כהנא היה גם פוליטיקאי וגם רב. היה עליו להפוך את טיעוניו קבילים גם על ידי הפוליטיקה וגם על הדת.
המגבלה היחידה בתורתו של כהנא הייתה שלילת מלחמת האזרחים. הוא הדגיש פעמים רבות שמחשש ממלחמת האזרחים הוא לא ידרוש לכפות על כל הציבור היהודי את שמירת המצוות של התורה. יהודים טובים רבים – מהמכבים ועד לאנשי הלח”י – לא שללו את מלחמת האזרחים. גם משה רבנו הוציא יהודים להורג על עבודת אלילים בביטחון שאת עובדי עבודה זרה יש להעניש. החברה לא צריכה להיות סבילה כלפי מערערי יסודותיה. ואם אין דרך אחרת להציל את עם ישראל – אז גם מלחמת אזרחים היא דרך כשרה. הדמוקרטיה לא תועיל: אי-אפשר לשכנע המוני העם שהם עומדים בפני סכנה קיומית. גם ב-1939 יהודי אירופה סרבו להאמין בזה.
מבחינה דתית היוצא מן הכלל היחידי שעשה כהנא היה גר-תושב. התורה מצווה על מדינה פוליטקלי-קורקטית לחלוטין, מדינה עם תודעה לאומית איתנה, ולכן מאפשרת למיעוט הנכרי מסוים להתגורר בשטחה בתנאי שהוא מקבל נאמנות לערכי המדינה היהודית. אמנם רבנים רבים העתיקו את הקונספט הזה בצורה לא אחראית אל תוך מדינת ישראל המודרנית. אפילו כהנא סבר שאפשר להתיר למספר מוגבל של ערבים להתגורר במדינה כשהם משוללי זכויות פוליטיות. זה לא היה עובד, כי אלה היו בכל מקרה זועקים על זכויות שוויון וצדק, נאבקים נגד אפליה גזעית, מבריחים אל תוך המדינה את כל החמולות שלהם בטענת איחוד המשפחות, ומתרבים על שמנם של כל מיני סיוע סוציאלי. אין להשאיר אף ערבי במדינה, חוץ מהמחותנים עם יהודים מומרים, אולי.
כהנא נאלץ לתמוך מבחינה פוליטית בדרישות הסוציאליות של מפלגות ספרדיות בכנסת. הוא דגל בכלכלה חופשית אך לא יכול לעמוד נגד השוויון הסוציאליסטי. כתיקון הוא דרש להעלות את שכרם של העובדים כדי לגרום ליהודים להחליף את הערבים במקומות עבודה. ברם, לא יאה ליהודי לטאטא את הרחובות. יהודי שבכל מקום אחר בעולם היה יכול להיות מהנדס לא צריך לעבוד בניקיון. לביצוע עבודה השחורה היה צריך לייבא עובדים זרים זמניים ממדינות אסיה. שיחיו בנפרד ויעזבו בתום החוזה והוויזה.
בכל דבר אחר כהנא צדק.