“הג’וינט” הוא ארגון צדקה יהודי נודע. האומנם?
ב-6 לאוקטובר בדף הבית של האתר הרשמי של “ג’וינט” באינטרנט פורסמו שתי מטרות לצדקה היהודית: עזרה לסודן ולאינדונזיה שנפגעה מרעש אדמה. כדי להוסיף חטא על פשע העזרה לסודן מכונה “פעולה לא בדלנית”. אז היהדות בשביל “ג’וינט” היא כת. אנשי “ג’וינט” הם אנשים חופשיים, שלא מבדילים בין אנשים –ומפזרים בנחת את כספי הצדקה היהודיים בסודן.
כל יהודי רשאי לתרום לכל ארגון צדקה לכל מטרה, חלק יכולים אף לתרום לטובת סודן או אינדונזיה. אך הרוב המוחלט של היהודים התורמים ל”ג’וינט” בטוחים שכספיהם ישמשו את היהודים. תוכניות ה”ג’וינט” בסודן מהוות מעילה באמון התורמים. (אם יש בין קוראינו עורך דין שרוצה לתבוע את “ג’וינט” שישאיר את פרטיו בתגובות). רוב היהודים התורמים ל”ג’וינט” הם לא עשירים והם לוקחים את הכסף שיכלו להוציא לטובת משפחתם ומעבירים אותו ל”ג’וינט” על מנת לעזור לאחיהם היהודים במצוקה. אבל לא לנכרים העוינים! עזרה לאינדונזיה? למה? אינדונזיה היא מדינה מוסלמית העוינת את ישראל והנחשבת לאנטישמית. עיתוניה מלאים בהסתה אנטי-ישראלית. היא מצביעה באו”ם נגד ישראל. אם ראשי “הג’וינט” סבורים שהם יכולים לרכוש את אהדתם של האינדונזים על ידי פעולות צדקה – הם חולי נפש וצריכים לעבור טיפול, על חשבונם. פלא שארגון הצדקה היהודי הגדול קורא לדרפור “מוקד המשבר ההומניטארי הגדול”. המשבר ההומניטארי הגדול של היהודים הוא העובדה שיהודים רבים אינם מסוגלים לעמוד בהוצאות הגדולות של חינוך ילדיהם, וכתוצאה מאטים את הילודה. היו כנים לרגע ותודו שאתם דואגים יותר לחינוך ילדיכם ולא לכושים שהסתבכו באיזה סכסוך באפריקה השוחטים אחד את השני לפרקים. האם רבים יכולים לזהות את סודן או את דרפור על המפה? מאימתי הסכסוך הבין-שבטי בקצה העולם הפך ל”משבר” עבור המערב?
גמישות דיפלומטית אינה בהכרח צביעות. “הג’וינט” הוא ארגון צבוע ומגעיל והוא סבור שאחרים טיפשים. “הג’וינט” אסף עבור דרפור פחות מחצי מליון דולר ו”הכסף יועד לארגונים לא ממשלתיים” הפועלים שם. כל מי שמכיר את פעילות הארגונים ההומניטאריים בסודן יכול להטיל ספק האם נקנה לו שק אורז אחד בכספים האלה. בחצי מליון דולר “הג’וינט” יכול לרכוש עבור הסודנים מליון ק”ג אורז זול. מספר אנשים במצוקה אמיתית שם הוא כחצי מליון. המזון שם זול והבעיה היא רק כיצד לספק אותו לתושבים. העזרה של “הג’וינט” היא בזבוז כסף.
