לאחרונה, הצעתי שהממשל האמריקני יגיע להסכם שלום נפרד עם איראן. על פי עסקת השלום בין ארה”ב ואיראן, איראן הפחיתה את תמיכתה בארגוני הגרילה העיראקים, וארה”ב הבטיחה שלא תפציץ את מתכני הגרעין של איראן. איראן קיימה את הבטחתה, והעניקה לארה”ב ניצחון יחסי-ציבור בדמות מספר מופחת של הרוגים בעיראק. הממשל האמריקני חיכה עם מימוש חלקו בעסקה עד אחרי מצגת השלום באנאפוליס. אם היו מסרבים להתקיף את איראן בגין תוכנית הגרעין שלה מוקדם יותר, הדבר היה מוביל קרוב לוודאי לביטול מחויבותה של ישראל להשתתף בשיחות באנאפוליס.
מיד אחרי אנאפוליס, במהלך מאוד בלתי אופייני, הממשל האמריקני אפשר את פרסומו של דו”ח בלתי מסווג של המודיעין האמריקני שהעריך שאיראן עצרה את תוכנית הגרעין שלה… ב-2003, וכעת היא “רק” עוסקת בהעשרת אורניום ברמה המספקת ליצור נשק. הדו”ח האבסורדי עדיין טוען שאיראן “עשויה” לבנות נשק גרעיני לפני 2015. יותר מגוחך מכך, הדו”ח טוען שאיראן זקוקה עדיין לעוד מספר שנים על מנת לייצר מספיק חומר גלם גרעיני שיספיק לבניית פצצה. למעשה, 3000 הצנטריפוגות של ארגן מייצרות מספיק דלק לייצור שתי פצצות בשנה, והכור בבושהר שנבנה על ידי הרוסים מאפשר לאיראן לייצר מספיק פלוטוניום ליצירת פצצה גרעינית תוך ארבעה חודשים. ייצור שכזה דורש מהאיראנים בסך הכול להפסיק את פעילות הכור למשך שלושה שבועות – זה לא משהו שהם יהססו לעשות אפילו אם הדבר יבוא על חשבון הורדת אספקת החשמל ברשת החשמל הלאומית.
התוצר שמשיג המודיעין האמריקני אודות תוכניות פיתוח גרעין הוא מגוחך: המודיעין האמריקני פספס את הפיתוח הגרעיני בפקיסטן, צפון קוריאה, לוב וסוריה. המודיעין הישראלי מעריך שלאיראן תהיה פצצה גרעינית בסוף 2008 או 2009. לאיראן יש טילים בליסטיים המתאימים לנשיאת ראש נפץ גרעיני, ובידם כל הטכנולוגיה הנחוצה ליצירת ראשי נפץ גרעיניים מפקיסטן וצפון קוריאה.
הממשל האמריקני הסכים “לסבול” את הנשק הגרעיני הפקיסטני. ההסכם בין אמריקה לצפון קוריאה בעניין הגרעין כמוהו כקנוניה: צפון קוריאה בסך הכול סגרה את הכור שלה, העבירה את הטכנולוגיה למדינות צד שלישי, והיא מוכנה להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלה בכל רגע נתון. באופן דומה, לממשל האמריקני אין בעיה שלאיראנים יהיה נשק גרעיני. משמעות העימות בין ארה”ב לאיראן בסוגיית הגרעין הייתה רק לדחוף את איראן למשא ומתן בנושא עיראק. אמריקה תמשיך לדחוף לסנקציות רחוק מתוכן נגד איראן, אבל לא להתקפות על מתקני הגרעין שלה. הממשל האמריקני מכר את ביטחון ישראל בתמורה לעזרה האיראנית בעיראק.

