החדשות על השלמת מגדל בורג’ דובאי הטריפו את דעתי. הכיצד חבורה של בדואים, שלפני ארבעים שנה עוד רכבו על גמלים, בנו פלא עולם בזמן שלישראל יש… מה? או, יש לנו את מיני ישראל, פיסת זבל. הבניין היחידי במדינה ששווה להזכיר הוא יד ושם, ואפילו הוא קטן להפליא. האם נזכה לטפח פה תעשייה מלבד תעשיית השואה?
ולא, עושרה של דובאי לא מגיע מנפט בלבד. הנסיכות שואבת רק כ80 אלף חביות ביום, כמות שוות ערך לזו הקיימת במדבר סיני, עליו ויתרה ישראל למצריים בתמורה לחתיכת נייר המקושקש עליה “שלום.” וכן, דובאי דווקא פעלה בחוכמה כאשר הגיע לגרעון תקציבי של 80 מיליארד דולרים אותם לא תוכל להשיב לעולם – אלה הם המשקיעים שמטומטמים, ולעולם לא חסרים משקיעים מטומטמים. האנשים שהשקיעו שנים בתרגיליו המלוכלכים הברורים של ברני מאדוף אינם בעמדה להטיף על מוסר עסקי. חוץ מזה שארה”ב עצמה התעשרה רק בגלל שפיתתה כסף אירופאי לתוך בועות הכלכלה המזויפות שלה. כסף הוזרם לארה”ב- ולא חזר. או, בשביל משהו רשמי וקצת קרוב יותר לבית, אולי שמעתם על הונאת “תחנת הכוח” של המוסד בבנגלדש- שעלתה לרשויות הביטחון שם יותר מחצי מיליארד דולרים.
פרויקט העל בדובאי אינו בהכרח בלתי יעיל כלכלית, אך תוצרת לוקסוס משגשגת רק בשוק משגשג. הוילות באי הדקל נמכרו כולן מראש, למרות שלמלונות שם אין הרבה סיכוי לתפוסה מלאה. הכל מסתכם ברעש התקשורתי – אם היעד נחשב מספיק אופנתי, הן קונים ומשקיעים ינהרו אליו. בישראל יש נתונים רבים שיעזרו לה להפוך ליעד שכזה: היא קרובה למצריים, אך היא אקזוטית. יש לה אקלים חם, אך רגוע לרוב השנה. המשכורות מספיק נמוכות בכדי להציע הזדמנויות כלכליות למשקיעים, אך לציבור יש מוסר עבודה. כל חלקי המדינה קרובים לשדות תעופה ונמלים, אך יש הרבה מקומות מבודדים, וגם האוכלוסייה מעניינת וידידותית. רק שני דברים חסרים: ממשלה ידידותית לעסקים, ותחושת ביטחון. באיחוד הנסיכויות, הידידותיות לעסקים מרקיעה. לא מדובר רק באווירה ללא מיסים, אלא בנכונות ממשלתית אמיתית לבוא לקראת משקיעים. ברגע שאתה מקושר- ואתה חייב להיות מקושר כדי להרים פרויקט גדול – הבירוקרטיה פשוט נעלמת. מצב זה משתנה אפילו בדובאי שם המדינה הולכת ומצמיחה בירוקרטיה, אך כל החלטה משמעותית עדיין יכולה להידחף למעלה. ידידותיות זו אינה נחלתם של עסקים גדולים בלבד. זהו דבר שגור בהחלט שמדי פעם יקרא מנהל האזור החופשי לבעלי העסקים בכדי לשאול אם הם זקוקים לדבר מה, כדוגמת ויזות עבודה לעובדיהם או קשרים לממשל עבור הבעלים. מפעלים חדשים מתקבלים בברכה: היתרים ניתנים תוך מספר ימים, החשמל מותקן ביום למחרת, וספינות משא עוברות את מכס הנמלים תוך שעה.
