לאחר שטיפת מוח יסודית מסרבים היהודים לתמוך בהצעות הרדיקליות להפיכתה של מדינתם למדינה יהודית. יוון, טורקיה, פולין וצ’כיה – בצו מנהלי, ללא פיצויים כספיים, שילחו בזמנו מתוכם אוכלוסיה שלמה, והזהירו שאם האזרחים הלא רצויים האלה לא יעזבו מרצונם הם יגורשו בכוח. כך אפשר להעביר גם את הערבים מישראל לירדן.
אמנם, אם יחפצו היהודים שוב להדהים את העולם בפוליטיקלי-קורקטיות שלהם יכולים הם לנהוג בדרכים לא אלימות להוצאת הערבים מתוכם. ניתן ללחוץ על ערבים מכמה כיוונים בו זמנית.

דרך אחת – פרסום רחב של השיטות האלימות. עד היום לא ידוע מספר ההרוגים בפעולת דיר-יאסין, אך עצם הפרסום הרחב בזמנו גרם לבריחתם של 600,000 ערבים.
דרך נוספת היא הדיון הפומבי ברעיון הטרנספר. אם יעמדו הערבים בפני האפשרות להיות מגורשים הרוב יעדיפו לעזוב תמורת הפיצויים.
ארגונים יהודיים יכולים להשיג לערבים אשרות כניסה למדינות של העולם השלישי הרוויות בשטחים לא מאוכלסים. 10,000 דולר בעד כל אחד מ-1,400,000- ערביי פלסטין – מחיר לא יקר מדי עבור הבטחת יהדותה של מדינת ישראל.
היהודים יכולים לרכוש מהערבים את הנדל”ן. מחיר האדמה בישראל גבוה יותר מכל מדינות האזור וזה אף יניב רווח נאה לבעלי הקרקעות הערבים.
עוד דרך יעילה: מועצות מקומיות קטנות יכולות לחוקק תקנות שיעשו את חיי הערבים בתוכם לבלתי נסבלים. אפילו שכונות בתוך הערים יכולות להתחלק לאגודות שהתקנון הפנימי שלהם לא יאפשר לערבים להשתתף בבניה ויאסרו על יהודים להשכיר להם דירות. במועצות הערים צריך לגבש רוב בהצבעות על מתן רישיונות הבניה שימנע מערבים לקבלם.

על היהודים לשים סוף לתלות בכוח העבודה של הפועלים הערבים. יש להעדיף למשל את המסעדות עם השלט “הטבח והמלצרים יהודים בלבד” ואת התוצרת החקלאית או מוצרי תעשייה עם התווית “עבודה עברית”. ניתן גם להחרים את העסקים שמעסיקים ערבים.
עוד דרך פוליטיקלי-קורקטית לגמרי – להעלות את שכר המינימום לרמה הראויה כדי לעודד את יהודים להחליף את העובדים הערבים בתחומים רבים. צריך לדחוק את הערבים החוצה משוק העבודה ולהגביר את השימוש בעובדים זרים זולים. ייבוא כוח אדם מהודו או סין יכול גם לגרום להתקרבות בין האומות ולשפר את היחסים בין ישראל למדינות האלה.
צריך להפעיל צווי גירוש נגד ערבים שאינם נאמנים מדינה. יש לשלול את האזרחות מערבים המשתתפים בהפגנות תמיכה בפלסטינים. אל לה לישראל לחשוש ממהומות שיחוללו ערבים ובגין זה לא לאפשר ליהודים לעלות להר הבית. להפך – צריך לפתוח את ההר לביקורים של יהודים שבוודאי יגרור את הערבים להתקוממות אשר בגינה אפשר יהיה לגרש באופן חוקי לגמרי את כל אלה שלקחו בה חלק. בני המשפחה שלהם יוכלו להתאחד איתם בירדן.
את שאר ערביי ישראל צריך לחייב להתגייס לצה”ל ולגרום להם להלחם בבני עמם הטרוריסטים. רבים מהם בוודאי יסרבו פקודה וניתן יהיה לשלול את אזרחותם בגין הפרת הנאמנות למדינה.
צריך גם לעגן בחוק את פעילות החינוכית-הציונית כולל את החובה לשיר את ההמנון “התקווה” בכל בתי-הספר, כולל הערבים.
השפה הרשמית היחידה של ישראל צריכה להיות העברית. כל הלימודים – גם בבתי-ספר וגם במוסדות אקדמאים – צריכים להיות בעברית. יש לחייב גם ערבים ללמוד באופן מעמיק את תולדות הציונות והיסטוריה של המדינה היהודית שהם נהנים מאזרחותה. את כל אלה שלא יעמדו בבחינות במקצועות האלה צריך לנפות ממוסדות החינוך.

באופן כללי – צריך להפוך את הערבים לאזרחי המדינה מן השורה. שישלמו גם את המיסים כמו יהודים – מספיק עם ההפקרות הזאת! ערבים בונים כפרים שלמים ללא רישיונות מהרשויות, רק יהודים נאלצים במשך שנים להתאמץ לקבל את האישורים. שגם הערבים יסבלו את זה, וגם הבתים הלא חוקיים של הערבים צריך להרוס כפי שעושים זאת ליהודים. גן-עדן חינם לערבים בישראל צריך להיעלם.
צריך לבוא הסוף גם לאבסורד של הסבסוד הילודה הערבית על ידי מדינת ישראל. אבות המשפחה הרבים התרגלו לקבל מהמדינה תשלומים חודשיים עבור צאצאיהם. אין למדינה היהודית עניין בעידוד הילודה הערבית. אם אתם לא רוצים להכניס להלם את הליברל-דמוקרטים שביניכם – הפריטו את המוסדות האחראים על הרווחה הסוציאלית. כפי שהקרן קיימת לישראל מעניקה את הקרקעות רק ליהודים – קרן אחרת תעניק רק ליהודים את הסיוע הסוציאלי.
ברם, כל סיוע צריך להיות מותנה בשירות בצה”ל ותשלום המיסים. בתנאים האלה הערבים לא עומדים.

כל הצעדים הנ”ל ופעולות נוספות צריכים לגרום לערבים להתעורר. רבים פשוט יעדיפו להגר. בסופו של דבר – אנו חייבים להבטיח את יהדותה של מדינת ישראל בכל דרך.