אפגניסטן מלמדת לקח: שום דבר למעט השמדה טוטאלית לא יעצור את הגרילה. התושבים רואים את הטאליבן הקם לתחייה כמנצחים אך ורק מפני שהטאליבן לא הושמד. העם כורת ברית עם המנצח. אל תשחדו את האפגאנים – אל תעשו טעות. האמריקנים או מי שם מטעמם אינו שולט בפקידי הממשל המקומי שאחראים על חלוקת הסיוע ההומניטארית. העם אוהב את מחלקי העזרה, לא את מי שסיפק אותה. העזרה האמריקנית גורמת לאהדת הפקידים המקומיים על ידי אוכלוסיה ואלה נוטים לטאליבן. בריה”מ לא הצליחה להפחיד את הטאליבן, ארה”ב לא תצליח לשחד אותם. הם לוקחים את הכסף אך לנאמנותם אין ערך. רובה של העזרה ההומניטארית מחולקת בין תומכי טאליבן. הספונסרים מתעלמים מדעתם של אפגאנים: לא המנצח משלם אלא המפסיד.

נקודת המהפך לא תמיד גלויה: כלפי חוץ אוכלוסיה מפגינה נאמנות אך משהו משתנה עמוק בפנים. התמיכה בטאליבן רק תעלה. כל התקפה של הטאליבן וכל פעולה אמריקנית פחותה מהשמדה כללית של כפר תוסיף את הנקודות לטאליבן ולעג כלפי הצבא. המתנדבים הערבים ימשיכו להצטרף וגם הספונסרים הערבים. ההחלטה לפלוש לאפגניסטן הייתה שגויה: אי-אפשר להשתלט על תושבי ההרים הברבריים. מאן דהו שמונה על ידי האמריקנים לא יכול לשלוט. המלחמה ללא מטרה פוליטית הנה חסרת תכלית.

בלתי אפשרי להמשיך את הכיבוש לנצח. לארה”ב אין זמן לטפח ממשל אוהד ואהוד באפגניסטן על ריק. פלישה כדאית רק למדינה שיש לה ממסד ומשטר פעילים מטרת הצבא היא רק להחליף את ראשי הממשל. באפגניסטן המערכת לא קיימת, אין שלטון שמתאים גם לאוכלוסיה וגם לארה”ב. אמריקה מייחלת לאפגניסטן שליט חילוני, דמוקרטי, ליבראלי-מערבי. אך שליט כזה לא יכול להיות עממי כי החברה האפגאנית לא מוכנה לסגנון החיים שמכינים לה האמריקנים. מדינות ללא ממסד יכולות להיות מנוהלות על ידי דיקטטורה צבאית כמו הטאליבן ברם הפלישה האמריקנית הייתה אמורה לגרום לדמוקרטיזציה של אפגניסטן (מותר לחייך) ולא להחליף את את הטליבן בדיקטאטור ידידותי.
סדאם היה טיפוס כזה של דיקטאטור: חילוני, יוצא בחריפות נגד הטרור האיסלאמי, מתיש את איראן במלחמת התשה ולא מטריד במיוחד את ארה”ב – ובכל זאת גם הוא לא התאים לממשל האמריקני.
יש עוד שיטה – להניח את אפגניסטן השבטית ולא לראות בה מדינה. זו היא הגישה של פקיסטן כלפי פשוואר הגובל באפגניסטן. כזאת הייתה הגישה הישראלית כלפי עזה בתקופת הממשלות יותר נבונות. ארה”ב הייתה יכולה להמשיך להכות במחנות האימון של הגרילה האיסלאמיים ולא להתעסק עם ניהול המדינה. על ארה”ב הנבונה להשלים עם הטאליבן. הטאליבן ימנע את הזליגה של אפגניסטן לאנארכיה מיליטנטית, תפסיק את הסחר בסמים, תחזיק את אל-קעידה הרחק מערים הגדולות עם אפשרות לאמריקנים להכות נקודתית. נסיכות האפגאנית הייתה נלעגת בקרב הערבים שלא שווה להם. האפגניסטן הפונדמנטליסטי היה שואב לתוכו את הרדיקלים של העולם המוסלמי והיה מספק את הקרקע הפורייה לשירותי מודיעין המערביים.

המערב לא מסוגל לכבות את האש של הרדיקליות האיסלאמית. להתיר לאפגניסטן להפוך לשמורת הטרוריסטים היא אפשרות איכותית למדי. הטיעון החזק ביותר לוותר על אפגניסטן לטובת טאליבן הוא שכך או אחרת הם ינצחו. ניצחון הטאליבן יעורר התפרצות מסוימת של האיסלאמיזם אך כעת זה בלתי נמנע.
אין כאן פתרון טוב. הכי זול והכי פחות מעליב – לצאת מאפגניסטן מיד, כאילו עם הצלחה, ולהטיל את האחריות על הכישלונות על היהודי המדומה המקומי.