היהודים מצליחים כמעט בכל דבר שהם עושים. כאשר הם רצו לבנות בירוקרטיה, הם בנו את הטובה בעולם, בה יזמים פרטיים מרגישים כמו קפקא, יזמים גדולים צולחים בקושי רב. האם באמת היינו צריכים לנטוש את יריחו בשביל לבנות בה קזינו? מה רע בלבנות בתי קזינו בישראל?
ביקרתי פעם חבר במצריים, ושבתי לבקרו לאחר שמונה חודשים. בביקור השני, גיליתי בניין חדש במפעל שלו. הוא הופתע כאשר סיפרתי לו ששמונה חודשים זה לא מספיק זמן כדי להשיג היתר בניה ישראל. למה צריך בכלל היתרי בנייה? ברגע שאדריכל מוסמך אישר את הפרויקט, מדוע יש צורך בפקיד ממשל שיפקפק בו? מדוע צריך להקצות אזורים לבנייה מסחרית? לבעל האדמות יש אינטרס גדול לא לפגוע בדיירי השכונות מכיוון שהוא זקוק להם שיקנו בסופו של דבר בעסקים. מדוע לא להשתמש באדמה חקלאית לבנייה? מדוע חקלאות מסובסדת ובלתי יעילה חשובה יותר למדינה מדיור זול?
רובם הגדול של הישראלים שיורדים מהארץ לא עושים זאת בשל מפלתה של הציונות והמדינה היהודית. הם לא ימצאו ערכים יהודיים יותר בקנדה. להיפך- הם לוקחים החלטה רציונאלית לא לבזבז את חייהם. אם השכר בהיי טק האמריקאי גבוה פי חמש מישראל, זה אומר שהייטקיסט ישראלי ירוויח בארה”ב ביום את מה שהוא ירוויח בישראל בשבוע. אם אפשר לעבוד ביום חמישי, למה לעבוד מראשון עד חמישי בשביל אותו הכסף?
אין מרפא לבעיותיה הכלכליות של ישראל מלבד נטישת שיטת ההיתרים, הטלת איסור על עובדים להתאגד, ולמוטט את כל המונופולים. אז ישראל תהפוך למעצמה כלכלית.
עלינו להשיב לארה”ב את מליארדי הדולרים בכספי סיוע, ולמכור נשקים תוצרת הארץ לכל מי שרק יבקש. לא אכפת לנו מי יהרוג את מי. אם לא בנשק שלנו, הם יהרגו זה את זה בנשק רוסי. כל דיקטטור מוזמן לקנות כאן את הפצצות הכי טובות. כל תנועה מחתרתית עם יהלומי דמים בכיסה מוזמנת לעבור כאן אימוני נשק. זוהי הדרך הטובה ביותר לזכות בתמיכה באו”ם. נוכל לעשות מה שנרצה לערבים ללא חשש מסנקציות: שווקי הייצוא שלנו, השחורים, לא יהיו מוטרדים מסנקציות של האו”ם. מה גם שנרכוש לנו הרבה חברים מוסלמים. ישראל הייתה קרובה מאוד לביסוס יחסים טובים עם האייתולות לאחר המהפכה בשני מקרים, בהם סיפקנו להם נשק. הממשלה המטומטמת שלנו שלחה לאיראן נשק מקולקל ותחמושת אמריקאית שפג תוקפה. ישראל סירבה לשתף פעולה עם מספר תנועות מחתרת בעולם הערבי, תנועות עם פוטנציאל אמיתי לשלוט. האם זה יגרום להתנגשות עם ארה”ב? לא סביר, מכיוון שגם האמריקאים תומכים באותם המשטרים שהם לא רוצים שנמכור להם נשק? אפילו אם ארה”ב תמחה, ישראל תמיד תוכל לרכוש נשק רוסי, מה שימנע מרוסים למכור נשק לערבים.