הממשל האמריקני דוחף את איראן לקראת מצב שזו תהפוך לגרמניה הנאצית. אפקט האינקובאטור הוא הסיבה העיקרית שעמדה מאחורי עליית הנאצים לכוחם. כוחות הברית השפילו את גרמניה, בידדו אותה, אבל לא השמידו את כלכלתה עד הסיוד. הגרמנים הפגועים, היוזמים, המתורבתים ובעלי המוטיבציה האידיאולוגית פיתחו את הנצר הפוליטי הגרוע ביותר: יעילות כלכלית, אגרסיביות פוליטית ומטען אידיאולוגי המניע לפעולה. מצב דומה נראה באיראן של ימינו. נתיני איראן הם מחונכים יחסית, מתורבתים, בעלי חשיבה עסקית, מעורים בעולם הטכני המודרני, ובעלי אידיאולוגיה. הם אפילו מסכימים לאותה האידיאולוגיה כמו הנאצים: עליונות הגזע הארי. האיראנים הפרסים מאמינים שהם גזע עליון בדיוק כמו הנאצים. המערב סגר את איראן ברמה הפוליטית, השפיל אותה באמצעות סנקציות אבל הוא מתיר תזרימי כסף אדירים ממכירות נפט, וכך הוא יצר אינקובאטור מתאים ליצירת קיצונות פוליטית. הממשל האמריקני התעלם מהניסיות האיראנים לגישור והתקרבות מחודשת: החל מהצעת זיכיונות נפט נרחבים לחברות אמריקניות דרך להצעה לשיחות שלום עם ישראל ב-2003 והפסקת הסיוע לחמאס, ועד לתוכנית הטלוויזיה האוהדת מאוד, אודות השואה, בטלוויזיה האיראנית ב-2007.
ישנם הבדלים גדולים בין האיראנים ובין הגרמנים. האיראנים הם סבלנים, במיוחד סבלנים כלפי היהודים שקהילתם באיראן היא הקהילה היהודית המשמעותית היחידה בכל העולם המוסלמי (יש מספר קטן של יהודים במרוקו ומספרים זניחים עוד יותר במקומות אחרים). מלבד למספר תקריות מבודדות, היהודים האיראנים לעולם לא סבלו מרדיפות. אין כל אנטישמיות ממסדית מהסוג הגרמני באיראן. עדיין. האיראנים הוכיחו עצמם כמיליטנטים למדי ובעלי מוחות אובדניים במלחמה האחרונה מול עיראק. לדוגמה, איראן הצעידה חיילים בני עשרה דרך שדות מוקשים בכדי לנקות אותם במחיר זול. שלא כמו גרמניה שלפני מלחמת העולם השנייה, איראן כבר עברה את הפסגה האידיאולוגית שהעלתה את האייתולות לכוחם, וכעת היא מפוקחת ואינה כבולה תחת האשליות שהציגו. גדילת האוכלוסייה הצעירה עם זאת, תומכת בקיצוניות הלאומנית של אחמדינג’אד – קיצוניות בעלת מאפיינים דתיים מתונים. האיראנים, הנתונים תחת מצור מצד ארה”ב, המורדים הסונים, הכורדים וערב הסעודית, נסוגים לכדי קסנופוביה ומיליטנטיות הנובעת מפחד.
רוב האיראנים ספקנים בנוגע לתוכנית הנשק הגרעיני של איראן, אך השלמת הפרויקט תביא להגברת הפופלאריות שלו. התקפה ישראלית על מתקני הגרעין האיראנים גם היא תביא להתקבצות האומה סביב אחמדינג’ד. סנקציות חסרות שיניים, שאותן עוקפים בכלות אנשי עסקים מקומיים, הופכים אותם למסכימים עם המדיניות של אחמדינג’ד – התחושה המרגיזה הראשונית שנוצרה כתוצאה מהפרעות לעסקים קטנים הפכה לשביעות רצון.
כבר מאוחר מדי לדבר אודות תוכנית הגרעין של איראן – התקפת המתקנים היא הפתרון המתאים היחיד. עם זאת, אין להפוך את איראן למפלצת: האיום הגרעיני האיראני אינו קיים, הוא בוודאי זניח בהשוואה לאיום הפקיסטני. חייבים לדבר עם איראן. ולדבר הרבה.

הערת המתרגם: הכותרת במקור: Lebensraum for ayatollahs , בגרמנית: Lebensraum, מרחב מחיה - מרחב מחיה היה אחד מהעקרונות הפוליטיים המרכזיים שהובילו את אדולף היטלר, ומרכיב חשוב באידאולוגיה הנאצית.

אמריקה טעתה בעיראק כאשר בקשה לבסס דמוקרטיה ולא קונצנזוס מסורתי. מדינות בעלות דתות מרובות כמו לבנון או עיראק, לא יכולות להרשות לעצמן דמוקרטיה: כאשר הרוב שולט, המיעוט נלחם. מדינות אלו שמרו על איזון רופף על ידי כך ששלטו באמצעות הקונצנזוס: זה הליבראלי בלבנון, וזה האוטוריטארי בעיראק. המערב אוהב את המעשיות אודות שלטונו הטוטליטארי של סדאם, אך סדאם למעשה אכף את קיום הקונצנזוס: הוא דחה את זכויות השיעים לשלטון הרוב, והתעקש שהסונים יהיו שווי זכויות. מעשיו נראו כבלתי דמוקרטיים באמריקה, אך הם היו המרשם היחיד כנגד האלימות בין השיעים והסונים.
