בעייתו של כהנא הייתה שהוא הסתמך על הדמוקרטיה. הוא פנה ליהודים דתיים עם סט אחד של סיסמאות, ולחילונים- עם סט אחר לחלוטין. יהודים דתיים רצו לשמוע ממנו על מדינת הלכה, בעוד שהחילונים רצו לשמוע על גירוש הערבים. אם הוא היה מגיע לשלטון, שתי קבוצות התמיכה שלו היו רבות זו עם זו. כהנא ניסה להשקיט את המחלוקת בהצעת מדינת הלכה במרחב הציבורי בלבד. זה מגוחך, אם אסור למכור חזיר בפומבי, כיצד אמור האדם ליהנות ממנו בביתו? מלחמות סביב השבת גם כן היו מתפרצות, בשל הדחף האורתודוכסי להחמיר עוד ועוד ללא סוף. אני מאמין שהרב היה לבסוף מצדד בתומכיו החילונים, ולו רק מכיוון שהיו רבים ואגרסיביים יותר.

אולם שנאתם של היהודים החילונים לא תיעלם. נניח וידרשו שבועיים כדי לגרש את הערבים. מה הלאה? שחרור הכלכלה מכבלי הבירוקרטיה הייתה זוכה לתמיכה אדירה בקרב מעמד הביניים, אך לא בקרב המעמד הנמוך, שגם ככה אינם ניחנים בסובלות, בסיס תמיכתם בגירוש הערבים. על כן, כחודש לאחר עלייתו לשלטון, כהנא היה מאבד הן את קהלו הדתי והן החילוני. לעולם לא היה לו את הזמן הדרוש כדי לחנך את החילונים על קסמה של התורה והחסד האדיר של התרבות היהודית, לפני שאלה היו באים בדרישות לג’ובים ממשלתיים על פני ערכים יהודיים.

הנקודה המרכזית היא שמהפכות אינן יכולות להתבצע באופן דמוקרטי, או על די מנהיגים שנבחרו דמוקרטית. סיכויו היחידי של כהנא היה לעלות לשלטון באופן דמוקרטי, רק כדי לבטלה מיד. היה עליו להשהות את ההליך הדמוקרטי למספר עשורים עד הגעת הדור החדש, המחונך על פי ערכים דתיים.