אני רוצה מדינה ללא ערבים וגורמים זרים אחרים. על כן אני מבין את האנטישמים שרוצים במדינה ללא יהודים. הגודל כן קובע: אנו מחזיקים בשטח אדמה מזערי, בעוד שאנטישמים רוסים רוצים שישית מהעולם. אולם למטרתנו ההבדל אינו קריטי. כל רב הגון מכיר בכך שעל היהודים לשכון כעם בדד. זוהי מצווה תורנית. לא ניתן לשכון לבד בין ים של גויים. יהודים חרדים מקימים לעצמם גטאות בניו יורק,מה שרק מעצבן את המקומיים, בעוד שהיתר פשוט מתבוללים. מאיר כהנא העיר כי בכל ויכוח בין יהודים והקאנטרי קלאב המקומי שלא מוכן להכניס אותם- הוא יצדד בקאנטרי קלאב. אם היהודים רוצים להתבודד- אז האנטישמים מהווים כלי מוצלח לבידודם.

כמובן שאינו אוהב אנטישמים ברמה האישית. מדובר ביחסי הדדיות. יש לי בסך הכל שתי לחיים ואיני מוכן להושיט אף אחד מהן. אך חובה להודות כי מבחינה אובייקטיבית, אנטישמים שירתו נאמנה את הלאום היהודי. האם אני כולל גם את הגרמנים? לא- כי הם באמת רצחו בנו. אומה נרצחת אינה מרוויחה מדבר. אולם קווי המדיניות שלפני 1941, של גירוש היהודים- היו מעולות ליהודים. זוהי אינה דעתי בלבד, אלא גם נקודת מחלוקת שרווחה בין הציונים ליהדות הגולה בזמנו. הציונים ברכו על מדיניות הגירוש של הגרמנים לישראל, פרשת ההעברה. ארגוני היהודים, מצד שני, לחמו למען זכויות היהודים בגרמניה ודרשו גינוי בינלאומי של התוקפן, למרות שהיה ברור לכל שגרמניה רוצה להיפתר מהיהודים בשטחה. היהודים רק דחפו את הגרמנים לאכזריות בכך שאלצו אותם להוכיח שהם באמת לא רוצים יהודים בשטחם, וכדי להגיב נגד המדיניות האנטי גרמנית של הארגונים היהודים ברחבי העולם. לו הרב וייס וחבורת המורדים שלו היו משכנעים את יהודי גרמניה להגר כשעוד היה ניתן, או מוטב- אם היו לוחצים על הממשל הבריטי לא לסגור את שערי הארץ להגירה יהודית, המוני יהודים אירופאים היו ניצלים.

הכירו בזכותם של האנטישמים לגרש יהודים למקום אליו הם שייכים- ישראל. כמו כן אני מצפה מהם להכיר בזכותנו לגרש את הערבים. למעשה, טרנספר לערבים רק ישרת את המטרה האנטישמיות: עם ישראל נקייה מהטרור הערבי, יהיה קל הרבה יותר לשכנע יהודים לעלות ארצה. ישנם אנטישמי חכמים, ודוסטוייבסקי אינו הדוגמא היחידה. עליהם הבין שמדיניותם נגד היהודים חייבת להיות מקומית בלבד. מדיניותם הבינלאומית חייבת להיות ידידותית לישראל. במקום לחמש את הערבים, על הרוסים לחמש את ישראל. הם שכה רוצים להפתר מהיהודים מחזיקים באינטרס מכריע לראות את ישראל חזקה. הגרמנים, אנטישמים למופת, הבינו עיקרון זה היטב ולכן תומכים בישראל. הגיע הזמן שהאנטישמים של העולם יבינו את המציאות: הדרך היחידה לגרש את היהודים היא לסייע להם לבנות מדינה משלהם.

הגרמני הממוצע שנא את היהודים, אך לא באמת רצה להשמיד אותם. מרבית הגרמנים ללא ספק נחרדו בליל הבדולח. הם קיבלו את השמועות על ההשמדה כחלק מהמציאות הנוראית שסבבה אותם, ולא כדבר מבורך. הפולנים, האוקראינים, הסלובקים והקרואטים תמכו בהשמדה הרבה יותר מאשר הגרמנים.
הנאצים תמיד חישבו את מדיניותם ביחס לתגובת העולם. הם חיכו בסובלנות לתגובת העולם לפני סיפוח אוסטריה, חבל הסודטים בצ’כוסלובקיה, והערי דנציג בפולין. בדומה, הנאצים חיכו בסובלנות לתגובת העולם בנוגע ליהודים. הם הבינו את המסר: העולם שילם את מס השפתיים בגינויים, וסגר את גבולותיו ליהודים. הנאצים בדקו את הלך הרוח על ידי טרנספרים, הרעבות, כליאה בגטאות, מוות ממוקד, ורצח רשמי במשאיות גז. בעלות הברית גינו את הרצח בעמודים הפנימיים של העיתונים. רק אז פתחו הגרמנים במבצע ההשמדה רב המימדים, לאחר שראו מצד אחד שאין להם איך להפתר מהיהודים, ומצד שני שהעולם לא יעמוד בדרכם.

