מותר לי לשנוא ערבים? לא משום שהם מגוחכים, בוגדניים או עצלנים- אלה הן סיבות מוצדקות לתעב אותם, אילולי הייתי שומר רגש זה לעובדי אלילים. הנוצרים תקפו אותנו בשתי דרכים. בזמן הפוגרומים, מספר קטן בלבד של נוצרים לקחו חלק ברצח. במלחמות, היהודים היו חלק קטן מהאוכלוסייה שהושמדה. ביחס לנוצרים, מאז ומעולם סבלנו מידיהם של מיעוט בקרבם.

הדבר שונה עם ישראל. כאשר צבאות ערב תקפו אותנו, כל התושבים שנמצאו בסכנה היו יהודים ויהודים בלבד. צבאות ערב זכו לתמיכת האוכלוסיה כולה בדרך הקלפי, המיסוי, שיתוף הפעולה, העבודה במפעלים, והעידוד. בשונה מהנוצרים, כל הערבים לקחו חלק ברצח יהודים.

על אותו המטבע, מעולם לא הייתה לי בעיה עם פעילותה של ישראל נגד הערבים. חבר נערץ שלי ירה בשבויי מלחמה סורים, כפי שעשו ישראלים רבים. תחת הנהגתם של יהודים שוחרי שלום כמו בן גוריון ולוי אשכול, ישראל טיהרה אזורים ערבים רגישים – וקוראי הרגישים אינם רוצים לדעת את מספר ההרוגים ואת אופן המוות. אומנם אין לי שום בעיה עם סוגיות אלה. כאשר אדם רוצה להשמיד את עמי, אינני שש לנתח את המניע, אם זה טוב או רע. כבודו של ישו במקומו מונח, אך אני מעדיף לשנוא את שונאי. חשבו על משה, הצנוע באדם, הוא לא שאל את המצרי מדוע הוא מכה את העבד היהודי. אולי המצרי צדק, אולי היהודי באמת עשה משהו שהגיע לו. צידוקו של המצרי לא עניין את משה, שהרג אותו בכל מקרה. כך צריך לפעול.

המדינה היא רעיון מסוכן מכיוון שהיא הופכת אומה שלמה לפגיעה. היהודים היו מפוזרים ברחבי העולם, אולם כעת הם מקובצים במקום אחד. זה דבר מגוחך לטעון שהמדינה מגנה עלינו. כאשר טבחו האוקראינים ביהודים, המרוקאים לא נגעו בהם. בכל רגע נתון, מרבית היהודים חיו בבטחה בגלות.

תנועת הלאומיות היהודית רוקנה את הגלות מיהודיה, וריכזה אותם במקום אחד. אינני בונה על יהדות ארה”ב, שמתבוללים באחוז הנושק ל70. תוך דור אחד, שניים לכל היותר, יוותרו עשרה אחוזים בלבד. אולם כמו שהפכו היהודים למטרה אחת, כך גם אויביהם. כאשר חיינו בקרב הגויים, דאגנו להבדיל ביניהם לטובים ורעים. מי שלא הרגו בנו היו טובים. 0.01 אחוז מהם אפילו הצילו אותנו בשואה. אולם לנוכח השבטים הערביים, אל לנו להפלות: העם הסורי כולו לחם בנו. מעולם לא התקיימה הפגנה נגד המלחמה בדמשק. הכלל פשוט:הבדילו בין טובים לרעים כאשר אתם חיים בקרב הגויים, ואל תבדילו כאשר אתם ניצבים מולם כאומה. מפוזרים, חשבו ברמת המיקרו- מאוחדים, חשבו על מדיניות כוללת.

מה בדבר ערביי ישראל? לכאורה הם חיים בינינו, ועל כן זכאים להבדלה בין טובים לרעים. אולם לא כך. ההבדל הוא שהם חיים בינינו, ולא אנו בינם. גם אומות העולם ראו ביהודים גוף אחד בגלות, ולא עמדו על הבדלים בין איש לרעהו. מיעוטים חלשים צריכים להבדיל בין יחידים בקרב הרוב. זוהי דרכם היחידה לשרוד. הכיצד יכלו היהודים להשאר בגרמניה אם הם זיהו את כל הגרמנים כרעים? היהודי היו צריכים לברור מבין הגרמני ולמצוא עם מי לשתף פעולה.

ערביי ישראל רואים עצמם כפלסטינים, ערבים או מוסלמים- ולא כישראלים. ברור שיהיה להם קשה להזדהות עם המדינה היהודית. ערביי ישראל מרגישים בצדק מוחלט שישראל היא כיבוש זר על אדמתם. וכך עלינו לראות אותם- כישות זרה שלמעשה כובשת חלק מארצנו. כאשר משטרת ישראל מפחדת להכנס לשכונות ערביות, מדוע שהיהודי הפשוט יעשה הבדלה בין ערבים טובים ורעים? לכנות שנאת ערבים “גזענות” אינה נכונה. הערבים והיהודים חולקים את אותו הגזע עם היהודים המזרחיים. לשנוא את ערביי ישראל אינו פחות מוסרי מלשנוא את ערביי סוריה. עד לפני מספר עשורים, זה היה אותו העם.

ציד המכשפות נגד חברות ישראליות שמסרבות להעסיק ערבים אינו מוצדק. מודע מותר לרצות להתחתן רק עם יהודי אך לא להעסיק רק יהודי? מה ההבדל בין נישואין ומודעה בה נכתב: “יהודים בלבד.”? מה באשר לתעמולה פטריוטית כדוגמת “אני קונה רק תוצרת ישראל”? למה זה בסדר ולא “אני קונה ייצור יהודי בלבד”? למה “אני לא קונה מערבים” זו גזענות? העדפת יוצאי צבא הינה דרך נקייה לשלול תעסוקה מערבים. יש שלל דרכים לעקוף את החוק, אולם מדוע אנו בכלל נזקקים לצביעות במדינה שלנו? היהודים ואויביהם אינם שווים.