כעת שנצפו מטסי קרב ישראלים בבסיסים בערב הסעודית ואזרבייג’ן, העימות עם איראן נראה קרוב מאי פעם. אם תצא ממנו תועלת- זו כבר שאלה אחרת.

התקיפה היא בכל מקרה רעיון טוב. חרף איומיו, אין זה באמת סביר שחזבאללה ישגר 50 אלף רקטות אל עבר ישראל לאחר התקיפה. לפני 15 שנה אולי הוא היה עושה כך, אך כיום הפך הארגון למפלגה פוליטית הרבה יותר מאשר ארגון גרילה. החזבאללה לא יסכן את ניכורו של המצביע הלבנוני- ניכור שהוא עמל קשה מאוד לפתור לאחר המלחמה ב2006. אם יפציץ צה”ל את בסיסי חזבאללה ומתקני השיגור בד בבד עם התקיפה באיראן, יהיה זה תירוץ טוב בעיני חזבאללה בכדי להצדיק את הימנעותם מתקיפה. חזבאללה טרם נקם את מותו של מורנייה, ולא יתעמת עם ישראל סביב הנושא האיראני.

כנ”ל בנוגע לסוריה. אסד זוכר היטב שהאייתלות לא עזרו לו כאשר ישראל הפציצה את הכור הסורי. הוא יודע היטב ששיגור טילי סקאד אל עבר ישראל יעלו לו בדמשק, ובמשהו שחשוב לו יותר- הכסא שלו. כמו שאומר פתגם ערבי שגור – סוריה מוכנה להילחם בישראל עד החייל המצרי האחרון. אין שום סיכוי שאסד יקום להגן על איראן.

טורקיה תשמח לראות את איראן נכנעת- פחות שחקן אחד בדרכה להגמוניה אזורית.

התקיפה באיראן פותחת חלון הזדמנויות לפעול בעזה. הפלת החמאס היא הדרך היחידה בעיני שמאלנים להמשיך ולהידבר עם הפתח. מאחר ולפתח כבר יש כיום כוח משטרתי גדול, הצבתו בעזה ייכנס הפתח ויחסל כל התנגדות נותרת מצד החמאס. לפני תקומתו הבאה של החמאס, תוכל ישראל לחתום על הסכם עם ממשלת הפתח. על כן איננו מצפים להתקוממות בגדה או ברצועה בעקבות התקיפה.

איראן מצידה לא תעשה כלום. הטילים האיראניים עדיין פרימיטיביים מדי בכדי לאיים ברצינות על ישראל. בדומה לאסד, גם האייתולות מפחדים מעימות צבאי, מכיוון שהרס רב עלול להוביל למהומות ציבוריות שיסכנו את יציבות המשטר. אולי יהיה טרור, אך לא משהו גדול. האייתולות תרים אחר כבוד בינלאומי ומשמרות המהפכה אינם אלא אנשי עסקים מחויטים.

התקיפה לא תשיג יותר מדי. איראן תוכל תמיד לייבא את כל החלקים הנחוצים מצפון קוריאה, ולהמשיך לתמוך בטרור השיעי בלבנון ואפריקה. איראן תשמור על אזורי ההשפעה שלה ותשלים מחדש את תוכניתה הגרעינית. מה גם שאיראן יודעת שחרף איומי המערב וישראל- אף אחד לא באמת מוכן לפלוש למדינה כדי להחליף את המשטר. מה גם שבהחלט ייתכן שלאחר התקיפה הישראלית ייזום המערב מגעים והצעות בכדי להרגיע את התגובה האיראנית. מעמדו של סדאם לא נפגע לאחר הפצצת הכור בעיראק, וגם מעמד האייתולות לא ייפגע.
המצב יהיה שונה עם ישראל. זו תהיה הפעם הראשונה מאז 1965 שישראל נכשלה בפתירת בעיותיה בכוחות עצמה. לא יהיה זה ניצחון ישראלי, אלא ארה”ב המבצעת את רצונה של ישראל. עמדה האזורית של ישראל תמשיך להישחק.

ערב הסעודית עלולה לסבול מההשלכות. בשאיפתה להגמוניה אזורית, איראן אינה יכולה לסבול משטר משת”פי של ארה”ב כל כך קרוב לגבולה. איראן תוכל להתסיס את השיעים בערב הסעודית- ואלי אף לפגוע במתקני הנפט.

איראן עלולה גם לתקוף את אזרבייג’אן- מדינה נוספת שמשתפת פעולה עם ארה”ב. אזרבייג’אן מסוכנת לאיראן משתי בחינות: כבסיס אמריקאי וישראלי, וכמדינה בעלת סכסוך טריטוריאלי עם איראן. שינוי משטר באזרבייג’אן לא יהיה קשה, בהתחשב בעובדה שאיראן נהנית מתמיכה רוסית כנגד מדינת החסות של ארה”ב.

עיראק התאוששה במהרה לאחר התקיפה באוסיראק, ותוך עשר שנים השלימה את כל הפערים בתוכניתה הגרעינית. האייתולות לא יהיו נחושים פחות. לאחר שדאגו להתסיס את מדינות האזור נגד ארה”ב, חפרו עמוק בהרים, ןייצאו חלקים קריטיים מהתוכנית לצפון קוריאה- הם לבטח ינסו שוב, וגם ישיגו פצצה גרעינית.