אמריקה, מצד שני, לא קראה לסונים לשולחן הדיונים מיד לאחר הפלישה – ואלו התמרדו. .הסונים הם לא מעוט זניח, אלא מהווים את האוכלוסייה המקומית של הארץ. איראן הציפה את עיראק בשיעים בכדי להביא לחוסר יציבות. יתר על כן, הערבים הסונים, יכולים להסתדר עם הכורדים הסונים למשך זמן. הסונים קיבלו בברכה את הכוחות האמריקנים בפלוג’ה, בבגדד ובמקומות אחרים, אך הורחקו באופן דמוקראטי מהתהליך הפוליטי.
הבריון השולי, מוקתדא א-סאדר מגיע לכותרות, אך התמיכה האיראנית האמיתית הולכת לצבא סיסטאני ומהאדי, הקרוי על שמו של הנביא השניים עשר שהוביל את השיעים לניצחון הסופי כנגד הכופרים והסונים. האייתולות לא ילחצו את ידיהם עם סאדר ודומיו, הם מכוונים הרבה יותר גבוה – הם מבקשים מהפכה שיעית בעיראק, לא מרד טרוריסטי. סאדר רק מכין את הדרך לפעולה האמיתית שתתרחש לאחר שארה”ב תיסוג ותשאיר לאיראן את עיראק, המדינה הכושלת, בכדי שתספח אותה לתוך ספרת ההשפעה שלה. המפלצות החכמות והציניות בערב הסעודית מבינות את המצב, ומביעות תמיכה מלאה בתוכנית הגרעין של איראן, זו “למטרות שלום”. הן לא יכולות להביס את איראן, ולכן מקבלות אותה ומנסות להתיידד איתה. סביר להניח שערב הסעודית תתמוך באיראן כספית ולוגיסטית כנגד כל סנקציות. המדיניות הסטנדרטית שלהם היא לשחד את האויב: היזכרו בחוזה הבנייה למסגד במדינה שהסעודים הציעו לבן-לאדן בכדי להרחיקו מתימן. באותו הזמן, ערב הסעודית מאיטה את תוכנית הגרעין שלה ועל פי המדווח מחביאה מספר ראשי נפץ גרעיניים פקיסטאנים.
אמריקה הגנה על כווית אך לא קיבלה כל כמות של נפט בחינם או אפילו בזול ממנה. היא הגנה על עיראק באופן דומה. הפלישה לעיראק הייתה רווחית עבור הסעודים: כך נפטרו משכנתם המיליטנטית והמסוכנת, בין אם תחת המשטר הסוני הטוטליטארי ובין אם תחת ההשפעה השיעית האיראנית. הסעודים הרוויחו מאוד גם מהעלייה הצפויה ברווחי הנפט לאחר המפלה בעיראק. המלחמה בעיראק והעימות המתארך עם איראן בכל הנוגע לתוכנית הגרעין שלה יוצרים מצב רווחי ביותר לתאגידי הנפט הנהנים מעליות המחירים. החיילים האמריקנים נהרגים בהגנה על ערב הסעודית, משלמי המיסים האמריקנים מממנים את העימות שגורם לצרכנים האמריקנים לשלם מחירים גבוהים באופן בלתי סביר על הדלק. הסעודים חכמים, לא?
אחמדינג’ד, באופן הייחודי בעולם המוסלמי בפרט ובעולם בכלל, מתהלך ללא שומר ראש, יושב בתוך עמו בתפילות יום השישי. המוסלמים רגילים שמובארק מוגן מפני המצרים הפשוטים באירועים כמו משחקי כדורגל, כשהצבא מפטרל ברחובות ומסוקם מרחפים באוויר. הם מעריצים את אחמדינג’ד כסמל החופש ואי-השחיתות. חתמי, שאותו מציגה ארה”ב כמתון, צולח בתזזיתיות את אפריקה ומדינות מוסלמיות אחרות בכדי לבסס דריסת רגל שיעית. הווהאבים מממנים מדרסות (בתי מדרש מוסלמיים) בעוד שחתמי מממן בתי ספר ובתי חולים בכדי למשוך את האוכלוסיה למדרסות, אך בכל שאר המובנים, איראן מפיצה את השיעה בדיוק כמו שהסעודים מפיצים את הווהאביזם.
