כדי לדחוק את הערבים מישראל למדינה אחרת לא צריך להקים ארגון חדש. גופים קיימים צריכים לרכז ולתאם את פעולותיהם בנושא. ארגונים רבים מאוחדים על ידי מטרה משותפת יוצרים תנועה. העיקר להגיעה למכנה המשותף בהכרה שמדינה יהודית יכולה להתקיים אך ורק אם המיעוט הערבי בתוכה הוא מזערי. חלוקי הדעות בין הארגונים בנושאים אחרים הוא אינו רלוונטי.
התנועה הזאת אינה זקוקה להנהגה ריכוזית – במקרה הזה היא תיהרס מחמת השאיפות האישיות של ראשי הארגונים. עדיף לתאם את הפעולות מאשר לכופף את כולם להנחיות המונחתות מלמעלה. לתיאום מספקים פגישות שבועיות של מנהיגי כל הגופים.
קבוצות קיצוניות ודתיות לא צריכות לעמוד בראש החזית המשותפת – הציבור צריך לראות את התנועה ככללית ומתונה. יהודים בדרך כלל קשובים לפניות אל שכלם. ניתן לשכנע אותם שאי-אפשר לקיים מדינה יהודית עם ערבים רבים בתוכה. אין צורך בתעמולה קיצונית. היהודים צריכים להגיע להבנה שהמטרה הסופית אפשר להשיג גם ללא גרימת סבל משמעותי לערבים.
גירוש הערבים צריך להיות מוצג לציבור על כל פרטיו לפי שלבים – רק כך הוא ישתכנע שטרנספר הוא מעשי. חברי התנועה צריכים להגיע להסכמות על הדרכים ושיטות הטרנספר. כל אחד מהארגונים יכול לדרוש את העברת הערבים לפי הכללים המקובלים עליו. הרוב יצדד בוודאי בסיוע לערבים בהגירה בדרכי שלום.
כל קריה לטרנספר מתקבלת בישראל כהסתה למרד או גזענות. ברם, ממשלת ישראל לא תהיה מסוגלת לעצור ולכלוא עשרות אלפי תומכי הרעיון. אופייה ההמוני של התנועה יהיה הערובה לחסינות בפני הדיכוי.
קיימות דרכים חוקיות רבות לעקוף את ההאשמות בגזענות. המטרה המוצהרת של התנועה לא צריכה להיות גירוש הערבים אלא הנחלת הנורמות שיאפשרו דיון חופשי בסוגיה הזאת. מדיון חופשי למעשים יש רק צעד קצר.