה פדסרסטיה – פשע חמור בחברות המודרניות. מעבר לכך, היוונים תעבו את התפקיד הפסיבי ביחסים ההומוסקסואליים, והוא הושאר לעבדים ולקטינים. היוונים העתיקים, מודל עבור ההומוסקסואלים המודרניים, היו רואים ביחסי המין שהם מקיימים כתועבה. היוונים ההגונים לא היו מופקרים כמו ההומוסקסואלים המודרניים.
החברה הרומאית בשלביה המוקדמים, זלזלה מאוד בהומוסקסואליות ופיתחה אימפריה שדעותיה בנדון היו דומות. התפקיד הפסיבי נשמר לעבדים ולאנשים מתועבים ושנואים.
הנצרות הפאולינית התאימה עצמה לטעמים הפגאניים עד כמה שיכלה. העובדה שפאול יצא בחריפות נגד ההומוסקסואליות גרמה לכך שאנשים רבים היו שותפים לדעתו.
הומוסקסואליות כאורח חיים מתמיד לעולם לא היה שכיח. במסגרת הרדיפות אחר ההומוסקסואלים בהולנד ב-1730, רק מאה אנשים לערך הוצאו להורג. הגל הנוכחי של ההומוסקסואליות אינו ייחודי. היו מספר פעמים לאורך ההיסטוריה שההומוסקסואליות הפכה לתופעה שכיחה, בדרך כלל על רקע מהפכה חברתית, כמו במאות ה-7 עד ה-11, ולאחר מכן התופעה הצטמצמה עד לרמה חסרת משמעות ברמה החברתית.
איסור ההומוסקסואליות אינו איסור מרכזי בתורה. החרם על הומוסקסואליות הוא בסך הכול פירוש של האיסור מעשרת הדברות הנוגע לניאוף. התורה מכילה מספר רשימות הנוגעות לאיסורי יחסי מין, ורק רשימה אחת כוללת הומוסקסואליות. אך עדיין, האיסור קיים.
האיסור על הומוסקסואליות אינו חשוב כשלעצמו, אך הוא מדגיש את הפער בין הטוהר המוסרי של התורה ובין הפוליטקלי-קורקטיות. טיהור ארץ ישראל מהומוסקסואלים היא הצהרה הקוראת לנטישת השמאל לטובת הערכים היהודיים. חברה המוקיעה הומוסקסואלים תמשיך בסופו של דבר להוקעת הערבים וחברים בקבוצות חתרניות כמו שלום עכשיו.
התורה מגנה את חילול השבר יותר מאשר שהיא מגנה את ההומוסקסואליות. האם אנחנו יכולים באופן מציאותי, לגרש את כל היהודים האתיאיסטים ומחללי השבת? מחללי השבת עושים זאת מתוקף בורות אמיתית וכנה: לימדו אותם את האתאיזם והם לעולם לא פגשו רב הגון שיוכל לשכנע אותם במשהו אחר. עם זאת, הדוגמא להתנהגות נכונה מוצגת להומוסקסואלים כל הזמן. מחללי השבת לא עורכים תהלוכות בירושלים, ויהודים אתאיסטים רבים נמנעים מלעבוד בעבודה קשה ביום השבת, ובכך מקיימים את חוק התורה גם אם לא את המצווה דרבנן. רוב היהודים שלא שומרים את השבת מכבדים את אלה שכן. מחללי השבת לא מאמצים יתומים ממשפחות דתיות בכדי ללמד אותם להתעלם מהשבת כמו שההומוסקסואלים עושים לילדים להורים הטרוסקסואלים. אפילו כאשר מחללי השבת מחללים אותה בפומבי, הם לא מנסים לכפות את גישתם על אחרים. הומוסקסואלים שקטים הם בלתי-מזיקים באופן דומה. התורה קוראת להעניש את הומוסקסואליות המופגנת בפני עדים. אבל מצעדי הגאווה, במיוחד בירושלים, התעמולה ההומוסקסואלית בבתי הספר, שטף ההומוסקסואליות בטלוויזיה, הנישואין ההומוסקסואלים, אימוץ הלידים על ידי הומוסקסואלים – כל אלו אינם מקובלים. הומוסקסואלים, כמו כל סוטים אחרים, חייבים לשמור על פרופיל נמוך.