פעולות הסרק כרוכות בהוצאות מנהליות רבות. בארגנטינה מוכת המשבר הכלכלי “הג’וינט” עוזרת במימון חדר אחד (sic) בבית החולים המקומי. במה פקידי “הג’וינט” ושליחיו צריכים לקבל שכר כדי לפקח על פעולות ה”צדקה” כאלה? בשיטה בירוקראטית טיפוסית “הג’וינט” מוציא הרבה כספים ל”פרויקטים” המפוזרים הרבים הלא יעילים כאלה אך למעשה – לשום דבר. “הג’וינט” הוא ארגון קטן ומידת התמיכה שלו זניחה. הוא לא מסוגל לזכות באהדת האוכלוסייה ועוסק ביחסי ציבור לעצמו בתקווה שזה יעזור.
כספי “הג’וינט” מגיעים לאזורים מוזרים רבים. למשל לבוסניה – עוד מובלעת אנטישמית ידועה שתושביה השתתפו בהנאה בהוצאה לפועל של השואה היהודית. “הג’וינט” אינו ארגון צדקה וניטראלי אלא ארגון שמאלני. לאחר מלחמת לבנון “הג’וינט” עזרה בשיקומה של עכו – העיר הישראלית עם 95% תושבים ערבים. במקום לעודד את הגירתם הערבים לארצות ערב, היהודים משקמים את העיר הערבית שנפגעה מהטילים שכוונו נגד יהודים. עורך האתר של “הג’וינט” מתמוגג מ”האחדות המופלאה” של המדריכים היהודים, הבדואים והדרוזים של התוכנית “אמן” של “הג’וינט”. אפילו השם של התוכנית לא נעים – מין לעג לתפילה. תארו לעצמכם את ה”אחדות”: היהודים מדברים על חוק השבות המיועד ליהודים בלבד, הדרוזים מספרים על האימאם חאקים האכזרי לו הם סוגדים, והבדואים – את האגדות המשפחתיות על מסורת השוד של הישובים היהודיים. ממש ע”פ פרייד נכשל העורך בלשונו: ” “הג’וינט” עוזרת במידה שווה לכל הישראלים – ערבים ויהודים – לשקם את בתיהם”. בסדר העדיפויות הערבים מקדימים את היהודים.
עובדי “הג’וינט” יודעים מעט על היהדות, ואפילו מכנים את הקבלה “נומרולוגיה מיסטית”. איזה דלות רוחנית!
חלק מפעולות ה”ג’וינט” גובלות בסטייה. שבט צוענים בסרביה חיללו את בית הקברות היהודי: הם חנו בשטח בית העלמין, עקרו את המצבות והשתמשו בהם לבניית האורוות, ואת הקברים הפכו לבורות השופכין. אולי “הג’וינט” שיחד את המשטרה המקומית כדי לגרש את הצוענים? או אולי מימנו את ארגוני ההגנה היהודית כדי לסלק את הפורעים? לא – הם מימנו את פתרונות התעסוקה לצוענים. כספי העובדים האמריקנים היהודים שימשו לפתרון הבעיות של הפסולת האנושית שחיללו את קברי היהודים.
“הג’וינט” לא מפרסם את העלות של פעולות העזרה שלו, רק את מחירי המוצרים. מחירה של חבלת המצה שנשלחה ליהודי רוסיה היא זעירה אך העלות הכוללת עם כל ההוצאות המנהליות והמשלוח היא עצומה. שבטיות, המינויים הפוליטיים ותשלומי השוחד לספקים פורחים ב”ג’וינט”. ארגוני צדקה קטנים ופחות בירוקראטיים לרוב יותר נאמנים ויותר יעילים. חכמי התלמוד קבעו שנותן צדקה רשאי לקבל מידע על יעודה. התורמים צריכים לעשות מאמץ כדי לבחור ארגון צדקה ראוי לאמון. “הג’וינט” היה אמין כל עוד הייתה לו מטרה אחת ברורה: להוציא את היהודים המסכנים מהעוני. חיסולם של רוב הקהילות העניות בזמן השואה השאירה את “הג’וינט” ללא יעוד. ללא יעוד הפך “הג’וינט” למפלצת בירוקראטית. הוא לא ראוי לתרומות מיהודים.