אובאמה הפסיד במערכות רבות: איראן, עיראק, אפגניסטן, רוסיה- למעשה כולם. אך כישלונו מול סוריה הוא הבולט ביותר.

היה זה כמעט בלתי אפשרי להיכשל מול סוריה. המדינה מונהגת בידי דיקטאטור חזק, ולכן אין סיבה שלא תקיים כל הסכם שתחתום עליו. המשטר העלאווי בסוריה מבודד מהציבור וזקוק לסיוע מערבי. אסד הוא חילוני וציניקן: הוא מסוגל לקבל ברית עם ארה”ב ולזנוח את עמיתיו האסלאמיים. סוריה היא מדינה ענייה, ללא ספונסר בולט – היא כפרי בשל לקטיפה.

שום סיטואציה לא הייתה קלה יותר על הנייר עבור אובאמה מאשר סוריה. מובארק, מנהיג חילוני חזק, תלוי אנושות בדעת הקהל המצרית מכיוון שמצריים היא מצי דמוקרטיה. על כן, מובארק אינו יכול ללחוץ חזק מדי על הארגונים הפלסטינים. המלוכה הסעודית, מנהיגות אוטוריטטיבית חזקה, חייבת לקיים משטר אסלאמי, בעיקר לנוכח ההתפשטות השיעית. הממשלה העיראקית חלשה מדי ואינה מסוגלת לעשות כלום.

אסד רוצה שני דברים: לבנון וכסף. בנושא הלבנוני הוא גם צודק וגם הגיוני. לבנון אינה מדינה ברת קיימא, ויש לחלקה בין ישראל, סוריה והנוצרים. בכל מקרה, לארה”ב אין כל עניין בלבנון. ארה”ב נגררה לעימות בידי צרפת, כוח אימפריאליסטי ותיק בלבנון. לא ניתן לדמיין את לבנון כמדינה החופשית מההשפעה הסורית, ועתידה של לבנון לא יהיה בהיר יותר במנותק מסוריה. חלפו הימים בהם לבנון הייתה לאס וגאס ושווייץ של המזרח התיכון. כיום היא לא יותר מרובע האורות האדומים. הנוצרים ממעמד הביניים ברחו מזמן מהמדינה, אשר התדרדרה לסכסוכים בלתי פוסקים בין הקבוצות השונות. בחירותיה היחידות של לבנון הן בין מדינה שיעית תחת איראן, מדינה שבטית מפולגת וחסרת חוק דמוי אפגניסטן, או מערכת חילונית תחת שליטה סורית. לאורך ההיסטוריה הייתה לבנון חלק מסוריה. סוריה גם ככה שולטת במדינה בכך שהיא שולטת במעבר הסחורות שנכנסות ויוצאות מהמדינה דרך גבולה הצפוני. אין כל סיכוי שסוריה תנטוש את לבנון.

במונחים כספיים אסד יסכים להתפשר על סכומים קטנים. הוא עני עד כדי כך שבצבא הסורי יש ארבעה מטוסי מיג-31, ששניים מהם מושבתים. העוני הפך את סוריה ליעילה ביותר: במקום ללחום את מלחמתה בלבנון, היא מעדיפה לתת לאיראן לעשות את העבודה ולגבות את חלקה בהשפעה מדי פעם, בדרך סגירת הגבולות ואספקת הנשק. אסד נוהג באופן דומה בעיראק: הוא השיג שם השפעה רק בזכות כך שאפשר ללוחמי אלקאעידה להיכנס למדינה משטחו, ועצר בעדם לסירוגין. מיליארד דולר בשנה של כספי סיוע אמריקאים, יחד עם גישה לשווקי המערב, ישכנעו את אסד לנטוש את איראן. אסד גם ככה שונא את המטורפים השיעים.

מחיר הכישלון מול סוריה יהיה אסטרונומי. אסד האב צדק כאשר אמר שלא תהיה מלחמה במזרח התיכון ללא מצריים, ולא יהיה שלום ללא סוריה. סוריה יכולה לערער את היציבות של כל מדינה באזור, פשוט על ידי פתיחת גבולה למחבלים. לאסד הצעיר אין את החריפות הפוליטית של אביו, אך הוא הרבה יותר חכם, מעין מייקל קורליאונה לוטו של אביו. הוא מבין שהוא לא נזקק לנשק רב: היהודים רגישים לאבדות, ומפחדים אף ממאגר הנשק הכימי שלו. על כן אסד מתמקד בפרויקטים ייעודיים וזולים: מספר גדול של רקטות מיושנות, ומאגר נשק כימי וביולוגי. עד היום לא ברור אם הכור הסורי שהופצץ היה באמת סורי, או שמא הוא היה חלק מתכנית הגרעין האיראנית. אסד הינו מסוכן בדיוק מכיוון שהוא רציונאלי: אין לו בעיה לעבוד הן עם האמריקאים והן עם האיראנים, והוא דואג שלא לערב עצמו במירוץ חימוש. הוא מעדיף לכרות ברית עם הרוסים, המקנה לו מעט סיוע ונשק, אך ללא כל מחויבות- בשונה מברית עם ארה”ב.

ישראל אינה יכולה לעשות שלום עם סוריה לבדה. אסד מעוניין בגישה למערב הרבה יותר משהוא מעוניין בגולן. כל הסכם עם סוריה יהיה על הנייר בלבד, ולא יוביל לנורמליזציה- כפי שאין שום נורמליזציה עם מצריים. היעדר הנורמליזציה אינו אשמתו של אסד: הוא ציין פעמים רבות כי שנאת הציבור הערבי לישראל אינה קשורה למשטר ועל כן לא יכולים להיות יחסים נורמאליים.

מכיוון שסוריה היא אויב גדול של ישראל, ושלום אמיתי בין המדינות אינו אפשרי, ישראל חייבת להתמקד בהכנעתה של סוריה ופירוקה מנשקה במקרה של סיוע מוגבר לארגוני הטרור. אסד אינו נאמן לארגוני הטרור עד למידה שיסכן את ארמונותיו- והעולם לא ישתלח חזק מדי אם ישראל תצא למערכה כנגד מדינה סוררת כמו סוריה.