בניסיון מזמן מהזמן האחרון לנהל מלחמה קורקטית קבע הצבא האמריקני כללי חקירת שבויים המתאימים לחקירת נוער עבריין. הפיקוד אסר אפילו לחץ פסיכולוגי כמו הפשטת הנחקר או בימוי הוצאה להורג.
לעיתים רחוקות אנשים מגיעים לבתי-סוהר ללא אשם, ובבתי-כלא הצבאיים נמצאים אלה שנמצאים תחת שבועת אמונים, הם אויבים. הצבא אמריקני מחזיק אותם שם לא כשעשוע אלא כדי שאלה לא ילחמו יותר וכדי להוציא מהם מידע חיוני. האסירים האלה הם אנשי גרילה חזקים ולא “צווארון לבן”. האכזריות דרושה כדי לשבור את רצונם להלחם. היחס הטוב רק מדרבן את מתנדבים החדשים להצטרף למחנות האמונים של הגרילה: הם לא יפסידו כלום אם ייכנעו ברגע הכישלון.
היחס הטוב האבסורדי גורם לאכזריות: ארגוני הגרילה יכולים לתקוף ללא פחד את יחידות הצבא האמריקני. אמריקנים לא משתמשים בנשק ההשמדה במיוחד אם גרילה מתחבאים בתוך האוכלוסייה. דרך ארץ בתוך בתי-כלא מוסיפה לאזרחים העיראקים מוטיבציה ללחימה: למה להימנע מלבצע פשע אם התנאים בבית הסוהר טובים כל כך? מצד שני חיילים אמריקנים יהרגו יותר מורדים עיראקים כדי לא להעניק להם חופשה בבית-הכלא.
תהליך הליברליזציה של בתי הכלא הוא אין-סופי. עוד מעט יתחילו בהעלאת תנאי השהייה, שירותים רפואיים ורמת התזונה בבתי הסוהר בסטנדרטים של ארה”ב. המחבלים יראו בהם נופשונים עם תנאים יותר טובים ממחנות האימונים. יעניקו להם הגנה משפטית של עורכי דין מה שהם עצמם מונעים אפילו מאחיהם לחוקי השריעה. אי-אפשר להוכיח שום דבר כשמדובר בגרילה והם כולם יזוכו. מלחמת האזרחים בעיראק לא תסתיים בקרוב וחיילי הגרילה, תקופה קצרה לאחר שחרורם, יצטרפו לחבריהם למאבק. במקום לגמור את מלחמת עיראק הממשלה אמריקנית שוחקת את המאמץ של חייליה. הליכים משפטיים נגד פושעים בארה”ב מסתיימים בזיכוים בגלל השיטה הליברלית הלא פרגמטית – אם הפושע מסוגל לשכור עו”ד טוב. עכשיו את השיטה הלא יעילה הזאת באזרחות מחדירים אל תוך הצבא הלוחם.
לא קיים שוויון. אנשים תמיד יתייחסו אחרת לחבר ולאויב, לידיד ויריב. נבון ביותר לדרוש מהסינים יחס טוב למתנגדי המשטר הפרו-מערביים אך לשלול יחס טוב מהטרוריסטים האסלאמיים.
המורדים יורים על מנת להרוג, הם מגיעים לכלא בו הם לא מתחרטים, ובכל זאת נוטים להתייחס אליהם כאל עבריינים זוטרים. מורדים, מתנגדי המשטר ופושעים מתנהגים שונה האחד מהשני, והגיוני להתייחס אל כל אחד מהם באופן שונה. כל הצבאות תמיד השתמשו בכל סוגי הלחץ הדרושים להוצאת המידע החיוני מהשבויים. אמנת ז’נבה מיועדת רק לחיילים זוטרים שאין להם מידע. אין צבא בעולם שבאופן עקבי שמר על כל האמנות: האמריקנים, הרוסים והאוסטרלים לפעמים רצחו את שבוייהם היפנים והגרמנים בעת מלחמת העולם השנייה. אמנת ז’נבה תופסת רק לגבי חיילים סדירים ולא לגבי המורדים שהם לרוב לא חיילים אלא פושעים. אין בכללי מלחמה או בפראקטיקה המשפטית דבר האוסר הפעלת לחץ על לוחמי גרילה שבויים.
אם הצבא האמריקני מטיל ספק בתבונתם של רוב בני האדם התומכים באלימות נגד פושעים עליו למסור את העבודה הזאת לבני-בריתו העיראקים. הממשל העיראקי מסוגל להחזיק את הפושעים האלה בבתי כלא כפי שנהוג בארצו ללא ביקורת של “אמנסטי” או ארגונים מלאי חמלה אחרים.