חוסר ההיערכות לתרחיש הנוכחי הוא אבסורדי. לא התבצעה הערכת מצב לקראת תסריט כה צפוי כמו ניסוי הגרעיני הצפון-קוריאני. אין טעם לשכנע את צפון-קוריאה ואת איראן לנהל משא ומתן: האומות בדרך כלל לא נכנעים לאיומים. הכלכלה הסגורה של צפון-קוריאה מחוסנת מפני הסנקציות: כמה מליוני אנשים ימותו מרעב – אז מה? להפך – הילדים שיורעבו למוות ישמשו ליחסי הציבור של הקומוניסטים: מוות כתוצאה של הסנקציות הבינלאומיות. התקשורת תתעלם מהסיבות האמיתיות שהוא חוסר היעילות בניהול חוות המדינה ה הקוריאניות. הפסקת הסיוע ההומניטארי לקוריאה גם היא לא יעילה: קוריאה יכולה לקבל סיוע תמורת אספקת הטכנולוגיה הגרעינית. השעיה של הסיוע לא עצרה את התוכנית הגרעין של פקיסטן.
בניסוי הקוריאני תמוהה העצמה נמוכה: 0.4-0.6 קילו-טון. קיימות שתי אפשרויות: תקציב דל או הרכבה לקויה מאוד. האפשרו השנייה יותר סבירה: ספק אם הקומוניסטים שמו להם מטרה להיכנס להיסטוריה על ידי הניסוי הגרעיני הזול ביותר. גם פרק הזמן הארוך מאגירת חומר הגלם הגרעיני עד הניסוי מעיד על בעיות טכניות גדולות. אם כך – לקוריאה אין עדיין פצצה גרעינית וארה”ב עוד יכולים לבלום את התוכנית הקוריאנית.
המצב גרוע יותר אם קוריאנים החסכוניים שקדו על פיתוחו של ראש נפץ גרעיני טאקטי דומה ל- W-72 האמריקני בעוצמה 0.6 קילו-טון. מדינה הענייה כמובן תנסה להפיק מקסימום פצצות מכמות מוגבלת של חומר גלם. הקונים – טרוריסטים – גם מעדיפים נשק קומפקטי. במשך זמן רב הדיוק בהרכבה הייתה הבעיה העיקרית ביצור ראשי נפץ גרעינים זעירים. לצפון-קוריאה יש בלי ספק את הטכנולוגיה הדרושה. לאחר הפיצוץ התת-קרקעי מתעוררת השאלה הלא נעימה הזאת. לצרכי יחסי-ציבור עדיף ניסוי מעל הקרקע. אך אם צפון-קוריאה עובדת על פיתוח ראשי נפץ זעירים וזקוקה לאיזוטופי טראנס-אוראניום – הפיצוץ התת-קרקעי הוא הדרך להשיגו.
במצב הזה משאים ומתנים הדיפלומטיים הם חסרי תועלת. אפילו אם צפון-קוריאה תסכים לביקורת בינלאומית במתקניה הגרעינים – מי יודע כמה חומרי גלם כבר יוצרו, והוחבאו בציפייה לקונים פוטנציאלים? מתאימה כאן המדיניות של המקל והגזר: השמדה של כל מתקני הגרעין הקוריאנים ובד בבד ההצעות לרכוש ממנה את כל חומרי הגלם במחיר מופקע.
התוכנית הצפון-קוריאנית הייתה תלויה בשיתוף פעולה עם פקיסטן. לפני זה עזרה סין לפקיסטן לפתח את הנשק הגרעיני כדי להזיק ליריבתה – הודו. גם רוסיה היא אויבתה של סין וסין תתמוך בהשגת היכולת הגרעינית על ידי מדינות אסיאתיות – היא כבר עזרה לאיראן. המדיניות ההססנית של ארה”ב כלפי סין אינה מובנת. צבא סין אינו נחשב כלל וכלל. ארה”ב מסוגלת וחייבת להעניש את סין על הפצת הנשק הגרעיני על ידי מכת חיל האוויר שלה על מתקניה הגרעיניים של סין. סין חוששת יותר מכל מהמהומות הפנימיות: מדינת ענק מתפוררת כל מספר מאות שנים בודדות. סין לא תשיב במתקפת נגד משלה ותלמד את הלקח.
כשנתקל אלכסנדר מוקדון בבעיה בלתי פתירה הוא חתך את הקשר הגורדי. המערב צריך לשקול את הגישה דומה בהתמודדותו עם התוכנית הגרעינית הצפון-קוריאנית.