האופוזיציה הליבראלית לישראל, וייטנאם ודרום אפריקה אינה אנטי קולוניאליסטית מכיוון שלליבראלים לא הייתה כל התנגדות לכיבוש הסובייטי של וייטנאם. למרות שהסובייטים חששו ממעורבות ישירה באסיה , קשריהם עם וייטנאם התחילו עוד ב1924, אז הצטלמו הו צ’י מין וטרוצקי יחדיו. בדומה, הכיבוש הוייטנאמי של לאוס לא הטריד את השמאל. לדבר על קולוניאליזם אירופאי בדרום אפריקה גם הוא היה תמוה לאחר שלוש-מאות שנה בהן גרו הבורים במדינה, יותר מחלק מהשבטים האפריקאים.

כמו כן המאבק לא היה קשור לדאגות הומניסטיות. הממשל הקומוניסטי בוייטנאם והממשל השחור המושחת בדרום אפריקה היו הרבה יותר מרושעים ומדכאים ממשלות ארה”ב והבורים. בזמן שהשמאל צווח נגד מדיניות ארה”ב בוייטנאם, אסונות גדולים בהרבה התרחשו ברחבי העולם, בין אם באפריקה או בברית המועצות.

הזכות הלאומית להגדרה עצמית גם היא לא הייתה העניין. יהודים ובאסקים מעולם לא קיבלו תמיכה מהשמאל, והבורים, עם בן מאות שנים, היה זכאי למדינה משלו.
ניתן להבין את התמונה טוב יותר בכך שהשמאל נוטה לתקוף מילולית את מי ששומע לו, אולם לעולם לא את הקומוניסטים או המוסלמים שמתעלמים מהם לחלוטין. אז לפחות חלקית, תנועות השמאל נגד מלחמת וייטנאם, האפרטהייד וישראל משמשות כלא יותר ממפגן שרירים של השמאל אל מול יריב חלש שמוכן להקשיב.

מה גם, שכל תנועות ה”אנטי” בסופו של דבר עוסקות בכסף. זה לא אמור להפתיע את מי שראה כמה כסף גויס למען דארפור, שנגמר במשלוח של כמה שקי תבואה לכל היותר, לאחר ששילמו את עלויות האדמיניסטרציה והפרסום. שימו לב להפגנות האדירות נגד הפלישה לעיראק נוכח השקט על וייטנאם, שם נהרגים למעשה הרבה יותר אזרחים. אופנת המחאות, כמו כל אופנה, בוחרת מטרות אקראיות, עיראק ולא אפגניסטן במקרה זה. אולם ישנם גם אינטרסים מאחורי הקלעים. בריה”מ הזרימה כסף לתנועה האנטי מלחמתית בארה”ב, ומשטרים מוסלמים מממנים את המאחות נגד המלחמה בעיראק, ולא חסרים מוסלמים עשירים ואנטישמים שמממנים את המאבק בישראל.

את תנועות השמאל ניתן להבין הכי טוב כמערכות נגד השיטה הקיימת. מטרתם היחידה היא להפריע לשלטון, והם מתמקדים בנקודות חולשה. המטרות שלמענן נלחמים אינן המטרה עצמה: אם תיסוג ארה:ב מעיראק יוביל הדבר רק לעוד שפיכות דמים, ופירוק גדר ההפרדה תוביל רק לעוד טרור ותגובות קשות של ישראל. המחאות הן לא יותר מאמצעי למטרה אחת ויחידה: לחתור תחת הממשל ומערכת החוק הקיימת.
תחזיתו של מרקס שהסוציאליזם ישתלט על המשטרים הדמוקרטיים באופן דמוקרטי התגשם. ממש כמו ברומא העתיקה, דמוקרטיה וכלכלה השתלבו לכדי מדינת הרווחה- בכדי להפוך אנשים לתלויים כלכלית, ובכך פוליטית- במדינה. הדבר לא יכול לאל להוביל לקריסת החברה, שחונכה להתנער מאחריות ולהיות בלתי יעילה. הסוציאליזם השתלט על אירופה, וכעת הוא משתלט על ארה”ב. התאגידים תומכים בהסדר מכיוון שגם הם זוכים לחלקם בעוגה, כמו הלצת חברות האשראי במשבר הדיור האחרון. הדבר לא בהכרח צריך להעיד על קץ הזמן: מבחינה היסטורית, מדינות רווחה תמיד נכשלו, ופינו את המגרש למדינות חדשות ויעילות יותר שקמו מתוך האפר. המעגל פועל גם הפוך. בריטניה כיום פחות סוציאליסטית מבשנות ה40, למרות שהמגמה הכללית היא לכיוון רווחה.

מדינות רווחה נוטות ליפול לכדי ההמון- הברברים, והמעגל הנוכחי אינו שונה. המוסלמים כיום שוטפים את ערי המערב.

והשמאל הוא הגייס המחישי המלבה את האש.

