ה-פלסטינים השיגו את תוכנית החלוקה של האו”ם ב- 47′ בדרך התקוממות. יחד עם הלוחמים היהודים, הם גירשו את הבריטים. ישראל מדברת עם ה-פלסטינים ונכנעת לדרישותיהם למדינה רק בגלל פעילות המחבלים.

תוכנית החלוקה של 47′ הייתה נדיבה עם ה-פלסטינים: הם איבדו ל-יהודים רק חלקת אדמה קטנה ליד הגולן, רצועת חוף שבמקומות מסוימים לא עלתה על 10 קילומטרים. הרוסים תמכו בהקמתה של ישראל מסיבה מסוימת: הם ציפו שהיהודים יושמדו כמעט מיידית בידי הפולשים ה-ערבים. כאשר תוכנית זו נכשלה, הרוסים החלו לגרש את ה-יהודים בשטחם לסיביר, שם הם תכננו להרעיב אותם למוות. תוכנית החלוקה הייתה רצחנית ל-יהודים: קיבלנו מדבר בלתי ניתן ליישוב (סיביר של המזרח התיכון), ושלושה גושי התיישבות מופרדים ובלתי ניתנים להגנה.

גם המדינה הפלסטינית באה בשלושה גושים, אך כל אחד מהם גבל במדינה ערבית ידידותית (מצריים, ירדן ולבנון). לעולם אולי לא אכפת מהפלסטינים, אך תוכנית החלוקה של 47′ מוכיחה מעבר לכל צל של ספק ש-האו”ם תכנן לסיים את מה שהגרמנים התחילו. המדינה היהודית המוצעת- שלושה גושי אדמה קטנים ובלתי ניתנים להגנה- כללו גם הם 40% אוכלוסייה ערבית, מה שלא הותיר כל תקווה ליהודים. הוסיפו לכך את האמברגו שהטילה ארה”ב על מכירת נשק לישראל, את הסיוע הבריטי ל-ערבים, ואת הנשק הרוסי המיושן שנמכר ספציפית על מנת להבטיח את המשך הלחימה. האו”ם תכנן שישראל תהפוך לאושוויץ הסופית.

ה-ערבים, בצעד רציונאלי למדי, תמיד ראו באו”ם הנשלט על ידי נוצרים ככלי במקום כמתווך. ה-ערבים דחו את תוכנית החלוקה של 47′, והוועדה עליונה הערבית דחתה באופן רשמי את סמכות האו”ם בנושא. ה-ערבים
צדקו. אין זה תפקידו של גוף בינלאומי לקבוע את גבולותיהן של מדינות על סמך גחמה כזו או אחרת- והערבים ראו את פלסטין כשייכת להם. מאז, ה-ערבים בוררים את החלטות האו”ם ובחורים רק את אלה שמתאימות להם.

הסיבה שהיהודים בכל זאת ניצחו ב48′ הייתה שהאוכלוסיה היהודית הייתה צעירה ונחושה, מה שאפשר לה להכניע אוכלוסיה ערבית כפולה בגודלה. אך ההיפך המוחלט מתקיים כיום: שטף של יהודים רוסים ואמריקאים מבוגרים הפכו את האוכלוסיה היהודית בממוצע למבוגרת מהערבית. היהודים כיום קשורים לעריהן בדיוק כפי שהערבים היו קשורים לכפריהם לפני 60 שנה. עשורים של תעמולה ליבראלית הוציאה מהיהודים את הלהט בעיניים, בעוד שתעמולה גזענית מתמשכת החדירה את אותו הלהט בעיניי ה-ערבים.