על ישראל להרים את הדגל של ביטחון בנקאי שהיה בעבר של שוויץ, המתנערת כיום מרבים מחוקי הבנקים שלה. היא התחילה בכך שחשפה חשבונות החשודים בשחיתות והלבנת הון (כמה חשבונות גדולים באמת אינם קשורים בשום דרך לשחיתות?), והמשיכה בהסגרת עברייני מס לארה”ב. הסיבה היחידה שארה”ב יכולה ללחוץ על שוויץ היא שלבנקים השוויצרים יש פעילות רבה בארה”ב. הבנקים הישראלים המבודדים יחסית אינם נתונים ללחצים אלה, על אף שרבים מהם כבר יישרו קו לחוקים האמריקאים. העם היהודי נהנה ממוניטין טוב בעולם הפיננסי, ועברייני מס זרים ישמחו לשמור את כספם בישראל. הלבנת הון ושחיתות היא מעט קשה יותר להסתרה מכיוון שסנקציות בינלאומיות יכולות להקפיא כל העברה בנקאית לבנקים ישראלים. שני פתרונות קיימים: אפשרות ראשונה היא להתעלם מהסנקציות ולנהל העברות במטבעות אחרים, כדוגמת היואן. פתרון מרוכל יותר יהיה לאסור נומינאלית על כסף מלוכלך, אך לדרוש החלטת בית דין ישראלית על כל חשיפת חשבון. עם בית דין מיוחד שיוקם למטרה וידרוש נטל הוכחה גדול מנשוא- יספק הדבר חסינות כמעט מוחלטת לבעלי החשבונות. מדוע שיהיה לנו אכפת אם אוליגרך רוסי השיג את כספו בשחיתות אם הוא בוחר לאכסן את כספו בארץ?
ישראל היא נקודה בטוחה בהרבה למשלוח נפט במזרח התיכון מאשר סוריה או תורכיה. זה תלוי כמובן ביכולתה של ממשלת ישראל ליישב את בעיותיה סוף סוף עם הערבים. ולמה לא? עסקים טובים מצריכים ביטחון טוב. הערבים מזמן רוצים לסיים את הריב מול ישראל: בעבר היה זה דרך לשחרר את זעם ההמונים הרחק מהממשל, אך כעת זו הפכה לנקודת התאגדות נגד הממשל. הסעודים מחכים בקוצר רוח לחתום על הסכם שלום עם ישראל. אפילו איראן לא תוכל להתנגד לנורמליזציה אם ממשלה פלסטינית תגיע עימנו להסכם. איראן ולקוחותיה- סוריה, לבנון ועיראק, ימשיכו להתנגד לישראל, אך משקיעים לא אוהבים מדינות סוררות. בראי העיניים המערביות, בעיית הביטחון של ישראל סובבת סביב הטרור הפלסטיני: זה כמון שאינו נכון. הרבה יותר אנשים מתים בתאונות הדרכים מאשר בידי הטרור הפלסטיני. אך התדמית עודנה עומדת. ישראל והפלסטינים לא צריכים להסכים על הכל, יהיה זה מספיק לסגת לגבולות שנראים לנו מקובלים: כפי שהיה בעזה, המערב יבין את מסר הנסיגה, ולא יקלוט את התסבוכת הנוספת שתגרור הנסיגה. נכון, החמאס ישתלט עד מהרה על הגדה, אולם כנראה שלא דרך בחירות, מכיוון שהתנועה האסלאמית איבדה פופולאריות אפילו בעזה. אך החמאס כבר ראה את התגובה הישראלית למטחי הקסאמים, ולא ירצה לחזור על החוויה בשנים הקרובות. מצד שני, מלחמת עזה של 2009 תשיג מקום של פולקלור בתודעה הערבית, ותניא טרור מאסיבי נגד ישראל.
סוגיות ביטחוניות יהפכו לפשוטות מאוד אם רק נבין שכלכלה באה קודם.