המערב הטיל סנקציות על פקיסטן וצפון קוריאה בקלות, אך לא על איראן. ארה”ב מספקת נשק למצריים מדי שנה- מדינה שאויבתה היחידה היא ישראל. ארה”ב דוחפת לדמוקרטיזציה בלבנון, פלסטין, ומצריים – לא יכול להיות שהיא עד כדי כך מטומטמת. תושבי עזה ממשיכים לקבל סיוע זר לאחר עליית החמאס לשלטון- ארגון הקורא להשמדת ישראל. אפילו הפתח מורשה להשקיע כספי סיוע זרים בזרוע הצבאית שלו. כל ניסיונותיה של ישראל להתגונן נענות בביקורת בינלאומית: מלחמת עזה, חיסול מבחוח, והתכונית להפציץ את איראן. הקהילה הבינלאומית דוחפת את ישראל לגבולות שאינם ברי הגנה, ומשפילה את היהודים בדרישה שהמקומות הקדושים ליהדות יוותרו בידיים מוסלמיות- ממש כשם שהעותמאנים והפולנים נהגו להסב בתי כנסת לאורבות סוסים. העולם דוחק בישראל להסכים להצעה שהועלתה במאה ה-19, לפיה תיפול ירושלים תחת שליטה נוצרית.
היה זה רק החלק האירופאי של השואה שהסתיים לפני שישרה עשורים.

אם נחזור אחורה בזמן, בסיס הפסיכואנליזה אינו חדש. טכניקת מדיטציה אינדיאנית הנקראת פרטי פרסב נקטה באותה הגישה לפני אלפי שנים. אולם המטרות אז היו צרות בהרבה: להבין את הפחד ממדיטציה.
קחו לדוגמא את פסיכולוגית הילדים. ישנם שלל דעות סותרות. יש שמציעים לגעת בילד ללא הרף, בעוד שאחרים מזהירים שזה עלול לפתח תסביכים מיניים אצל הילד. יש האומרים לגשת את הילד כאשר הוא בוכה, ואחרים טוענים שזה יוביל אותו לבכות בכדי לזכות בתשומת לב. בפסיכולוגיה, ממש כמו בחברה ובכלכלה, נראה שכל מדיניות תהיה מעצם טבעה שגויה- מכיוון שהיא נוקשה וממושכת. בסדר הטבעי של הדברים אין מדיניות, אלא רק פתרונות מידיים. אלה תמיד מתרחשים ברמת המיקרו, ותמיד מתאימים עצמם ללא הרף למצב הקיים. בדוגמא שהבאתי, הורים נורמאלים יודעים להבחין מה מניע את הילד לבכות באותו הרגע, ויחסם לאירוע ינוע על סקלה שבין “אדישות” מוחצנת לבין טיפול בהול- וכל גווני האפור שבין שני המצבים. אולם קווי מדיניות ומרשמים נוטים להיות הרבה יותר סכמטיים.

הנורמה ההיסטורית היא תמיד המדיניות הטובה ביותר. אבולוציית ההתנהגות אינה סבירה פחות מאבולוציית התא. מזה דורות שמליארדי זוגות גידלו את ילדיהם. הם הביטו סביב בחיפוש אחר הדוגמא הטובה ביותר, ואימצו אותה. אם ישנן נורמות התנהגותיות שנמצאות איתנו מאז ומעולם- אין ספק שאלה הן הטובות ביותר. מגמות אלה זהות ל”יד הבלתי נראית” שמניעה את השוק החופשי. רעיון “הילד כחבר” לא התפתח במלואו עד למאה ה-19. ובמאה ה-20, פסיכואנליטים החליפו את הידע האנושי שהצטבר מזה אלפי דורות בתיאוריות אקדמיות.

הרעיון שהורה מחויב בדרך כלשהיא לילדו הינו מגוחך. ההורה כבר נתן לילדו את המתנה הגדולה מכל- חיים. ילדים קיימים אך ורק לשם הנאת ושימוש הוריהם, וכל מחויבות מצד ההורה כלפי הילד הינה מוגבלת ביותר. טיפול מועט בילד אינו נחשב “הזנחה פושעת”, אלא מהווה נורמה היסטורית. הגישה השתנתה בימינו בשל תעמולה רומנטית, בנוסף למספר סיבות חשובות. העבודה הפכה לפחות מפרכת, ולהורים כעת יש זמן לחפש ערכים נעלים. כאשר אלה אינם נמצאים, הם מקרינים את כל תקוותיהם על ילדיהם. בערים גדולות נטולת אחווה קהילתית, אנשים חשים בודדים, ולכן נתפסים לילדיהם בניסיון נואש ליצור מיני שכונה משפחתית. העמידו גישה זו מנגד לנורמה ההיסטורית של כיבוד המשפחה הפטריארכאלית. דוגמה מעניית לכך היא שהתורה מצווה על ילדים לאהוב ולכבד את הוריהם, אך לא להיפך.

הנורמה ההיסטורית היא פתרון רב עוצמה לסטיות שונות. היפראקטיביות הילד הינה תלונה שגורה אצל הורים כיום. ולמה לא? הביולוגיה בנתה את הילד כך שיהיה מוכן לפעולה עד גיל ארבע, אך החברה המודרנית מסרבת לתת להם לעבוד. אז ברור שהם ייכנסו להתקפי היפר אקטיביות. ילדים מצפים לקבל פקודות מהוריהם, ומפסיקים לכבד אותם כאשר אינם מקבלים אותן. מאז שחר ההיסטוריה, ילדים עבדו מגיל צעיר. אני לא מנסה לטעון פה שיש לשלוח ילדים בני חמש לעבוד במכרה, אך אין שום סיבה שהם לא יעשו עבודות בית. באופן מפתיע, שיתוף אקטיבי של הילדים בעבודות הבית נוטה לפתור טענה שגורה נגד הבאת ילדים לעולם: נשים עובדות מהססות כיום להביא עוד ילדים מכיוון שמדובר בתוספת לנטל. נשים רוצות לנוח, ובצדק, לאחר שהן חוזרות עייפות מהעבודה. במשפחה נורמאלית, הילד מחויב לקחת חלק בעבודות הבית, ולא להגדיל את חלקן. ילדים אמורים להוות פתרון, ולא להגדיל את הבעיה. אין צורך בעבודות פרך, אך העבודה צריכה להיות בעלת משמעות. ילדים מסוגלים בהחלט להבחין בין עבודות מטופשות בסגנון סינדרלה, לבין עזרה מהותית להוריהם. אישיות הילד מתעצבת עד לגיל חמש, ולכן חשוב לשלב את הילד בעבודות הבית בכדי להטמיע בו מוסר עבודה, כושר לימוד, התנהגות נאותה, וכיבוד הורים – האנשים שמחלקים פקודות ובונוסים.