למדינות ערביות סוניות לא אכפת מפצצת הגרעין האיראנית. לא סביר שעיראק תטיל פצצת אטום על מצרים או על ערב הסעודית, על אף שיכולה להיווצר סיבה לכך בכל רגע נתון: היזכרו במלחמה האכזרית וחסרת הסיבה בין איראן לעיראק. לשליטים הסונים אכפת הרבה יותר מהמובלעות השיעיות הנוצרות במדינותיהן תודות למאמציו של חתמי, כיוון שהשיעים נאמנים לאימאם הראשי באיראן, האייתולה, ולא למדינת האזרחות שלהם. לסונים חסרה כזו אוטוריטה דתית מרכזית. איראן דומה לוותיקן של המאה ה-11 בתוספת פצצת אטום: שניהם הפעילו שליטה דתית נרחבת על נתינים של מדינות אחרות.
איראן חיכתה זמן רב בכדי שאמריקה תפלוש לעיראק, ורק אחר כך הכריזה על תוכנית הגרעין הרדומה שלה, כיוון שהבינה שאמריקה אינה יכולה להלחם באיראן ובעיראק סימולטאנית, ותהסס להתקיף את איראן המגדירה את המלחמה בעיראק. כשאיראן הזהירה את האמריקנים שהיא יכולה לגרום לעיראק לבעור מתחת לרגליהם, הייתה זו האמת. השיעים יצייתו להוראות האייתולה. השיעים הם הרבה יותר מיליטנטים ואובדניים מהסונים, קרוב לוודאי כתוצאה מכך שחיו תחת מצור סוני במשך מאות שנים, אך גם כתוצאה מהדוקטרינה האפוקליפטית שלהם. איראן הצעידה את חייליה הצעירים דרך שדות המוקשים בכדי לנקות אותם במחיר זול, ויכולה לתקוף בתקיפה המונית כל מדינה באמצעות מחבלים מתאבדים. הסעודים יודעים זאת היטב. איראן שולטת בסוריה ולכן גובלת בישראל. איראן בונה בשקט את האימפריה השיעית ארוכת הזרוע, המשתרעת על גבי יבשות שלמות – וחתמי המתון בו תומכת ארה”ב בכדי שיחליף את אחמדינג’ד הוא ראש החץ במסגרת מאמציה של איראן. המערב מממן את התפשטות השיעה, המסוכן הרבה יותר מהוואהביזם, באמצעות רכש נפט. המערב “סותר” בפני איראן באמצעות סנקציות מצומצמות, אך מעניק לה את רווחי הנפט. האיראנים מצליחים לעקוף בקלות את הסנקציות על ידי כך שהם מנתבים את משלוחיהם ואת כספיהם דרך דובאי ולא דרך מדינות אחרות. איראן זקוקה לפצצת האטום בכדי להפוך לאימפריה באופן סופי וחד משמעי. איראן משתפת פעולה עם המדינות הסוניות המנודות, במיוחד פקיסטן בעלת היכולת הגרעינית. השיעים הם אפוקליפטיים – חשבו על שמו של צבא ה”מהאדי” – והם סומכים בעיוורון על האייתולות. החילוניות האיראנית שוחקת את הדתיות הקנאית שחתמי מנסה להרחיב, אך האימאמים הגרעיניים לא יוותרו על כוחם בקלות. תחת איום של מתיחות מבית, הם יתחילו מלחמה עם מדינה אחרת, יפלשו לעיראק לבקשת השיעים או ערב הסעודית בכדי לכבוש את המסגדים הקדושים. בכך שאמריקה מעודדת מרד במקומות כמו בלוצ’יסטן, היא דוחפת את איראן למלחמה כוללת שחזיתותיה אינן ניתנות לחיזוי.
ובוש הכריז שהמצב הביטחוני בעיראק ממשיך להשתפר – עם 1,800 הרוגים באוגוסט.

כיצד יכולה איראן להגיב על השמדת מתקניה הגרעיניים? איראן מילא מספקת את האמל”ח לאויביה של ישראל בלבנון וברשות הפלסטינית, ומגינה על סוריה. אם איראן תשגר את טילי ה“זילזל-2″ מלבנון על תל-אביב, ישראל, בתורה תהפוך את ביירות לאדמה חרוכה. קל ליירט טילים המשוגרים מאיראן עצמה. בכל מקרה הנזק שיגרם לישראל מתגובת התגמול האיראנית יהיה קטן יותר מסכנת הפוטנציאל הגרעיני השיעי. במקרה הטוב מבחינתנו איראן תגיב בהתקפות טרור אסטרטגיות שיגררו התערבות בינלאומית.