יש ערכים שלא עומדים למשא ומתן. יהודים יכולים לדון אודות הוראות התלמוד או שולחן ערוך, אודות פרטי ערבוב חלב ובשר והדלקת חשמל בשבת, אך ישנם דברים שחייבים לקבל: לדוגמא, שחזיר הו אסור ושעל יהודים להימנע מעבודה מאומצת בשבת. הרבנים המודרניים מקבלים כל מיני סוגים של עוברי עבירה. עליהם לדחות ביד קשה יהודם רשעים. יהודים מעטים יעזבו את בתי הכנסת ויבחרו בדרכם הרעה, רובם ישפרו את דרכיהם לטובה. יהודים משתוקקים להלקאה. רבנים המזלזלים בעבירות מסוגים שונים הם פופולאריים בקרב קהילותיהם. אנשים, ובמיוחד יהודים, זקוקים לערכים איתנים, עם קשר ממשי לעולם המשתנה. במקום להתעלם מעבירות או לבקר אותן באופן שאינו חד משמעו, דחו אותן על הסף. דת חלשה כמוה כצביעות. יהודים יכבדו ויקיימו אמונות חזקות בלבד. אותו הדבר בנוגע לפוליטיקה. גורמים זרים מתמרמרים ומאוכזבים מישראל המשתהה בכל הנוגע להחזרת “השטחים הכבושים של פלסטין”. אך סיפוח “ארץ יהודה היהודית” נשמע אחרת לגמרי. צריך לקבל את העובדה שישנם דברים שאינם עומדים למשא ומתן: יהודים לא יאכלו חזיר ולא יתירו את קיומה של מדינה ערבית ביהודה. האמינו בערכים שלכם. פעלו על פיהם. זה אפילו לא נוגע לדת, אלא מדובר בשמירה על הערכים עליהם אתם מבססים את הקהילה שלכם, את הקשרים עם האנשים שיכנסו איתכם לתא הגזים או יתחפרו איתכם בשוחה בסיני, אלה בני ארצכם שירימו את הנשק וירוצו לצדכם כנגד האויב. עדיף שתוודאו שאתם חולקים את הערכים שלכם איתם.

קוראים רבים מאשימים אותי בכך שאיני מכבד את החיים. זוהי הכללה חסרת משמעות. בני אדם מכבדים את חיי החיות אך הורגים חיות בכדי לאכול ולשרוד. חברות מכבדות חיי אדם אך מוציאות להורג פושעים בכדי לרפות את ידיהם של אחרים. חברות מסכנות את חיי החברים בהן במסעות כיבוש נרחבים או בכך שהן ממנות לתפקד ככבאים המגנים מפני שריפות. תנועת מכוניות ואפילו תנועת סוסים מסכנת חיים בכדי להטיב אותם. לחיים אין ערך אבסולוטי. במערכת הערכים היהודית, החיים עומדים במקום השלישי לאחר עבודת האל (אתיקה, אם תרצו) ורווחה סוציאלית – חברות אחרות מעמידות את ערך החיים באופן דומה.
אנשים מסכנים את חייהם במהפכות במקום להישמע לרודנים, ולפעמים מקבלים על עצמם משימות התאבדות בשם החברה, בשם אידיאולוגיה מסוימת או בשם הדת. אנשים מתאבדים, כשהם הם אינם מסוגלים לשאת באשמה או בחוסר כבוד. חיי אדם הם מונח יותר מדי כללי מכדי להעניק לו ניקוד או מיקום. חיים נוכחים הם ללא ספק בעלי ערך רב יותר מאשר חיים לא נוחים, ולכן הנוחות – ובכלל זאת נוחות מוסרית – שווה חיי אדם עד לרמה מסוימת.
קהילה יהודית, שממנה יוצאו הערבים והשמאלנות, תהיה נוחה מאוד. מדינה בעלת גודל מספיק וגבולות בטוחים, הגשמה דתית ואידיאולוגית – כל אלה יהפכו אותה לנעימה אף יותר. דברים אלו שווים חיי אדם. הם שווים ללא ספק את חיי אויבנו.