שיטת החינוך המודרנית חותרת תחת מטרותיה. זוהי טעות מרה לעודד אינפנטיליות בקרב ילדים בני שבע, עם תוכנית לימודית שמורכבת מ90% משחק ו-10% לימוד. יש לבחור בשיטה היהודית, שמזה אלפיים שנה שמה את הילד במשטר לימודים נוקשה החל מגיל שלוש, ובטח שמגיל חמש. בדומה לכל עבדוה בעלת משמעות, חינוך בעל מהות מגיל צעיר יפתור את כל בעיות ההתנהגות הרווחות כיום. ילדים יכולים לשחק במשחקיהם בזמן המנוחה כפרס על הזמן בו הם עבדו או למדו – שחייב למלא את מרבית הזמן.
מבחינה התנהגותית, בני אדם לא באמת השתנו מאז כתיבת התורה, או שכלל לא היינו מכבדים את הספר הזה. עבדות הייתה דבר שגור לפני מאה שנים, וכמיליארד אפריקאים היו מהגרים בשמחה לדרום קרוליינה אפילו היום – בכדי לחיות כעבדים. המציאות המדומה גם היא קיימת מזה אלפי שנים: היום זו האינטרנט, בעבר הכנסייה. סרטים מצוירים במקום נגנים נודדים, ספורט במקום קרבות גלדיאטורים.

אך האם לא עבר זמנם של הנורמות ההיסטוריות? לאורך ההיסטוריה האנושית היה זה דבר שגור להשיא בנות צעירות מאוד- מה שכיום נחשב פדופיליה. אף אחד לא מתנגד למנהג על בסיס ביולוגי, מכיוון שאין. בסיס הטיעון הוא שילדות בנות 13 אינן בוגרות מספיק לדבר. נכון, אך הבעיה היא על כן חוסר הבגרות שלהן, ולאו דווקא גילן. ישנן לא מעט בנות שנותרות באותה רמת חוסר בגרות בגיל 18 בתיכון, ולאחר מכן בגיל 25 באוניברסיטה. החברה היא שעושה אותן לילדותיות בכך שהיא מסרבת לתת להן אחריות בוגרת. מדובר בהרבה גורמים אחראיים: הממשלה רוצה עוד שנים של תעמולה בדרך מערכת החינוך, הבירוקרטיה החינוכית רוצה עוד כיתות, חסרות תועלת ככל שיהיו, והורים, שאינם מצפים שהילד יגור עימם לאחר שיגיע לגיל בגרות, רוצים להאריך את ילדותם עד כמה שניתן.

המדינה המודרנית הרסה את המשפחה הגרעינית בכך שיצרה רשתות רווחה שאפשרו להורים לא להסתמך עוד על ילדיהם בשביל להתקיים. הילדים הפכו לנטל בגיל צעיר, לחסרי אחריות ובעייתיים בבתי הספר בגיל ההתבגרות, לבני בית לא קיימים בשנות הבגרות, ולחסרי חשיבות כלכלית בגיל הפרשיה של הוריהם. על כן אין זה מפתיע שהורים מעדיפים להביא לעולם פחות ילדים, ואלה שכן הולכים באותו נתיב מסורתי- שאין בו שום הגיון. הממשלה עוד מסוגלת לשנות את הלך הדברים. ניתן להפוך ילדים לברי תועלת להוריהם, מה שיגדיל את הילודה.

הפתרון הראוי הוא לבטל את הפנסיה, ולהטיל מיסים על הילדים שילכו ישירות להוריהם- שעלותם תרד ככל שהילדים יגורו קרוב יותר לבית ההורים. נכון, ילדים רעים יוכלו לוותר על המס בכך שיעברו להתגורר בחו”ל, אך זוהי אחריות ההורים לגדל אותם היטב. אם הורים נכשלים בגידול הילד, עליהם לסבול, בדומה לכל טעות עליה משלמים. רפורמת מס פשוטה תעודד אנשים מיד להוליד ילדים, לחנך אותם כיאות, ולהטמיע בהם מוסר עבודה מגיל צעיר.

