לגרמנים בתחילה לא הייתה כל כוונה להשמיד את היהודים. הם שית]פו פעולה עם הציונים, כולל עם הרוויזיוניסטים מהימין, בכך שהעבירו יהודים גרמנים לפלשתינה. שיתוף הפעולה כלל הכשרה צבאית וחקלאית.
מסיבה זו, התעמולה של גבלס בנוגע להפצצות שניהלו בעלות הברית לא היו אופורטוניסטיות. גבלס טען שההפצצות היו נקמה מצד יהדות ארה”ב ובריטניה על התקדמות הצבא הגרמני במערכה באירופה. מה שגלס לא ידע, היה ששני חברי פרלמנט יהודים גולים מפולין התחננו מרוזוולט שיפציץ את ערי אירופה, ונתקלו בסירוב- שהשתנה רק כאשר הבריטים ביקשו את אותו הדבר מאוחר יותר. כפי שידוע לנו כיום, מנהיגי גרמניה היו פרנואידים באשר לכוחם העולמי של היהודים, וגבלס באמת האמין לדברים שהוא אמר במקרה זה. תוכנית ההשמדה של גרמניה הייתה סודית, ולא הצריכה הצדקה ציבורית.

גבלס הבטיח לנקום ביהודים בגין ההפצצות, ובאמת לאחר מכן הגבירו הנאצים את קצב ההשמדה. בעלות הברית ראו את הפצצת הערים הגרמניות כנקמה על ההפצצה הגרמנית של העיר הבריטית קובנטרי. בעבור גרמניה, ההפצצות היו פגיעה בכבודם, שיש לכפר ברצח יהודים.

הקריאה התורנית לעין תחת עין אינה דרישה לנקמנות. אין כל צדק בענישה קיבוצית. אך לא כך במאבקים בין מדיניים- שם כל צד מחשיב עצמו חלש ושקוע בבוץ, ואף אחד מהצדדים אינו חושב שאין לו סיכוי לנצח.

כמו כן, אין כל הגיון בסיטואציה המתחוללת עתה בעזה. כבר מזמן לא ברור בסיטואציה זו מי הוא התוקף ומי המגן. בעבור ישראל, הסגר על עזה הוא צעד הגנתי. בעבור העזתיים, זוהי הכרזת מלחמה.

מידה כנגד מידה הינה יעילה רק כאשר מכת הנגד רומסת כליל את רצון האויב ללחום.