שינויים גדולים מתהווים מבלי ששמו לב אליהם. שניות מעטות לפני קריסתו של בניין, העין אינה מסוגלת לראות את מיליוני הסדקים הקטנים שנפערו במבנה. מספר ימים לפני המהפכה, השלטון נראה חזק מאי פעם בעוד המשטרה מתכוננת לדיכוי המרד. במקרים נדירים, דמות כריזמטית מעוררת את האוכלוסייה במספר חודשים. בועת השוק פרחה יום לפני שהתפוצצה.
הכוח המניע של מהפכות בהן הפכים מוחלטים גוברים זה על זה הינו מוכר וידוע. תומכים נלהבים של התנועה המנצחת עוברים מלחימה לחגיגה. מתונים נגררים, מפקפקים עוד ועוד בחוכמה של לקיחת המלחמה כה רחוק. הנראה לעין אינו עוד נוצץ כל כך: האידיאלים, שהיו כה נוצצים לפני מספר שנים, כיום נראים אפורים, ושאלות שקודם זכו להתעלמות – גדלות לכדי סוגיות בוערות. מתנגדים מרגישים מאוימים יותר ויותר ומחריפים את מאמציהם לנגח את המגמה. וחשוב מכל, רעיונות מאבדים מכוחם. לכל צורות החיים, כולל החברתיים, יש טווח חיים מוגבל. רעיונות נולדים, רעיונות מתים.
פתגם סיני אומר: שיא ההצלחה הינו תחילת הכישלון. לעולם אי אפשר לצפות את נקודת השינוי, אך היא תמיד מגיעה. אין תהליך הנמשך לנצח: כדוגמת המטולטלת, הוא תמיד יתהפך בנקודת השיא.
נראה כי החברה הישראלית נמצאת על סף שינוי שכזה. מזה עשרים שנה שמרבית היהודים הסכימו לתרמית הליך השלום של השמאל, בעוד שכל הסקרים הוכיחו בו זמנית ששנאתו של עם ישראל לערבים הינה אוניברסאלית. ערביי ישראל השיבו מצידם. הממשלה היהודית העניקה לערבים כל הטבה העולה על הדעת. ישראל ניהלה שיחות שלום עם סוריה בזמן שסוריה מימנה את חמאס וחזבאללה. היא אף דנה עם הפלסטינים בימים בהן פעילות הטרור נמשכה באין מפריע. היהודים הסכימו לפינוי עזה, רק בכדי לראות קטיושות נופלות על אשקלון. הלחימה הבלתי פוסקת בין הפלגים הפלסטינים מכבה כל תקווה שהם יוכלו לאכוף הסכמים. לאור עליבותם של המפונים מעזה, הציבור אינו סומך על הממשלה שתנהל פינויים רחבי היקף בעתיד. דור שגדל בתפיסה שהגלון שייך לישראל לא יהיה מוכן לוותר עליו לסוריה. משבר כלכלי מניא אנשים מהרצון לעשות ויתורים בטחוניים.
השמאל פעל מעבר ליכולתו: כאשר שמאלנים רבים משתמטים מגיוס- במספרים המתקרבים לחרדים, כשלון ההתנתקות מעזה, מעבר החברה לכיוון קפיטליזם, השמאל הפוליטי כבר אינו פופולארי כבעבר. השמאל הולך והופך לשמאל קיצוני, בעוד ששאריותיה העלובות של מפלגת העבודה מתקרבות למרצ.
חובי הכיפות הסרוגות בימין הופכים יותר ויותר לעמוד השדרה של הצבא. ממתנחלים הזויים הם הפכו לחלק מוכר ומכובד של החברה הישראלית. אפילו אתיאיסטים רבים מאמצים ערכים מסורתיים ולוקחים חוגים בישיבות.
ישנם הרבה יהודים טובים בנמצא, ונראה כי מספרם עולה. הממשלה מנסה לסתום את פיהם בדיכוי, עיוותים תקשורתיים, ושקרים. פוליטיקאים ימנים אינם יכולים לבטא את עמדותיהם, שמא יכנו אותם גזענים ויגרשו אותם מהכנסת. על כן, צנזורה עצמית שולטת בכל מילה שיוצאת מפיהם, מה שנותן את הרושם של “גוש מרכז”. אך לא כך הדבר. אפילו השמאל דוחף למדינה פלסטינית מסיבה אחת בלבד: כדי שערביי הגדה לא ידרשו אזרחות ישראלית ויצרו רוב דמוגרפי בארץ. בכל מדינה אחרת, זה היה נתפס כמטרה גזענית. התקשורת מפמפמת רק רעיונות שמאל, ויוצרת את הרושם המוטעה שיש תמיכה רחבה לכניעה. אבל אי אפשר לרמות את כולם לנצח.