התנהגות דומה יכולה לנבוע מסיבות שונות מאוד. שמאלנים מורגלים להלחם במציאות ונוטים להיות מלאים בשנאה באופן עקבי. הליברליזם שלהם אינה אלא מסיכה לניהיליזם נקמני. באופן טבעי, הם התמזגו עם האנטישמים מלאי השנאה והצדיקו את שנאתם לישראל באנטי קולוניאליזם התקין פוליטי. אך האם אתם, האנטישמים, חייבים להתנגד לקולוניאליזם? “כן” מציב אתכם במדרון חלקלק לכיוון עידוד הבדלנות. אם ליהודים אסור להשתלט על פלסטין, אז קליפורניה חייבת להחזיר את שטחה למקסיקו, רוסיה חייבת להחזיר את צ’צ’ניה וטטרסטן, וספרד חייבת לסגת מחבל הבאסקים. אם הקולוניאליזם הוא רע, אז חובה על המתנחלים האירופים לצאת לאלתר מהעולם החדש לטובת הבעלים המקומיים שעדיים חיים בו. דווקא יישוב פלסטין נותן לעולם הזדמנות לשוב לנורמה ההיסטורית- בו החזק והמתורבת הוא השולט. בעולם שכזה, ארה”ב הייתה שולטת בשדות הנפט העיראקיים, במקום להכנע למחיריה המופקעים של אופ”ק.
איני מתכוון לטעון בעד הקשר היהודי לארץ ישראל, או לנוכחותנו הרציפה בארץ מזה 3500 שנה- ארוכה פי עשר מארה”ב ופי שלוש מרוסיה. נושאים אלה אינם רלוונטיים לאנטישמים, ואני מבין זאת. חשבו על כן על רצונכם שהיהודים יהפכו לעם ככל העמים. אז תנו לנו להתנהג כמו שאתם התנהגתם בעברכם. כן, השתלטנו על קרקע של מישהו אחר ויישבנו בה אנשים, ממש כמו המתיישבים הנוצרים בארה”ב והרוסים באימפריה האדירה שלהם. כן, הרגנו הרבה מקומיים, ממש כמוכם. כן, המשכנו לספח קרקעות כאשר יכולנו, אך אתם עשיתם את אותו הדבר למקסיקו ואיי קוריל. על פי כל אמת מידה הגיונית, השגנו לנו מדינה באמצעים רכים מאוד. חלוצים חמושים בנשק קל, בחרו חלקת אדמה קטנה מאוד וסגרו אותה בפני הפלסטינים.
האם יש לנו זכות למדינה? מה הייתה הזכות שלכם לקחת את הארץ מהאינדינים או הטטרים? אף אחד לא שאל את הגאלים אם הם זכאים למדינה. כמו כן אין אנו שואלים את הפלסטינים, אשר מהווים קבוצה לאומית בכל אמת מידה. המידה היחידה שמשנה היא שקבוצה מסוימת רוצה מדינה- ומוכנה לעשות את הנדרש כדי להשיגה. זהו.
אולי העולם השתנה? אתם, שמפגינים נאמנות לאחד משנאותיה העתיקות של העולם- שנאת היהודים – יודעים שמוסר אינו משתנה. אם המוסר האנושי השתנה דרמטית בעשורים האחרונים, אז הליבראלים, הפציפיסטים, והמטיפים האפוקליפטיים צודקים. אך הם טועים. רוסיה סיפחה את איי קוריל לפני שבעים שנה, ובריטינה נלחמה על איי הפלקלנד לפני שלושים שנה. קליפורניה סופחה לפני פחות ממאה שנה. כיום ארה”ב אינה מספחת עוד- אלא “מפגינה עוצמה” ומקימה ממשלות בובה.
מליונים נהרגו במלחמותיה של ארה”ב בקוריאה, וייטנאם, אפגניסטן, ועיראק. תנו לנו קצת שקט להרוג כמה אלפי עזתיים. ארה”ב, בריטניה ורוסיה הסדירו את גירושם של 12 מליון גרמנים מפולין וצ’כוסלובקיה. בריטניה פיקחה על הטרנספר אדיר המימדים בקשמיר. האמריקאים יישבו מחדש את האינדיאנים בשמורות באופן אלים מאוד. אז עשו טובה והסיתו מבט בזמן שנגרש כשלושה מליון ערבים החוצה מגבולותינו.
לבינתיים, אנו אכן מדכאים את ערבים. חרף זאת, הם מראים את הגידול הכלכלי והדמוגרפי הגדול ביותר באזור. על כן סבלם מתבטא משהו אחר –בגאוותם הלאומית. אני בטוח שהצ’צ’נים והאינדיאנים יהיו שותפים להרגשה זו.

האימפריאליזם אינו פופולארי כיום. אך מדינה בגודל מדינה אינה זכאית לתואר זה. שום אימפריה לא אהבה אותנו. בריטניה קיצצה בשלושה רבעים משטח המנדט ונתנה אותו לירדן. ארה”ב נסוגה מתמיכתה בהקמת המדינה היהודית באו”ם, אסרה למכור לנו נשק במלחמת השחרור, איימה להתערב לטובת המצרים ב-1956, ולא עזרה לנו באמת עד לאחר הניצחון ב73′. ארה”ב נותנת למצריים ולפלסטינים יותר כסף משהיא נותנת לישראל, ובזבה הרבה הרבה יותר בעיראק מאשר שהיא אי פעם נתנה לישראל. בתמורה אנו מתנהגים ככלב השמירה של ארה”ב במזרח התיכון.

יש לנו את אותן הבעיות: זרים חוקיים ומהגרים בלתי חוקיים, רב תרבותיות וטרור ערבי, ליבראלים והשטויות של האו”ם. ההישג היחידי שלכם בדחיקת היהודים הוא חיזוק המוסלמים והליבראלים מבית.
אנו אומה גאה עם צבא חזק, וכל רצוננו הוא שיעזבו אותנו בשקט.