ללא קשר לרטוריקה הכרוכה בכך, מדינות ערב יהיו שמחות להפטר מהשכן הגרעיני שלהן. אי-השמדה של הגרעין האירני יחייב מדינות ערב רבות להשיג יכולת גרעינית כנגד איראן. איראן בעלת הגרעין פירושה - מזרח-תיכון מגורען, במיוחד אם המערב יכשל בהטלת סנקציות כלכליות על איראן. מראה המוסלמים המשמידים אומה את חברתה על ידי פצצות-גרעין היה יכול להיות מחמם את הלב אילולי הסכנה של משקעים רדיואקטיביים על ישראל והברחת הפצצות לארה”ב, אירופה וישראל.
השמאלנים מזכירים את האצת הפיתוח הגרעיני העיראקי לאחר השמדת הכור באוסיראק. ברם, איראן כבר מייצאת את משאביה בפיתוח גרעיני מקיף. עיראק הייתה רחוקה שנים מהשגת הפצצה, איראן – חודשים ספורים. השמדת מתקני הגרעין האיראניים לא יכולה להרע את מצבה של ישראל.
המתקן בנטאנז מבוצר ומפוזר מדי כדי להשמידו על ידי הפצצה מהאוויר. צריך לתקוף אותו בנשק גרעיני לא רק על מנת להשמיד אלא גם לזהם את כל סביבתו במידה חמורה.

למרות כל הכישלונות והפסדים שלו,בוש עדיין יכול להיכנס להיסטוריה כנשיא ראוי.
בוש כבר הפסיד את המערכה הפוליטית– הדמוקרטים ימחקו את כל היוזמות המדיניות שלו. הוא נכשל במדיניות המיסים, בעניין ההגירה הבלתי חוקית ובמלחמה בטרור. אך הוא יכול להציל מכבודו על ידי מתן פקודה אחת: הפצצה של מתקניה הגרעינים של איראן.
גם אולמרט הפסיד את המלחמה בלבנון, הוא מעורב גם בגירוש נבזי של יהודים מעזה, וניהול המערכה שלו נגד טרור נראית כאובדן עשתונות. אך גם אולמרט יכול להיכנס להיסטוריה, כמו בגין – על ידי התקפה על מתקני הגרעין האיראנים.
הפלוטוניום שהתגלה באיראן הוא סיבה מספקת לתקיפה. פלוטוניום הוא חומר גלם לייצור נשק ולא להפקת אנרגיה. לאחר הפצצת הכור הגרעיני באוסיראק ממשלת ישראל הצהירה: “אנחנו שוב קראים להם להפסיק את תוכניותיהם ההרסניות ואנטי-הומאניות. בשום תנאי לא נאפשר לאויבינו לפתח נשק להשמדה המונית”.
בוש ואולמרט עדיין יכולים לתקוף את איראן. אין להם מה להפסיד אך יש להם סיכוי לזכות.

כל המדינות תמיד החזיקו את תוכניות הגרעין שלהן בסוד. זה מעורר חשדות נגד ההתרסה האיראנית בכל צעד בפיתוח הפצצה הגרעינית שלה.
אם איראן הייתה רוצה למנוע את התקיפה כנגד מתקניה הגרעיניים היא הייתה צריכה להודיע שהפצצה כבר קיימת. אף אחד לא היה יכול להכחיש את זה בביטחון והיה נרתע מלתקוף מחשש ממכת התגמול האיראנית.
יכול להיות שאחמדינג’אד מזמין את ההתקפה וזקוק לה נואשות? הרי התוכנית הגרעינית היא עסק יקר והתקציב האיראני לא גדול במיוחד. יכול להיות שלאיראן יש טכנולוגיות גרעיניות ויכול להיות שאין. אולי אחמדינג’ד זקוק למכה על מנת להסתיר את כשלון התוכנית?
פעם הם כבר נפלו למלכודת דומה כאשר יירוט המטוס האזרחי על ידי אמריקנים גרם להפסקת המלחמה עם עיראק.
ובכל זאת ההתקפה על מתקני הגרעין האיראניים חייבת לבוא כי עם נשק גרעיני אסור לשחק.