האם אנטישמיות באמת אינה הסיבה שיש פי מאה יותר הפגנות תמיכה במדינה הפלסטינאית מאשר במדינה הכורדית? מתי הייתה הפעם האחרונה שגוף בינלאומי גינה את רוסיה על כך שסיפחה את איי קוריל מיפן לאחר מלחמת העולם השנייה? אולם למשרד החוץ הרוסי יש את החוצפה לכנות את רמת הגולן כשטח כבוש. מניין מגייסים אנטישמים אמריקאים את החוצפה לדבר על השטחים הפלסטינים הכבושים כאשר הם עצמם יושבים ביבשת האינדיאנית הכבושה- אמריקה. החזירו את ארצכם לתושביה המקוריים לפני שאתם מטיפים מוסר.

האנטישמים מתאגדים בקריאתם נגד התוקפנות הישראלית. אין ספק שהתוקפנות הישראלית מתבטאת בכך שהיא מעיזה להגן על עצמה מזה שישה עשורים רוויי מלחמות ומתקפות טרור. ובאמת תיקנו את גבולותינו על מנת שנוכל להגן עליהם ולו במקצת.

כמה אני אוהב לשמוע את הבריטים מגנים את התוקפנות הישראלית. כמובן שלא הייתה זו תוקפנות שהניעה את הבריטים להרוג מאות אנשים באיי פוקלנד, אלפי קילומטרים מחופי אנגליה. לא הייתה זו תוקפנות כאשר האמריקאים והרוסים שיחקו בעולם כולו במלחמות אחד נגד השני שהרגו מאות אלפים. אם הצרפתים סבורים שהיה זה פסול להרוג מיליונים באלג’יריה והוד-סין, מדוע עד היום הם אינם מכירים באשמתם ומשלמים פיצויים? נראה שלכל מדינה בעולם מותר להילחם, ולהגן על האינטרסים שלה באמצעות סיפוח שטחים – לכל מדינה מלבד ישראל.

ישראל גם מואשמת בהפרת זכויות האדם של הפלסטינים. אך האם ישנה באמת זכות להקמת מדינה? הצצ’נים והבאסקים עדיין מחכים לתשובה בנושא. אולי הפלסטינים סובלים יותר מכל עם אחר? טרם ראיתי מדינה שמתייחס יותר ברכות למאבק בטרור מאשר ישראל. מסכנים הפלסטינים! תחת הכיבוש הישראלי הם מתרבים יותר בקצב מהגבוהים בעולם כולו, ומתהדרים בצמיחה כלכלית מהגבוהות בעולם המוסלמי שאין לו נפט.

וכמובן שלנציגי זכויות האדם באו”ם אין באמת סוגיות חשובות יותר לטפל בהן בעיראק, איראן, סוריה, מצריים, לבנון או עשרות מדינות אחרות – לאחר שהקדישו יותר מ90% מזמנם לגינוי בלעדי של ישראל.

ישראל שיחקה לידיהם של האנטישמים כאשר היא המציאה את השם “ישראל” , ו”ציונות”. אנו מדינה יהודית עם אידיאולוגיה יהודית ואינטרסים יהודיים. מי שנגדנו הוא אנטי יהודי וניתן להגדירו בהחלט כאנטישמי. הבידוד היהודי מוליד תוצאות עכורות כאשר דוגלים בו יהודים חילוניים בגולה. הרצון להבדלה אינו יותר משוביניזם גועלי כאשר מרוקנים אותו מתוכן דתי. מאחר וליהודי החילוני אין ל יתרון על פני הגוי, היהודים משפילים את עמיתיהם הגויים בכדי לרומם את עצמם. המצב טוב יותר רק במעט בכל הקשור ליהודים החרדים, אשר באמת מאמינים בטקסיהם המוזרים – אשר גובלים בעבודת אלילים, וללא ספק מהווים אמונה טפלה – אשר לפחות מבדילה אותם טוב יותר מסביבתם הנוכרית. בסתר ליבם אלה מכירים בגיחוך של הטקסים הללו, ועל כן מתעבים את הגויים אף יותר. עליהם לדמיין שמנהגי הגויים הם אף גרועים יותר.

הדרך היחידה שהיהודים יכולים להיות אך לא מגעילים, היא להפסיק להשוות את עצמם לגויים. זה אפשרי רק במדינתנו, אם זו תהיה ריקה מזרים. כאן נוכל לחיות כמדינה נורמאלית שאינה מוטרדת בוקר וליל מדעתם של הגויים. רק במדינתו יוכלו היהודים להיות שונים מבלי שירגיזו או ישפילו לשם כך את הגויים.

מה גם, שאל’גזירה משדרות מסר ישיר ועקבי: אובייקטיביות ופאן ערביות. רשת יהודית מתחרה תהיה לבטח בלתי החלטית. היא תתנדנד בין אפולוגטיקה שמאלנית פרו ישראלית (מצטערים, אבל אנחנו חייבים להילחם בטרור, אנחנו מתחייבים לעשות את זה יותר נקי הפעם) לבין ברברת מרכז. עמדת הימין האמיתית לא תזכה כלל לזמן אוויר. אך הקהל רוצה קיצוניות. הצופים אינם מעוניינים בתירוצים וחצאי אמיתות. התקשורת הישראלית מפסידה בכך שהיא מסבירה את מעשינו, במקום להציג אותם כעובדה וזכות. שימו לב שאלג’זירה אינה מתרפסת ומתנצלת סביב סוגיית הטרור האסלאמי – להיפך, היא מסקרת את הטרור באופן אוהד.

סגל העיתונאים ברשת הישראלית המוצעת יהיה בליגה אחרת לחלוטין מהסגל הנוכחי של אלג’זירה. הערבים מעסיקים עיתונאים חדורי מוטיבציה אשר שותפים לערכי הטרוריסטים והלאומנות הערבית. עיתונאים ישראלים נוטים להיות שמאלנים קיצוניים, ומסיבה זו נראים אפיקי התקשורת הישראליים כזרוע נוספת של מכונות התעמולה הערבית. כל ניסיון להעסיק עיתונאים חיצוניים בתחנה החדשה ייענה בצעקות חמאס מצד איגוד עיתונאי השמאל, וחבריה לבסוף יצליחו להשתלט על הערוץ. עיתונאים ערבים טובים מאמינים בערכיהם, ועיתונאים יהודים טובים, גם הם, מאמינים בערכים ערביים.

הערבים נתפסים כפחות תחמנים מהיהודים. אלג’זירה, רשת ערבית, תיתפס אוטומטית כאמינה יותר מערוץ יהודי. ניתן יהיה לשנות זאת אם ישולבו בתחנה כתבים נוצרים פרו ישראלים – אך אלה יוחרמו על ידי הקהילה העיתונאית אפילו יותר מרשת FOX. מעטים יסכימו לסכן את הקריירה שלהם ולקחת עבודה בערוץ יהודי שנוי במחלוקת שהיה נתון למתקפה מתמדת בשל נטייתו האוטומטית לטובת ישראל.

ערוץ חדשות מוערך על סמך יכולתו לשגר כתבים לאזורי עימות. מאחר ומרבית אזורי העימות בעולם מאוישים על ידי מחבלים ערביים, לאל ג’זירה אין כל בעיה להגיע לשם. ערוץ יהודי לא יצליח להיכנס לשום מדינה מוסלמית או שדה קרב, והסתמכות של 100% על פרילנסרים אינה מודל עסקי מוצלח. הערוץ הישראלי יצנח מהר מאוד, ולא יעורר כל עניין בצופים זרים.

למנטאליות האנושית יש תכונה מעניינת: אנשים רוצים לשמוע חדשות טובות על חברים קרובים, וחדשות רעות על כל השאר. זה מסביר מדוע ערוצי תקשורת מקומיים נוטים להיות חמימים ואופטימיים, בזמן שהתקשורת הארצית נוטה להיות עוינת וביקורתית. אלג’זירה גם היא מיישרת קו עם מנטאליות זו: היא יותר אנטי מאשר פרו. אפילו במקרים הנדירים בהם אלג’זירה תומכת במישהו, אותו המישהו הוא בהכרח אנטי למישהו אחר. על כן, דיווחיה של אלג’זירה הם ביקורתיים ביותר כלפי ארה”ב וישראל, ותומכים כלפי מי שלוחם במדינות אלה. ישראל, השבויה באשליות התקינות הפוליטית, לא תנהל ערוץ אנטי ערבי אגרסיבי, על אף שערוץ כזה יזכה להצלחה מסחרית ופוליטית. כל עמדה פרו ישראלית תתדרדר מהר מאוד לכדי אפולוגטיקה מתרפסת.

תכירו בעובדות, מרבית העולם שונא יהודים. לא במובן של אנטישמיות משתלחת אלא במובן של חוסר חיבה כללי. כאשר אנשים בלתי אהודים לקחו מהערבים את אדמתם, סרבו לאפשר לפליטים לשוב, וניהלו מסעות צבאיים כנגד שכניהם, דעת העולם פנתה כצפוי נגד ישראל. האלטרנטיבה היחידה היא לפרוץ מהמסגרת התדמיתית היהודית שבנינו לעצמנו: כאשר ישראל הביסה את אויביה במלחמת בזק בשנת 67′, לא נהגנו כיהודים טיפוסיים – ולא נשפטנו ככאלה. למרות הרטוריקה החריפה של ממשלות העולם, דעת הקהל העולמית עמדה לצידנו. על כן, אלג’זירה תמיד תמצא קהל אוהד יותר מאשר הערוץ הישראלי, מהסיבה הפשוטה שהעולם לא אוהב את ישראל וארה”ב.

הפתרון אינו להקים תחנת טלוויזיה שתשחה לשווא נגד הזרם, אלא לשנות את תדמיתה של ישראל כך שתקשורת המיינסטרים תדבר מיוזמתה בעדנו, בכבוד והערצה. למען השגת מטרה זו, ישראל חייבת להפסיק להתרפס כפי שהיא עושה תמיד, ולהציג תדמית חזקה וערכית. מלחמת 2006 בלבנון הסתיימה עם דעת קהל הרבה יותר אוהדת כלפי ישראל מאשר מלחמת עזה ב2009. ההבדל היה שהעולם מבין את כללי המלחמה, וברגע שישראל נמצאת במלחמה, הכל בסדר. אך בעזה המבצע היה משטרתי באופיו, ולא צבאי. לחמנו כנגד אזרחים, מה שנראה רע מאוד על מסכי הטלוויזיה. מדינה חייבת להגדיר מי הם אויביה וללחום בהם ללא רחם. הדיבורים המעורפלים על הזרוע הצבאית של החמאס והפצצתה לסירוגין בין לבין אספקת משלוחי הסיוע- זה נראה רע.

אין לנו סיכוי לכבוש את דעת הקהל העולמית. המאבק החשוב יותר הוא על דעת הקהל כאן בבית. מוחם של הישראלים נשטף בתעמולה שמאלנית, ויש צורך עז בתחנה ימנית. הממשלה, עם זאת, לא תיתן רישיון שידור לתחנה שכזו, או שתסגור אותה במהרה באשמת הסתה. אם אי פעם תגיע טכנולוגיית הטלוויזיה באינטרנט לבתי אב בישראל, הממשלה תמצא דרך לצנזר גם את זה. אין כל דרך להפוך את התקשורת הישראלית לידידותית כלפי היהודים מלבד מהפכה.

המעבר מעיתונים רשמיים ותחנות טלויזיה לבלוגים ויו טיובנותן לישראל סיכוי במלחמת התעמולה. הערבים שלעולם לא יכוונו את תחנות הלוויין שלהם לכיוון התחנה הישראלית, עלולים כן ללחוץ על קישורים ישראלים בגוגל. ישראל יכולה ללחום במלחמת המידע אם תעשה שימוש מושכל בטכנולוגיות הקיימות. פריצה לאתרים עוינים, הענשתם בדירוגים נמוכים במנועי החיפוש, הבאת אתרים ישראלים לדירוג גבוה באותם המנועים- אלה יסייעו לישראל יותר מאלף תחנות טלויזיה, ויעלו אלפית מהמחיר.

אין דבר רע ברמיית אויביך בהצדקות מוסריות שגויות. הבעיה מתחילה כאשר היהודים מתחילים להאמים בשטויות שיוצאות מפיהם.

הכחשת שואה זה נושא רגיש ליהודים – ולא לאף אחד אחר. סתימת פיות היא דבר תועלתני מבחינה פוליטית – על אף שהיא לא תמנע את השואה הבאה, ואחת כזו נוטה לקרות ליהודים בערך כל 200 שנה. כל עוד יש ביכולתנו לסתום את פיות מכחישי השואה, זהו הדבר הנכון לעשות, מאין דרך לנצור את זכרם של אחינו הנרצחים, אן יותר נכון- למנוע מהאנטישמים הבזויים לחלל את זכרם.

עם זאת, אין דבר בדוקטרינה הליברלית שיכול להצדיק השתקת מכחישי שואה. כאשר האקדמיה והציבור דנים בגלוי בפצצה הגרעינית בהירושימה, בטבח בדרזדן, ברצח מליוני הוייטנאמים ובשאר מאורעות רצחניים – מדוע למנוע את הדיון על השואה? הרי הרצח בוייטנאם הינו הרבה יותר טרי מאשר השואה. תארו את רגשותיו של וייטנאמי שאיבד את משפחתו כאשר הוא שומע דיון העוסק בסוגיה – האם היה הרצח תועלתני מבחינה גיאופוליטית. מאחר ונחסכתי מהשואה בשנים בודדות בלבד, אני יכול לתאר היטב את רגשיותיו.

יש זכות להיות פוגעני. לא חסרים הרבה דברים שפוגעים יותר מהכחשת שואה: כנסיות בירושלים שמפיצות את מה שהן תופסות כאלוהים, מצעדי הומוסקסואלים בארץ הקודש, שמעון פרס ועוד כמה נבלות דומות. זה מזעזע כאשר שונאינו מציגים את שישה מליון הקורבנות כרשעים, אך מגעיל אותי באותה המידה כאשר שונאים אחרים הופכים את מאיר כהנא ויגאל עמיר לשטן. נטען כי הכחשת שואה מסכנת את היהודים, אך שלילת היהדות בבתי הספר בישראל מובילה אותנו היישר לאבדון.

הדרך היחידה לאזן בין החופש לפגוע ברגשות לבין החופש לחיות חופשי מפגע – כולל פגע מוסרי – הינה לחיות במודל אנרכיסטי. כאן נכנסות לתמונה אמות מידה קהילתיות. אחידות מוסריות היא דבר רע, רע מאוד. יש להרשות לניאו נאצים את חופש הדיבור המלאה מלבד החופש להסית – בקהילותיהם הוירטואליות או הפיזיות, אם כאלה קיימות בכלל. הומוסקסואלים יוכלו לצעוד יומם ולילה מבחינתי, מחוץ לשטחי ארץ הקודש בקהילויהם העצמאיות. יש לאפשר לעיירות ערביות ישראליות כגון אום אלפחם לאסור את כניסתם של יהודים ימניים, שמאלנים, הומוסקסואלים וכל אחד אחר שאינו רצוי שם. יהודים דתיים ממאה שערים צריכים להיות חופשיים ליסוע באוטובוסים עם הפרדה בין גברים לנשים, לאסור על נשים רווקות להופיע בפומבי עם גברים, ולשרוף ספרי פיזיקה.

ובחברון יש לאפשר לנו לאסור את כניסתם של פעילי שלום עכשיו – עד לדור הריביע.